(newsדיור מוגן 10.7.19
תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות

העולם כמרקחה: מבוגרים שבעצמם דבוקים לסמראטפונים מטיפים לילדיהם ומתלוננים על "דור המסכים" • עומרי קינגסלי ממודיעין, בוגר טרי של מערכת החינוך המקומית, החליט להתמודד עם הבעייה קצת יותר ברצינות • עכשיו הוא מרצה מבוקש בבתי ספר ומזהיר ממקור ראשון: זוהי התמכרות לכל דבר

קינגסלי בהרצאה בבית ספר (צילום מסך: ערוץ 12)

כל הורה מכיר את תחושת התסכול כשהוא רואה את ילדיו מבלים חלק גדול מזמנם הפנוי מול מסך הטלפון. ההתמכרות לסמארטפון, שכמובן שאינה בלעדית לילדים, הפכה כבר מזמן למגיפה עולמית הטומנת בחובה שלל השלכות לא סימפטיות (ראו מסגרת). דור הילדים והנוער של היום כבר מזמן זכה לכינוי "דור המסכים", אבל ספק אם אנו כהורים יודעים לעומק את מורכבות העניין.

מסתבר שגם בקרב בני הנוער יש מי שחש תחושת מיאוס מהמצב. זהו עמרי קינגסלי ממודיעין, שהרים את הכפפה ויצא במיזם חינוכי חדש – "מרימים ראש", במסגרתו כבר הספיק להרצות ביותר מחמישים בתי ספר, להוציא לאור חוברת הדרכה למורים וכעת הוא מכשיר בני נוער נוספים לתפקיד מרצים ומדריכים בעניין.

קינגסלי, שסיים השנה את לימודיו בתיכון אמי"ת בנים במודיעין, מספר כי החוברת כוללת שני פרקים שיסייעו לבתי הספר ליצור שינוי. פרק א' - "סור מרע" - דרך סדרת שיעורים, שנבנתה יחד עם מטפלים בהתמכרויות, התלמידים בתיכון יקבלו את כל הכלים לשינוי הרגלי הצריכה שלהם בטלפון. פרק ב' - "עשה טוב" - שיפור תשתיות בית ספר כך שיהיה לתלמידים מה לעשות מחוץ לטלפון. התיכון יוסיף פינג פונג, כדורגל שולחן, משחקי קופסה ועוד.

עומרי, איך נולד הרעיון?

"הרעיון נולד אחרי שלפני שנתיים התקבלתי לתוכנית המנהיגות של מכון LEAD, שבה התבקשתי להקים יוזמה חברתית. רק אחרי עשרה נושאים שונים שניסיתי להרים, מבדידות זקנים ועד לחינוך פיננסי לחרדים, רק אז הבנתי שאני צריך למצוא נושא פשוט שבאמת מפריע לי וככה הגעתי לנושא של התמכרות לטלפון".

וזה מפריע לך כי גם אתה מכור?

"בהחלט הייתה לי תקופה של התמכרות, שהייתי משתמש בוואטספ חמש-שש-שבע שעות ביום. זה היה ככה בגלל שניהלתי המון קבוצות של חסד ותוכן תורני והייתי צריך להגיב כמנהל לכל פיפס קטן. ההצדקה של הקול הפנימי הייתה שזה למטרות טובות, אבל יוצא שאתה מפקיר את היחסים הבינאישיים והדברים שרצית לעשות בחופש ומבין שהתמכרת".

איך פגעה בך ההתמכרות?

"בהחלט פגע לי בקשר עם המשפחה, בזבז לי המון שעות ביום ועוד. אנחנו מדברים על משהו שיחסית נפוץ. שני שליש מהאוכלוסייה מראים סימנים של התמכרות לטלפון. הנתונים מהמחקרים הם מעוררי אימה, בכל האספקטים של העניין. לצד זה, קורה גם משהו מאוד יפה כשכמות האנשים שמצליחים להפחית את זמן השימוש בטלפון עלתה בין 2017-2018 ב-11 אחוז".

