(new)ויקטורי
הנבואה ניתנה לפרשנים

הנבואה ניתנה לפרשנים

עירוני מודיעין תדרוס את הליגה או שתעבור התרסקות מפוארת, גילי שריר תסדר לנו מדליה אולימפית או שתסתפק בהופעה ב"הישרדות" בעוד עשור, בן שהר יהפוך להפתעה של אירופה או לשעיר לעזאזל ומכבי מכבים-רעות תגלה את גודלה האמיתי • אבירם שקד עושה לכם סדר לקראת העונה הבאה

(צילום: באדיבות איגוד הג'ודו)

תחזיות הן עניין רב רושם עוד מימיהם של ראשוני הנביאים, אבל אם פעם על מלאכת החיזוי אמונים היו האנשים ששמם הסתיים ב-"הו" ושדיברו עם אלוהים, הרי שהיום כולם חוזים.

והנה, בניגוד לכל התחזיות, עונת הספורט מתרגשת מוקדם מהצפוי. ביטלו אולימפיאדה ויורו סובב יבשת, ושני גראנד סלאמים וטור דה אמו, אבל עירוני מודיעין מתחזקת בשלומי ארבייטמן ופתאום גם ליגה ב' נראית זוהרת. בתקווה, כמובן, שלא מדובר בתסמין חדש של קורונה.

בזמן שלמדנו מושגים כדוגמת פנדמיה, אפידמיולוג ואקספוננציאלי, במה שאמור היה להיות שעתו היפה של המדע המדוייק אבל חשף אותו בבלבולו, בספורט עשו את מה שבספורט עושים ופשוט המשיכו. בעירוני מודיעין קמה קבוצת ליגת על לשעבר, במה שנראה כמו הניסיון הכי רציני והכי יומרני לעשות ליגה א' בתום עשור של מפלות; מכבי מכבים ועוצמה מודיעין ייפגשו לדרבי על במת הליגה הארצית, שנים ספורות בלבד אחרי שעשו זאת במסגרת ליגה ב'; יוני ניר שוב בלאומית, בן שהר שוב באירופה ולינה גלושקו רותחת; וגילי שריר קיבלה ארכה של שנה כדי לקבוע את הקריטריון שקבעה השנה על רגל אחת. קשה לדעת איך הכל יסתיים, אבל בימינו, כאמור, חובה לנסות. בסוף אתה טוב כמו התחזית האחרונה שלך, אבל מצד שני, תמיד יש את התחזית הבאה. ורודה, מפוכחת, או קודרת.

עירוני מודיעין

ורוד: עם סוללת כוכבים כזאת, מהשער דרך הקווים ועד ראש הפירמידה, אי אפשר להיכשל. עייש ינווט והשריף ימחא כף. למרות שמדובר בקבוצה חדשה לחלוטין, אולי רק הקונוס שיחק בה שנה שעברה ואף אחד לא מכיר אף אחד, יהיה שם חיבור של נהגי בוס שנפגשים בשקלית שלוש פעמים בשבוע. 0:3, 0:4, ואחרי התוצאות יתחילו גם הסיפורים. אוהד שיסתנן למגרש יעלה לייב לפייסבוק, ומישהו בתגובות יגיד שהקבוצה הנוכחית מזכירה לו את ברזיל 70'. צ'קול יחרוש את האגף, ארבייטמן ינעץ את הכדור ברשת ושחק בן שבת ישנה מהספסל. לא נעצור בקרית מלאכי ולא ניתקע בגבעת זאב. לדימונה, אם יצטרכו, יגיעו בקפסולות. הגלאקטיקוס של עירוני מודיעין ישייטו לאליפות עם התקפת המשושה והגנת פלטינה. ארבעה מחזורים לסיום ייפתחו השמפניות ובן שימול יניף את סבח אל על. אף אחד לא יפקפק בהם שוב.

