(new)ויקטורי
חי על הקצה

חי על הקצה

עופר מרגליות-לוי ממודיעין הוא בכלל אדריכל במקצועו, אבל עם החיבה לשלל ענפי אקסטרים הגיעו גם חוויות אחרות ולא שגרתיות, כמו הפעם בה בנה פארק שעשועים פרטי לבנו של הדיקטטור השולט באזרבייג'ן

(צילום: פרטי)

בעוד רובנו מנהלים חיים בורגניים למדי ועסוקים בשגרה הנטולה בדרך כלל באירועים מסעירים, יש גם מי שמנהלים את חייהם אחרת לגמרי.

עופר מרגלית-לוי בן ה-54 ממודיעין הוא אחד מהם. בין גלגולי החיים הרבים שחווה לעיסוק בספורט אקסטרים, הספיק מרגלית-לוי גם לפרסם לאחרונה ספר – מותחן ריגול בשם "מקום בו הרוחות מכות" – בו שילב גם את חייו וגם את התובנות הרבות שהביאו עימם, בין היתר גם מהתקופה בה בנה פארק שעשועים פרטי לבנו של שליט אזרבייג'ן.

להתחתן עם בת ערובה

בריאיון עימו מרבה מרגלית-לוי להשתמש בביטוי "חי על הקצה" כדי לתאר את עצמו ואת חייו. ילדותו דווקא לא בישרה דבר על הכיוון בו יתגלגלו חייו.

"נולדתי בנחלאות בירושלים לאב יליד מרוקו ואימא ילידת ספרד. למדתי בתיכון רנה קסין ותמיד הצטיינתי כאתלט ושיחקתי כדורסל בהפועל ירושלים. הייתי ילד מאוד עדין ורגיש ששקע בספרים, בניגוד לתדמיתו של אבא שלי שהיה מה שנקרא "גבר-גבר". חייתי תמיד בסביבה מאוד הישגית ושירתתי ביחידה מובחרת, שם גם הכרתי את גרושתי במסגרת תרגיל של היחידה כשהיא שיחקה בת ערובה ואני חילצתי אותה. איתה הבאתי לעולם את שני בניי הבוגרים (20,24)".

לאחר השחרור מצה"ל פנה מרגליות-לוי אל האקדמיה, ללימודי ארכיטקטורה ב'בצלאל'. "כמו כל מה שעשיתי עד אז, גם זה היה מקום מאוד תחרותי והישגי וסיימתי בהצטיינות. עוד במסגרת הלימודים תכננתי בתים ולאחר מכן מכן פתחתי משרד בירושלים ובמודיעין ועסקתי באדריכלות כמקצוע מרכזי. זה היה מאוד משמעותי עבורי. גם בספר אני מזכיר את ההשקפות האדריכליות שלי: אני בעצם תופר חלומות למציאות. כשבני הזוג מגיעים אליי, אני מבקש מהם שיספרו לי את החלומות שלהם וייפתחו בפניי, כדי שאדע לתכנן את הבית שלהם במדויק עבורם. כשאתה חי את המציאות יש לך בעצם השפעה מאוד גדולה על החיים של האנשים".

בשנת 2002 מרגליות-לוי, שהיה אחד מראשוני התושבים בעיר, מתמנה למשרת אדריכל העיר בעיריית מודיעין, למרות שזו הייתה אמורה להיות משרה זמנית נשאר בה למשך שבע שנים. בשנת 2009 הוא עובר לתפקיד מהנדס עיריית הוד השרון, תפקיד שלדבריו היה "מאוד מעניין, אבל גם פוליטי".

משסיים תפקיד זה החליט מרגליות-לוי לפנות למגזר הפרטי ועבר לתחנה הבאה, שהביאה עימה הרפתקאות להן וודאי לא ציפה. "התחלתי לעבוד במשרדי נדל"ן שהשקיעו בעיקר במזרח אירופה והודו. נשלחתי לבדוק התכנות כלכלית של השקעות, הקמת משרדי אדריכלים מקומיים ועוד", הוא מספר. "הגעתי לפראג, בודפשט, קייב, היידרבד בהודו, אזרבייג'ן. חייתי המון בחו"ל. זה מרתק כי כל פעם פוגשים תרבות אחרת ואנשים אחרים. למשל, לפני שנסעתי לעבוד בהודו עשיתי קורס עסקי בו למדתי מה מותר ומה אסור להגיד לאנשי עסקים שם, קודים של התנהגות וכולי. כך גיליתי למשל שלהגיד להודים "לא" זה משהו שנחשב לאקט בוטה. אני זוכר שנסעתי שם במונית וראיתי שלט בהינדית ובאנגלית "אלוהים מקדש את החיים. בבקשה לא להתאבד". ביקשתי הסבר מהמלווה שלי והוא הסביר שהמדינה מנסה לשנות דפוסי חיים של התושבים. הסתבר כשגבר מת, אשתו מטביעה את עצמה בנהר כי היא מאבדת טעם בהמשך חייה. המדינה מנסה לשנות את התפיסה המיושנת הזאת.

