(new)ויקטורי
לגדול על הבמה

לגדול על הבמה

עמית הכטר ממודיעין השתתף בסרט הראשון שלו כבר בגיל 12, ומאז הספיק לככב בשלוש העונות של סדרת הילדים המצליחה "בית הכלבים" • עכשיו, כשהוא משחק בשתי הפקות נוספות שיעלו למסך בקרוב, הוא נתקל בקשיים דווקא מצדו של צה"ל, שמסרב להעניק לו מעמד של אומן פעיל

(צילום: פרטי)

בגיל 18, אחרי שכבר הספיק לבנות קריירה ולהשתתף בסדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע ומחזות זמר, מוצא את עצמו עמית הכטר ממודיעין בפני רגע של משבר.

"אני אמור להתגייס במרץ, אבל עדיין לא יודע לאן. הצבא עושה לי קצת בעיות", הוא מספר. "רציתי לקבל אומן פעיל, שזה כמו ספורטאי מצטיין לאומנים, אבל הם לא נתנו לי. אנחנו מנסים שוב והגשנו ערעור, אבל בגדול אין לי מושג מה יהיה".

מלחיץ שהקריירה המתפתחת תקטע לשלוש שנים?

"מאוד. במיוחד שהשנה עולות שתי הפקות שאני משתתף בהן וחבל שהכל ייעצר".

על סט הצילומים בגיל 12

את דרכו אל הבמה התחיל הכטר, כמיטב הקלישאות, כבר מגיל צעיר במיוחד. "באופי שלי תמיד הייתי שם, באמת מגיל אפס. יש לי את הסיפור הקלאסי שהמשפחה יושבת לאכול ארוחת ערב ובאיזה שלב אני קם, עם כף או משהו, ומתחיל לעשות הצגה. זה הסיפור של כל שחקן בערך. כשהייתי ילד תמיד הייתי בחוגי תיאטרון ובמודיעין למדתי בסטודיו "על הבמה". המדריכה שלי שם שלחה אותי לאודישן לסרט "מדינת הגמדים", שעברתי אותו ובסוף התקבלתי לתפקיד. הייתי בכיתה ז' אני חושב".

איך הייתה החוויה הראשונית הזו?

"וואו, היה מדהים. אני זוכר שצילמתי את הסצינה הראשונה ובסוף אומרים "קאט, נקסט", ואני ניגשתי אל הבימאי ושאלתי "זהו? צילמנו סצינה שלמה?". לא הבנתי איך זה כזה רגיל לצלם סרט. הסרט הזה הסתובב בעולם וזכה בפרסים וזו הייתה חוויה מדהימה".

עם הקאסט של בית הכלבים (צילום: גיא צראף)

אל הפרויקט הבא הגיע הכטר בעקבות הודעת בקבוצת הוואטספ של הסרט, כאשר הוא וודאי לא דמיין שזה יוביל אותו להשתתף בשלוש עונות של "בית הכלבים", אחת מסדרות הילדים הכי מצליחות בארץ בשנים האחרונות. "הייתי בכלל במחנה של הצופים והתקשרו וביקשו ממני לעשות אודישן, אז יצא ששלחתי משהו שצילמתי את עצמי ביער. הסדרה הזו שינתה לי את החיים".

לטובת אלו מבינכם שיש להם ילדים מעל גיל 15, נספר כי בית הכלבים הוא סיטקום ישראלי לילדים ונוער ששודר בערוץ ניקלודיאון. את הסדרה יצרו חגית ביליה וליאור כפיר רפאל, ביים אותה יוגב יפת, ומככבים בה נאיה פדרמן, אבי גרייניק, גאלה קוגן, דקל דרור ועידן אלתרמן.

איך היה להיות חלק מסדרה כל כך מצליחה? ועוד בגילך הצעיר?

