חמישה חיילים מתגוררים כעת ב"בית אלמוג שילוני" במודיעין המיועד לחיילים בודדים ושומר על אורח חיים דתי • רובם חרדים לשעבר שהתגייסו במסלול "שחר" והמשפחות שלהם לא תמיד יודעות שבהם בכלל משרתים בצה"ל • בשבוע הבא מתוכנן להיפתח בעיר בית חדש מטעם העמותה שמנציחה את אלמוג שנרצח בפיגוע – והפעם לחיילות בלבד
(צילום: דובר צה"ל)
מאז נחנך במרץ 2015 "בית אלמוג שילוני" במודיעין הוא בית שמח, חם ותומך לחיילים בודדים. מאז ועד היום היו בו כבר כמה סבבים של חיילים שמצאו בו קורת גג, גב ומשענת במהלך השירות הצבאי שלהם כחיילים בודדים. את הבית, שנמצא בשכונת הפרחים, הקימו מיכל ויוסי שילוני (באמצעות "עמותת בית אלמוג שילוני") כדי להנציח את בנם אלמוג עשהאל שילוני, שנרצח לפני חמש שנים בפיגוע דקירה בתל אביב. ההשראה להקים את הבית התקבלה ממעשי החסד של אלמוג והאופן בו דאג לחיילים הבודדים עמם שירת בצבא. "הבית קם ופועל על בסיס הערכים שלאורם חי אלמוג, בחייו הקצרים מדי, עד ליום בו נרצח על ידי מחבל", אומרים הוריו יוסי ומיכל.
בשנת 2015 התגייס אלמוג לצה"ל ושירת בגדוד "נצח יהודה" ביחידת "פלגת הנגב", ושימש בתפקיד מ"כ בבסיס חיל האוויר בדרום. במהלך השירות פגש חיילים בודדים שישרתו איתו בפלוגה, חש מחויבות לדאוג להם ואף הזמין אותם לבלות איתו שבתות בבית הוריו.
אחרי מותו נחשפו בני משפחתו לעשייה שלו למען חיילים שלא מצויים בקשר עם בני משפחותיהם. המשפחה החליטה שהדרך ההולמת ביותר להנציח את זכרו היא באמצעות הקמת בית חם לחיילים בודדים, כאן במודיעין.
יוסי ומיכל גם מגלים כאן, לראשונה, כי העמותה פותחת בקרוב בית נוסף במודיעין (ברחוב כליל החורש) וזה יאכלס ארבע חיילות בודדות. בסיבוב הראשון – אחת מישראל ושלוש שהגיעו מחו"ל לשרת בצבא. אחת מפנמה שנמצאת בטירונות תותחנים ועוד שתיים מארצות הברית. במקביל, העמותה פועלת להגשמת החזון של הקמת בית קבע לחיילים בודדים במודיעין. העמותה נמצאת היום בשלבים מתקדמים של תכנון וגיוס משאבים להקמת בית קבע בעיר, שישכן 108 חיילים וחיילות בודדים.
"זה מרגיש כמו בית"
כאמור, מאז נפתח עברו ב"בית אלמוג שילוני" מספר מחזורים של חיילים. בשבוע שעבר הלכנו לבקר את בני המחזור האחרון.
אביעד פריגן, בן 23, התגייס לפני כשנה והגיע לבית אלמוג מעט לאחר הגיוס. אביעד הוא חרדי לשעבר שעבד כשף במסעדות עד לגיוסו. הוא משרת במסלול "שחר" לחיילים חרדים. לאחר שסיים קורס תכנות בצה"ל הוא שובץ בחטיבת טכנולוגיה במדור הנדסת מערכי איסוף. במקביל לשירות הצבאי הוא לומד הנדסאות חשמל במכללה למינהל.
