(new)ויקטורי
"כמעט שכחתי שכדורסל זה כיף"

"כמעט שכחתי שכדורסל זה כיף"

ראיין דניאל, הכוכב של מכבי מכבים-רעות ובנו של מוטי שכיכב במכבי תל אביב, היה על המסלול הישיר לטופ של הכדורסל הישראלי, עד שאיבד את החשק ולקח פסק זמן של שלוש שנים

(צילום: פרטי)

המכבים הקולעים סופרים שישה ניצחונות בשבעת המשחקים האחרונים, כל הדרך למקום הרביעי המדהים. ביום ראשון האחרון הביסה הקבוצה של נמרוד כהן את מכבי שדרות המפורקת 68:94 באולמה הביתי, והוכיחה שוב שהיא כאן כדי להישאר. אולי אפילו כדי לעלות.

להצלחה אבות רבים, כמובן, ואחד מהם הוא ראיין דניאל. נמרוד הגדיר אותו "האקס פקטור שלנו". 16 נקודות רצופות שלו ברבע השלישי מול נחל שורק סידרו למקומית ניצחון, ו-18 נקודות באותו הרבע סייעו לקבוצה לגבור גם על שוהם שבוע לאחר מכן. בניצחון על מעלה אדומים הוא שוב קלע בספרות כפולות, סוויט סיקסטין, כשבפעם הזאת הוא מפזר אותן כמו סוכריות על עוגה.

דניאל, לפני שבעה משחקים עוד נלחמתם נגד הירידה.

"אני זוכר את הניצחון הראשון. רק התחלנו את הרצף, הגענו לרמלה אחרי ארבעה הפסדים, אמרנו אז שאנחנו חייבים לנצח את המשחק הזה אם אנחנו רוצים להישאר בליגה. היינו אז מקום עשירי, היום אנחנו מקום רביעי".

אתם מועמדים לעלייה?

"יהיה קשה, אבל אפשר הכל. אין פה ריאל מדריד וברצלונה, סך הכל זאת רמת גן ורחובות ומכבי מכבים רעות. יש קבוצות יותר טובות עם חבר'ה יותר מנוסים, אבל הוכחנו שאנחנו לא נופלים מאף אחת. יש לנו עכשיו שלושה משחקים קשים, מול שתי המובילות רמת גן ורחובות, ואחר כך אילות בחוץ, שזה מגרש שקשה לשחק בו וקבוצה עם מאזן דומה לשלנו. זה מבחן. אז אין טעם לדבר עכשיו על עלייה, קודם נבטיח פלייאוף ואז נחשוב הלאה".

בסיבוב הראשון סדרת המשחקים הזאת כמעט בלעה אתכם.

"נכון, אבל בסיבוב הקודם הגענו לסדרה הזאת בתקופה פחות טובה, עם הרבה חולים ופצועים וסגל קצר. אני מאמין שהפעם זה ייראה אחרת".

אתם הפתעת העונה?

"קבוצות מתייחסות אלינו אחרת עכשיו. בהתחלה קבוצות שהפסידו לנו תפסו את הראש, לא האמינו, איך זה יכול להיות. היום נותנים כבוד, אבל אנחנו, בהרגשה שלנו, בתפיסה שלנו, עדיין באים כאנדרדוג. יש בזה יתרון מסויים".

עם חתימתו במכבים לריאן דניאל עמד גורם ההפתעה. שלוש שנים הוא לא שיחק כדורסל, וכדי לצפות בביצועיו צריך היה להרחיק לקלטות מגיל עשרים. כשהיה בן 14 הוא הצטרף לאקדמיית הכדורסל בוינגייט, פרויקט שקיבץ את השמנא והסלתא של הצעירים הקולעים. אבל מפוטנציאל לכוכב בינלאומי הוא גמר דווקא אצלנו. עם כל הכבוד לנמרוד כהן, יש כאן סיפור חצי עצוב. ככל הנראה האשמה מתגלגלת לפתחו של אלון ניניו, שחקן המכבים כיום, שישן עם דניאל בחדר אי אז בימי האקדמיה העליזים, והציע לו להצטרף. בחישוב פשוט, אם הוא היה ישן עם דובי גל, הוא היה היום מלך הסלים. של היורוליג. אבל מה אכפת לנמרוד, בסוף הוא שם את היד על מחזור שלם. רגב זנזורי, יוחאי צוקרמן, אלון ניניו וריאן. כולם שיחקו יחד באקדמיה.

"לא שיחקתי כדורסל שלוש שנים. גרתי וטיילתי בארצות הברית, וחזרתי לפני קצת פחות משנה. אחד הקפטנים של הקבוצה, אלון ניניו, הוא חבר מאד קרוב שלי. שיחקנו יחד, ישנו יחד. הוא הסביר לי שיש פה קבוצת חברים, שכדאי לי לנסות. גם את יוחאי ורגב הכרתי טוב מאד. בסופו של דבר אנחנו ארבעה חבר'ה שגדלו ביחד".

אז באת בשביל להעלות זיכרונות?