"אני זוכר שכשהסדרה עלתה היה איזה יום שישי שהלכנו כל המשפחה לאכול במסעדה. פתאום ניגשת אלי איזו אימא, אומרת סליחה ומספרת שהבת שלה קצת מתרגשת אבל היא מאוד רוצה להצטלם אתי. זו הייתה הפעם הראשונה. לקח לי קצת זמן להבין על מה היא מדברת, עד שראיתי את הילדה הקטנה והחמודה הזאת. הצטלמתי איתה והיא סיפרה שהם יושבים כל המשפחה לראות את הסדרה הזאת. משם לאט-לאט זה נהייה משהו שגרתי, שילדים והורים פונים אליי ומספרים שהם צופים בה".

איך היה לעבוד עם פיגורות כמו גרייניק ואלתרמן?

"וואו, החיבור עם אבי הוא משהו לא מהעולם הזה. הוא האדם הכי נחמד שפגשתי בחיים. עוד באודישנים, שרק אמרנו שלום ובכלל לא ממש דיברנו, הוא יצא אל אימא שלי ואמר לה "הילד שלך הוא בן אדם מדהים". עוד לפני שהכרנו. הוא הצחיק אותי בטירוף, זה חיבור כזה שאי אפשר לתאר. גם לשחק עם גאלה קוגן, שהיא מטורפת לגמרי. כל השלוש עונות היו חוויה אדירה. בכל פעם שחזרנו לצלם עונה נוספת הייתה שמחה אדירה. אחרי שהסדרה ירדה היה בזה משהו עצוב. עשינו ארוחה מסכמת בתל אביב וכל אחד סיפר קצת על החוויה שלו. זה הרגיש כאילו אנחנו מכירים כבר עשור ופתאום היה משהו קצת כואב בלהיפרד".

להכין שיעורי בית עם המפיקה

אחרי שהשתתף כבר כאמור בסרט קולנוע ובסדרת טלוויזיה מצליחה, הספיק הכטר בחנוכה האחרון להיות חלק גם מעולם מחזות הזמר. "השתתפתי במחזמר "כל ההתחלות", ואני הכי מאושר שיוצא לי ככה להתנסות בהכל בגיל כזה. הופענו עם המחזמר באשדוד, ארבע-חמש הופעות ביום. כמה שזה מתיש, ככה זה כיף. היינו בחודש וחצי של חזרות לקראת ההופעות, וכמה שאתה מרגיש מוכן פתאום יש לך שבוע עם יותר מעשרים הופעות. אבל בכל פעם שאתה נכנס לקהל ושומע את הרחש של הקהל זה מרים לך את האנרגיה וזו חוויה מדהימה".

איך בעצם שילבת את הקריירה עם הלימודים בתיכון?

"בבית הכלבים צילמנו את העונה הראשונה ממש על תקופת בית ספר. איך שהתחלתי את כיתה י', שנה ראשונה בתיכון ובכיתה חדשה וחברים חדשים, הייתי עסוק בצילומים. זה כן קצת הקשה והיו ימים שבאתי לצילומים עם התיק בית ספר וישבתי עם המפיקה לעשות שיעורים. זה היה מאתגר, אבל גם הייתה לי תמיכה מבית הספר והם הכי פרגנו בעולם".

איזה תגובות אתה מקבל מבני גילך לאורך כל השנים?

"היו תגובות שרובן הסתכמו ב"אתה לא מאמין, אחותי הקטנה רואה אותך". אף אחד לא הודה שהוא רואה את זה בעצמו, אבל סיפרו שכל המשפחה יושבת יחד לראות את הסדרה. הכי מצחיק היה כשהמורים התחילו עם "תעשה לי סרטון לבת שלי" ובמקום ללמוד כל הכיתה הסתכלה עליי עושה סרטון למורה".

מה היה הסוד של "בית הכלבים" שבגללו היא כל כך הצליחה?

"אני חושב שקודם כל זה היה כתוב יפיפה, אבל בעיקר זה היה החיבור האמיתי כל כך בין כולם. הבימאי הסביר לנו שהכיף האמיתי של הסדרה הוא בסצנות שכול הדמויות יושבות יחד בסלון, שהאנרגיה הזאת בינינו עוברת למסך. צחקנו יחד ונהנינו יחד וזה עבר ומשך את הקהל".

עוד עשרים שנה, מה הכי תזכור מהסדרה?