"כשהגעתי לבית לפני שנה, אחת התחושות הכי חזקות הייתה שזה מרגיש כמו בית ולא סתם דירה", הוא מספר. "יש לבית משמעות הרבה יותר עמוקה מסתם דירה. כדי לשים את הראש, לסגור את היום או את השבוע. בית הוא חוויה והווי והשותפים בבית הם ממש משפחה. אני חי ונושם איתם. הדאגה של מיכל, אם הבית, ושל דקלה, מנהלת העמותה, זה לא דברים טריוויאלים. מיכל דואגת לכל פרט, כולל קניות, שהכל עובד כמו שצריך".
אביעד גדל באשדוד ולמד בחינוך החרדי. "אלה לימודים ללא מתימטיקה ואנגלית. עזבתי את הארץ בגיל 18 וחצי, עבדתי כשף. ניהלתי שלוש מסעדות ועבדתי במלונות, גם בארץ וגם בחו"ל. שילבתי בישול עם ניהול. לקראת גיל 22 חזרתי לארץ ואז החלטתי להתגייס לצבא. מגיל 18 אני מנהל אורח חיים עצמאי. לפני השירות שכרתי דירה לבד וניהלתי חיים עצמאים. לא היה לי בית לחזור אליו. הגעתי לבית אלמוג אחרי שצה"ל הציע לי לגור בבית החיל. אבל כיוון שאני שומר שבת הרגשתי שזה לא מקום טבעי עבורי. לא הכרתי את אלמוג שילוני, אבל אחד האנשים שהיו מעורבים בגיוס של אלמוג היה אחי הגדול, שהיה ראש מדור גיוס של חרדים".
אביעד ממשיך: "במשפחה אנחנו שלושה בנים. לאמא שלי נודע שהתגייסתי רק אחרי שסיימתי טירונות. אני בטוח שהיא לא הייתה גאה בזה, אבל האכזבה הגדולה יותר שלה היא מכך שלא הייתי תלמיד ישיבה. היום אני חי בעולם משלי ויודע ש'אם אין אני לי מי לי'. היו חברים שניתקו אתי קשר בגלל הגיוס לצבא, אם כי בזמן האחרון חידשתי קשרים ישנים. אבל עדיין יש מי שלא מוכן לשמוע וטוען שאני הולך נגד כולם. לולא הבית הזה הייתי במצב גרוע. או ישן בבית החייל, שלא מאפשר לשמור שבת וכשרות, או מחפש דירה ונאלץ לעבוד שעות נוספות, כי ב-1,300 שקל שצה"ל נותן קשה מאד לשכור חדר או דירה וגם לכלכל את עצמך".
מה אתה חושב על שילוב חרדים בצבא?
"לשילוב חרדים בצה"ל יש משמעות. בלי חובות אין לנו זכויות. אי אפשר רק לקחת. היום אני נתרם ותורם חלק יחסי, ומחר אני אתן למדינה את החלק שלי. אהיה כוח יצרני. לא רק נתמך אלא גם תומך במערכת אזרחית שנקראת מדינה".
"המשפחה ניתקה קשר"
יונתן אבוחצירא, בן 21, התגייס לפני כשנה וחצי לצה"ל והגיע לבית אלמוג חצי שנה לאחר הגיוס. "אני בא מבית חרדי קלאסי בירושלים", הוא מספר. "למדתי בתלמוד תורה ובישיבות. הרגשתי שזה לא כל כך מתאים לי, פרשתי מהישיבה והשלמתי לבד את בחינות הבגרות במכללה. החלטתי להתגייס לצה"ל למסלול צבאי משולב בלימודים. גרתי חצי שנה בבית החייל בירושלים כיוון שהמשפחה ניתקה איתי קשר. ממש לא רציתי לגור בבית החייל, אבל השכר שלי כחייל לא הספיק כדי לשלם שכירות".
איך הגעת לכאן?
"אותו אדם שהכניס אותי למסלול הצבאי שמע על בית אלמוג והפנה אותי עם עוד שני חיילים. בבית אלמוג פגשתי את דקלה, המנכ"לית, ותוך יומיים עברתי לגור בבית. מאז עברה שנה. לולא בית אלמוג או שהייתי נשאר בבית החיל או שהיה קורה נס והייתי מוצא דירה נורמלית במחיר סביר".
