(new)ויקטורי
תיבת האוצרות

תיבת האוצרות

לאחר שהיה איש קבע ומטפל ברפואה משלימה פנה סביון סגל ממודיעין לתחום האספנות, וכעת הוא מסביר איך מוצאים אוצרות בהאנגרים מכוסי אבק, מי הם הקונים שמשלמים אלפי דולרים עבור אסימונים בני 300 שנה ואיך הגיעו לשוק ברמלה מסמכים של החייל נחשון וקסמן שנחטף ונרצח

(צילום: מודיעין NEWS)

אי שם ברחוב נחל אל על במודיעין מסתתר לו חדר שכולו פנינה אמיתית לחובבי ההיסטוריה מביניכם, וגם לאספני הוינטאג' למיניהם.

מדובר על ביתו של תושב העיר סביון סגל, המנהל עסק אספנות בשם "תיבת האוצרות של סביון סגל", בו תוכלו למצוא פיסות היסטוריה אמיתיות מאירופה ועד המזרח התיכון, מימי השלטון העותמני, דרך המנדט הבריטי והשואה ועד לראשית מדינת ישראל. וזה עוד לפני שדיברנו על האוסף הפרטי שלו, שאינו עומד למכירה, ומכיל כמה פריטים מדהימים.

סגל בן ה-63 היה איש קבע בעברו עד 1999, ולאחר מכן עסק במשך שנים רבות ברפואה משלימה וארומרפיה. בחמש השנים האחרונות עשה סגל הסבה נוספת, הפעם לתחום איסוף העתיקות. "האמת שזה קרה כשרציתי למכור את מוצרים שפיתחתי לטיפול רגשי. עשיתי קורס ב-Ebay והתחלתי לחפש דברים למכור כדי לתרגל. מצאתי כל מיני דברים ישנים שלא הייתי צריך והתחלתי למכור אותם. שרוך הדרכה ישן מהצבא, מצלמה ישנה וכולי. יום אחד יצאנו לטיול עם חברים מהצפון ופגשנו במקרה מישהו שלא הכרתי קודם. התחלנו לדבר על צילום ומצלמות, כי עסקתי בזה בצבא, והוא ביקש ממני למכור לו מצלמה ישנה של חמו. אמרתי בסדר ומכרתי אותה באמת בסכום המקסימלי שאפשר ואחר כך הוא סיפר שחמותו עוברת דירה ויש לה המון פריטים ישנים מאיראן ושאל אם ארצה למכור אותם. אמרתי בסדר. כעבור שבוע כבר היו לי בערך שישים פריטים ומשם נשאבתי לזה. כאילו פתחת פקק והכל נשאב החוצה והתהפכו לי העולמות".

מה משך אותך ככה לתחום?

"אתגר אותי העניין של לקחת משהו חסר משמעות לכאורה, כי עוד לא הבנתי את ההיסטוריה מאחורי כל הפריט, איך יש שם היסטוריה ואומנות עתיקה, וראיתי בזה רק חפצים. למשל נרגילה עם ציפוי כסף שהייתה שם, ופתאום הבנתי שאפשר למצוא את מקור החותמת שעליה. אתה מתחיל לחקור ויושב שעות על עבודת מחקר על כל פריט ופריט, ולאו לאט אתה נחשף לטרנדים באומנים עתיקה וכל הניואנסים. זה תהליך מאוד מעניין".

ואתה מתמחה בנישה מסויימת?

"אני מוכר בעיקר דברים מטלטלין, כי אין לי איפה לאחסן ריהוט. אני קונה יודאיקה, קרמיקה ישראלית משנות החמישים מכל מיני מפעלים שכבר אינם קיימים, ועוד ועוד".

