(new)ויקטורי
בעלי ה"אוסליבן" במודיעין: "נשרוד, אבל ניכנס לחובות אסטרונומיים"

בעלי ה"אוסליבן" במודיעין: "נשרוד, אבל ניכנס לחובות אסטרונומיים"

בעוד התחלואה ממשיכה לטפס ובממשלה מדברים על סגר כללי מחודש, בעלי העסקים בעיר שהשתתפו בשבת בהפגנת המחאה בתל אביב מדווחים על ירידה של 90% בהכנסות בשל ההגבלות

האוסאליבן השבוע. פאב כמעט פרטי (צילום: פרטי)

הפגנת העצמאיים בשבת האחרונה בכיכר רבין בתל אביב הפכה מיד עם סיומה לנושא להתנצחויות פוליטיות, אבל ספק אם זה מעניין את אותם בעלי עסקים קטנים ובינוניים שרואים בחודשים האחרונים את מפעל חייהם קורס.

דוגמא מצויינת למצב מספק לנו במודיעין פאב האוסליבן, אחד העסקים הוותיקים והמצליחים בעיר, שבעליו מדווחים על ירידה של 90% בהכנסות. וגם זה רק הודות לעובדה כי היות והם מוגדרים כמסעדה, ולא כפאב, הם זכו להיתר לעבוד לאחר שהממשלה אסרה על פתיחת פאבים.

אסף שעיבי, אחד מבעלי המקום, פרסם השבוע בעיתון ישראל היום טור אישי, בו כתב כך: "אני, שהעסקתי 30-40 עובדים לפני הקורונה, נאלץ כיום להמציא את עצמי מחדש ולאייש את המשרות האלו...ממשלה יקרה, רוצים לשמוע עצה מהאזרח הקטן? ההפחדות מוגזמות. אנשים יודעים לשמור על עצמם, אף אחד לא יתקהל ויושיב אנשים בצפיפות. אבל לבוא ולחנוק אותנו סופית באמצעות הגבלות דרקוניות ומסע הפחדות לא יעזור לנו – ובטח שלא לכם – להוציא את המשק מהתסבוכת הזאת... נגמר לנו החמצן וכרגע אנחנו על אדים. אם לא תפעלו עכשיו, בעוד כמה שבועות נראה אלפי עסקים בקריסה מוחלטת".

שעיבי, מה מצבכם?

"יש מסע הפחדה מטורף אז אנשים מפחדים לבוא. יש אצלנו ירידה של 90% בתפוסה. כשחזרנו לשגרה היה בסדר, אבל בשבועות האחרונים אנשים כבר נשארים בבית ולא יוצאים. יש לנו עשרות לקוחות ביום, במקום מאות לפני הקורונה".

נשמע עצוב.

"מאוד, מאוד. זה לא פשוט, אבל אני מקווה שנעבור את התקופה הזאת. אנחנו מנסים לנצל את המצב ומי שמגיע נהנה מפאב פרטי. אם מישהו רוצה לראות איזה משחק ספציפי או זוג שרוצה אווירה רומנטית ועכשיו יש להם פינה פרטית יותר. פתחנו גם שולחנות בחוץ כדי שאנשים ירגישו יותר בטוחים, ומקווים שאנשים לאט-לאט יתגברו על הפחד ויבינו שהקורונה פה ואי אפשר לעצור את החיים".

בהנחה שהמשבר יימשך, איך אתה רואה את העתיד?

"אני פשוט אהיה חייב הרבה יותר כסף".

כן, הבור כבר עמוק?

"כן, ההפסדים מצטברים כל חודש, ומדובר על סכומים מאוד משמעותיים. זה לא פשוט בכלל".

המענקים מהמדינה עזרו?

"בקושי כיסו את חשבון הארנונה (צוחק)".

אתה לא נשמע כועס במיוחד.

"מטבעי אני לא אדם כועס ורוטן ואני תמיד משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה, אבל אני כן מאוכזב, וכן קשה לי. אני גם מאוד אופטימי ויודע שיש לנו עסק מאוד בריא שמגיעים אליו אנשים גם מראשל"צ או מירושלים. הייתי בהפגנה בשבת, יחד עם כל איגוד המסעדנים, אבל שוב, התחושה היא שלא מבינים את הסיטואציה שלנו. לא מבינים שעם כל ההגבלות האלו אני רק מפסיד עוד יותר כסף מאשר אם הייתי סוגר את המקום. עדיין צריך לשלם לעובדים, לשכירות, חשמל וארנונה, ואין לקוחות. אני כן כועס על הטיפול במשבר הכלכלי ועל זה שלא חושבים איך להחזיר אותנו לעמוד על הרגליים".

כמה זמן תוכלו להחזיק מעמד ככה בלי לקרוס?

"אתה יודע, זה יכול לקחת גם חצי שנה או שנה, ואנחנו יכולים לעבור ככה גם את השנה הקרובה, אבל זה מייצר לנו חובות אסטרונומיים שאני לא יודע איך נוכל להחזיר אותם".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20