לונה פארק פרטי

בשנת 2007 מחליט נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, לבנות פארק שעשועים אמיתי המיועד למבקר אחד בלבד – בנו בן ה-12. כך מסתבר מתנהלים העניינים במדינה המוסלמית שהייתה חלק מברית המועצות לשעבר, שאמורה להיות דמוקרטיה אולם זכתה כבר לכינוי "דיקטטורה נאורה", כאשר רק לפני מספר שנים מינה אילייב את אשתו לתפקיד סגנית נשיא המדינה. אגב, לזוג אילייב יש שתי בנות ובן, המחזיקים בנכסים רבים במדינה.

את השלטון ירש אילייב בשנת 2003, מאביו ששלט באזרבייג'ן בתחילה כמנהיג המפלגה הקומוניסטית, עוד כשהייתה חלק מברית המועצות, ובהמשך גם כנשיא של המדינה העצמאית. המדינה השוכנת לחופי הים הכספי היא רפובליקה דמוקרטית, שה ניתן למצוא (לצד פולחן אישיות מוצהר המפאר את דמות המנהיג) עושר וקידמה בלתי נתפסים, לצד תשתיות של עולם שלישי ו"פילים לבנים" שעומדים שוממים בהמתנה לתיירים ממדינות המערב המבוששים להגיע.

את עצמאותה קיבלה המדינה בשנת 1991, לאחר התפרקות ברית המועצות הסובייטית, ועיקר הכנסות המדינה כיום מגיעות מהפקת נפט, המהווה 90% מהייצוא המקומי. למרות שורה של צעדים שנועדו להכין את הקרקע להתקרבות אל מדינות המערב, הנשיא אילייב סופג ביקורות רבות במהלך השנים על דיכוי האופוזיציה והפרת זכויות אדם קבועה. כך למשל במקרה בו דרשה המדינה, וקיבלה, את הסגרתו של בלוגר שמתח ביקורת על הנשיא.

איך בונים פארק שעשועים?

"במשך חודשיים הסתובבתי באירופה יחד עם מומחה ישראלי למתקנים אתגריים על מנת לבחור מתקנים לפארק. עברנו ממקום למקום ורכשנו את הדברים. העבודה בבאקו התבצעה מול נציג הממשל האזרי. בסופו של דבר נבנה פארק בסדר גודל של עשרה דונם לשימוש בנו של הנשיא, אחיותיו והבנים של השרים. הפארק נבנה ממש בחצר הארמון וכלל מכוניות מתנגשות, אומגות, טרמפולינות, מכוניות קרטינג, מגלשות מים, קיר טיפוס, החלקה על הקרח ועוד. בן הנשיא קיבל הדרכה על כל המתקנים וזה הפך לחלק משגרת החיים שלו. על כך אני מספר גם בספר".

איך הייתה האינטראקציה עם המקומיים?

"האזרים הם אנשים מדהימים. מקבלי פנים, חמים, מחבקים ומארחים בצורה נהדרת. המוטו שמלווה אותם הוא "המשמעות של אומץ היא לדעת מתי לברוח". יש לי אנקדוטה מצחיקה על המשפט הזה: כשנכנסתי לאחרונה למסעדה הקבועה שלי בטירה, המלצר אמר לי את המשפט הזה במבטא ערבי כבד. שאלתי אותו בהתרגשות אם הוא קרא את הספר שלי והוא ענה 'כן, נתת במתנה את הספר לבעל המסעדה לפני שבועיים, אז קראתי'".

איך נולד רומן ריגול?

שנתיים מאוחר יותר, בעקבות בניית הפארק עבור בנו של הנשיא, קיבל מרגליות-לוי פרויקט נוסף באזרבייג'ן – בניית פארק גדול בעיירה בשם גבלה בהרי הקווקז, בסמוך לגבול עם גיאורגיה. "מדובר בפארק מאוד גדול, על שטח של 160 דונם, שבנייתו לקחה כחצי שנה. מאחר ולאזרבייג'ן יש גבול משותף עם אירן, בספר הצגתי את הפארק כסיפור כיסוי לפעולה מול אירן. במסגרת עבודתי דאגתי שהמתקנים יגיעו, יותקנו כמו שצריך, טיפלתי בנושא ביטחון המשתמשים, נעזרתי במתכנן נופים ודאגתי לשילוחים".

