(new)חללי עבודה 25.9.19
שבוע של שמחה ועצב

שבוע של שמחה ועצב

זה היה כנראה השבוע האינטסיבי ביותר שידע מועדון "מיטב מודיעין" מיום היווסדו: המאמן אייל בכר ראה כיצד חניך אחד שלו – רוי סיון – זוכה במפתיע במדליית הארד לקאדטים וכיצד החניכה המפורסמת שלו – גילי שריר – נפרדת כנראה מחלום אולימפיאדת טוקיו בגלל פציעה

(צילום: איגוד הג'ודו)

למה ג'ודו? כובע. אם הייתה אי פעם עת להשתמש בביטוי הזה - שהיה שגור כאן הרבה לפני ש"ככה" האנמי קטף את הבכורה - הרי שהעת היא כעת. אפשר והוא נדמה כפחות אלים מאמנויות לחימה אחרות, אפשר והיותו אולימפי העלה את קרנו באופן ניכר, אפשר והמילה ג'ודו פשוט מתגלגלת טוב על הלשון. הג'ודו גם השכיל לשלב נשים באופן שאמנם יש לו אח ורע, אבל אח ורע אחד, לכל היותר שניים. לכולם יש מקום, ללא הבדל של דת, גזע, מין או משקל. ישנן קטגוריות - משקל 63 עד 63 וחצי, עיניים כחולות, סימן לידה בעכוז - שמוכיחות שכל המטרה של הספורט הזה היא לעזור לתאומים סיאמיים, שדרכיהם נפרדו בשלב מוקדם של חייהם, למצוא זה את זה.

אבל בישראל מאוהבים. כנראה בצדק, הרכב מנצח לא מחליפים. מעל לחמישים אחוז מהמדליות האולימפיות שאספו ספורטאי המדינה, הגיעו לה מהג'ודו. חמש מתשע. עם סטטיסטיקה כזאת אולי כדאי לסגור הכל, כולל גנים פרטיים, ולשלוח את כולם להתאמן אצל מאסטר אמו. אם רגלם משגת, אולי כדאי להם ללכת דווקא על אייל בכר המקומי. על גילי שריר, שמתאמנת במועדון מיטב מודיעין, נאמר כבר הכל, עכשיו פרץ לתודעה לוחם צעיר ומבטיח במיוחד, רוי סיון, בן 16 בלבד.

אחרי כל ההישגים שרשם הענף הזה, מפתיע לגלות שאף ג'ודוקא ישראלי לא זכה מעולם ולו במדליה באליפות העולם לקדטים (14-17). לייט בלומרז, אבל עד כאן. מבחינה מוניציפאלית, עד מודיעין. מי שניפץ את תקרת הזכוכיות הוא הכוכב העולה בן העיר שהרחיק לאלמטי, קזחסטן, כדי להתייצב על המדרגה השלישית בפודיום בקטגורית משקל עד 90 ק"ג. חמישה קרבות, ארבעה ניצחונות. איראני שהפסיד בכוונה לא היה שם. מריג'וס מיטרוצ'אינס הליטאי התעקש 3:54 דקות, ואף הוביל בווזארי, אבל רוי לא נשבר, ושבר עם איפון רגע לפני שמכים במשולש. בסיבוב השני היה רוי זריז יותר, ב-16 שניות. איפון שני ברציפות, אחרי 3:38 דקות של קרב, העניק לו את הכרטיס לרבע הגמר, וסידר לו מומנטום כזה שלטייוואני, שינג לי, לא היו תשובות.

1:07 דקות הספיקו הפעם לישראלי כדי לעלות לארבע האחרונים, עם איפון שלישי ברציפות. מי שהצליח לעצור את הצונאמי בכחול לבן היה דזהווד גושינוב הרוסי, שדחף את רוי מאולימפוס חצי הגמר לקרב על מדליית ארד. ישראלים קודמים נפלו בשלב הזה, במקרה הטוב. אבל רוי הוכיח שהוא קורץ מחומר אחר, מול בנג'מין מטאסיג'י הסלובקי, 4:54 דקות הוא התחמם, ואז הגיע הרגע שלו. הישראלי היה דומיננטי לאורך הקרב כולו, ועדיין הוא מצא את עצמו במצב של גולדן סקור. הראשון שמפיל, לוקח. שלושה איפונים הוא רשם לפני הקרב הזה, ארבעה היו לו בסופו. ארבעה ניצחונות מחמישה קרבות הם שמונים אחוזי הצלחה, אבל אם כל ארבעת הניצחונות הושגו באיפון, זה בטח שווה יותר.

 "אני גאה מאוד ברוי ונרגש מההישג ההיסטורי והעצום שלו", סיכם מאמנו האישי, אייל בכר. "רוי, אני והצוות המקצועי של נבחרת הקדטים עשינו הכנה גדולה בשנה האחרונה לקראת תחרויות המטרה של רוי והתוצאה לא איחרה להגיע. רוי עשה התקדמות מדהימה בשנתיים האחרונות ואני מקווה שזו רק תחילת הדרך עבורו עם המדליה החשובה הזו שתיתן לו המון מוטיבציה וכוחות להמשיך אל פסגת הג'ודו העולמי גם בעתיד".ץ

