(new)דיור מוגן 6.2.20
חוגגים את שנת העשור בתבוסה הגדולה בתולדות המועדון

חוגגים את שנת העשור בתבוסה הגדולה בתולדות המועדון

הנהלת עירוני מודיעין קיוותה שהמאמן החדש יוציא את הקבוצה לדרך חדשה, אבל אז הגיעה מוליכת הטבלה מדימונה שחגגה במגרש בפארק הטכנולוגי עם 2:7 מצלצל

(צילום ארכיון: סחלבים)

עירוני מודיעין אירחה את מוליכת הליגה, מ.ס דימונה, למשחק קצוות. אפקט חילופי המאמנים לא התגלה כאפקטיבי, אבל להחליף מאמן בעירוני מודיעין זה לא זעזוע, זאת אסטרטגיה לטווח ארוך. ולא רק מאמנים. מחליפים פה גם מגרשים. מדשא סינתטי אחד לדשא סינתטי אחר, אולי כי הקודם נבל.

מבין אחד עשר השחקנים שהתייצבו למחזור הראשון, שניים שרדו לספר. אחד בכלל במדי הקבוצה השנייה. גל אסולין, שנכנס אז כמחליף והפעם לבש את חולצת ההרכב, על תקן חצי. זאת אומרת שמאז פתיחת העונה כבר החליפו פה 16 שחקנים, מאמן אחד ומי יודע כמה בובות של ברול סטארז. שתי קבוצות שיחקו תחת השם של עירוני מודיעין, שתיהן גרועות באותה המידה. מה נותר עוד להלין? אוהדי הקבוצה יפרטו בשמחה.

שבוע אחרי שחטפה 4:0 מקריית מלאכי, נציגת העיר הגדילה השבוע לעשות. 3:0 במחצית, 7:0 בדקה ה- 72. 7:0! אוהד קפץ למגרש ודרש לחלק את הכוחות מחדש. השופט חסך במאמץ, עמד על האמצע וחיכה שיבואו. רן זגר לבש את חולצת עירוני מודיעין במחזור הראשון ונחתך, הנקמה שלו הייתה המסמר השישי. הגם שהארון של עירוני מודיעין זה בקושי ארונית שרות, ולנקום בעירוני מודיעין זה כמו לנקום בפעוט שמרח עליך נזלת, בטעות. שבע, אפס. בבית. עם כל הכבוד לדימונה, זאת לא גרמניה של אוזיל ונוייר. שנת העשור להקמת המועדון והעתיד נראה שחור. או לכל הפחות, בצבע החדש של קופסאות הסיגריות, שנבחר במבדקים לצבע המכוער ביותר הנראה לעין אנושית. שבע, אפס. עזבו את שני שערי הזכות בסוף, הם חסרי משמעות. ניסיון נואל להקהות את הביזיון. ההפסד הגבוה ביותר בתולדות המועדון. זה לא עוד יום בהיסטוריה, זה ה-יום בהיסטוריה. האוהדים מבקשים מוצא, אבל הם יכולים להסתכל הצידה, קבוצת אוהדים זה לא סטארט אפ. גם אם האוהדים ישחקו בקבוצת האוהדים, זה לא ייראה כל כך גרוע. ואם כן, יש פתרון - קבוצת אוהדים לקבוצת האוהדים. בריבוע. אם יהיה פה דרבי, אולי לפחות ננצח. 

11 שערי חובה בשני המחזורים האחרונים מעידים בעיקר על פאניקה. מאז מונה דורון ממן תחת אהוד כחילה הוא צבר שש נקודות בחמישה משחקים, עם יחס שערים שמזכיר יותר יחס סלים, 15:10. קשה לתלות את האשם במאמן שהגיע אך לפני חודש, אבל במקום לנשום עמוק, הוא מחליף ארבעה שחקנים במחצית, כולל שוער. אם הייתה חגיגה בחדרי ההלבשה לפני כן, עכשיו זאת מסיבת טבע. לפתוח ארבע סדרות חנוך במקביל זה שאפתני, אבל לא בטוח שזה מתאים לקבוצה במשבר. היה אפשר, למשל, להסתפק באחת. מה גם שעירוני מודיעין בגרסתה השנייה, הייתה אפילו גרועה יותר. הראשונה ספגה שלושה שערים בארבעים וחמש דקות, השנייה הוציאה מהרשת אותה כמות של כדורים תוך חצי שעה. שני שערי הניחומים שהובקעו בשלהי המשחק, היו ממילא ג'סטה של האורחים. אבל אולי דורון ממן פשוט עשה את מה שמקובל לעשות פה כשהעניינים מסתבכים- להחליף, להחליף, להחליף. לא מן הנמנע כי מדובר במדיניות של מועדון. בינתיים זה לא כל כך עובד, אבל במקרה הכי גרוע, יחליפו גם מדיניות.

שני שליש עונה מאחורינו, ואפילו לים אי אפשר ללכת. הקו האדום אמנם רחוק, אבל ממקומות 13-14 הולכים למבחנים, ועירוני מודיעין לא בדיוק בקיאה בחומר. מכבי יבנה רחוקה שש נקודות בלבד, שני משחקים, ושתי קבוצות, אבל אם אפילו ה-0:4 הביתי על הקבוצה הזאת לא הספיק, כנראה שהכל יכול לקרות. בטבלת משחקי החוץ אגב, הקבוצה 13 בליגה והולכת בצר לה להתכונן. בבית היא משתפרת כדי לטפס למקום העשירי הכללי, אבל מצפים לה כמה וכמה משחקים על שש נקודות, רובם בחוץ.  מבין ארבעת המשחקים הקרובים של הקבוצה, שלושה ייערכו בחוץ. ביום שישי ממתינה מ.ס באר שבע, מקום רביעי בליגה, שבוע אחר כך בני אילת לאתנחתא ביתית, ואז שוב, גדרה ושדרות, רחוק מהעין. שלושה- ארבעה הפסדים, וזהו, עירוני מודיעין נגררת לקרב על החיים, מעמדת נחיתות. פאניקה כבר אמרנו, אבל אפשר והיא מוצדקת.

שנת העשור, אפשר להכריז על הפרוייקט הזה ככישלון. קברניטי הכדורסל בעיר מסתכלים על הפארסה ומחייכים לעצמם. לא בגלל שהם שונאים כדורגל, מעצם היריבות בין הענפים, אלא בגלל שחרב האיחוד מונחת מעל לצווארם מאז הוקם המועדון העירוני הבועט. אבל כל הקבלות שהוא מגיש כעת מעידות על עסק מפסיד. האיחוד לא תרם לכדורגל בעיר, הוא הפך לאנדרטה של היוזמה ההיא, שנטען אז שהיא בדיוק מה שחסר לכדורגל במודיעין. אז לא, לכדורגל במודיעין חסר בעיקר כדורגל. בכדורסל בטח לא צריכים לדאוג. בינתיים מקימים כבר מגרש שלישי, השאלה היא רק מי ישחק בו? אולי, אם יחליפו נכון הפעם, אז קבוצת פולו.

(new)עידן הפרזול 13.1.20