(new)ויקטורי
אפריקה אהובתי

אפריקה אהובתי

אלי דנון יצא למסע בין הסלאמס של יוהנסבורג לקייפטאון, היהלום שבכתר של דרום אפריקה, שיט על נהר הזמבזי וספארי בפארק בגודל של חצי ממדינת ישראל 

(צילום: אלי דנון)

יש בה משהו ביבשת אפריקה שאין בשום מקום אחר בעולם. חוץ מהשקיעות הכי יפות ביקום יש לאפריקה קצב, תנועה ותרבות, שהשילוב ביניהם מעניק שלווה ושקט העוטפים אותך מרגע שנחתת ביבשת. תחושה פיזית ממש של הורדת הילוך ומעבר למציאות תודעתית שונה.

היהלום שבכתר היבשת השחורה זו דרום אפריקה, הנמצאת בקצה הדרומי של היבשת. אפריקה היא יבשת אהובה ואבודה. ביקרתי במדינות רבות בה ותמיד אהבתי לחזור אליה שוב ושוב, אבל תמיד ראיתי גם כמה היא חסרת תקווה ועתיד. במאה שעברה חשבתי שהמציאות של עוני ומחסור בכל מדינות היבשת מקורם בעיקר באפרטהייד, אולם משזה חלף מן העולם ב-1994 ונלסון מנדלה כוכב הצפון של היבשת עלה לשלטון והיה נדמה שהנה עומד להתחולל מהפך, המציאות טפחה לכולם בפנים.

קיר מים אדיר

לפני מספר שבועות נמלטתי מהחורף הישראלי הקר ורווי הגשמים אל הקיץ של דרום אפריקה, מדינת הענק הכי מערבית ביבשת. וגם הכי עשירה, או אם תרצו - הכי פחות ענייה. רק כשרואים את הסלאמס והפחונים בתחומי יוהנסבורג וקייפטאון אפשר להבין עוני ומחסור מהם, ואיזו כברת דרך על היבשת לעשות כדי לעלות על מסלול של שינוי ותקווה. קילומטרים של פחונים שבהם מתגוררים מיליונים של שחורים, שנדמה כי זולת צלחות לוויין על הגגות אין להם כלום. העולם שבו הם צופים בטלוויזיה הוא מדע בדיוני מבחינתם. השפע של העולם המערבי הוא בלתי מושג עבורם.

טיסה ישירה מנתב"ג הנחיתה אותנו כעבור 9 שעות ביוהנסבורג, וממנה בטיסת המשך של כשעתיים אל נמל התעופה הקטן של העיירה ויקטוריה פולס, השוכנת קילומטרים ספורים ממפלי ויקטוריה.  המפלים הגדולים בעולם נמצאים בחלקם בזימבבואה וחלקם בזמביה, מדינות הגובלות עם דרום אפריקה. לקראת הנחיתה ניתן להבחין בענן הלבן והסמיך המיתמר מעל המפלים שעל נהר הזמבזי.

ביציאה מנמל התעופה כבר נכנסנו לאווירה, כשלהקה מקומית קיבלה את פני נוסעי הטיסה היחידה שנחתה באותו יום בתופים ומחולות וריקודים אפריקניים מסורתיים. הקיץ בעיצומו אבל בחלוף שעות ספורות פקד את האזור גשם זלעפות. המקומיים הולכים בגשם באופן טבעי ללא מטריה או מחסה, כי הם יודעים שבעוד שעה שוב תזרח השמש ובגדיהם יתייבשו. העצים, הצמחייה ובעלי החיים מחייכים כשהשמיים ממטירים עליהם את כמויות הגשם העצומות.

מלבד העובדה שמפלי ויקטוריה הם אחד מפלאי תבל, הנשימה נעתקת כאשר עומדים מול קיר המים האדיר הזה שרוחבו 1.7 קילומטר וגובהו 108 מטרים. המראה יוצא דופן באופן יוצא דופן. יודעי דבר מגלים כי בעונת השיא נופלים מהמפלים 500 מיליון ליטר בדקה של מים מן הטבע. אי אפשר שלא לחשוב על הכנרת היקרה שלנו מול "האח הגדול", שנדמה שהוא מקור המים של כל יושבי כדור הארץ. הו, כנרת שלי. לו היית מקבלת דקה אחת של מים ביממה מהשפע הזה, עם שלם לא היה צריך לעקוב אחרי גובה המפלס שלך מדי בוקר.

שייט על נהר הזמבזי אליו נופלים המפלים בשעת שקיעה עם ארוחת ערב ויין, הופכים את החוויה למושלמת עם תחושה שמצאנו את גן העדן האבוד.