כמה מתוך האוכלוסייה מנסים להמעיט בשימוש בסמארטפון?

"בערך חצי. יצא לי להרצות בפני כיתות ז'-ח' באמי"ת בנות ובסיום ההרצאה ניגשה אלי ילדה מהקהל וביקשה לספר את הסיפור שלה על ההתמכרות לטלפון ואיך התגברה על זה. זה היה קצת מפחיד, כי מה שקרה שאחריה עלו עוד שש-שבע בנות וסיפרו סיפורים דומים. החלק המפחיד היה מחיאות הכפיים מהקהל, זה הרגיש כמו קבוצת תמיכה למכורים לכל דבר".

אז איך נראית תופעת ההתמכרות אצל הנוער והילדים? חמורה כמו שאנחנו ההורים חושבים?

"בהחלט חמורה, אין שאלה בכלל. התופעה שאתה מדבר עליה שיושבים קבוצת חברים וכל אחד עסוק בטלפון שלו קיימת. זה לא בכל חבורת חברים אבל זה מאוד נפוץ. בבתי ספר יסודיים עד לפני כמה שנים היה קונצנזוס שאין טלפונים בבית הספר. היום הכיתה מתחלקת בין הילדים שיוצאים לשחק בחוץ ואלה שנשארים בכיתה עם הטלפון. זה מתחיל היום כבר בכיתה ג'-ד', אני מכיר ילדים שבסוף גן או כיתה א' כבר מקבלים סמארטפון. שלא לדבר על כך שרוב ההורים מעידים שהילדים שלהם, בני שנתיים, מבלים שעה-שעתיים ביום מול מסך".

איך נראים הקשרים החברתיים בגיל שלכם, זה באמת שונה מדורות קודמים?

"אני יכול להגיד שהתקשורת הבינאישית נפגעת. כי מה קורה? אתה מדבר עם מישהו והוא לא עונה לך או שפתאום באמצע השיחה הוא גולש למסך. זה אומר שתשומת הלב, חוש הראייה, שמיעה ומישוש והעולם הרגשי שלו, נמצא בעולם אחר לגמרי כרגע. במקרה כזה אני קם והולך".

ואילו תגובות אתה מקבל במצב כזה?

"בדרך כלל היו די הרבה שאחר כך באו ואמרו 'סליחה, לא שמתי לב'. אתה נעלם מהרגע ומהשיחה. אנחנו כל הזמן ב'זגזגת' - עוברים ממטלה למטלה אבל המוח שלנו מסוגל להתרכז רק במשימה אחת כל פעם. אתה לא יכול לדבר עם שני גורמים בו זמנית".

ובמקביל אבל יש גם חיים חברתיים נטולי טלפון, לא?

"כן, ודאי. הייתי אומר שהנוער של היום יותר מודע ומתמודד טוב יותר עם ההתמכרות לטלפון ביחס למבוגרים. הם מבלים יותר שעות מול המסך, אבל הידע שלהם לגבי איך אפשר להפריד הוא גדול יותר. הנוער של היום גדל מגיל אפס עם הטלפון, מכירים את השיטות שלהם לגרום לנו להתמכרות ומסוגלים להגיד 'יאללה, בואו נשים טלפון בצד'".

אז הכינוי "דור המסכים" הוא לא לגמרי מדויק?

"נגיד את זה ככה: מי שמטנף עלינו הוא גם זה שגידל אותנו. יצא לי לדבר עם ילד בכיתה ז', בן 12-13, שאמורה להיות לו שמחת חיים וסקרנות. הוא לא אמור להיות משועמם מהחיים. הוא אמר לי 'עשיתי הכל בחיים, ראיתי הכל'. הוא התכוון לזה שראה אלפי סרטונים ביוטיוב, בנה מכונת תלת מימד לבד בבית, 'עשיתי פרוייקטים. אני די משועמם מהכל'. הוא יושב בשיעורים שמבזבזים לו את הזמן, מלמדים אותו תוכן שהוא יכול ללמוד לבד מסרטון אנימציה של עשר דקות".

