(newsדיור מוגן 10.7.19
המתמטיקאיות כבר החליטו – עכשיו תורכם

המתמטיקאיות כבר החליטו – עכשיו תורכם

למעלה מעשרים תלמידות 5 יח"ל מתמטיקה בעירוני ג' החליטו להשתתף בניסוי שבו הן ילמדו בנפרד מהבנים • אחרי שזעקות ה"הדתה" שככו והעניין התברר כפדגוגי גרידא – אנחנו מעלים את הנושא למשפט חינוכי • הסנגורית: פרופ' רונית קרק שחקרה את הנושא • הקטגור: המורה המקומי עופר דובר • בתפקיד השופט והמושבעים – קוראי הכתבה הזו

(צילום ארכיון. למצולמות אין קשר לנאמר בכתבה)

בשבוע שעבר סערה מודיעין (בשטח ובעיקר ברשתות החברתיות) בשל הודעת העירייה כי בתיכון עירוני ג' צוצע לתלמידות 5 יח"ל במתמטיקה ללמוד בכיתה נפרדת ללא בנים. בעיתון זה פירסמנו את פרטי התוכניות האמיתיים (בניגוד לשמועות שהתרוצצו באינטרנט) ובעיקר שתי עובדות: א. מדובר ברעיון פדגוגי שאין לו קשר להדתה. ב. מדובר בהצעה פתוחה לחלוטין להשתתף במיזם או לא – לבחירת התלמידות והוריהן. פגישת ההורים והתלמידות שהוזמנו להשתתף במיזם היתה ביום חמישי שעב, יממה לאחר סגירת העיתון. מן הראוי להדגיש כבר בשלב הזה את הכותרת העיקרית – כעשרים בנות (שהן רוב אלו שהוזמנו) הביעו רצון לנסות את שיטת הלימוד הנפרדת.

במינהל החינוך בעירייה קיבלו בסיפוק את הידיעה על הבעת האמון של רוב התלמידות לפחות באלמנט הניסויי של המיזם. זה גם המקום לחשוף את מי שהעירייה ועירוני ג' הסתמכו עליו יותר מכל בנושא - פרופסור רונית קרק מאונ' בר אילן.

קרק היא מומחית למגדר ומנהיגות בארגונים מהמחלקה לפסיכולוגיה והתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטה. לפני שלוש שנים היא ערכה מחקר עבור קרן טראמפ, שמטרתו הייתה לבדוק מדוע בנות בוחרות להגביר יותר מקצועות כמו כימיה וביולוגיה ופחות מתמטיקה ופיזיקה. השאלות המרכזיות במחקר היו:

  1. מהי תמונת המצב בקרב תלמידות בתחומים אלו?
  2. האם קיים פוטנציאל משמעותי של תלמידות ללימוד חמש יחידות מתמטיקה שאינו ממומש?
  3. בעת בחירת התמחות במדעים בתיכון, מדוע תלמידות נוטות להעדיף ביולוגיה וכימיה, בהן הן מהוות את מרבית התלמידים בכיתה, על פני פיזיקה, מחשבים ואלקטרוניקה?
  4. כאשר תלמידות מחליטות לבחור, להתמיד או לנשור ממגמות של חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה, מהי החשיבות היחסית של הגורמים הבאים בהקשר להחלטתן: הידע והמיומנויות שלהן, הגישה והפרקטיקות של המורה שלהן, השפעת בני משפחה וחברים, והמוטיבציה האישית שלהן?