פארק בגודל חצי מדינת ישראל

ואם כבר אנחנו בזימבבואה, אז למה שלא נקפוץ לספארי בפארק הלאומי צ'ובה הנמצא מעבר לגבול במדינת בוצואנה ונחשב לאחד הגדולים במדינה. נסיעה של כשעתיים ממפלי ויקטוריה, כולל חציית מעבר גבול חביב וחובבני, והגענו לצ'ובה, שהתגלה כפארק ספארי ענק בשטח של 11 אלף קמ"ר עם ריכוז בעלי חיים מהגדולים בכל היבשת השחורה.

הנסיעה ברכב ספארי פתוח עם מדריך מיומן ובעל ידע עצום הותירה אותנו פעורי פה, כמעט כמו ההיפופוטמים בזמן פיהוק. בפארק אוכלוסיית פילים אפריקנים ענקיים מהגדולות באפריקה, וניתן לראות בצ'ובה מגוון של בעלי חיים ובקלות יחסית ללא חיפוש אינסופי. אריות, נמרים, באפלו, צבועים, זברות, ג'ירפות ואנטילופות בעדרים עצומים. באגמים ובנהרות ניתן להתקרב בזהירות להיפופוטמים ותנינים, הנראים שרויים בתרדמה עמוקה אולם עוברים מאפס למאה בשבריר שנייה.

החשש ממלריה קיים בזימבבואה ובבוצואנה ולכן יש להקפיד על מריחת הידיים, הפנים ושאר חלקי הגוף החשופים במשחה ותרסיס מדי כמה שעות. המקומיים כנראה מחוסנים מפני המלריה מטבע לידתם.

לאחר שלמדנו כמעט את שפת החיות במשך 3 ימים בספארי בצ'ובה, טסנו לפורט אליזבת בדרום אפריקה כדי להתחיל מסע של 9 ימים ב"נתיב הגנים" המדהים ביופיו, בואכה קייפטאון הנחשבת לאחת הערים היפות והמיוחדות בעולם.

פורט אליזבת יכולה לשמש רק תחנת מעבר או תחילת נסיעה ל"נתיב הגנים" ואפשר לדלג עליה כדי לפגוש את הנופים, העיירות המקסימות, פארק ציציקמה והספארי (כן, שוב ספארי...), הפינגווינים, הנהרות והטבע האינסופי שלאורך הנתיב, מרחק של למעלה מ-700 קילומטר עד קייפטאון שהיא אחת מתוך 3 ערי בירה (שיא עולמי) שיש לדרום אפריקה.

בפארק הציציקמה עשינו בשמורת  LALIBELA את הספארי המדהים ביותר שהיה לנו אי פעם באפריקה מבחינת רמת ותנאי האירוח והפינוק. הספארי עצמו מתוחם ומבוקר, שלא בדומה לאלה שבטנזניה, נמיביה או קניה. יש בו מגוון של בעלי חיים חופשיים אך חלקם, כמו הקרנפים הלבנים שהם נדירים ויקרים מאוד, נמצאים תחת שמירה צמודה 24/7 עם רכב וריינג'ר הנמצא במרחק עשרות מטרים מהם ומשגיח עליהם. בספארי הזה כמעט יכולנו לגעת בצ'יטה (מרחק של שני מטרים מרכב הספארי), או ללטף רעמה של אריה שזינק ממרבצו כאשר כובע של אחד מאיתנו התעופף תוך כדי נסיעה ומלך החיות זינק עליו כאילו היה מדובר בנתח של סטייק פילה.

בהמשך הנסיעה בואכה קייפטאון, עברנו בעיירות קטנות ומקסימות לאורך האוקיאנוס המאוכלסות כמעט אך ורק בלבנים מבוססים המתגוררים בבתי מידות על שטחים עצומים. בתקופת החופשות והחגים העיירות המנומנמות האלה מתאכלסות במאות אלפי נופשים ותיירים.

קייפטאון התגלתה כיהלום שבכתר של דרום אפריקה. עיר מערבית לכל דבר, צעירה, תוססת ובועטת עם נמל ססגוני ובו מסעדות, פאבים ומוזיקה מקומית מחלצת איברים באווירה חגיגית ומלאת חיים. מכל עבר מביט מגובה "הר השולחן", שמהווה את סמלה של העיר. אל ההר, שהוא שמורת טבע, ניתן להגיע ברכבל שהתור אליו יכול לקחת חצי שעה עד שעה ויותר, אולם המראה והנוף מפסגתו אל עבר העיר למטה והאוקיאנוס שווה את המאמץ. יש המטפסים אל פסגת ההר ברגל, מסלול הלוקח מספר שעות ומיועד למיטיבי לכת. אנחנו העדפנו בטיול הזה להימנות על מיטיבי לסת. בארץ מחכה לנו "שביל ישראל".

לקינוח נסענו במשך שעתיים מקייפטאון לכף התקווה הטובה ועברנו גם את "דרך היין", לגמנו מבחר יינות מדהימים עד למפגש שני האוקיאנוסים: האטלנטי וההודי, שזכה לכינוי - כף התקווה הטובה - הנקודה הדרומית ביותר של יבשת אפריקה.

צ'או אפריקה, עד לספארי הבא.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20