קודר: שום דבר לא מתחבר, הקסם לא קורה. שמות יש בתנ"ך וכוכבים יש בשמיים. זאת לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה שפרויקט כזה מתרסק למצולות. צ'קול חורש בשדה, ארבייטמן מחטיא ממטר ושחק בן שבת מתוסכל על הספסל. הנייר שכתבו עליו אליפות עף ברוח כמו נגיף. הגלאקטיקוס הופכים לעלאקטיקוס כמיטב המסורת. ממים מתפשטים ברשת כמו עובדת סוציאלית על המנורה מחוץ לכנסת. אלי כהן מפטר את פיני עייש ויורד אל הקווים, אבל האימון כבר לא בעצמותיו והוא מצטרף לוועדת האיתור של מאמן נבחרת טהיטי, בה הוא ממליץ כמובן על ווילי רוטנשטיינר. דני רודיטי חוזר לקדנציה מי סופר, כשהוא מנסה לאחות את השברים ללא הצלחה. עירוני מודיעין הופכת מועמדת לירידה, אבל הכלים שעומדים לרשותה לא ערוכים לקרב לחיים ולמוות.

מפוכח: אי אפשר להכחיש את העובדה שעם השמות שהגיעו לכאן, כל תוצאה מלבד אליפות לאכזבה תיחשב. כשמביאים את צ'קול ואת ארבייטמן מליגת העל, מעלים את רף הציפיות באופן טבעי. מילים כמו "דרך" נזנחות, וממילא החיבה אליהן פוחתת עם השנים. אבל המחיר שעלולים לשלם השחקנים הצעירים במועדון כן עלול להתברר כיקר יותר. עירוני מודיעין תעלה ליגה, ואז ייחשבו מסלול מחדש. זה לא יהיה קל, להדביק עשרים שחקנים בשיטה ונחישות, זאת מיומנות של שף במטבח מולקולרי. אבל פיני עייש בחר את השחקנים, לפחות את רובם, והרזומה שלו מוכיח שהוא יודע מה צריך לעשות. אז ייעשה. יותר יפה, פחות יפה, מה זה משנה?

מכבי מכבים רעות

ורוד: את העונה הראשונה שלה בארצית המכבית שרדה בקושי, רק לאחר קרב משולש מול שתי נציגות ליגה א' שחשקו במקומה. קרב, אגב, שהוכרע בנקודות,. פשוטו כמשמעו, בהפרש סלים. בעונה השנייה קיווה נמרוד כהן לעשות לקבוצתו קפיצת מדרגה, אבל באופן מופלא הוא לא עשה לה קפיצת מדרגה, אלא קפיצת מדרגות. מהתחתית לצמרת, מהמקום שמוביל למשחקי הישרדות אל המקום הרביעי המוביל לפלייאוף עליון. בעולם ללא קורונה המכבית הייתה נאבקת על כרטיס לליגה הלאומית, אבל בעולם עם היא נאלצה להסתפק בתואר הפתעת העונה בלבד. לאן היא עוד יכולה להתקדם? כמובן, למקום אחד בלבד - מקום ראשון. להשלים את המשימה. אם בין שתי נקודות עובר קו אחד בלבד, המגמה ברורה והנקודה הבאה ממוקמת בליגה הלאומית. נכון שרק בעוד שבועיים מתחילים האימונים, שהסגל רחוק מלהיות סגור, אבל השלד נשמר: אסף כהן, ריאן דניאל, רגב זנזורי, נמרוד כהן. עוד כמה חלקים, קצת מהקסם ההוא, ויש פה לסטר.

קודר: אחרי שהפתיעה רבות בעונה האחרונה, פעם ועוד פעם ועוד פעם, המכבית קצת איבדה את האלמנט שלה, הלו הוא אלמנט ההפתעה. נמרוד כהן שקל הצעות מעבר לים המטאפורי, בצדק, כי כמה אפשר להוציא מים מהסלע? בסוף יגלו שהוא נפל בפוקס על אקוויפר. התקציב של הקבוצה, באופן קבוע, הוא אחד משניים- שלושה הנמוכים בליגה. כשהכסף מדבר, לאורך זמן, התוצאות מתיישרות. בהחלט אפשר להניח שהעונה האחרונה הייתה אנומליה. זאת לא קבוצה שאמורה לסיים במקום הרביעי, או אפילו השישי. אם יגידו לנמרוד קח שביעי, הוא לוקח ובורח. לפי חוק השלוש, משהו יקרה. מה? קל להניח. עוצמה מודיעין מביסה פעמיים בדרבי היוקרתי, ופתאום מי שהראתה את הדרך כבר לא נחוצה יותר. ולכו תדעו אם היא תהיה נחוצה שוב.