בתקציר המחקר מופיע תרשים בו נראים ההבדלים במספרי הבנים והבנות הניגשים בגרויות מוגברות בתחומים הנ"ל. כך למשל בשנת תשע"ד 5,300 בנים ניגשו לבגרות ב-5 יח"ל מתמטיקה לעומת 4,400 בנות. הבדלים גדולים יותר נרשמו בפיזיקה. קרק מסבירה: "מהממצאים בתרשים 1 עולה כי לאורך השנים הנבחנות מספרן ואחוזיהן של בוגרות י"ב הנבחנות ברמה גבוהה במקצועות מתמטיקה ופיזיקה נמוך ממספרם ואחוזיהם של בוגרי י"ב הבנים בנבחנים ברמה זו במקצועות הללו. בדומה לכך, אחוז הבנות הנבחנות בבחינת הבגרות במדעי המחשב ברמה של 5 יחידות לימוד הינו נמוך ביותר ועומד רק על %4 מכלל בוגרות י"ב לעומת כעשירית מכלל בוגרי י"ב. לעומת ממצא זה, עולה ממצא הפוך במקצועות כימיה וביולוגיה, בהם מספרן ואחוזיהן של בוגרות י"ב הנבחנות ברמה של 5 יחידות לימוד, גבוה ממספרם ואחוזיהם של בוגרי י"ב הבנים הנבחנים ברמה זו. יש לציין שאחוז הבנות הנבחנות בבחינת הבגרות בביולוגיה ברמה של 5 יחידות לימוד הינו גבוה מאד ועומד על כחמישית מכלל בוגרות י"ב וזאת לעומת %13%-11 מכלל בוגרי י"ב".

עוד מצביע המחקר של פרופסור קרק על הגורמים המרחיקים את הבנות מאותן כיתות של 5 יח"ל. כמו למשל:

  1. סלידה מתחרות - ההווי התחרותי בכיתות הלומדות מקצועות ריאליים מורכבים מכבה הרבה תלמידות. הן מעדיפות ומתחברות יותר ללמידה שיתופית.
  2. חוללות עצמית נמוכה - תלמידות רואות עצמן כחלשות בתחומי הפיזיקה והטכנולוגיה וכחזקות יותר בתחומי הביולוגיה והכימיה. הדבר גורם לכך שאחוז נמוך, יחסית, מבוגרות י"ב נבחנות במקצועות המתמטיקה (כעשירית) והפיזיקה (כשישה אחוז) ברמה גבוהה. לעומת זאת, כמעט חמישית מהן בוחרות להיבחן בבחינת הבגרות בביולוגיה ברמה גבוהה. יש לציין שאמנם רק עשירית מבוגרות י"ב נבחנות ברמה גבוהה בבחינת הבגרות בכימיה, אך אחוז הבוגרים (הבנים) הנבחנים ברמה זו עומד רק על שבעה אחוזים.
  3. אי הצלחה קודמת במתמטיקה והנחה ש"אם לא הצלחתי בעבר לא אצליח בעתיד". זו הסיבה הכי

נפוצה שתלמידות הזכירו לאי בחירת חמש יחידות מתמטיקה הייתה שהן 'לא מספיק טובות'. מדובר במצב בו תלמידות אינן בוחנות את היכולות שלהן בכל שלב, אלא מתבססות על תיוג חיצוני או עצמי של חולשה בהתבסס על ניסיון קודם.

פרופ' קרק, אז למה בעצם צריך הפרדה?

"כאשר בנות לומדות בכיתות נפרדות יש להן יותר חופש להתבטא ולעשות בחירות אחרות. אתן דוגמה מהבת שלי, שלמדה בבית ספר אלטרנטיבי באזור ירושלים בו היו יותר בנות מבנים. בכל פעם שהייתי באה לקחת אותה הייתי רואה אותן משחקות כדורגל. בבית ספר רגיל לא תמצא כמעט בנות שמשחקות כדורגל. כשיש מרחב אחר הוא מאפשר סוג אחר של אינטראקציה וקורים שם דברים שונים. אני כן מאמינה שאקספרמנטציה היא דבר חשוב. ההפרדה כבר קיימת, מעצם זה שמרבית הבנות לא יילכו ללמוד חמש יחידות בכיתות המעורבות. ההפרדה בחברה קיימת. גברים מופלים לטובה ביום-יום, אז בואו עכשיו נעשה תיקון".

אז זאת התשובה שלך לטענות על פגיעה בשוויון?