איך אתה מרגיש כאן?
"כמעט כל החברים לדירה באותו המסלול של 'שחר'. יש בינינו קשר חברי אם כי אנחנו לא נמצאים הרבה ביחד כי לכל אחד יש לוח זמנים משלו, אלא כמו דירה של חברים. בבית יש לנו אזור אישי משלנו, מקום ללמוד בשקט ופרטיות. גם כשיש ביקורים של אורחים, חיילים או בתי ספר שבאים לשמוע על אלמוג ועל הבית, זה תמיד מתואם איתנו ובשעות שנוחות לנו".
חיים כפולים
שלמה (שם בדוי) בן 22, גר בבית אלמוג כמעט שנה. "גדלתי בשערי חסד, שכונה חרדית במרכז ירושלים. נולדתי למשפחה חרדית ועד גיל 18 למדתי בישיבות חרדיות. אבל מגיל 14 לא הייתי באמת דתי וחייתי חיים כפולים. עזבתי את העולם החרדי ואת הדת והשלמתי בגרויות תוך שנה. אחרי שנה הגעתי למכינה קדם צבאית בשילה ופיתחתי אידאולוגיה מאד עמוקה ושורשית שבעקבותיה גם התגייסתי. אימצתי מחדש אורח חיים דתי, הפעם דתי לאומי".
ספר עוד על עצמך…
"אני חייל בודד לא בגלל שאני בא ממשפחה חרדית אלא בגלל מצב מורכב בבית. המשפחה לא יודעת שאני בצבא והם חושבים שאני לומד לתואר. התגייסתי לצבא במסלול 'שחר'. זו בחירה שהתלבטתי בה מאד ובחרתי להתגייס ולשלב בלימודים לתואר במדעי המחשב מתוך מחשבה שאני אעדיף לבנות בית תוך כדי השירות. התחלנו את הלימודים לפני הגיוס והתחיילנו בשנה הראשונה. אני מסיים עכשיו שנה ראשונה של תואר ראשון מטעם מכון לב ולומד במכללת 'מבחר' בבני ברק. אני לומד בכיתה של חיילים ממסלול 'שחר'. הרבה נפלו כי הם לא למדו לימודי ליבה בתיכון. אני לא נותן לזה להיות תירוץ. אמנם לא הייתה לי גישה לטכנולוגיה כילד ונער, אבל בקצת שכן פגשתי, כמו לטפל במכונת כביסה, ידעתי שאני מסתדר עם טכנולוגיה. בערך בגיל 15 היה לי מכשיר טלפון חכם ואחת לחודשיים הוא הוחרם על ידי המורים או הועלם על ידי ההורים שלי והייתי צריך להשיג חדש".
מה זה אומר "חיים כפולים"?
"כבר בגיל 17 היה לי רשיון נהיגה שהוצאתי בהיחבא, כי זה אסור בישיבה. עבדתי באיסוף כסף לארגונים וקבלתי עמלות ובסופי שבוע עבדתי במלצרות במלונות. בבית חשבו שאני בישיבה. בכל מקום הייתי מה שרצו שאהיה: בבית תלמיד ישיבה חרוץ, בישיבה צדיק. בערבים יצאתי עם תיק, החלפתי בגדים, טיילתי בעיר ובדרך חזרה עברתי במקלט, החלפתי בגדים וחזרתי לישיבה. בסופי שבוע נסעתי לאילת או לים המלח עם חברים ועבדתי שם בבתי מלון. היום גם לי זה נשמע הזוי. כשעזבתי את הישיבה ועשיתי בגרויות קניתי לי רכב זול ותיחזקתי אותו באופן עצמאי, לפי סרטים שראיתי ביוטיוב".
איך הגעת לכאן?