האבן האחרונה מגטו וורשה

כאמור, ביתו של סגל הפך למעשה לתיבת אוצרות אחת גדולה, כאשר כבר בכניסה לדירה ניצבת ויטרינה ובה פריטים מסקרנים במיוחד, כאלו שיישארו באוסף הפרטי שלו. כך למשל יש שם כידון לרובה מתוצרת אמריקאית ששימש בכלל קצין בלגיון הירדני, ערכה לקידוש בברית מילה שרצה במשפחתו של סגל כבר משנות השלושים של המאה הקודמת ועוד. אחד הפריטים הכי מעניינים הוא דווקא חתיכת אבן לא מרשימה במיוחד. "בשנת 2016 נסעתי לוורשה עם חבר, ומיד לקחו אותנו לסיור בעיקר באזור בו היה הגטו הגדול. מהגטו לא נשאר כמובן כמעט כלום, חוץ מצביר מבנים אחד שעומד להתפרק וסגרו אותו. באותו רגע הבנתי שאם אני לא מציל משם משהו אז יש מצב שאלו רגעיו האחרונים של הגטו, אז "פילחתי" שבר של אבן מהחומה החיצונית". את אותו שבר אבן הצמיד סגל לשיש שחור, אליו הוסיף מטבעות מקוריים שהגיעו אליו דרך חמו ניצול השואה, והיו בשימוש בגטו וורשה. פריט מעניין נוסף באותה ויטרינה הוא סכין מכתבים ייחודי, שהידית שלו בנוייה בכלל מכדור רובה צרפתי מתחילת המאה ה-20.

אנו ממשיכים הלאה אל חדר העבודה של סגל, שמתהדר גם בשולחן כתיבה ייחודי ועתיק, ומספר שהוא קונה ומוכר מדי חודש עשרות פריטים במחירים שיכולים לנוע בין כמה עשרות או מאות שקלים ועד לפריטים שנמכרו גם באלפי דולרים.

מיד עם הכניסה לחדר העבודה מבינים לגמרי מדוע לעסק של סגל קוראים "תיבת האוצרות". מאות פריטים גודשים את המדפים הרבים, ובהם חתיכות היסטוריה מהעולם האיסלאמי, דרך עולמם של יהודי אירופה, פריטים שונים מהמרחב האסייתי ומזכרות שונות ומשונות מימיה הראשונים של המדינה. כולל מיכל אוכל שיוצר ככל הנראה במפעל של אוסקר שינדלר, מציל היהודים המפורסם בתקופת השואה. "יש פה דברים ייחודיים שלכל אחד מהם יש סיפור", הוא מבהיר ומסביר כי המדפים הגדושים מחולקים על פי אזורים גיאוגרפיים בעולם.

"תראה את זה", הוא אומר ושולף כוס קטנטנה מעוטרת במגן דוד וכיתוב "פסח". זה היה קבור עד לפני כמה שנים ליד בית כנסת בעיר לבוב. מצאה אותו אוקראינית שראתה שיש מגן דוד. היא חברה בארגון רוטרי ומסרה את הפריט לאיש הארגון ישראלי. התחלתי לחקור ושמעתי מאנשים שיש להם יותר ניסיון ממני, שהעריכו שזאת הייתה כוסית ייחודית למזיגת שמן למנורה שהייתה בבית כנסת".

פריט נוסף שסגל שולף מהמדף הוא כלי פורצלן קטן לשמנת או חלב. "זה מתוצרת אירופית ואתה רואה שזה גרמני. אתה הופך את הפריט ומגלה את החותמת ואת הכיתוב "ברגן" ו"בוואריה". התחלתי לחקור ולחפש את כל הערים באירופה שנקראות ברגן, כי יש כמה כאלו, ומסתבר שמדובר בכלי ששימש במועדון הקצינים של הצבא הגרמני עוד לפני מלחמת העולם השנייה". עוד פריט גרמני שמצא סגל בשוק עתיקות בלייפציג, הוא מכונת תספורת ידנית בעטיפתה המקורית מתחילת שנות החמישים. "יש באריזה אפילו קפיץ ספייר", הוא מספר.

גם אסימון יכול להיות אוצר

איך אתה מאתר כל הפריטים בארץ?