מפוכח: שתי העונות הראשונות של הקבוצה בליגה הארצית היו כה שונות, עד שבלתי אפשרי לגזור מהן מסקנה משכנעת. בין שתי נקודות קיצון תמיד טוב ללכת על האמצע, אבל מדובר בסטטיסטיקה גרידא ולאו דווקא בכדורסל. אז אמנם התקציב של המכבית נמוך, אבל יש לה את השיטות שלה למשוך לכאן את השחקנים המתאימים, ומחלקת נוער שעדיין מספקת לה כוח אש. גם בעונה שבה שרדה בקושי, היא לא סיימה לא אחרונה ולא לפני אחרונה. אפשר להניח שלכל הפחות היא לא תעשה זאת לראשונה מאז העפילה לליגה השלישית בטיבה. מעבר לכך? בזכות הניסיון שנצבר, מקום נינוח בשולי התחתית וניצחון משכנע בדרבי נראים כמו אפשרות סבירה.

בן שהר

ורוד: הפועל באר שבע התפרקה מנכסיה בהדרגה, אבל העונה האחרונה שמה את הפלומבה על מותה של השושלת. עם עזיבתו של שהר את הנגב, לא נותר עוד זכר לקבוצה ששלטה בליגת העל שלנו ברגל רמה. שהר מיצה, הוא כבש בצרורות, שערים ותארים, קבוצתיים ואישיים. עם המעבר לקפריסין הוא מרוויח אתגר חדש וכמובן, הוא מרוויח. הוא יכבוש וירוויח יותר, הוא יוביל את אפואל לאליפות, וירוויח עוד, הוא יישא אותה על גבו במעלה הליגה האירופית וירוויח את המקסימום האפשרי על פי החוזה. פנרבחצ'ה, אולימפיאקוס וזניט יריבו עליו, אבל בסוף הוא יחתום בשנגחאי וירוויח הכי הרבה בעולם. אפילו יותר מערן זהבי.

קודר: שהר עשה את אירופה. שפות, תרבויות, סגנונות משחק, הוא החליף כמו מוריניו כשצריך לבזבז זמן. אי אפשר לחשוד בו בהססנות. אבל זאת הייתה תקופה אחרת. הוא היה צעיר, הוא היה רווק, החופש קרא לו מכל הדרכים. כשנמאס הוא ארז תיק והמשיך לתחנה הבאה, תר אחר הרפתקאות כאילו הוא קרוקודיל דנדי. היום הוא במקום אחר, אישה, שני ילדים, לבאר שבע הם קראו בית. ישראל, קורונה, תקופה קשה. פה היה נוח. שהר התלבט וכנראה שהייתה לו סיבה טובה. האינסטינקט לא בגד בו, זה הוא שבגד באינסטינקט. אפואל מתרסקת, בן הופך סמל הכישלון, הוא נשלח ליציע בניסיון לגרום לו לוותר על הכסף ולעזוב מרצונו. בבאר שבע מתנערים מהחצי מיליון שחייבים לו. הוא נשאר קירח, מכאן ומכאן, אבל בעיקר מהמצח והלאה.