"זה יותר בשביל הכיף כל הדבר הזה. ברור שהניצחון חשוב, אבל המועדון הזה מיוחד. כמה שרוצים לנצח, בסוף זה מועדון מאד משפחתי. יש מועדונים תחרותיים יותר, לחוצים יותר, שאין קשר בין האנשים. באים לשחק כדורסל, הולכים הביתה, וזהו. כאן זה לא המצב, פה זאת משפחה. יש אותנו, הארבעה, שמכירים הרבה זמן, וגם עם שאר השחקנים יש חיבור מאד טוב וזה מתבטא במגרש. ישראל היושב ראש, נמרוד המאמן, אלו אנשים באמת מיוחדים בנוף של הכדורסל הישראלי. כיף לשחק אצלם כדורסל. ואני כמעט שכחתי שכדורסל זה כיף".

בפן האישי, אתה מסתפק בזה, אין לך שאיפות להתקדם?

"באתי בגלל החבר'ה, אבל זה יותר מזה. רציתי לעשות ניסיון, לראות אם אני יכול לחזור לשחק אחרי שלוש שנים הפסקה מכדורסל. עם כל הכבוד לא שיחקתי ביורוליג. הייתי שנתיים בליגה לאומית, שחקן ספסל בקבוצות שעלו ליגה, לא קיבלתי דקות משמעותיות, חתכתי מהכל, וחשבתי לראות אם לחזור זה משהו שהוא אפשרי לי. ברור שעם האוכל בא התיאבון. נראה מה יהיה".

אתם בעצם הוכחה שפרויקט האקדמיה נכשל?

"אני לא מחלק לפרויקט הזה ציונים, אבל צריך להגיד, חלק הגיעו רחוק ממני. נמרוד לוי, שחקן נבחרת, משחק בהפועל ירושלים, איתי שגב שחקן נבחרת, יונתן מור משחק בליגת על. יש שחקנים ששיחקו איתי אז והשתלבו בטופ של כדורסל הישראלי. בחיים יש גם עניין של מזל. למה הפסקתי? יכול להיות שאם הייתי בקבוצה אחרת בהתחלה והייתי מקבל יותר דקות, הכל היה נראה אחרת. כשעליתי לבוגרים בשנה הראשונה הגעתי לקבוצה בכירה שנבנתה לעלות ליגה. לא היה לילד בן 18 הרבה מקום להתבטא. ושנה שנייה גם, עוד פעם הקבוצה הכי טובה בליגה. לפחות אני מתנחם שהבאתי לקבוצות מזל מסוים. בסוף החיים לוקחים אותך לאן שהם לוקחים אותך, לא תמיד אתה תלוי בעצמך".

למה לקחת פסק זמן בשלב כל כך קריטי בקריירה שלך?

"לא נהניתי. מגיל אפס אני משחק כדורסל, גדלתי לתוך זה. הייתה לי תקופה שפחות שיחקתי, זה השפיע לי על המצב רוח. הכיף נעלם, ואם הכיף נעלם אני לא יכול לשחק. זה מין לופ כזה. החלטתי לקחת הפסקה. רציתי לגור בחו"ל, הרגשתי שזה הזמן. גרתי בלאס וגאס, עבדתי, טיילתי וחזרתי הביתה".

ושוב לפרקט.

"אין מה לעשות, אני לא זוכר את עצמי בלי הכדורסל. כל זיכרון שלי מתחיל ונגמר בכדור כתום. סבא שלי, אבא שלי, אימא שלי, האחים שלי, כולם משחקים כדורסל. כשנמרוד ואלון פנו אליי, אמרתי נתחיל. ראיתי שהולך טוב, ובינתיים זה רק משתפר. גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית".

יש פיל בחדר, פיל עם שמונה אליפויות וחמישה גביעים - מוטי דניאל, נכס צאן ברזל בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי. שלא לדבר על האבא של הפיל, משה דניאל, שלבש את המדים הלאומיים כשרק תפרו אותם וזכה כמאמן קבוצות הנשים של הפועל ואליצור תל אביב בחמש אליפויות ובשלוש גביעי מדינה. בשורה התחתונה, כשראיין נולד היה כתוב לו על המצח שחקן. סבא שחקן, אבא שחקן, אימא שחקנית, ארבעה אחים, שחקנים, מן הסתם. "משנת 1948 המשפחה שלי בכדורסל. המשחק הראשון של סבא שלי גם היה המשחק הראשון אי פעם של הפועל חולון. זה היה בכ"ט בנובמבר 47'. שיחקו בבוקר, בערב הכריזו על המדינה".

כשמדובר בכדורסל, השם דניאל עוזר או מפריע?

"זה נחמד, זה יפה, אבל זה אף פעם לא נתן לי נקודות על המגרש".

אין לחץ מבית לשמור על הגחלת?

"מגיל צעיר ההורים שלי אמרו לי "קח את הכדורסל איך שמתאים לך". קודם כל תחביב, אתה נהנה תמשיך, לא אז לא. נתמוך בך בכל דרך שתבחר. לא ייעדו לי קריירה ולא העמיסו עליי ציפיות. כשהפסקתי לשחק אף אחד לא לקח את זה קשה. אף פעם לא הרגשתי שאני צריך לשחק כדורסל כדי לרצות מישהו".

הם באים למשחקים?

"באים, באים. לא כל משחק, אבל לפעמים".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20