(new)ויקטורי
הכוכב החדש של העיר

הכוכב החדש של העיר

אחרי עונת ה-28 שערים במכבי חיפה, ארבע עונות בבלגיה והופעות בנבחרת ישראל, סביר להניח שעירוני מודיעין הביאה את השחקן שיעלה אותה סופסוף ליגה • שלומי ארבייטמן בריאיון ראשון

(צילום: ויקיפדיה)

אחרי בית"ר ירושלים, מכבי חיפה והפועל באר שבע, גם עירוני מודיעין הצטרפה לרשימה מכובדת - רשימת הקבוצות בהן שיחק שלומי ארבייטמן. לא בכל יום אפשר להגיד גנט ועירוני מודיעין באותה נשימה. מומלץ במיוחד לגלגל זאת על הלשון, לפחות פעמיים, גנט ועירוני מודיעין.

אז אחרי שהורדנו את זה מהשולחן, חובה להודות שעוד לפני עירוני מודיעין, כפר קאסם ואדומים אשדוד גם הן נכנסו לרשימה היוקרתית, שבקצב הנוכחי עוד עלולה להפוך מעט פחות יוקרתית. אם שלומי ארבייטמן לא חשב שבגיל 35 הוא ימצא את עצמו בליגות הללו, אז מה נגיד אנחנו? מהראן לאלא בן 38 והוא עדיין בליגת העל, ועם כל הכבוד, הקריירה של ארבייטמן נסקה קצת גבוה יותר. בגיל 17 הוא כבר ערך את הבכורה שלו בליגת העל, במדי בית"ר ירושלים. בעונת הבכורה ההיא הוא כבש בספרות כפולות. והוא, כאמור, בן 17 בלבד. את עונת 28 השערים שלו במדי מכבי חיפה ב- 2010 לא שיחזרו מאז. 126 הופעות ו-50 שערים היו לו במדי הירוקים, לפני שיצא לעשות לעשות את בלגיה. אירופה. 38 הופעות בגנט, 12 בווסטרלו ו- 38 במונס, 21 שערים בליגה הבלגית הראשונה. בימים ששיחקו שם אדן הזאר, קווין דה בריינה וטיבו קורטואה, שעצר לו חתיכת הזדמנות. אבל את קורטואה אפילו מסי מתקשה להכניע, סיפור אמיתי. בסוף זוכרים לו מהקדנציה האירופית רק את ה"נו נרווס. פאס פאס, איטס אה קאם". סיפור אמיתי בהחלט. אחר כך הוא חזר לארץ, להפועל באר שבע, 11 שערים בעונה הראשונה, לפני שנדחק לספסל על ידי פציעה ובן שהר. במקביל הוא שלח מועמד רציני ל'שער כל הזמנים', בזכות מיספרת שלא הייתה מביישת את ז'אן פייר פאפן האגדי, כפי שניסח זאת סתיו אלימלך בעת ההיא.

הוא הגיע להפועל חיפה והמשיך לקדנציות קצרות במכבי פתח תקווה ובהפועל רעננה. מדענים מתקשים להסביר איך הוא מצא את עצמו בגיל 34 בשמשון כפר קאסם ובהפועל אדומים אשדוד. אבל אם הקורונה לימדה אותנו משהו, זה שהכל באמת יכול לקרות. ולא רק בכדורגל.

"היו לי הרבה אופציות, גם קבוצות מליגה לאומית וגם קבוצות מליגה א'. ישבתי עם אלי סבח ודוד בן שימול, ונעלמו לי כל הספקות. הרבה זמן לא פגשתי אנשים כאלה, חמים, אוהבים. מה שהם אמרו שכנע אותי, לא כסף, לא כלום. מבחינתי זה היה אם לא ליגת על רק עירוני מודיעין. אני שמח ואני לא מתחרט. האנשים פה נתנו לי את הביטחון ללכת על זה בלב שלם, באמונה שלמה. עברתי הרבה בקריירה, אבל עדיין לא גמרתי. יש לי עוד מטרות".

לעלות ליגה עם עירוני מודיעין?

"בונים פה משהו חדש, יפה, מושלם. באופן טבעי מכוונים גבוה. אנחנו השחקנים מדברים במגרש. אנחנו רוצים להחזיר על האמון והתמיכה שנותנים לנו פה. המטרה היא אחת - להצליח. התרשמתי מהעיר, זאת עיר ספורט. המועדון הזה צריך להיות במקום אחר".