"אני חושב שזה היה הפרויקט הראשון שפשוט לא הפסקתי לצחוק בו. הרסתי כל כך הרבה טייקים  בגלל כל מיני שטויות שהצחיקו אותי. שם פתחתי כל מיני טכניקות איך לא לצחוק. למשל יש את שיטת כיווץ אצבעות הרגליים, יש שיטה שאם אתה מדבר עם מישהו אז לא להסתכל לו בעיניים אלא לאוזן ועוד כל מיני".

ב"אחותי קפצה כיתה" (צילום: ענבר לוי)

בעצם העברת את הילדות שלך על סט הצילומים. זה מקום ידידותי לילדים או שגם קצת קשוח?

"זה מקום מאוד קשוח, כי אתה לא תמיד שומע את מה שרצית לשמוע ולא תמיד מקבל מה שרצית לקבל. צריך ללמוד לפתח איזו חסינות, לקחת את כל מה שקיבלתי בכיף ולהסתכל על מה שלא קיבלתי ולהגיד לעצמי שכנראה זה הגיע למישהו אחר. הפסקתי להגיד לעצמי שאולי שיחקתי לא טוב. זו תובנה משמעותית, לקח לי זמן להבין את זה אחרי אודישנים שהרגשתי שהיו מעולים ובסוף מישהו אחר קיבל את התפקיד".

באילו הפקות אתה עסוק כיום?

"אני משתתף ב"ספיידרז", עם נתי קלוגר, קובי מימון, קים אור אזולאי ויונתן גוטליב. אנחנו משחקים משפחה של מרגלים שמנסים להציל את המדינה. מה שמיוחד בסדרה זה שהיא עומדת להיות משודרת ב170 מדינות, היא תהיה בערוץ ניקלודיאון העולמי וזה משהו שמאוד מרגש אותנו. חוץ מזה שאנחנו מתים לדעת מה יהיה עם הסדרה בארץ, אז עכשיו אנחנו מחכים גם לתגובה של שאר העולם. עוד הפקה היא "מחנה אבא", שאין ספק שיש בה יש את הקאסט הכי מטורף ומצחיק בעולם, כל אחד יותר משוגע מהשני. עם שחקנים כמו אסי ישראלוף, אורי לייזרוביץ ונעמי לבוב לא יכול להיות לא מעניין. האמת שגם פה יצא לי לשחק עם קים, שזה כמובן כיף ענק. אני משחק את ניתאי, שנאלץ לעבור לגור עם אבא שלו, לביא (אסי ישראלוף), מפקד בסיס בצבא. בחזרה הראשונה כשכולם רק הכירו, בגלל איזה טעות יצא שאיחרתי ביותר משעה. כשהגעתי כל הקאסט דאג לעבוד עליי טוב טוב שהם כבר בסוף החזרה. נכנסתי לחדר והם הקריאו עמוד אחרון, קמו ויצאו. את זה שהחזרה לא באמת נגמרה הבנתי מהר, אבל את זה שהם אפילו לא באמת הקריאו את הפרק לקח לי זמן להבין, והיה קורע. ההפקה השלישית שאני משתתף בה היא "אחותי קפצה כיתה", בה שיחקתי את יורגן. הצטרפתי אליהם לעונה השלישית והאמת שקצת פחדתי, לא ידעתי איך זה להצטרף לתוך קאסט שרץ ביחד כבר כמה עונות. אבל הקאסט ישר קיבל אותי בזרועות פתוחות והרגשתי כאילו תמיד הייתי איתם שם. יורגן היה דמות כיפית, תלמיד חדש שמגיע מפינלנד (למרות שמתגלה שהוא בכלל ישראלי), והוא נהיה החבר של רוני (בר מיניאלי). צחקתי ממנו ונהניתי איתו מאוד".

מה החלום לעתיד? ברור לך שתהיה שחקן?

"עכשיו זה נראה די ברור, לשם אני מכוון. אני לא רואה את עצמי מחוץ לתחום הזה. אם אני חולם על האוסקר? זה חלום של כולם וברור שחו"ל זו שאיפה, אבל בינתיים אני רוצה להמשיך להכיר עוד ועוד, ליהנות ורק להמשיך ככה".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20