(newsדיור מוגן 10.7.19
"ספורט אלים? חד משמעית לא"

"ספורט אלים? חד משמעית לא"

ברחבי הגלובוס התפעלו השבוע מהניצחון של אביב גוזלי הישראלי באחד מקרבות אליפות העולם ב-MMA תוך 11 שניות בלבד • חזי רטכמן ממודיעין, שהיה בגארדן עם החניך המפורסם שלו, לא היה מופתע • הוא מגלה שהמהלך המנצח כבר בושל היטב לפני חודשים • וגם מסביר מדוע הסיכוי להיפצע במרתון גבוה יותר מאשר באמנויות הלחימה למיניהן

רוז'ה עדיין כאן (צילום: Esther Lim)

ילד המבקש לקנות לעצמו שליטה באמנות לחימה יזדקק היום, ראשית כל, לתואר שני בסטטיסטיקה רק בשביל לבחור את הענף. קראטה, ג'ודו, ג'יו ג'יטסו, קונג פו, היאבקות, איגרוף תאילנדי, קפוארה, יותר אפשרויות ממינים של ירקות. לא פלא שבסוף הם הולכים על גרסת הפרווה, פרוט נינג'ה. אבל יש גם אפשרות שחוסכת את כאב הראש: MMA, אמנות לחימה משולבת. כי למה לבחור אחד אם אפשר לבחור את כולם? נכון שברוס לי אמר שהוא לא מפחד מהאיש שתירגל עשרת אלפי בעיטות פעם אחת אלא מהאיש שתירגל בעיטה אחת עשרת אלפים פעם. אבל הוא לא אמר כלום על האיש שתירגל, נניח, שלוש בעיטות, 3333.33 פעמים.

אחד ממרכזי האימון היחידים לישראל ב-MMA פועל במודיעין תחת שרביטו של חזי רכטמן. השבוע עלה המועדון המקומי לכותרות בכל העולם הודות לאליפות העולם ב-MMA שהתקיימה במדיסון סקוור גארדן בניור יורק. רצה הגורל ואביב גוזלי – שמתאמן אצל רכטמן במודיעין – הכניע את יריבו תוך 11 שניות בלבד. זה הספיק כדי להכניס את הכותרת גם ל-CNN וגם למהדורות החדשות של הטלוויזיה בישראל. רכטמן, שהיה בגארדן יחד עם הכישרון הצעיר, סגר מעגל.

בעזרת ההכנעה המהירה אי פעם גוזלי הצליח להכניע את יריבו, אדוארד מורביצקי הבלארוסי תוך 11 שניות בלבד מפתיחת הקרב ביניהם. 11 שניות! עוד לפני שרתח הקומקום, עוד לפני שהספקתם להעביר פרסומות בפאסט פורוורד כפול 30. נשיא הבלאטור, סקוט קוקר, אישר שמדובר בשיא בתולדות הבלאטור. בגיל 18 בלבד ועם מאזן של 0:3 מאז שהחל את דרכו המקצוענית בארגון, גוזלי כבר יכול לשנות את שמו מגוזלי לוותיקי. עם אבא שהיה לוחם ה-MMA הישראלי הראשון אי פעם להילחם בבירת ה-MMA העולמית, מדיסון סקוור גארדן, ניו יורק, כמו גם הישראלי הראשון לנצח בה, לא ציפינו לפחות. אבל להצלחה אבות רבים, ואחד מהם הוא בהחלט חזי רכטמן.

ספר לנו ממקור ראשון מה הלך שם..

"אביב רצה לעשות את המהלך שהביא לשבירת השיא כבר בקרב הראשון שלו בנובמבר האחרון בישראל אבל החליט שלא לקחת את הסיכון בטכניקה כזאת בקרב המקצועני הראשון, כיוון שפיספוס עלול היה לעלות לו ביוקר, עם היריב בפוזיציה עליונה. הפעם הוא היה מספיק בשל עם הטכניקה שכאמור הצליחה לו בגדול. השמיים הם הגבול עבור אביב. הוא רק בן 18, הוא שבר את השיא. יש עליו כתבות בכל העולם, אפילו ב-ESPN. הוא יכול להיות גם אלוף עולם. בגיל כל כך צעיר לעשות את מה שהוא עושה זה מדהים".