בכפר קאסם ואשדוד לא בדיוק הותרת חותם.

"זאת אולי הייתה טעות להגיע לליגה א'. יכולתי לחכות להצעות יותר טובות, אבל לא יכולתי לחכות, רציתי לשחק כדורגל. אבל אני בטופ מגיל שבע עשרה עד שלושים, חמש עשרה-שש עשרה שנים בטופ. נבחרות, הקבוצות הכי גדולות בארץ, חו"ל. הגעתי לכפר קאסם, נראה אחרת ממה שאני רגיל. באשדוד קרו כמה דברים מסביב, אבל אני מאחל להן הצלחה מכל הלב. קיבלתי מהאוהדים אהבה וסיימתי בסך הכל ברוח טובה. עכשיו אני מכיר את העולם הזה של הליגות הנמוכות, אני מבין מה מחכה לי בליגה ב'. עשיתי את הסוויץ' ואני מוכן".

שנה לא שיחקת.

"שמרתי על עצמי והתאמנתי לבד, אני בכושר טוב יותר מרוב השחקנים בליגת העל. נכון, זה לא אותו דבר, אין את המסגרת של הקבוצה, אין את הכדורגל התחרותי, אבל המצב בא לטובתי. יש לי עכשיו חודשיים וחצי לחזור לעניינים. זה הרבה זמן. בזמנים אחרים זה היה חודש. התחלנו להתאמן, יהיו משחקי אימון, יש לי את התשוקה והאהבה לכדורגל. כלום לא אבד לי, אני לא מודאג".

היית קרוב לפרוש?

"כן. בינואר חשבתי לתלות את הנעליים. תקופת הקורונה היא תקופה של התלבטויות וחשבון נפש, והיה הניסיון שלא הצליח בליגה א', בכפר קאסם ובאדומים אשדוד. אבל ברגע שנפגשתי עם האנשים פה, קיבלתי אדרנלין להמשיך. הייתי בהרבה מקומות. אנשים כמו בעירוני מודיעין, סבח, בן שימול, יש מעטים".

איך ייראו החיים שלך אחרי שתתלה את הנעליים?

"אני רוצה להישאר בכדורגל. הייתי בטוברוק שנתיים מנהל מקצועי של בית הספר לכדורגל, עשיתי קורסים, אני אוהב לאמן. השאיפה שלי היא גם לאמן בעירוני מודיעין. לקדם, לפתח, לדאוג שייצאו מכאן שחקנים למועדונים הגדולים בארץ. עבדתי עם המאמנים הכי טובים שיש: קשטן, אלישע, בכר, גרנט, פרננדס, אלי כהן, כמובן, מכל אחד לקחתי קצת".

שלומי ארבייטמן בעירוני מודיעין. פייר? שיחוק. שחקן שאוהדים יקנו כרטיסים למענו. אולי גם אוהדים שאיימו עליהם בתביעת השתקה. שלומי ארבייטמן, האיש והמספרת של ז'אן פייר פאפן. ביטחון עצמי מופרז, חיוך ביישני ואנגלית בעייתית. שחקן שיבקיע את השער שאמור להעלות אותך לליגת האלופות רגע לפני שהוא מקבל צהוב על הורדת חולצה וצהוב שני על נגיעת יד מכוונת, ומאלמו משווה מול עשרת השחקנים שהותיר מאחור, ואת ליגת האלופות אתה רואה בסוף בטלוויזיה. נניח. בקיצור, בשורה התחתונה, אחד משלנו. בעיקר עם הג'ל. יותר מזה - בן שהר. עכשיו נשאר לו לחורר רשתות ולעצור בסבלנות לכל ילד שיבקש ממנו סלפי. אבל כוכב זה כוכב, גם אם הוא נפל מהאליאנץ ארנה לקרית מלאכי סטדיום. אמנם ברור כשער שאושר בידי מערכת עין הנץ שלא מדובר בירידה לצורך עלייה, אבל אפשר וכן מדובר בירידה לצורך עלייה של עירוני מודיעין. אולי אפילו שתיים. ממש לא נצטרך את גרסת ארבייטמן של מכבי חיפה 2010, רחוק מכך. בליגה הזאת, על פניו, הגרסה שלו מגיל 14, נס טוברוק נערים ב', אמורה להספיק בהחלט.

מתרגלים למעמסה האוטומטית על הכתפיים?