אז הדור הצעיר העכשווי "מבוגר" יותר מכל הדורות שקדמו לו בהיסטוריה?

"יש להם תחומי עניין יותר מגוונים, יכולת רבה יותר להעמיק בנושאים מסויימים. לא יודע אם הם מבוגרים יותר ברמה הרגשית".

איפה עומד היום המיזם שלך?

"זה התחיל מסדרת הרצאות אצלי בבית הספר, המשיך לחוברות עם ידע על ההתמכרות לטלפון וסדרת שיעורים בנושא שהופצו ב-51 בתי ספר. עכשיו הצטרף אלי שותף שקוראים לו חי מרגלית וכתבנו חוברת חדשה בת שלושים עמודים עם מערך שיעורים מפורט שנשלח למורים, למרכז לגמילת ילדים ממסכים ולקואצ'ר שמטפל בהתמכרות לטלפון. מכולם קיבלנו משוב, כמו גם מפסיכולוגים שדיברנו איתם. הסיבה שהפרויקט שלי קיים היא כי המבוגרים גרועים בלטפל בהתמכרות לטלפון. אתם עושים טעויות רבות, כמו ציניות כלפי החוויה של הילד עם אמירות כמו 'מה אתה כבר עושה במחשב?'. הילד מחובר רגשית. כמעט כל עולמו הפנימי והחברתי נמצא שם. הטלפון הוא הדבר הכי טוב שקרה לאנושות, אבל הבעייה היא שהוא ממכר ונדרשת חשיבה איך אנחנו משתמשים בו נכון ובאילו כלים נעזר כדי לא לגלוש למקומות כמו אפאטיות, אובדנות, חוסר אמפטיה וכולי".

אז איך באמת מתמודדים עם ההתמכרות?

"אני מדבר על שלושה דברים שצריך לעשות: הראשון הוא מודעות לכך שהטלפון ממכר ואיך הוא מנסה למשוך את תשומת הלב שלי. הצבעים, ההתראות, הדמויות החמודות, הפרסים הספציפיים במשחקים, הרטט שמפעיל את חוש המישוש, השריקה של הודעה נכנסת. ההמלצה שלי היא קודם כל מודעות, גם לרמה הרגשית ומה שגורם לי לפתוח את הטלפון. להבחין בין הסיבות שגורמות לי לפתוח את הטלפון. אחרי שאתה מבין מה הגורם הרגשי אתה מגיע לשלב השני שזה למצוא תחליף. אם אני אומר לך 'רד מהטלפון' אז צריך תחליף. אני מכור לעולם היזמות ועבודה קשה, שזה הגורם הרגשי שלי לשהייה ממושכת מול המסך. אבל אז חשבתי לעצמי - האם אני נותן קשב מלא לאנשים שסביבי? האם אני בקשר מעולה איתם? האם אני יכול 'להתאתגר' מעצם היותי לבד? אחרי שהבנתי שהחיים הם לא רק בטלפון אז כבר אין לי את המניע הרגשי. חיפשתי את התגמול למניע הרגשי במקום אחר. למשל, במהלך החופשה עכשיו בחו"ל עם המשפחה שלי ירדתי לעומק החיים של האנשים שסביבי. אתה מגלה דברים מופלאים ולומד על העולם שלהם, מכיר את האישיות שלהם".

בעצם הרמת את הראש מהטלפון וגילית את המשפחה שלך...