"כיתה שממילא בנות לא מגיעות אליה היא כבר פגיעה בשוויון, כי אף אחד לא ניסה למשוך אותן לשם. בנות לא נמצאות שם, לא בהיי טק ולא בסטארט-אפים, אז בואו נחשוב איך משנים את זה. השוויון לא באמת קיים כיום וכיתה נפרדת לא תפגע בו ממילא".

אז מה התועלת המעשית בהפרדה?

"אני חושבת שניסיונות חדשניים כאלו הם דבר טוב לתקופת זמן מוגבלת ולא כמשהו קבוע. מהמחקר שלנו עלו כמה דוגמאות. ראיינתי הרבה מאוד גורמים מתוך מחשבה שהשינוי יכול להיות רק מערכתי. שאלתי את הבנות למה בחרו, האם הסלילו אותן לשם, האם בית הספר אפשר ואיך מתייחסים אל מי שהלכה ללמוד פיזיקה. היו כל מיני סוגים של תשובות. בת אחת סיפרה שבכלל לא חשבה על מסלול כזה, עד שנתקלה בקבוצת בנות שהלהיבו אותה. היא הלכה לזה והצליחה. מה שקורה בכיתות נפרדות הוא שנוצרת תחושת מסוגלות, שלגיטימי לבכות מלחץ לפני מבחן ואין צורך לחשוש שילעגו לך אם טעית בתשובה".

אלו התחושות של הבנות בכיתות המעורבות?

"בכיתות מעורבות הרבה פעמים הבנות הן מיעוט ויש הרבה יותר חשש להיתפס כטיפשה. הרבה פעמים בגלל שיש מעט בנות אין להן איפה או עם מי ללמוד אחרי הצהריים. יש גם סטיגמות על הבנות שלומדות שם. בת אחת סיפרה לי שהבנים בכיתה פתחו קבוצת וואטספ בשם 'הבנים שולטים'. מתי לדעתך הם צירפו אותה לקבוצה?"

כשהיו צריכים את הסיכומים שלה לקראת המבחן?

"בדיוק. אז מה השתנה מאז שאתה ואני היינו ילדים? הכל אותו דבר. אנחנו חיים עדיין בחברה מאוד סטריאוטיפית ואם תלך לפקולטות למתמטיקה גבוהה או הנדסה לא תמצא הרבה סטודנטיות. בטח שלא ביחס לאחוז שלהן באוכלוסייה. כך גם הפוך במקצועות כמו עבודה סוציאלית".

אז את אומרת שאנחנו כחברה מספרים לעצמנו סיפורים על כך שהדברים האלה כבר לא קיימים?

"אני חושבת שכן. הם קיימים כבר מאז שהילד תינוק. אנחנו עושים הפרדה ומייצרים הבניות כאלו כבר מגיל אפס. החברה מייצרת המון נורמות ותפיסות שנראות לנו נורמליות, כי אנחנו רגילים לחשוב שאישה לא יכולה להיות סוורית בנמל אשדוד או לטפל בחשמל. כולנו מאוד סטריאוטיפים וברור שזה מתנקז למערכות החינוך".

יש טענה שמה שדרוש הוא תגבור פרטני ולא הפרדה. מה דעתך?

"הפיתרון צריך להיות מערכתי. שום דבר בתחום הזה לא יכול להשתנות בלי שינוי מערכתי. של הורים שחושבים אחרת, של מורים שעוברים הכשרות, של רשות מקומית. הפיתרון צריך להיות הרבה יותר רחב ולדעתי תגבור של אחד על אחד הוא לא פתרון משמעותי, משום שהבנות מלכתחילה בכלל לא יגיעו לכיתות הלימוד המעורבות של חמש יחידות. זה כמו שאני אגיד לך 'בוא נכניס יותר נשים להיי טק על ידי זה שכל אישה תקבל עוד ליווי'. ליווי זה הגיוני למי שכבר בחרה, אבל מה קורה למי שמראש ויתרה? פיתרון מקסים נוסף שהייתי מעורבת בהקמה שלו ומאוד הצליח היה תכנית שנקראה 'סודקות את תקרת הזכוכית'. איתרו מראש קבוצת בנות עם כישורים גבוהים בתחומים המדעיים של מתמטיקה, פיזיקה, מחשבים וכולי. הן למדו בקבוצות מעורבות עם הבנים, אבל היה להן חוץ מזה גם תכנית נפרדת".