"מגיל שבע, כשהגעתי לטוברוק, הסתכלו עליי כדבר הבא. התמודדתי עם זה. הרבה בעזרת האנשים שליוו אותי, אם זה מכנס, כשרק הגעתי לטוברוק, איזיקוביץ' הבעלים, שהוא כמו משפחה בשבילי, בני לם, שלמה שרף, דראפיץ'. כולם דחפו אותי להגיע הכי רחוק. הייתי מסתכל על משחקים בטלוויזיה וידעתי ששם אני רוצה להיות. הגעתי לזה בעזרת עבודה קשה. הייתה לי קריירה עשירה ומדהימה, אני מסתכל אחורה בגאווה. הכל נתתי בשביל הכדורגל. הגעתי לליגת העל, נבחרת, אירופה, מלך שערים, ליגת אלופות, אליפות, גביע הטוטו. רק הגביע חסר לי. הייתי רחוק ממנו פנדל אחד. הצבתי לעצמי מטרות והגשמתי אותן. שיחקתי בבלגיה, עם דור של שחקנים שאחר כך התבססו בטופ של אירופה. שיחקתי נגד ליברפול, באיירן ויובנטוס. עמדתי ברוב הציפיות. אבל לא סיימתי, עדיין לא סיימתי".

בלגיה הייתה אמור להיות קרש הקפיצה שלך לאחת הליגות הבכירות?

"ברור שרציתי ספרד, אנגליה, איטליה, זה החלום של כל שחקן. אחרי העונה שכבשתי 28 שערים בחיפה, המטרה הייתה באמת להגיע לבלגיה ולהתקדם הלאה. היו לי שם ארבע שנים נפלאות ואני גאה על כל יום. אולי כן הייתי צריך להישאר בבלגיה, אבל היו קצת בעיות בקבוצה. הגיעה הצעה מבאר שבע והארץ קרצה לי. ציפיתי מעצמי כן להגיע רחוק יותר, אבל זה הכדורגל. אני גאה בדרך שלי, מה שקרה היה צריך לקרות".

עזבת את באר שבע בדיוק שנייה שהיא הפכה לאימפריה.

"העונה הראשונה שלי הייתה פנטסטית, אחר כך הייתה פציעה שעצרה אותי, אבל עבדתי קשה וחזרתי לעצמי. הבקעתי במספרת, חשבתי שמגיע לי יותר קרדיט וזה לא קרה, אז ביקשתי לעזוב. אף אחד לא אמר לי לקום וללכת, להיפך. אם הייתי מחכה הייתי מקבל הזדמנויות, אבל בער בי להיות במגרש עכשיו".

לאורך הקריירה שלך, יכול להיות שהייתה חסרה לך סבלנות?

"במקרים רבים, כנראה שהייתי חסר סבלנות. לא יכולתי לשבת בבית או על הספסל. תמיד רציתי לשחק או לשחק יותר".

מה הרגע הכי גדול שלך?

"זה לא אחד שניים, יש כל כך הרבה. שער בכורה בבוגרים, שער בכורה בנבחרת, השער מול זלצבורג שהעלה אותנו לליגת האלופות".

שנתיים אחרי האדום הטיפשי מול מאלמו.

"נכון, תודה שהזכרת לי את זה. כבר שכחתי. אבל את התיקון עשיתי".

היו רגעים פחות נעימים מזה?

"ליגה א'. גם לפספס אליפות להפועל תל אביב בדקה 93 עם הגול של ערן זהבי, דווקא בעונה אישית אולי הכי טובה בקריירה שלי. סיימנו 0:0 עם בני יהודה, השוער שלהם רן קדוש תפס יום שגם השוער הכי גדול בעולם לא יכול לתפוס. זאת הייתה עונת הקיזוז, הרגשתי מרומה, לקחתי את זה מאד קשה. אבל בסוף הרגעים הטובים רבים יותר".

ווילי רוטשטיינר מאמן הנבחרת הלאומית, ראוי?

"מי אני שאקבע? קטונתי. יש מספיק אנשים מנוסים. הייתה ועדה, אנשים מצוינים, אלי כהן, איש כדורגל משכמו ומעלה. אם הם החליטו מה שהחליטו, אני סומך עליהם. הם מבינים יותר ממני. חשוב שיהיה לנבחרת מאמן שיקדם. הגיע הזמן שנעלה לטורניר גדול, כולנו רוצים את זה. בוא נראה מה יהיה. אני בטוח שכולם יעשו את המקסימום, נחזיק אצבעות ובוא נראה מה יהיה".

(new)בשר בכפר, מוזל בכפר 26.8.20