(new)ויקטורי
ביג אין אמריקה

ביג אין אמריקה

בר חזות, שגדל בעירוני מודיעין בכדורגל, החליט לוותר על הביצה המקומית והמריא לחורר רשתות בליגת המכללות האמריקאית • עם קצת מזל עוד נראה אותו גם ב-MLS

(צילומים: באדיבות המרואיין)

כשחושבים אמריקה לא חושבים כדורגל. אולי אפשר להבין את זה בהתחשב בכך שכל השמות הגדולים שהופיעו בליגה האמריקאית – זלאטן, קאקה, בקהאם ואחרים – עשו זאת רגע לפני שהיו שהיו זקנים מדי כדי להמשיך לככב בבימה הגדולה של אירופה, אבל עם ממוצע של 20 אלף צופים למשחק כנראה שלנו הישראלים כדאי להוריד מעט את האף ולהתחיל להעריך את הסוקר האמריקאי.

באמריקה כמו באמריקה, לא רק ליגת ה-MLS מביאה צופים למגרשים, אלא שגם בליגת המכללות מגיעים לכל משחק 6,000 צופים בממוצע. לשם השוואה, ליגת העל בכדורגל מושכת למגרשים רק 3,000 צופים בממוצע מדי שבוע.

כעת מסתבר כי גם למודיעין יש נציג בסצנת הכדורגל האמריקאית – תכירו את בר חזות בן ה-24 שקורע רשתות בקבוצה של אוניברסיטת שיקגו, עם שאיפות להתברג ב-MLS. "צריך להיבחר בדראפט. השנה נבחר שחקן מהקבוצה שלי לניו יורק רד בול. אני מאד רוצה MLS, אבל הבעיה היא שכרגע אני שחקן זר והם שומרים את המקומות האלה לכוכבים בינלאומיים שמושכים קהל. אני בתהליך לארגן לעצמי גרין קארד דרך אימא שלי, שהיא אזרחית אמריקאית. אם אשיג את הגרין קארד תהיה לי קריירה ב- MLS, חד משמעית. ללאומית תמיד אפשר לחזור".

הכל התחיל בעירוני מודיעין

הוא משחק מגיל 9. עד גיל 17 הוא לא רעה בשדות זרים. בית"ר מודיעין, מכבי מודיעין, עירוני מודיעין. אם היה אליצור, הוא היה משחק גם באליצור, אבל בגיל 17 כבר לא הייתה לו ברירה. איזו מין ברירה זאת עירוני מודיעין הבוגרת? זה לוותר על החלום ולהסתפק בחוג כדי לשמור על כושר. נער בן 17 לא יכול לעשת דבר כזה, יש לו אחריות, להזכיר לנו להאמין. אז בר הגיע לראשון לציון ותקע את היתד כל כך חזק, שכדי להוציא אותו יצטרכו להביא את כל הפמליה של סבא אליעזר. אבל הוא לא לקח בחשבון את משפחת ברקוביץ' - אייל וניר.

"ראשון שיחקה בליגת העל לנוער. הייתי שם שחקן הרכב במשך שנתיים, זומנתי לנבחרת ישראל כשהיה שם אלי אוחנה והתאמנתי עם יונתן כהן, חוזז ודן גלזר. הייתי קצת לחוץ, קצת חסר ביטחון, לא ניסיתי לבלוט מספיק. הייתה לי כבר הופעה אחת בליגה הלאומית, עם הבוגרים, תשעים דקות, ואז לצערי אייל ברקוביץ' קנה את המועדון והביא את אח שלו, ניר, לאמן. הם הביאו את כל האנשים שלהם מנשר וזה נגמר. דקה לא ראיתי יותר".

אתה עדיין חושב מה היה אילו?

"זה פספוס. חבל לי שככה זה נגמר בראשון, אבל בסוף יצא טוב. הגעתי לצומת, מה אני עושה עכשיו? זאת בעיה ידועה בכדורגל הישראלי, ששחקנים צעירים מוצאים את עצמם בלי קבוצה. לא רציתי להיות שחקן ספסל בליגה לאומית, לקבל דקות בודדות לא משך אותי, וגם לא רציתי לחפש קבוצות בליגה א'. ואז גיליתי שיש אפשרות אחרת, שמעט מדי יודעים עליה, לשחק בקולג' בארצות הברית. משחקים ועושים תואר ראשון ותואר שני".

והולכים למסיבות אחווה..

"המסיבות באמת אחלה. בתור בחור בן עשרים ואחת אחרי צבא זה נהדר, אבל השקעתי כל כך הרבה מהחיים שלי בכדורגל ולא רציתי שכל ההשקעה הזאת תיפול. החלטתי למנף את ההשקעה לתואר וחוויה בארצות הברית. חשוב לי גם שספורטאים אחרים, שנותנים את החיים שלהם  לספורט ובגיל שמונה עשרה מוצאים את עצמם אבודים כי בארץ אין להם מקום, שידעו שיש להם עוד אפשרות. זאת הזדמנות אדירה. יש כאן בין חמישים לשבעים כדורגלנים ישראלים, רק כדורגלנים, וזה מתאים לכולם. טניס, כדורסל, שחייה, ספורט נשים, הכל. יש כאן שחקן טניס ישראלי שנפגש עם טראמפ. יש פה שחקנית כדורגל ישראלית, גם היא ממודיעין, נעם קדם. יש לי חבר טוב ממודיעין, אוהד שמואלי, שעם הרבה אומץ בא לפה לשחק פה פוטבול".