"אני נוסע לכל מיני מקומות ועובר על עזבונות, זה חלק מהעניין. אתה צריך גם לפעמים להסביר לאנשים שלא כל דבר הוא סחיר, כמו בולים למשל שכבר לא נמכרים היום. הרבה פעמים יש לאנשים בבית מיני אוצרות שהם בכלל לא מודעים אליהם. למשל, הגיעה אליי חברה שביקשה שאמכור עבורה דברים של סבא שלה שאין לה איפה לאחסן אותם. היא הביאה לי קופסאות עם מטבעות שחולקו על פי מדינות, ובין השאר היו שם אסימונים שלא היה לי מושג מה הם. נסעתי לגלריה שבתל אביב שהייתי איתם בקשר, הראיתי להם את האסימונים ואתה רואה באותו רגע איך נשמטת להם הלסת. "תקשיב, אתה לא יודע אבל יש לך פה אוצר", הם אמרו לי. מסתבר באסימונים מתקופת הטמפלרים בארץ ישראל, בערך בשנת 1700, ששימוש לסחר חליפין. מכרתי אותם דרך הגלריה ב-2,250 דולר".

מי קונה אסימונים בעשרת אלפים שקל?

"קהל היעד מורכב מאנשים שהאספנות היא סוג של שריטה בשבילם, שריטה טובה לדעתי כי העניין פה הוא חיבור רגשי להיסטוריה או לאומנות. האספנים האלו לכל אחד יש את השיגעון לתחום מסויים, בדרך כלל נישה צרה. אחד אוסף רק מטבעות ואחר רק פינים מהצבא, יש מאות נישות כאלו. אספן שרואה פריט נדיר לחלוטין שקשה למצוא כמוהו בעולם, אז מה זה עשרת אלפים שקל בשבילו?".

מה הפריט היקר ביותר שמכרת?

"מכרתי פעם עבור חברה מצלמה שהיא פריט אספנים בשלושת אלפים דולר לקונה מהונג קונג, שאפילו לא ניסה להוריד במחיר. בתוך שישה ימים הפריט כבר היה אצלו והוא היה מאושר עד הגג".

עדיין יש הרבה אוצרות כאלו שמסתתרים אי שם?

"בטח, כל הזמן יש כאלו. הסבא מעביר לאבא שמעביר לבן שמעביר לנכד ולאף אחד אין מושג מה יש להם ביד. אתה לא מבין איפה מסתתרים דברים, זה הזוי. פעם מצאתי באיזה האנגר ענק ועבש, עם כמות אבק מטורפת, קערת מתכת בהירה עם חותמת מעניינת מאחורה בעשרים שקל. קניתי והתחלתי לבדוק. הסתבר שהחותמת הייתה של כסף גרמני מתחילת המאה העשרים. קניתי את הקערה בעשרים שקל ומכרתי באלף. יש מקרים כאלו, ויש גם הפוך. יש נפילות, אבל זה חלק מתהליך הלימוד".

איפה עוד מחפשים מציאות?

"יש מקומות כמו שוק הפשפשים, אליהם כדאי להגיע מוקדם ולחפש בין מה שמונח על הרצפה. אתה צריך לדעת לאן ללכת ולדעת מה אתה רואה. עכשיו למשל מצאו על הרצפה באיזה שוק את המסמכים של החייל נחשון וקסמן שנחטף ונרצח בשנות התשעים. היו שם תעודות הוקרה שקיבל ועוד כל מיני ואחד האספנים דאג להחזיר את זה להורים שלו".

אחד הפריטים הכי מחממי לב שתמצאו בתיבת האוצרות הוא סגל, דווקא אינו עתיק או מיוחד במיוחד. "זה מכתב שקיבלתי מרבין כשהייתי בערך בן תשע, שנת 1967. "סביון החביב, שמחתי לשמוע שאתה משתתף בחוגים ולומד זו'דו (כך במקור. ע"ק) ושח, ואני מקווה שיום יבוא ותנצח אפילו את אבא בשח", הוא כתב לי במענה למכתבים שביקשו מאיתנו בבית הספר לכתוב לאישיות מפורסמת. אני גרתי בבסיס תל נוף כבן להורים אנשי צבא, אז כמובן שכתבתי לרמטכ"ל..".

כמה חבר'ה כמוך יש בארץ היום?

"יש המון, יותר מעשרות. בפברואר השנה יזמתי עם עיריית מודיעין את יריד האספנים והגיעו כמה עשרות חבר'ה כמוני שפתחו דוכנים. רק במודיעין יש חמישה-שישה כמוני. יש תחרות בין האספנים, אבל יש גם שיתוף פעולה במקרה של פריטים שלי למשל יהיה קשה למכור אותם ולאחרים קל יותר".

(new)בשר בכפר, מוזל בכפר 26.8.20