(new)ויצו 10.12.19
מצילים את שלי

מצילים את שלי

שלי ברוורמן, מורה בתיכון עירוני ה', גילתה לפני מספר חודשים כי הכליות שלה אינן מתפקדות • המשמעות – טיפולי דיאליזה מייסרים עד סוף ימיה, אלא אם תצליח להשיג תרומה של כליה בריאה • "מודיעין News" החליט להתגייס כדי לסייע לה ומזכיר את תושבי העיר הקודמים שכבר עשו דברים כאלה

הסיפור של שלי ברוורמן, מורה בתיכון עירוני ה', מלמד שוב איך החיים של כולנו יכולים להתהפך ביום אחד, וללא הודעה מוקדמת.

היא מעידה על עצמה כאישה אופטימית וחיובית, אולם כרגע היא שקועה עמוק במאבק על חייה לאחר שאובחנה כחולת כליות וזקוקה להשתלה בדחיפות. בימים אלה היא אמורה להתחיל טיפול דיאליזה הדורש ביקורים בבתי החולים מספר פעמים בשבוע, ומשפיע באורח דרמטי על איכות החיים של חולי הכליות. כעת, בצל החשש הכבד מהחיים עם טיפולי הדיאליזה, היא גם עסוקה בניסיון למצוא תורם כלייה שיעניק לה סיכוי.

היא בת 53 ומלמדת במודיעין כבר למעלה מעשור, נשואה ואם לארבעה. התפנית בחייה החלה לפני שמונה חודשים. "אתה יודע, אומרים שבסביבות גיל חמישים חשוב מאוד לעשות בדיקות דם, אז הלכתי ועשיתי. עד אז הרגשתי מצויין ולא הייתה שום בעייה. אבל אמרתי לעצמי שאגלה אחריות ואעשה את הבדיקות. כשהגיעו התוצאות ראו שערכי הקריאטינין גבוהים, מה שמצביע על בעיה בניקוי הרעלים מהגוף. המשמעות היא שהכליות לא מתפקדות כמו שצריך".

בשלב הזה, כשהיא עדיין לא מבינה את משמעות תוצאות הבדיקות, החלה להיעזר בבני משפחתה העוסקים ברפואה בארצות הברית. "מיד אחר כך הגיע מהם מייל שאומר שאני צריכה לגשת לבית החולים באופן דחוף", סיפרה השבוע ברוורמן.

מכאן נכנסה ברוורמן לתהליך שלם של בדיקות ותחזיות, בבד בבד עם כניסתה אל מאגר הממתינים להשתלת כליה. "בהתחלה בעלי ישר אמר שהוא יתרום לי כליה, אבל אז גילו שיש לו ציסטה בכליות וזה יכול לפגוע בי. ניסינו לגייס גם את האחיינים שלי שאמרו שירצו לתרום, אבל גם זה בינתיים עוד לא קורה. במקביל, בית החולים כבר מפעיל לחץ שאתחיל באופן דחוף את טיפולי הדיאליזה".

איך את מרגישה לקראת הטיפולים?

"רק בימים האחרונים ככה קיבלתי הדרכה על הטיפולים ונחשפתי לכל המשמעויות של זה. האמת, קשה לי מאוד לחשוב על זה בכלל. זה פשוט להתחבר לדיאליזה כל הזמן. זה לא חיים. אני אובדת עצות".

נשמע מפחיד.

"מפחיד מוות. יש לי גם ילד אוטיסט שצריך המון תשומת לב ואני לא יודעת איך אעשה את זה במקביל לטיפולים. אני לא יודעת איך אעבור את זה".

למרות האבחנה המשיכה ברוורמן ללמד את שנת הלימודים הקודמת עד לסיומה. "אפילו הגשתי תלמידים לבגרות, אבל השנה כבר בישרו לי שאני צריכה לצאת לחופשה. כרגע אני בחוסר וודאות מוחלט".

איך מגיבים הילדים למצב החדש?

