(new)ויקטורי
המספר הנוסף

המספר הנוסף

עולם הספורט מחפש את הדרך חזרה לפעילות, ובינתיים נראה כי הספורטאים ממודיעין רק הרוויחו מהעצירה הכפויה ודחיית האולימפיאדה לפחות בשנה

(צילום ארכיון: איגוד הג'ודו)

4 - בליגה הלאומית בכדורסל כבר הודיעו על סיום העונה ובליגת העל מחכים לישיבת הדירקטוריון, אבל באיגוד הכדורסל עדיין לא מוותרים על המשך הפעילות בכל מה שקשור לליגה הארצית, הליגות הנמוכות בבוגרים וליגות הנשים, הילדים והנוער. כולל אפשרות לשחק פעמיים ואף שלוש פעמים בשבוע, וכן בחודשים יולי-אוגוסט. גם בזכות העובדה שפיב"א ביטלה את טורנירי הנבחרות בקיץ. על פי המסתמן סדרות פלייאוף של הטוב מ-5 יתקצרו לטוב מ-3, כשבמקרה הצורך יכריזו על סיום העונה הסדירה ומעבר לפלייאוף. מבחינת מכבי מכבים רעות זאת נשמעת כמו אפשרות מוצלחת במיוחד. הקבוצה שסומנה כמועמדת לירידה, התמקמה רביעית בטבלה ובמצב כזה היא במרחק שני משחקי פלייאוף מהליגה הלאומית. נמרוד כהן ימתין להחלטה הרשמית שתתפרסם לכל היותר בעוד כשבועיים. ובינתיים גם בעוצמה מודיעין מחזיקים אצבעות לפתרון, שכן הקבוצה של אשר חגי ממוקמת ראשונה, ואם השנה היא לא תעלה ליגה כנראה שלא יצטרכו שם מאמן מנטאלי חדש, אלא מגרש שדים.

11 - עירוני מודיעין חוגגת עשור, אבל אף אחד לא חוגג איתה. אפשר להניח שגם אם יאשרו התקהלויות של למעלה מעשרה אנשים, יתקשו לשכנע יותר משלושה. אף אחד לא יחגוג איתה אפילו אם יגידו שקורונה זה בריא. הקיץ של אביה, רק בחורף. אחרי איתן גליקו, אלי חייט, חגי קול, דורון ממן, דני רודיטי, שלומי חיטמן ואהוד כחילה, הגיע המאמן השמיני במספר - פיני עייש, וגורלו צפוי להיות דומה לזה של קודמיו. חובה להזכיר, רק העונה החליפה הקבוצה שלושה מאמנים. דני רודיטי ודורון ממן ניסו פעמיים. העמדה על הקווים רחוקה מלהיות יציבה. איפה הימים שהקבוצה הביסה 0:21? סיפור אמיתי. הפרש שערים 11:130, זה נגמר באליפות הראשונה והאחרונה. מאז אנחנו יותר טראגיים מאנטיגונה. דורון ממן עובר לבאר שבע ומעיף אותנו בפלייאוף, כפיר מלול עובר לקריית אונו וזורק אותנו רגע לפני שעולים לליגה א'. וזה אחרי שבמשחק העונה הפסדנו ליריבה הישירה למרות ששיחקה בעשרה שחקנים. כבר ארבע שנים הקבוצה לא מתרוממת למקום בפלייאוף, כשהיא מסיימת במרחק שלושים וארבעים נקודות מהמקום הראשון. אם יעצרו את העונה עכשיו, לאף אחד לא יהיה אכפת. מבחינתנו העונה נגמרה עוד לפני שהחלה. התקווה היחידה שנותרה היא משנה עשור משנה מזל. הלוואי.