"כן, לגמרי. השלב השלישי הוא פתרונות טכניים, כי אנחנו צריכים לחיות יחד עם הטלפון. דיברתי עם רופא שסיפר שמקבל כל יום מאה הודעות עם שאלות רפואיות. יש 16 שעות ערות ביום. רחמים על הבן אדם. אז התחלנו לחשוב מה הוא יכול לעשות כדי להמעיט בזמן מול הטלפון, כי החיים שלו מקוטעים. אז ברמה הטכנית הוא יכול לענות רק להודעות וואטספ. הוא יכול להוריד את הצבעים ולהמעיט בוויזואליות שמושכת אותנו פנימה. עוד דבר זה שלא מכניסים את הטלפון לחדר השינה, שהופך למקדש של שקט. כולנו חייבים למצוא את הדרך לחיות עם הטלפון, אבל יש דברים שאפשר לעשות כמו לשים סיסמה בטלפון, כדי שכל פעם שניגש אליו נעצור לרגע ונחשוב למה בעצם אנחנו פותחים. הסיסמה שלי היא ?omriwhy, כדי שאחשוב למה בעצם אני פותח את הטלפון עכשיו. כך אתה מפחית את הפתיחות הסתמיות, שהן אחוז מאוד גדול ומשתנה ממספר הפעמים שבהן אנחנו פותחים את הנייד ביום".

המספרים לא משקרים: יש בעיה!

"לוקחים אחריות - משנים מציאות ברשת" הוא ארגון ששם לו למטרה לשנות לטובה את המציאות במרחב המקוון ולהביא לשימוש נכון במדיה. הארגון מציע פתרונות ונותן מענה לכלל האתגרים הקיימים כיום בעולם המסכים. הארגון הפועל במישור החברתי, החינוכי, הטיפולי והטכנולוגי. הוא פירסם לקט נתונים מחקריים. הנה כמה מהמסקנות:

בשנת 2017 פורסם כי ילדים בגיל 9-6 מבלים קרוב לשלוש שעות ביום מול מסך. יותר מרבע מההורים בילדים בגילאים אלה אינם מגבילים את ילדיהם בזמן מסך כלל. בשנת 2018 עלה שיעור ההורים הנ"ל ל-43%.

בין השנים 2014-2010 עלתה צריכת המדיה והתקשורת העולמית בגילאי 24-16 מ-9.32 שעות ביום ל-14.07. זינוק של 150 אחוז.

ב-2015 נמצא כי מתבגר אמריקאי צורך בממוצע כתשע שעות בידור במדיה וכי 97% מהמתבגרים האמריקאים לא יוצרים כלום באינטרנט (לא סרטים, לא כתבות וכו').

ב-2012 נמצא כי בני הנוער בישראל הכי מכורים לאינטרנט מקרב 11 מדינות באירופה - כמעט פי שלושה.

ב-2009 ניתחו באוניברסיטת מישיגן נתונים שנאספו על כ-14 אלף סטודנטים אמריקאים במשך שלושה עשורים, מ-1979- ועד 2009, והגיעו לממצאים הבאים: בתכונה המכונה "נטילת פרספקטיבה" (היכולת לדמיין נקודת מבט של מישהו אחר) נרשמה ירידה של 34%. ב"דאגה אמפתית" (יכולת לחוש רגשות של אחר ולהגיב אליהם) נרשמה ירידה חדה יותר, של 25.48%. ב-2015- הוכח כי הירידה באמפתיה קשורה באופן ישיר לשימוש בעייתי באינטרנט.

מחקר שפורסם בשנת 2018 בספרייה הלאומית האמריקאית לרפואה מגלה כי נמצאו בעיות משמעותיות בקרב מחצית מהמשתמשים בסמארטפון, באינטרנט, במשחקי וידאו, בהודעות מיידיות וברשתות חברתיות, וכי בעיות אלו קשורות באופן ישיר לסימפטומים של תפקוד פרה־פרונטלי ירוד. כלומר - פגיעה בתפקוד קליפת המוח הקדם־מצחית (מתח, לחץ ובריאות הנפש).

מכללת די בי איי