קיבוץ גלויות בקולורדו

השאיפות של בר חזות לשחק בארצות הברית קיבלו מכה קשה לאחר שקרע את הרצועה הצולבת. "הייתי קרוב לוותר. דיברתי עם רופאים, קראתי, אמרו שאני לא אצליח לחזור. ואם כן, אז לא אותו דבר, לא כמו שהייתי. אבל התעקשתי, החלטתי ללכת על זה בכל הכוח. הלכתי לרופא הכי טוב, לפיזיוטרפיסט הכי טוב, קרעתי את התחת. נתתי הכל. שישה חודשים והשתקמתי. בדרך כלל זה לוקח תשעה-עשרה חודשים".

באמריקה חיכו לך?

"היו מי שחיכו. קיבלתי מלגה מלאה באוניברסיטה בקולורדו. שנת לימודים לתלמיד בינלאומי זה מאתיים-שלוש מאות אלף דולר בשנה. יש שלוש ליגות מכללות בארצות הברית ואני הגעתי לדיוויז'ן שתיים. זאת לא הייתה הרמה שציפיתי, אבל זאת הייתה אחלה נקודת פתיחה. נחתתי בלילה, שלוש שעות נסיעה לעיירה, לא היה לי מושג מה קורה. עוזר המאמן אסף אותי לבית של השחקנים והלכתי לישון. בבוקר אני קם למחזה מטורף, רכסי הרים מסביב עם פסגות מושלגות וסצנה מדהימה. עיירה של 15 אלף אנשים. גרתי עם עוד ישראלי, שלושה אמריקאים, שחקן מאקוודור ושחקן ממקסיקו. קיבוץ גלויות".

וכיוונת גבוה יותר, לדיוויז'ן אחת?

"אני רוצה להצליח בכדורגל, לא לשחק ולהעביר את הזמן. פה הייתה לי הזדמנות ללמוד במקביל, לסדר לעצמי גב, תכנית מגירה, למחר או ליום שאחרי. כדורגל זה מקצוע לזמן קצר. כשזה נגמר הרבה שואלים את עצמם מה עכשיו. יהיה לי תואר בכלכלה ואני מתכנן תואר שני במערכות מידע. לשאלות האלו כבר יש לי תשובות, עכשיו אני יכול להתרכז במשחק. אז אחרי עונה שכבשתי, בישלתי והרשמתי, קיבלתי כמה הצעות מאוניברסיטאות בליגה הראשונה. קונטיקט, קליפורניה, ייל".

פאקינג ייל

"אני לא אשכח איך התרגשתי כשהמאמן שלהם יצר איתי קשר. הוא אומר לי "אנחנו חושבים שתתאים". אוניברסיטת ייל! הזדמנות של פעם בחיים. הייתי בעניין. קצת חששתי, קצת לונג שוט. היו לי הצעות בטוחות ממקומות אחלה בליגה הראשונה. אבל ייל. הם הטיסו אותי לסיור. אמא שלי גרה בניו ג'רזי, שכרו לה חדר במלון. זאת הייתה חוויה שלא דמיינתי. נחתנו בניו יורק, אימא שלי באה והמאמן לקח אותנו לסיור באוניברסיטה. לקח אותי לשיחה ואחרי כמה ימים הוא מתקשר ואומר לי "אתה מתאים, אפשר ללכת על זה". זה תהליך של שלושה חודשים. לא ידעתי אם זה באמת ייצא לפועל, יש לי אחלה ציונים, אבל לא מספיק לייל, בלי הכדורגל. המאמן הסתכל על הציונים שלי ואמר שלא אמורה להיות בעיה. עשיתי מאמרים, ראיונות, ארגנתי תעודה מכיתה ט', ובסוף לא התקבלתי. בדיוק התפוצצה שם פרשה עם חקירה של ה-FBI סביב קבוצת הנשים של האוניברסיטה. גילו שתלמידים נכנסו בקומבינה. רצו אותי, אבל זה לא הסתדר. במזל פנו אליי ברגע האחרון משיקגו. יש להם אחת מהקבוצות הטובות בארצות הברית, אוניברסיטה מצוינת, מלגה מלאה. אני חי חמש דקות מהמרכז ומשלמים לי הכל".

אתה החתול שנופל תמיד על הרגליים.

"מה שקרה העונה היה פשוט מטורף. כבשתי חמישה שערים בשבוע, בשני משחקים. הביאו לי את תואר שחקן השבוע בכל ארצות הברית. קיבלתי שחקן ההתקפה של השנה בליגה ואני חלק מהרכב העונה של המחוז הצפוני, מתוך ארבעה מחוזות. אני מסיים תואר ראשון עוד שלושה חודשים באחת האוניברסיטאות הטובות בארצות הברית".

ליבינג דה דרים.

"אני מקבל פה יחס של כוכב. פרופסורים, תלמידים, כולם מפרגנים. ברחוב פונים אליי. הזמנתי משלוח מוולמארט והשליח אומר לי "אתה החלוץ של שיקגו!". מזהים אותי, מעודדים אותי, זה כיף. במשחקים יש שואו, מעודדות ויציעים מלאים. יותר מזה? כמעט התגלגלתי לייל ובסוף הגעתי לשיקגו, לא יכולתי לדמיין תסריט כזה. יש פה אנשי מקצוע מכל סוג, חדר כושר, בריכה, והתנאים בתור ספורטאי מכללה זה תנאים שאין לשום קבוצה בארץ. המשחקים משודרים ב-ESPN. אבל ברור שזה גם קשה, להיות כדורגלן זה לא פשוט. כל יום אני קם בארבע וחמישים והאימונים מתחילים בשש. שעה ארבעים וחמש כדורגל, שעה ורבע חדר כושר, פעם בשבוע אימון חלוצים, אחת עשרה עד שלוש בית ספר, שלוש עד שש שיעורים ואחר כך קצת זמן חופשי".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20