(new)ויקטורי
"כל הזמן יש מחשבות לעזוב את המקצוע"

"כל הזמן יש מחשבות לעזוב את המקצוע"

גם העובדות הסוציאליות ממודיעין הצטרפו השבוע למאבק הארצי והפגינו בצומת שילת • העו"סית קרן טוטיאן מהעירייה: "מתסכל ומעליב להרוויח כל כך מעט"

(צילום: דנה טל)

מחאת העובדים הסוציאליים שהחלה לתפוס תאוצה בשבועיים האחרונים, הגיעה השבוע באופן רשמי גם למודיעין לאחר שעשרות עובדים ועובדות סוציאליים הפגינו ביום ראשון בבוקר בצומת שילת. במהלך ההפגנה אף חסמו המפגינים את כביש 443 למשך מספר דקות.

את ההפגנה יזמו המשנה לראש העירייה עמיעד טאוב, והעובדים הסוציאליים של האגף לשירותים חברתיים בעיריית מודיעין, והשתתפו בה גם סגן ראש העירייה אילן בן סעדון, רב העיר יעקב צ'יקוטאי וחבר המועצה גלעד ביהרי.

טאוב אמר השבוע בהפגנה כי ''מאבקם של העובדים הסוציאליים הוא מהמוצדקים שיש בהיסטוריה של מדינת ישראל. אסור להפקיר את מי שלוקחים אחריות על השכבות המוחלשות בחברה הישראלית, והם זכאים בזכות ולא בחסד למוגנות מלאה, תנאי שכר הוגנים ותקנים שיאפשרו לגעת בכל אזרח". 

כאמור, העובדים הסוציאליים מוחים לא רק על היעדר התקנים והעומס החמור, אלא גם על השכר הנמוך שהם מרוויחים. השבוע סיפרה למודיעין NEWS קרן טוטיאן בת ה-42 ממודיעין, שעובדת בעירייה כמטפלת ביחידה לטיפול בהתמכרויות: "אני במקצוע כבר 14 שנים, עם תואר ראשון ותואר שני, ומרוויחה פחות ממטופלים שלי שסיימו ללמוד בכיתה ח'".

איך הרגשת לצאת להפגין?

"זה באמת לא משהו שאנחנו מכירים מהשגרה שלנו, אנחנו יותר בצד המפייס, אבל אין לנו ברירה אחרת. זה לא משהו שקרה עכשיו, אלא קורה כבר הרבה מאוד שנים. העומסים מאוד גדולים, יש אלימות מצד מטופלים ותנאים באמת עלובים".

איך מצליחים לסגור את החודש עם משכורות כאלו?

"לי יש בן זוג שמרוויח משכורת "נורמלית", אבל אחרים מתקשים. גם אנחנו, עם שתי משכורות, עדיין לפעמים חושבים פעמיים על כל קנייה. כל מי שיש לו השכלה כמו שלי וותק מקצועי כזה מרוויח כפול ממני. מאוד מתסכל להרוויח כל כך מעט. אני חייבת להגיד שאני לא עסוקה בזה ביום-יום, יש איזה מנגנון הכחשה, אבל כשעוצרים ומסתכלים ומדברים זה מאוד מתסכל, זה מעליב וגורם לי לשאול את עצמי למה לי להיות פה ולעשות את העבודה הזאת בשביל גמול לא ראוי".

ומה את עונה לעצמך?

"הדבר הראשון הוא המחשבה על המטופלים, שמגיע להם טיפול בידי אנשים טובים ומקצועיים, אבל יש גם פעמים שאין לי תשובה ואני לא מוצאת סיבה להישאר במקצוע. כל הזמן יש מחשבות לעזוב".

אנחנו שומעים על העומס הלא הגיוני שאתן חוות. זה גם המקרה אצלך?

"תראה, אני נמצאת בנישה טיפולית ובכאלו אין לנו מאות תיקים לכל עובד, אבל עדיין ביחס למקומות פרטיים אנחנו עובדים כפול. יש לי 50-60 משפחות וכל שבוע אני צריכה להיפגש עם כולן, זאת אומרת שמרגע שאני נכנסת ועד שיוצאת זה פגישה אחרי פגישה. ובנוסף יש עוד דברים מסביב. אז או שאיכות השירות תפגע, ואני מאוד משתדלת שלא, או שאני אפגע. אני לא מביאה אוכל לעבודה כי ברור שממילא אין זמן לאכול. זה לא בריא, נכון. גם לא בריא ברמה הנפשית לעבוד עבור משכורת לא הולמת".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20