באופן מסורתי, מועצות העיר של מודיעין מתאפיינות ברוחבן. כמעט כולם שותפים. כך מתקבלת מערכת תורמת ש"באה לעבוד" עם מעט מאוד רעש פוליטי, האופייני לערים אחרות, ותיקות יותר (שגם סוחבות על גבן היסטוריה של צרות, עיוותים ותקלות). לכאורה מדובר בפלא ממשלי וסמל למינהל ציבורי. הרי עיר אינה מדינה, ומשחקי הקואליציה/אופוזיציה אינם צריכים לבוא על חשבון התושבים. אלה בחרו נציגים שניהלו עבורם את המנגנון העירוני ורוצים לראות תוצאות.
אבל המציאות, מה לעשות, קצת פחות זוהרת. השיטה הדמוקרטית תובעת שמישהו יהיה באופוזיציה ויעשה שם רעש. המחיר שהציבור משלם עבור הרעש הזה שווה את מה שהוא מקבל ממנו. וכל המשקל הזה מוטל – החל מהשבוע – על כתפיו של איש אחד בשם שרון מעוז.
מעוז לא צריך להפריע לביבס וחבריו לקואליציה לעבוד, אבל הוא היחיד שמחזיק את התיק הנקרא "כלב שמירה". כחבר מועצה תהיה לו נגישות למידע, פרטים, ניירות, חוזים והסכמים שאזרח פשוט לא יכול לראות. כחבר מועצה עירני הוא אמור לדעת היכן לפקוח עין, כיצד לתבוע קבלת מידע ובעיקר – כיצד לעמוד על שלו ולקבל את מה שמגיע לו.
זה מכבר נפרדנו מחבר מועצה ותיק, שכוונותיו היפות ריצפו את דרכו לגיהנום. טוב יעשה מעוז אם יקבל עצה ב"שיעורי אופוזיציה" מאבי אלבז. אמנם זה נמצא כעת בתוך המערכת, אבל חזקה על שליחותו הציבורית שידע להדריך את מעוז הצעיר כיצד יש לנהוג, גם בספסלי האופוזיציה.
חיים ביבס הוא ראש עיריה מצויין. מנוסה, חרוץ, בעל חזון וחף משחיתויות. אבל גם הוא צריך מישהו שיארוב לו בין הררי הניירות ושידיר מעט שינה מעיניו. כלב השמירה הוא גם כלב הנחיה. אנחנו לא רוצים שביבס יילך לאיבוד.