למה הוא בא להתאמן אצלך?

"אנשים רוצים שאני אאמן אותם. לא נעים לי להעיד על עצמי. אני הרבה שנים בתחום ויש חבר'ה שמכירים אותי מהתקופה שהתחריתי, יודעים מה עשיתי ומה הרזומה שלי בתחום ולאיזה הישגים הגעתי. גם בתור מאמן יש לי כמה הצלחות. חניכים שלי זוכים באליפויות ישראל באיגרוף תאילנדי, ב-MMA, מגיעים להישגים בינלאומיים".

מה עם איזה מקומי שם בטופ?

"יש גם יש. רז ברינג, תושב מודיעין. 11 שנים הוא מתאמן אצלי. הוא כישרוני, טוב בקרקע ובעמידה, מסתגל לכל סיטואציה. רז אלוף ישראל באיגרוף תאילנדי, אלוף ישראל ב-MMA, הוא רק בן 23 והוא כבר אחד הכוכבים הגדולים של הענף בארץ ומייצג אותנו בהצלחה בחו"ל. יש לו חוזה בבלאטור, משהו שהרבה רק חולמים עליו. הוא יכול לעשות קריירה מוצלחת מאד".

בוא נחזור לימים שבהם נכנס ה-MMA למסלול. איך זה קרה?

"הגיעו כמה ברזילאים שבאו לUFC- ועשו שם מהפך. הם פשוט ניצחו את כולם, היה גרייסי, הכניע את כולם, גדולים, קטנים, מכל תחום. אמרו יש פה משהו, והתחילו ללמוד ג'יו ג'יטסו ברזילאי. באו מתאגרפים, איגרוף תאילנדי, שלמדו את העניין הזה, איך להגן בכלל מול זה, עבודת קרקע זה משהו שאין שם, והחבר'ה של הג'יו גיטסו איבדו את המומנטום, כי ברגע שלמדו את עבודת הקרקע שלהם, היתרון שלהם הלך. אז הם התחילו ללמוד גם עמידה ודבר הוביל לדבר. היום אנשים עושים הכל. בן אדם שמתאמן בMMA היום לומד הכל. אי אפשר ללמוד רק תחום אחד כי אתה תפסיד במיס מאצ' הראשון שתיתקל בו".

ואיך אתה התגלגלת לתחום?

"מגיל 13 אני על המזרון. עד גיל 22 הייתי אלוף ישראל בלחימה משולבת, בקראטה, באיגרוף תאילנדי, באיגרוף. התמקצעתי באיגרוף, כי שאפנו להתפרנס מזה, ושם היה בעצם הכסף. איגרוף תאילנדי, אתה מגיע לרמה של אלוף עולם, אבל כסף לא יהיה. התחריתי הרבה, שבעה קרבות מקצועניים, ניצחתי בכולם. עדיין הסכומים היו אלפי שקלים בודדים לקרב שנערך פעם בחודשיים, הייתי צעיר, 24, אבל כבר הייתי קרוב להתחתן, אמרתי אוקיי אני לא יכול להמשיך ככה, לעבוד בכמה עבודות ובין לבין להיות הכי טוב שאני יכול, הייתי צריך להביא לחם הביתה והתחלתי לאמן. האימונים, בתור מאמן גזלו זמן, בדיוק הזמן שהייתי צריך להתאמן בו. הייתי צריך לעשות בחירה. היא הייתה כואבת, כי הייתי בדיוק בשיא, אבל הסתכלתי קדימה, לעתיד ובחרתי באימון".

איך הגעת ל-MMA?