"לבית אלמוג הגעתי ממש במקרה. אחרי הגיוס, בטירונות, הייתה לי תקופת צינון רחוק מהבית – כדי שאמא שלי לא תגלה שאני חייל. הייתי בלי בית, ומישהו מהטירונות, שלא הכרתי, הציע לי לבדוק את בית אלמוג. הגעתי לבית, פגשתי את דקלה וזה פשוט התאים כמו כפפה ליד. הבית הוא דתי, שומר שבת וכשרות, ואין עוד בית דתי לחיילים בודדים. לולא בית אלמוג הייתי צריך למצוא דירת שותפים וזה לא קל. בטירונות התארחתי והייתי בלי בסיס. ההגעה לבית אלמוג היתה כמו נס קטן, ואני לומד כמה הדבר הזה מציל אותי ונותן לי תמיכה שהיא הרבה יותר מבסיסית. הצבא נותן תמיכה בסיסית לחייל בודד שאין לו תמיכה בשירות. אני מקבל גב שלם – משפחה, אנשים ובית שמתאים לי. זה הכי טוב שרק אפשר לבקש".
איך השותפים?
"השותפים לדירה הם אנשים נחמדים ואיכותיים, אבל אני ממש בקושי פוגש אותם, כך שאין קשר ממש אישי. הצבא מאד מעמיס. אני יוצא בשבע בבוקר וחוזר ב-11 בלילה. כל היום לומד ומתרגל. שמעתי הרבה על אלמוג שתמיד דאג לחיילים הבודדים שלו ווידא שהם בסדר ולא חסר להם. הנתינה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. והוא לא יכול להיות נוכח יותר בבית ובמהות של בית אלמוג".
משה בן סימון, בן 23, עלה לארץ מארה"ב לפני שנה ושמונה חודשים והתגייס לצבא במרץ. "גדלתי בפלורידה ארה"ב בבית דתי", הוא מספר. "למדתי בתיכון עם השפעה יהודית, אבל לא דתי. עברתי לישיבה לשנתיים, עם כיפה וציצית, אבל לא הרגשתי שזו הדת שאני מכיר, אז סיימתי את הלימודים בבית ספר ציבורי, ואחריו עשיתי תואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה בפלורידה. מגיל 13 ידעתי שאעשה צבא, אבל לא לקחו אותי ברצינות. בהתחלה רציתי להגיע לארץ בגיל 18, אבל שכנעו אותי קודם לעשות תואר ראשון ולהיות חופשי, עם פחות לחץ. זו הייתה החלטה טובה".
איך היתה העלייה לישראל?
"טיילתי שמונה חודשים בניו יורק ובדרכים עם עוד חבר ואז הגעתי לארץ. עליתי לפני שנה ושמונה חודשים. עברתי ראיונות שלפיהם מכניסים למכינה חודש לפני הגיוס, להכין אותך לשפה, להסביר איך דברים עובדים בצבא ובארץ, כך שהגעתי יותר מוכן, והשוק היה פחות חמור, אבל עדיין היה שוק".
והגיוס?
"התגייסתי לצבא ואני לוחם בגדוד 12 בגולני. חייל נורמלי ונהנה מהצבא. לא ראיתי את ההורים כמעט שנה. באוקטובר יהיה לי מסע כומתה וההורים יגיעו. יש לי משפחה רחוקה באלקנה ובמודיעין. אחרי הגיוס התארחתי אצלם אבל רציתי מקום משלי וקבוע. חשבתי להצטרף לבית ברעננה, אבל שם מחייבים להגיע בכל שבת. ואז דרך קרובת משפחה הגעתי אל בית אלמוג ומיד זה הרגיש לי חם ומזמין".
נשמע שאצלך הכל מעולה…
"הבעיה העיקרית היא עברית, למרות שחלקם מבינים אנגלית. לצערי לא למדתי באולפן, ואני מרגיש שחסרה לי השפה. כיון שאני מגיע בשישי ב-12, אין לי זמן לשיעורים פרטיים, למרות שזה יכול להיות נחמד. אולי ברגילה. בקיצור – הכל סבבה". ובאנגלית הוא מוסיף: "AWESOME!"