החזון שלך הוא כיתות נפרדות?

"אני לא אומרת שצריך להפריד את כל הכיתות, אבל בהחלט לתת הזדמנות לדברים האלה ולמרחבים דומים. בכלל, לטעמי ההפרדה המגדרית שאנחנו מייצרים היא הרבה יותר קיצונית מהפרדה על רקע דתי. הקונפורמיות שיש לנו לגבי הבדלים מגדריים מוטבעת בנו הרבה יותר עמוק מאשר כל דת. כל אחד שמנסה לסטות מהדת הזו של קונפורמיות מגדרית מקבל תגובות מתפלאות. כמו למשל אב שהדודה שלו רצתה להביא מתנה לבנו והוא ביקש ממנה שתביא לו מטבח משחק. התגובה שלה הייתה 'מה פתאום, הוא הרי בן'.

מה קורה לבנות בקבוצה נפרדת?

"אתן דוגמה מעניינת מירוחם, שם המנהלת החליטה לפתוח קבוצת רובוטיקה נפרדת לבנות. הקבוצות שם היו ברובן של גברים והיא לא הצליחה לגייס בנות. באיזשהו שלב היא פתחה קבוצה נפרדת וגם שמה אותה במועדון מאוד סטייליסטי עם נראות. תוך זמן קצר הייתה לה קבוצת בנות מעולה, אחרי שנתיים שלא הצליחה לגייס אותן לקבוצה המעורבת. הקבוצה הזאת זכתה במקום הראשון בארץ ובסוף השנה המנהלת אפשרה להן להישאר רק בנות או להתאחד עם הבנים. הן בחרו להתאחד ובתוך שנה היא הצליחה להגיע ליעד של חמישים אחוז בנות בקבוצה המעורבת. כפיתרון ביניים בתהליך הזה שאנו נמצאים בו לפעמים הפרדה יכולה להיות כלי לגיטימי ויעיל".

מעבר לנורמות המגדריות, אין שום הבדלים ביכולות האלו בין בנים לבנות?

"מצאו מעט מאוד הבדלים. כמו למשל שלבנים יש יכולת תפיסה מרחבית יותר גבוהה לעומת יכולת מילולית גבוהה יותר אצל הבנות. גם זה לא ברור אם זה בגלל ששלחו את הבנים מגיל צעיר ללכת להסתובב ולחפש את עצמם או למגרש הכדורגל ואילו עם בנות דיברו. מעבר לזה, לא מוצאים הבדלים משמעותיים. אנחנו יודעים שלבנים יש הרבה יותר הפרעות קשב למשל".

מה השורה התחתונה שלך להורי מודיעין החוששים?

"אני חושבת שעיריית מודיעין ומערכת החינוך שלה מאוד מודעים לעניין הזה ומובילה את התחומים האלה בארץ. אני מאוד בעד שיתנו עוד הזדמנות לזה ולדעתי ההורים יכולים לראות בזה עוד פתרון שהעירייה מספקת להם".

אפשר להתקדם גם בלי להפריד

מי שחושב אחרת לגמרי, ולא מטעמי החשש מהדתה, הוא עופר דובר, מורה תושב מודיעין. "זה בכלל לא עניין של הדתה", הוא אומר. "לא כל רעה חולה קשורה לזה. השאלה שהיית צריך לשאול את אנשי החינוך בבית הספר ובעירייה היא האם אפשר לקדם בנות בלימודי חמש יחידות מתמטיקה ומדעים גם בלי הפרדה. כמורה כבר עשרים שנה אני אומר לך שלא רק שאפשר, אלא גם שיש נתונים על כך שהפערים כל הזמן מצטמצמים גם בלי הפרדה. לא צריך להפריד כדי לצמצם פערים באחוזי הבנים והבנות בכיתות האלו".

