(new)חללי עבודה 25.9.19
גם מטפלת וגם מטופלת

גם מטפלת וגם מטופלת

הקצינה ד"ר לי סלוצקיריץ מרעות אובחנה בגיל 19 כחולה בקרוהן • זה לא הפריע לה לסיים את לימודי העתודה האקדמית ברפואה במסגרת צה"ל •  באחרונה היא סיימה את קורס הקצינים במסלול "נבו" שמיועד לצוערים בעלי מגבלות רפואיות

(צילום: דובר צה"ל)

לי סלוצקיריץ בת ה-28 גדלה ברעות והיא מחוברת מאד למקום, לחברות, למורשת וליישוב עצמו, למרות שהיום היא גרה עם בעלה בשיכון קציני הקבע בבסיס חיל אוויר עקב תפקידה כרופאה צבאית.

"היישוב רעות הוא יישוב שמעניק לתושבים ולבני הנוער מוטיבציה גדולה לשירות צברי משמעותי", היא מספרת. "גם אני כמובן גדלתי במסגרת הזאת והחלטתי שאני רוצה להתגייס ולבצע שירות ולתרום. עבורי הגיוס לעתודה האקדמית נראה מתאים ביותר וכך הגעתי ללימודי רפואה".

אבל מה שנראה פשוט, הגיוני וסביר עבור מרבית בני הנוער בגיל הגיוס, קיבל תפנית בגיל 19. שנה בערך לאחר שלי התגייסה לצה"ל באוקטובר 2009 התגלתה אצלה מחלת קרוהן. לי התגייסה כחיילת רגילה למחזור א' של מסלול צמרת (עתודאי לרפואה) ועשתה תואר ברפואה באוניברסיטה העברית. כשסיימה את התואר התחיילה שוב לפני שנתיים לצבא והחלה לעבוד כרופאת יחידה. קודם בבסיס חיל האוויר רמון ועכשיו בתפקידה הנוכחי היא רופאת בסיס הטירונים בניצנים.

התפנית בגיל 19 עם איבחון מחלת הקרוהן שינתה את חייה. היא עברה כמובן ועדה רפואית וצה"ל העביר אותה למסלול התנדבות שכן מחלת הקרוהן מאפשרת שיחרור משירות צבאי.

"מאוד פחדתי שיהיו לי בעיות עם התואר ושזה יפגע לי בשירות הצבאי", היא אומרת. "נכון שקורס הקצינים שהייתי אמורה לעבור נדחה אצלי בכמה שנים, אבל השלמתי אותו עכשיו. גם החששות שלי שלא אקבל את התואר התבדו וסיימתי את הלימודים בהצלחה במסגרת העתודה האקדמית".

את קורס הקצינים השלימה לי כאמור לדבריה "באיחור קל". היום כרופאה היא גם מבינה יותר ומודעת יותר למחלת הקרוהן. "הייתי בסדר עם המחלה מרגע האבחון"" היא אומרת. "ברור שהיה לי קשה שלא ידעו מה יש לי בהתחלה. אבל יצאתי מנקודת הנחה שלכל אחד יש את ה'שק' שלו ואת הבעיות שלו. הפנמתי שאצלי זו מחלת קרוהן, כמו שאצל אחר זה בעיות בבית, בעיות חברתיות וכו. ככה זה בחיים וכל אחד נושא את השק שלו".

למרות הקשיים לי השתדלה מאד לעבור את קורס הקצינים בצורה חלקה. "לא הרגשתי חריגה בחיים שלי", היא אומרת. "הקורס לא שינה לי כלום בצורת ההתנהלות היומיומית שלי. בכלל אני לא חושבת שיש בקורס הקצינים חריגות אלא התאמה".

איך ההתאמה הזאת באה לידי ביטוי?

"קורס הקצונה תופר למעשה את הפערים. כלומר - עתודאים יוצאים לקצונה רק אחרי סיום הלימודים ומגיעים לבה"ד 1".

חששת להגיע לקורס?

"לא חששתי. היציאה לקורס זה חלק מהמסלול אבל זו סגירת מעגל עבורי. יש לי כבר פקודים. אני מסיימת את כל מה שבאתי לעשות".

איך כרופאה את מסתדרת עם מחלת הקרוהן?

"אני גם מטופלת וגם מטפלת. יש במחלה יתרון מהבחינה שאתה רואה את הצד השני. אני מבינה ומאוד קל לי ללוות אנשים עם מחלות. אני מבינה איפה זה נוגע. המחלה מגבילה אותך אבל היא לא צריכה לנהל אותך. יש פה הרבה אנשים שיש להם התמודדויות שונות. יש כאלה שנלחמו כדי להגיע לנקודה הזו. הדרך לא באה בקלות. מי שהיה פה איתי בקורס הקצינים כנראה שיש לו מוטיבציה גדולה יותר להגיע לקורס מאשר קצין רגיל. הצבא מציב המון תנאים כדי להיכנס לקורס קצונה. אני רואה את קורס הקצונה 'נבו' כהתאמה לתוך הסיטואציה".

מכללת די בי איי