(new)ויצו 10.12.19
אחריות על פציעות שחקני כדורגל על דשא סינטטי

אחריות על פציעות שחקני כדורגל על דשא סינטטי

האם כדוריות הגומי מהוות סיכון בלתי סביר המגביר את הסכנה הטמונה לשחקנים, כזה המטיל חובה זהירות קונקרטית על בעלי או מחזיק המגרש?

(צילום: clipart.com)

אדם שנפצע בתאונת ספורט במהלך משחק כדורגל, הגיש תביעת פיצויים באמצעות עורך דין פציעות ספורט, לבית המשפט בגין נזקי גוף שנגרמו לו.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, במהלך משחק כדורגל ותוך כדי ריצה, החליק התובע על גרגירי גומי שהיו פזורים על פני הדשא הסינטטי במגרש ונחבל בברך.

יום למחרת התאונה, פנה התובע לקופת החולים, שם הופנה לביצוע בדיקת MRI בה אובחנו קרעים ברצועה הצולבת הקדמית, ברצועה הקולטרלית המדיאלית, חשד לקרע במיניסקוס וקונטוזיות במח העצם. לאחר כארבעה חודשים התובע עבר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת תוך שימוש בגידים מאותה הרגל ולכריתה חלקית של המיניסקוס.

התביעה הוגשה נגד הבעלים של מועדון הספורט ונגד החברה המתקינה של הדשא הסינטטי במגרש.

לטענת התובע, התאונה נגרמה בשל התרשלותן של הנתבעות, בהתקנת הדשא הסינטטי ובתחזוקתו על ידן, שבוצעו בניגוד להוראות היצרן לפיהן, על כדוריות הגומי להימצא בעומק של כ-19 מ"מ  מתחת לחלקו העליון של סיב הדשא הסינטטי, בעוד שבמועד התאונה הכדוריות היו פזורות על פני הדשא, דבר שהוביל לכך שהתובע החליק ונפגע.

בהקשר זה נטען, כי הנתבעות לא ביצעו עבודות תחזוקה לשמירה על מיקום הכדוריות בתוך תחום סיבי הדשא וכי משטח מגרש הכדורגל, לא היה אחיד, לא תאם את דרישות ארגון פיפ"א למשטחים מלאכותיים ואף הדשא היה שכוב ולא ניצב.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, מיקומן של הכדוריות כפי שצוין לעיל במקומות חשופים בהם לא נצפו סיבי דשא, כאשר הן מחליקות זו על גבי זו, אינו מותיר ספק, כי הן שגרמו לתאונה.

בנוסף לכך נטען, כי בנסיבות המקרה יש להחיל את הכלל בדבר " הדבר מעיד בעד עצמו" ולחייב את הנתבעות בפיצוי גם מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים.

התובע הגיש חוות דעת בתחום הבטיחות ערוכה על-ידי מומחה בטיחות.

באשר לגובה המילוי של " פתיתי הגומי" ציין המומחה, כי המילוי צריך לנוח בתחתית הסיבים כך שגובהו יהיה כ-18 מ"מ מתחת לחלק העליון של סיבי הדשא, כשהגרגירים יתמכו בסיבים אך לא ייראו על פני השטח ולא יבואו במגע עם נעלי השחקנים וכך, תימנע סכנת החלקה.

לפי קביעתו, בעת שהגרגירים נצפים, הם מהווים יחדיו משטח מחליק, שכן הם נועדו לייצב את הדשא ולכן צריכים להיות בבסיסו ולא על פניו.

המומחה מסתמך בחוות דעתו, על הוראות ההתקנה של הדשא הסינטטי שהותקן במגרש בו עסקינן ומציין, כי הוראות תחזוקת המילוי הינן כי יש להניע את סיבי הדשא החשופים עם מגרפה ואז " להבריש" את המילוי אל בין הסיבים, כך שחלקו העליון של המילוי יהיה בגובה של כ-3/4 אינץ' (כ-19 מ"מ) מתחת לקצה הדשא.

הנתבעות הכחישו את אחריותן וטוענו, כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של מפגע במועד האירוע. כן טוענות הנתבעות, כי מדובר בתביעה קנטרנית שסיבתה הבלעדית הינה התנהגות רשלנית של התובע במהלך המשחק. הנתבעות חולקות על נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על-ידי התובע וטוענות, כי נפילתו של התובע הינה התממשות סיכון אינהרנטי וטבעי של פעילות ספורטיבית ככלל ומשחק כדורגל בפרט.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי במועד התאונה היו פזורים במגרש על פני הדשא הסינטטי פתיתי גומי, אשר מהווים חלק ממרכיבי הדשא. המחלוקת המרכזית היתה באשר לנסיבות התאונה וקיומו של מפגע בטיחותי וכן באשר לאחריות הנתבעות לנזקי התובע בנסיבות האמורות.

בית המשפט ציין כי ככלל, על פי ההלכה הנוהגת בארצנו, לא קיימת חובת זהירות קונקרטית מצד בעל מגרש הספורט, מפעילי המגרש והמאמן, כלפי השחקנים, בגין פגיעות הנגרמות מעצם העיסוק בספורט. עם זאת, במקרה דנן הצדדים חלוקים בשאלה האם כדוריות הגומי מהוות סיכון בלתי סביר המגביר את הסכנה הטמונה לשחקנים, כזה המטיל חובה זהירות קונקרטית על בעלי או מחזיק המגרש.

בית המשפט פסק כי כדוריות הגומי אינן נחשבות כמפגע בטיחותי עבור שחקן כדורגל וגם טענת התובע בדבר חבותן של הנתבעות מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, לא התקבלה.

התובע לא הוכיח שהכדוריות היוו מפגע בטיחותי, או כי היה מפגע בטיחותי כלשהו במגרש, הרי שאין המדובר ב"מוצר פגום" כהגדרת סעיף 3 לחוק.

לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של מפגע, זאת ועוד, בית המשפט ציין כי גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה מתיישבת עם המסקנה, לפיה נפילת התובע במהלך המשחק נגרמה כתוצאה מסיכון טבעי ורגיל הכרוך בעצם הפעילות הספורטיבית בה לקח התובע חלק מידי שבוע במגרשי הכדורגל, נפילה שאינה תלויה בתקינות המגרש, הדשא הסינטטי, או מתחזוקה לא תקינה.

בית המשפט פסק כי חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת.

בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש.
רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. זהו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.
חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת היא למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי, לנזק ספציפי ולהתנהגות ספציפית.
 

מכללת די בי איי