"קשה להם, בוודאי. הילדה הקטנה שלי, שלומדת בכיתה ו', לא הלכה היום לבית הספר. היא סיפרה לי שהמורות כל הזמן שואלות מה שלומי וזה רק מקשה עליה עוד יותר ומוסיף לה לחץ. נראה לי שהילדים לא מאמינים, לא מבינים. הם לא רוצים כנראה להפנים. המצב לא סימפטי, מה אני אגיד לך. אני על סף ייאוש ומי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם מאוד מאוד אופטימי. גם הקפדתי על תזונה נכונה וספורט, תמיד הייתי חיובית ואופטימית, ופתאום זה קורה".

מה הסיכוי לקבל תרומת כליה בזמן?

"לפי מה שהבנתי ועל פי סוג הדם שלי, מסתבר שיש המון חולים לפניי והסיכוי שלי על הפנים. זה יכול להימשך שנים ולחיות את כל השנים האלה עם טיפולי הדיאליזה זה גזר דין מוות בשבילי".

הגאולה תצא ממודיעין?

הסיכוי היחידי של ברוורמן להינצל משיעבוד למכונת דיאליזה וטיפולים מייסרים למשך שנים הוא למצוא בדחיפות תורם כליה. העבודה שברוורמן גרה במודיעין עשוייה לשפר במעט את הסיכוי שלה למצוא תורם, ולו מהסיבה שבשנים האחרונות היו כאן לא מעט מקרים של תרומת כליה אלטרואיסטית לחלוטין.

בשנת 2016 נודע כי מויש לוי (חברת מועצת העיר) ורעייתו נילי תרמו כל אחד כליה לאדם שאינם מכירים. השניים, שסיפורם אף צולם לכתבה נרחבת בחדשות ערוץ 2, זכו הודות למעשה החסד שלהם להדליק משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל.

סיפור פחות מוכר, שאנו פרסמנו כאן ב"מודיעין News", הוא סיפורו של יוגב אזולאי, תושב מודיעין שנסע לארצות הברית ותרם אף הוא כליה לאדם שכלל לא הכיר קודם. אזולאי שהיה אז בן 27, נתקל במקרה בסיפורו של ג'ים גפן, ישראלי מכפר יונה שעקר עם משפחתו לארה"ב. גפן הוא אב לחמישה שהיה חולה במשך שנה במחלת כליות קשה הדורשת ממנו להתחבר מדי יום לדיאליזה למשך 14 שעות רצופות. המצב הקשה של הכליות שלו גרם להן עם הזמן לגדול למימדים עצומים וכתוצאה מכך לפגוע בפעילות של איברים אחרים בגופו. השתלת כליה היתה הטיפול היחיד אשר יכול לשפר את מצבו ולכן במשך יותר משנה חיפשה משפחת גפן תורם פוטנציאלי אשר יימצא מתאים.

לסיפור של גפן נחשף אזולאי דרך פוסט בפייסבוק וכך סיפר לנו: "באותו יום הייתי בבית חולים, שם האחיינית שלי בת השנתיים וחצי הייתה מאושפזת. זה היה בחנוכה האחרון (12/2015. ע.ק), הייתי בקניון עם הבן שלי ופתאום קיבלתי הודעה מאחי שסיפר שבתו נפלה ונחבלה בראשה. בבית החולים גילו דימום במוח ותוך כמה דקות היא כבר הייתה בחדר ניתוח. אחרי שש שעות יצא הרופא וכששאלנו אם היא בסדר, הוא ענה שבוא נחכה קודם לראות אם היא תצא מזה בחיים. זה מבחינתי היה רגע מכונן שגרם לי להבין עד כמה החיים הם שבירים, איך תוך שנייה הכל יכול להתהפך וכמה שלא צריך לקבל הכל כמובן מאליו. מכאן באותו הרגע, כשהאחיינית שלי בטיפול נמרץ עם תפרים בכל הראש ומחוברת לאינספור צינורות, ישר עלתה בי המחשבה שהקדוש ברוך הוא נוהג באדם במידה כנגד מידה ושאם ניתן את הסיוע שלנו להצלת אדם אחר, זה יעמוד לזכותה של טלאל וחייה יינצלו".

בהמשך פנה אזולאי אל גלית, אשתו של גפן, וביקש להתחיל את תהליך בדיקת ההתאמה לתרומה. סיומו של הסיפור הוא כאמור בנסיעתו של אזולאי לסן פרנסיסקו, שם תרם לאב הישראלי את אחת מכליותיו.

מכללת די בי איי