12 - ברקת זרקה את הפועל באר שבע והנאמן יונגר עושה שרירים. אחרי סאגת הקיצוצים שבאה על פתרונה ושבה מפתרונה ובאה עליו שוב, הגיע סאגה נוספת - סאגת הקיצוצים לעונה הבאה. בן שהר מחזיק בחוזה של 500 אלף יורו בעונה עד 2023, ובמצב החדש שאליו נקלעה נציגת הנגב ברור שהיא לא תוכל להרשות זאת לעצמה. שהר כבר הסכים לקצץ בשכרו, וברקע חבים לו כספים מרכישת כרטיסו על ידי באר שבע, אבל כשמדובר בסכום המדובר עדיין מדובר ביותר מדי. שהר מרוצה בבאר שבע. שני ילדים, משפחה, לעזוב זאת לא בחירה קלה. בירושלים ובמכבי תל אביב כבר מגששים, אבל נאמר כי השתיים יציעו לו כמחצית הסכום שאותו הוא מרוויח כעת. במציאות החדשה, כנראה שזה מה שיש. השאלה היא האם שהר יבכר את הנוחות ויישאר בבאר שבע חסרת היומרות כדי לשזור בה את גורלו, או שהוא יבקש הזדמנויות נוספות לזכות בתארים במחיר סיכון מקצועי ותדמיתי? עם רזומה של למעלה מחמישים שערים בארבע עונות, תואר מלך השערים וכמות דו ספרתית של שערים עונה אחר עונה, כולל 12 העונה, בינתיים, שהר אמור להיות אחד המלפפונים הלוהטים של הקיץ. 

63 - גילי שריר כבר הייתה בדרך הבטוחה לטוקיו, אבל התכניות שלה נדחו בשנה ואולי טוב שכך. בשנת 2021, טוקיו 2020 צפויה להיות נוסטלגית. שריר רשמה שנה אולימפית מדהימה. כסף בגרנד פרי הוהוט, מקום חמישי בגרנד פרי מונטריאול והמקום החמישי בגראנד סלאם ביקיטינבורג. 19 בדירוג האולימפי והיא עדיין לא בת 20. גם בגרנד פרי בטשקנט אגב היא סיימה חמישית, אבל ספק אם היא תזכור את האירוע לטובה. בדרבי הישראלי מול ענבל שמש, משקל עד 63 ק"ג, היא נפגעה ברצועה הצולבת וירדה מהמזרון בדמעות. היא ידעה שזאת חתיכת מכה. תהליך החזרה נמשך ארבעה חודשים. שריר אמנם שמרה על מיקומה, אבל ההכנה שלה לתחרות הגדולה בחייה, האולימפיאדה, הייתה רחוקה מלהיות ולו סבירה. אחרי פציעה כזאת נדרש יותר זמן, ולשריר, לכאורה, לא היה ממנו. ואז הכתה הקורונה, ועכשיו היא מקבלת עוד שנה. אז הדירוג מתאפס, כנראה, לכו תדעו מה יחליטו בוועדים האולימפיים למיניהם. כרגע זאת צרתם הקטנה. אבל שריר תקבל שנה נוספת להשתפשף. קודם כל לחזור לכושר שבו הייתה לפני הפציעה, ואם היא תעשה את זה היא תעשה את הקריטריון. היא כבר הוכיחה שזה אפשרי.

2021 - אז האולימפיאדה נדחתה בשנה ונאמר שדחייה נוספת תגרום לביטולה, אבל לא בטוח שמדובר בבשורה קשה מבחינת העיר. שנה נוספת להתארגנות היא עניין מבורך, על אחת כמה וכמה ארבע שנים. לוחמי הטאקוואנדו המקומיים ממועדון הטייגרס, בר ראובן ומיכל זריהן, רשמו כמה תוצאות נאות אבל התקשו לשמור על עקביות. מיכל, הראשונה והיחידה להגיע חמישית באליפות העולם, לא השכילה לשחזר את ההישג. שנה נוספת לנסות רק תיטיב עימה. יאנה בוטביניק מסייפי מודיעין הגיעה לטופ העולמי בנוער, ועכשיו רק נשאר לה לעשות את המעבר לבוגרות בצורה חלקה. בארץ היא כבר כבשה כל חלקה טובה, אבל כשמדובר באירועים בינלאומיים היא תהיה חייבת לעשות קפיצת מדרגה. גם ללינה גלושקו חסרים משהו כמו 600 מקומות דירוג כדי לחתום על קימונו, אבל אם מקודם זה היה חסר סיכוי עכשיו יש לה קצת זמן לנסות.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20