המפוכח: שהר עשה החלטה נכונה. בבאר שבע לא החליטו אם רוצים בו, תחושה שריחפה מעל הקדנציה שלו בנגב כולה. במועדון אחזה אימה כלכלית קיומית וטוב עשה שפטר עצמו מכאב ראש זה. אפואל ניקוסיה זאת לא הפועל תל אביב. למען האמת, אפילו מכבי קטנה עליה. משתתפת קבועה במפעלים האירופיים, זוללת תארים. לאחר שסיימה שלישית בלבד החליטו להפוך שם עולמות. הם רדפו אחרי שהר כאילו היה רונאלדיניו. שערים בדו ספרתי הוא נותן בעיניים עצומות, באירופה הוא מעלה הילוך, אפואל תיקח אליפות, האוהדים יכינו לו גירוס. תהיה קצת תחושה של אירופה, מוקדמות, בתים, אולי אפילו שמינית גמר.

גילי שריר

ורוד: פרימו אאוט, גילי עולה לשנה האולימפית החדשה עם חליפה ורודה שהופכת את עולם הג'ודו על פניו. בהתאם, היא הופכת על פניהן את יריבותיה. איפון רודף איפון, בשביל הגיוון השופטים צועקים גם וואזרי מדי פעם, כי לא נעים. היא כל כך טובה שהיא הופכת את יריבותיה במבט, ללא מגע, בהתאם לרוח התקופה. אחרי שהדהימה בשנתה הראשונה בבוגרות, וניפצה את קיר המעבר, היא משתמשת בניסיון שצברה כדי להעלות הילוך נוסף. התקווה מספר אחת למדליה, השם שיו"ר איגוד הג'ודו פונטי נושא בכל ראיון. היורשת של ירדן ג'רבי, ולא רק בגלל שהיא באותה הקטגוריה. בעוד עשור וחצי היא גם תזכה בהישרדות. בדירוג האולימפי היא התנדנדה בקצה רשימת המוזמנים, הפעם הזאת היא חותכת מיד לצמרת כשהיא לא משאירה לענבל שמש, יריבתה לכרטיס, שום סיכוי. בטוקיו, היא נושאת את הדגל. אם תרצו אין זו אגדה.

קודר: הצ'אנס של גילי חמק וספק אם ישוב. היא אמנם ספגה פציעה שהשביתה אותה לארבעה חודשים, אבל בדירוג האולימפי היא החזיקה מעמד כדי לזכות בקימונו. המומנטום שצברה בתחילה סייע לה לצלוח את התקופות הקשות, גם אם בהמשך הקיר המדובר העמיד פנים שהוא דלת מסתובבת. לא בכל יום עושים קריטריון, בטח לא בגיל כל כך צעיר. צריך יכולת ומזל, שנסיבות ישתפו פעולה כמו קבוצת שייטי קיאק. זה לא קורה. ענבל שמש הופכת קטלנית, ההגרלות בתחרויות הגדולות מתאכזרות אליה. היא מודחת בסיבובים הראשונים של טורנירי גרנד פרי ומאבדת ביטחון ואת תואר אלופת ישראל. אולימפיאדה? אולי בעוד ארבע שנים. אולי.

המפוכח: שריר כבר הוכיחה שהיא קורצה מהחומרים הנכונים. כשמדובר בספורטאית כל כך צעירה, אין אלא להניח שאפילו השמיים הם לא הגבול. הייתה לה שנה נפלאה, אבל היו בה עליות וירידות. נכון שקשה לשמור על יציבות בענף כה תובעני, שבו מאה גרם עלולים לעשות את ההבדל בין השתתפות לפסילה, ויש הגרלות ומומנטום והשפיץ של הנעל, אבל שריר הוכיחה שהיא יכולה להם. שכשהיא מרוכזת היא טופ 20 בדירוג האולימפי. בגיל 20 בלבד. כל שנה פה זאת בגרות שאין לה מחיר. אפשר רק לדמיין איפה נגמר הפוטנציאל שלה. בנבחרת בנו עליה ללונדון 2024, וגילו שהיא מוכנה ארבע שנים קודם. התסריט ההגיוני גורס שהיא תשחזר את ההישגים שהיא רשמה אשתקד, ואם המטבע ייפול על הצד הנכון, היא תסיים שלישית במקום חמישית בחצי מהמקרים. עכשיו רק שתישאר בריאה, כי טוקיו בהחלט מחכה לה.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20