ובכל זאת, מדובר על ניסוי. וכזה שמסתמך על מחקרים ועובדות.

"המחקר הוא לא חד משמעי, לשום צד כלשהו. מעבר לזה, גם אם המחקר כן היה חד משמעי אז מטעמים ערכיים לא עושים הפרדה, לא אתנית ולא מגדרית".

איפה הפגיעה כאן בתלמידות, שבוחרות מרצונן בכיתה נפרדת?

"עצם זה שאתה לוקח אוכלוסייה מסויימת ומראש ועל בסיס צבע עור או מין או דת מפריד אותם, זה פוגע בערך השוויון בחינוך הממלכתי".

אבל אתה לא מפריד בכפייה, אתה מאפשר בחירה.

"עוד פעם - זו אופציה שבאה כהפרדה. אתה פוגע במהות העניין. קח את זה כתרגיל מחשבתי ותמחק את המילה בנות ותשים במקום ערבים או דרוזים או אתיופים. האם זה היה נשמע לך הגיוני לתת לאתיופים מבחירה לשבת בכיתה נפרדת כדי שיקבלו את כל התנאים? אני לא מעלה על הדעת שמישהו היה חותם על כזה דבר. זה תרגיל מחשבתי שצריך לעשות אותו. אני חושב שהבעייה עם הבנות הולכת ונפתרת ויש טבלאות שמראות שהפער הולך ונסגר. צריך להכשיר את המורים ללמד אחרת כדי ליצור סביבה מתאימה לבנות. זה לא שהן פחות חכמות, צריך לשנות את מערכי השיעור ולא להפריד".

אבל הכיתות האלו מורכבת מרוב גברי, שיוצר גם דינמיקה מסויימת שפחות מתאימה לבנות. אתה באמת חושב ששינוי בצורת ההוראה ישנה את הדינמיקה הזו?

"לכן מה שצריך לעשות זה להכשיר את המורה לקדם ולהיות מונגש גם לבנות. צריך להכשיר צוותי מתמטיקה ומדעים בדיוק לנקודה הזאת. זה לא תורה מסיני, זה קורה בבתי הספר היום".

ולאור העובדה שניסויים דומים הביאו לתוצאות חיוביות, מה לא בסדר שבנות יבחרו בהפרדה מרצונן?

"מה זה בחרו מבחירתן? פעמים רבות אלו ההורים או המורים שמשכנעים. הבחירה היא מאוד מוגבלת לנער בן 16-17. אם נכנסת מורה כריזמטית לכיתה ומדברת על העניין, ברגע זה הבחירה היא כבר מוטת. יש ניסויים שלא עושים".

אבל כבר ידוע שהבנות מראש נמנעות מלהגיע לכיתות המעורבות.

"אין לנו ויכוח על המצב, יש לנו ויכוח מה עושים עם זה. שאלתי מורים ובמשרד החינוך האם אפשר לקדם בנות בלי הפרדה והתשובה שקיבלתי היא 'כן'. אם התשובה היא כן אז למה ללכת לצעד כל כך בעייתי? אפילו בצבא לא מעיזים לעשות קורס טיס נפרד לבנות. למה?".

אולי מפני שביכולות הדרושות לטיס אין הבדל בין בנים לבנות?

"בנות לא פחות חכמות מהבנים. יש דינמיקה קבוצתית כלשהו שפוגעת בהן. כל דינמיקה קבוצתית, בהנחיה נכונה של הוראה, יכולה להשתנות. הכי קל זה להפריד. שוב, יש מחקרים שמראים גם ממצאים הפוכים ואין תשובה חד משמעית לגבי התועלת שבעניין, אז למה ללכת לדרך בעייתית? יש בתי ספר שמעלים את אחוז הבנות ועושים את זה לעילא ולעילא. הכל תלוי בגישה שלך, במה שאתה משדר לבנות. זה הכל תלוי באווירה שיש בבית הספר".

מכללת די בי איי