"כשהתחלתי לא היה אז MMA. אחרי 12 שנים של איגרוף תאילנדי, הדבר הכי קשוח שהיה פה, התחילו בארה"ב UFC, הארגון הראשון והגדול בעולם, אחריו מגיע בלאטור, אירועי MMA גדולים, טלוויזיה, קהל. היה אז בלגן, מותר לנשוך, לנגוח, קרנבל. התחלנו ללמוד מה מו מי. אמני לחימה לא קופאים על השמרים, הם תמיד מבקשים עוד ידע. התחלנו להתאמן עם חבר'ה שעשו ג'יו ג'יטסו. הייתי סקרן. הענף הזה צבר פופולריות מדהימה. אני לא חושב שיש ענף שעשה כזאת קפיצה תוך זמן כל כך קצר, בערך 15 שנה. בחשיפה, בקהל, כסף, היקף תחרויות".

יקומו המצקצקין ויגידו "גוועלד, אלימות". אבל הרעיון הבסיסי של אמנות הוא חתירה לשלמות, ואמנות לחימה נקראת אמנות לחימה כי זהו עיקרה. היא קלה כמו הרוח ואלימה כמו נזיר סגפן. דרושים לה משמעת של נציב מלח וסבלנות של מערכת שמש. וכן, גם גוף של הענק הירוק. אז מה? החזק הוא דווקא מי שאינו נזקק לאלימות. החזק הוא מי שבטוח בעצמו עד כדי כך שהוא מדביק אחרים. ונכונים הדברים עבור אמנות לחימה אחת. וכמו שרטמן אומר: "מי שחזק בקרקע מנסה למשוך לקרקע, מי שחזק בעמידה, מנסה להישאר על הרגליים. פתאום זה הופך גם למשהו אסטרטגי".

באלימות אין אסטרטגיה, היא מתפרצת וחסרת מודעות. אז פעם היו נושכים שם איברים מוצנעים, אבל הימים הללו הם היסטוריה רחוקה. היום יש בענף הזה יותר חוקים מבמדינה קומוניסטית. את מופעי הביזאר השאירו לקליפים ויראליים ביוטיוב, ההסכם עם הקהל כולל מקסימום שואו מינוס המנסרים מטקסס. מתאים גם למי שאוהב את מרי פופינס, הוקי אוויר ודייסת קוואקר. כמעט בילוי אחה"צ לכל המשפחה. קחו את הקרב בין חביב למקרגור, חביב זה שם של בובה שתינוקת לא נרדמת בלעדיה. מי שחיכה מספיק זמן, נרדם יופי טופי. גילויי אלימות אמנם נחשפו אחרי כתוביות הסיום, אבל השופט כבר שרק והספורטאים הפכו אז מאמנים לאנשים מהשורה כדי להוכיח שהם עדיין לא שם. אותם המצקצקין מראשית ממילא היו אוסרים גם ייבוא של נחום תקום.

"תמיד שואלים אם זה ספורט אלים", אומר רכטמן. "אני לא אוהב את העניין הזה. זה ספורט, הוא אגרסיבי, כן, גם כדורגל זה ספורט אגרסיבי. אני לא מייפה את זה. אם מישהו נכנס לכלוב הוא יודע שהוא יכול להיפגע. זה ספורט אינטנסיבי, פיזי וקשוח. אבל אלים? חד משמעית לא".

פציעות?

"נפצעים פחות מכדורגל. בריצה אחוז הפציעות הרציניות הרבה יותר גבוה. שם קורעים שרירים כל הזמן. לעין זה נראה לא טוב, בוקס בפנים, זה נראה אלים. קח מקרי מוות - במרתון תל אביב אחד יש יותר הרוגים מבכל ה-MMA בעולם בעשור שלם. מי שעוסק בספורט מקצועני יודע שפציעות זה חלק מהסיפור. אתה מושך את הגוף לקצה ואתה מחזיק בקצה כמה שאתה יכול. והגוף, מתישהו, נשבר. ואז אתה עושה את זה שוב".

מכללת די בי איי