למרות הרפתקאותיו באזרבייג'ן, עושה רושם שה"בייבי" של מרגליות-לוי הוא הספר שכתב. "תמיד כתבתי שירים למגירה והגיגים שונים, אבל מעולם לא נתתי להם ביטוי. החלטתי שיש משהו בדרך החיים שאימצתי שאני רוצה לשתף עם אחרים. מדובר ברומן ריגול עלילתי שבו שזורים מוטיבים אוטוביוגרפיים. בסיס העלילה והמקומות המוזכרים אמיתיים, וזה נולד בעקבות החוויות שעברתי באזרבייג'ן, שמחוברות גם למציאות הגיאו פוליטית".

כאמור, המוטיב החוזר בספרו (ובחייו) של מרגליות-לוי הוא - החיים "על הקצה". "חייתי על הקצה הרבה שנים", הוא מספר. " נהיגה על אופנועים כבדים, צלילה חופשית בים בחורף, קפיצה ממטוסים. כשנכנסים לים סוער ועל פני המים ישנה מהומת אלוהים של גשם זלעפות, ברקים ורעמים והגלים מתנפצים ברעש עז על הסלעים, אני יורד אל מתחת למים וחווה עולם אחר. עולם מנוגד, שקט ורגוע המאפשר לחוות מעבר מיידי בין מצבי קיצון של תוהו ובוהו על פני הים ושקט מוחלט מתחת לפני הים. שם, בנקודה הזו, אני מרגיש את החיים והניגודיות שמתלווה אליהם. שם אני מרגיש שלבי אכן פועם בחזי".

את החיבה לאקסטרים הוא מקביל גם לאורח חייו: "גם הסוג הזה של עבודה, של שבוע בארץ ושבוע בחו"ל, הוא סוג של אקסטרים. אתה מגיע בכל פעם למקומות ותרבויות שאתה לא מכיר, וזה מחייב אותך בכל פעם לשנות קודים של מחשבה".

בין שלל תחומי האקסטרים בהם עוסק מרגליות-לוי, הוא בעל חגורה שחורה בקראטה.  "אני מתאמן לבד בחוף הים או בבית. זה עזר לי במהלך החיים להתמודד עם כל מיני בעיות, כולל עניינים רפואיים כמו פריצות דיסק בשני מקומות בגב. בעבר היה קורה לי שהייתי שוכב שבוע בשנה במצב קשה. החיבור לקרטה הביא אותי לתובנות עמוקות שיש דברים שאתה לא יכול לשלוט בהם. ברגע ששחררתי לחצים וסלחתי לעצמי, לא סבלתי יותר מהגב ולא חליתי. הדמעות עוזרות לנו לתעל רגשות החוצה ולא לכלוא אותם בתוך הגוף והנשמה. הכליאה של הרגשות יוצרת מוקשים פנימיים שמתישהו מתאספים להם, יוצרים גודש ומתפוצצים להם בבת אחת בצורת מחלות. הקרטה לימד אותי לחיות כאן ועכשיו. רוב האנשים חיים על הצלחות שלהם בעבר ודאגות לעתיד. אני ממצה את החיים. כשאני נוסע לתל אביב עם האופנוע, אני עוצר לפעמים ביער בן שמן ונהנה מהפריחה. אני כל הזמן עובד על עצמי שלא הכל בשליטה שלי. אני יכול לעשות את הכי טוב שלי אבל לא הכל תלוי בי".

על הספר שוקד מרגליות-לוי מאז שסיים את הפרויקטים באזרבייג'ן, אבל רק אשתקד החליט לצאת לשנת חופש כדי לעסוק רק בכתיבה. התוצאה יצאה לאור לפני כחודש וכעת כבר עומל מרגליות-לוי על ההרצאה. "למרות שזהו ספר עלילתי הוא מדבר גם על מערכות יחסים ועל לסלוח לעצמך, על התייחסות לחיים והרבה תובנות עמוקות. לפעמים צריך לפתוח ערוץ של סליחה לעצמנו ולאחרים ולא להתחשבן על אירועי העבר. חשבונות מונעים את הזרימה ערוץ המביא אלינו את השפע. החשבונות הם כמו השומנים הנדבקים לדפנות כלי הדם אשר יוצרים סתימה ועצירה של הדם, שהוא מקור לחיים ולכן יש לשחרר את החשבונאות שאנחנו מנהלים, על מנת שנפתח ערוץ זרימה לעצמנו ולאחרים. אני בדעה שאם אתה מוכן לפגוש את הכאב, אתה עשוי למצוא שיש בתוכו הרבה חיים. בהרצאה שלי אני מסביר שכשאתה נמצא על נקודת הקצה אתה יכול לחוות את החיים באופן שונה. בן אדם הוא סך החוויות שלו וזה הופך אותנו לעשירים יותר, לא מבחינת ממון חומרי. אני לא מטיף לאחרים, אלא מסביר איך אני חי".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20