לא רק אייל בכר קפץ באוויר. גולן פולק, מאמן נבחרת הקדטים, תלה את החליפה שלו לפני שנתיים, וארבע שנים אחרי שקטף את מדליית הארד כמתמודד באליפות העולם לבוגרים בקזחסטן, הוא סוג של סוגר מעגל. "רוי עשה יום קרבות מדהים, נלחם בכל קרב עד הסוף וזכה במדליית ארד ראשונה לישראל באליפות עולם לקדטים. אני גאה ברוי על הדרך שעשה השנה, התקדם מתחרות לתחרות נתן את הכל באימונים ורואים את התוצאות". אורן סמדג'ה, המאמן הלאומי של נבחרת הבוגרים, הוסיף: "רוי עשה תחרות מדהימה והצליח להיות הישראלי הראשון שזוכה במדליה באליפות עולם לקדטים. עוד היסטוריה וקפיצת מדרגה לג׳ודו הישראלי. גולן פולק מצוות האימון של הנבחרת מוביל את החניך שלו למדליה חשובה בקריירה שלו כמאמן זאת לאחר שזכה, במדליית ארד באליפות עולם כספורטאי בשנת 2015, ועכשיו עם חניך שלו מהנבחרת. שתי מדליות לג׳ודו הישראלי באליפויות עולם לשנת 2019 זו גאווה גדולה".

ואיך יודעים שזה על אמת? מבררים כמה קופצים על העגלה. קבלו את שרת הספורט מירי רגב: "זהו הישג היסטורי לג’ודאי הצעיר רוי סיון", קבעה השרה. "עם הזכייה במדליית הארד באליפות העולם לקדטים - לראשונה בהיסטוריה".

דמעות בגיל 19

הקרב שבו הפסידה גילי שריר לענבל שמש במסגרת גרנד פרי טשקנט, לפני כשבוע וחצי, גבה ממנה מחיר הרבה יותר יקר מסתם מדליית ארד. הלוחמת ממיטב מודיעין נפגעה במהלך תרגיל ונאלצה לפרוש, אבל הדמעות שהגירה על המזרון רמזו שהיא הבינה כבר אז שלא מדובר בסתם שריטה. כשעל הפרק אולימפיאדה, כל פסיק קובע, וארבעה חודשים בחוץ זאת מכה שיהיה קשה להתאושש ממנה. כמעט איפון של אלילת גורל קנטרנית. במקרה הטוב, וואזארי. קרע ברצועה הצולבת, על פי אבחנת הרופאים. כדי להבין איך ממשיכים מפה לטוקיו, צריך לשכור מתורגמן.

באליפות ישראל שנערכה השבוע שריר לא לקחה חלק. אלופת השנתיים האחרונות לא מסוגלת להגן על תוארה. ענבל שמש, שהפסידה לה בשני מפגשי הגמר האחרונים, שוב גמרה סגנית, הפעם של עדי גרוסמן. ושריר? אחרי שנראתה בדרך הבטוחה להישג חייה, היא עוד עלולה למצוא את עצמה ממתינה ארבע שנים נוספות. את קפיצת המדרגה שהיא עשתה בשנה האחרונה, ג'ודאים ותיקים ממנה לא עושים בעשור. רק בת 19 וכבר בטופ העולמי. ספורטאית מצטיינת, ולא רק בצבא. רק טוראית, אבל מי שלא מצדיע לה בבסיס, מסתכן באיפון סוי א-נגה. מקום חמישי מינימום, פק"ל. באליפות העולם היא הגיעה עד שמינית הגמר וניגפה כנגד הלך הרוח. בגרנד סלאם יקיטינבורג היא נעצרה פסע מהפודיום, בגרנד פרי מונטריאול, זאגרב וטשקנט, אותו סיפור. הדבר היחיד שיכול היה להאט אותה זו מדליה על הכף. אולי היא התלבטה כי היא אף פעם לא השאירה לעצמה מקום במזוודה. אבל היה לה מספיק זמן ללמוד. יריבות שהגרילו אותה לפני הקרב על הארד ארזו פקלאות וקנו כרטיס לאוטובוס. אחרי כל זה, בסוף בא הגוף שלה ובוגד בה. דווקא עכשיו, דווקא ככה. פתאום זמן הוא הדבר היחיד שאין לה. כשהיא מקום עשרים בעולם ו-16 בתור לטוקיו, זה מרגיש כמו חניקה. ארבעה חודשים בלי להתחרות יעלו לה בנקודות חשובות. ואחרי ארבעה חודשים, כמה זמן ייקח לה לחזור לכושר? הרי אף אחד לא יחכה לה. מקסימום לונדון 2024.

בינתיים היריבות חולמות בהקיץ, ובמשלחת הישראלית מכינים אלטרנטיבה. אחרי שכבר מדדה קימונו, היא צריכה להתרגל לחלוק של בית חולים. שוקל פחות מחליפת ג'ודו, אבל איכשהו, מרגש כבד בהרבה. אבל מי שלקחה שני אוטובוסים יום יום כדי להגיע למודיעין, כבר הודיעה שהיא לא נכנעת בקלות. גם אם יחנקו אותה, היא תתעלף לפני שהיא תדפוק על המזרון. מי שלקחה שני אוטובוסים כדי להגיע למודיעין, דווקא למודיעין, מסוגלת להכל. ארבע פעמים השנה היא הייתה רחוקה ניצחון אחד ממדליה, והפסידה. מכל הפסד היא קמה, חזקה יותר. אחת שמסוגלת להכל. אם כל מפחי הנפש האלו נועדו להכין אותה בדיוק לרגע הזה, לקרב הגדול ביותר בקריירה הקצרה שלה, דיינו. כאן ועכשיו, לא מול יריב בשר ודם, נגד השעון. לא ארבע דקות וגמרנו. חודשים. גולדן סקור לא יהיה פה. היא חזקה מספיק כדי לנצח, אבל לפעמים, רק לפעמים, יש דברים שאפילו כל יכול לא יכול לעשות. ליצור אבן שהוא לא יכול להרים, למשל. אבל לנצח את הזמן? אפשר לנסות.

מכללת די בי איי