(new)ויקטורי
"עוד לא מעכלת שאין לי בית יותר"

"עוד לא מעכלת שאין לי בית יותר"

קמפיין גיוס תרומות נפתח השבוע למען בקי דוויק-כהן ובני משפחתה, שנותרו חסרי כל לאחר שהשריפה בכפר האורנים כילתה את ביתם

שנה וחצי לאחר השריפה העצומה ביער בן שמן, שהחריבה כליל את המושב מבוא מודיעים, נמנע בסוף השבוע אסון דומה בכפר האורנים.

אמנם לא היה מדובר השבוע על שריפה וחורבן באותם היקפים, אבל את תוצאות השריפה ניתן היה לראות השבוע בבתים הקיצוניים ברחוב הרכס ביישוב, בו עלה לגמרי בלהבות אחד הבתים ושניים אחרים נפגעו במידה פחותה. ביתם של בני משפחת דוויק-כהן, בו התגוררו בקי ובנה בעל הצרכים המיוחדים, יחד עם אימה ואביה הסיעודי, נחרב כמעט לחלוטין מהלהבות שהגיעו מהשטח הפתוח הגובל ביישוב ונעצרו ברחוב הרכס.

"השריפה הגיעה לכאן מאוד מהר", סיפר השבוע שכנה של משפחת דוויק-כהן, אותו מצאנו בעת שהוא מנקה את רכבו מהאפר והפיח שאפפו את האזור לאחר השריפה. "אני לא הסכמתי להתפנות. עד שלא הגיעה לפה סוואנה עם יסמ"ניקים לא יצאתי מהבית. כואב הלב על השכנים שלנו, הלך להם הכל. לא נשאר כלום. רק השבוע הם הביאו לפה מיטה חדשה בשביל אבא שלה. עד עכשיו אנחנו מנקים את הבית מכל העשן והפיח".

השריפה החלה בשעות הבוקר של יום שישי, כאשר בסמוך לשעה 10:30 ניתן היה לראות לפחות ארבעה מוקדי עשן משמעותיים עולים מכיוון מזרח, בסמוך לגדר ההפרדה. המוקד הצפוני ביותר היה ביער החוצץ בין כפר האורנים למודיעין עילית, מוקד נוסף התפתח מדרום-מזרח ליישוב ואיים גם על היישוב לפיד, והלאה לכיוון דרום התפתחו שתי שריפות נוספות בסמוך למושב כפר רות ולמחסום מכבים. בכיבוי האש טרם פרסמו את תוצאות התחקיר, אולם השבוע לא שללו גורמים בכבאות את האפשרות כי מדובר בהצתה מכוונת לאורך חזית בת קרוב לשני קילומטרים.

כאמור, השריפה החלה בשעות הבוקר והתפשטה במהירות מדאיגה במיוחד. כוחות כיבוי אש הוזעקו למקום, כאשר לפחות 25 צוותים החלו להיאבק בלהבות בסיוע מסיבי של מטוסי כיבוי. בנקודות מסויימות, כמו למשל בקצה המזרחי של לפיד, הצליחו הכבאים לעצור את האש במרחק מטרים ספורים מבתי התושבים.

למרות הנוכחות המסיבית של כוחות הכיבוי זמן ממושך חלף עד שהושגה שליטה באש, כאשר בסביבות השעה 12:00 הוחלט על פינוי מלא של היישוב כפר האורנים. צוותי החירום של היישוב, בסיוע משטרתי אליו גוייסו גם חיילי צה"ל, החלו לעבור בין הבתים ולפנות את התושבים, שחלקם סירבו להתפנות. כך, בשעות הצהריים של יום שישי, נרשם מראה סוריאליסטי-אפוקליפטי בו מאות מכוניות של תושבי כפר האורנים עושות את דרכם בטור ארוך לכיוון היציאה מהיישוב. בשל העובדה כי כביש הגישה היחידי המוביל ליישוב הוא כביש חד נתיבי העובר דרך לפיד, נוצר במקום פקק עצום שעיכב את פינוי כלל התושבים מהיישוב.

מ', תושבת היישוב, סיפרה: "זה היה מטורף. טור עצום של מכוניות מנסות לצאת מהיישוב והתנועה בקושי זזה. זה לקח יותר משעה עד שהצלחנו לצאת ללפיד ומשם לכביש 446, ואני כל הזמן חשבתי שיש סיכוי שהאש כבר נמצאת ממש מאחורינו ואולי נצטרך לעזוב את הרכב ולצאת מהר ברגל. זה פשוט מטורף שבמצב חירום כזכ יש לנו רק כביש אחד עם נתיב אחד שדרכו אנחנו יכולים לברוח. אני מאוד מקווה שמישהו יפיק את הלקח מהמקרה הזה ויסללו סופסוף את הכביש העוקף ממודיעין עילית למחסום מכבים עליו מדברים כבר שנים וכלום לא קורה".

ממש באותן שעות, בעוד צוותי הכבאות נאבקים בלהבות באחד הימים החמים שהיו לאחרונה, התפשטה האש אל תוך כפר האורנים וכילתה כאמור את ביתם של בני משפחת דוויק. הבית הדו משפחתי הצמוד אליהם ניזוק גם הוא, במידה פחותה, אולם שם הושגה השליטה באש והשריפה כובתה. במקביל הוכרז מצב חירום גם ביישובים הסמוכים, כאשר ידיעות מוטעות בכלי התקשורת דיווחו על פינוי גם בלפיד ובכפר רות.

"הכל הלך"

את בקי דוויק תפסנו השבוע באמצע הניסיון הכאוטי להתארגן לאחר שנותרה למעשה מחוסרת בית. בני המשפחה התמקמו בינתיים אצל בת משפחה בקיבוץ צובה, כאשר במקביל לניסיון להיערך לטיפול באביה הקשיש החולה היא מוצפת גם בהצעות עזרה ותרומות מכל עבר. "זה מרגש כל כך ובאמת מחמם את הלב, גם אם אני מותש כרגע וקשה לי לענות לכולם. הבן שלי אמור להתחיל השבוע בית ספר, כל הציוד שלו נשרף וכרגע זה מה שהכי מטריד אותי", היא מספרת.

"כל הקומה התחתונה נשרפה, גם הגג נשרף ומהחום נמס הכל גם בקומה האמצעית. המזגנים נפלו מהקירות ונמסו, הארונות נדבקו אחד לשני והכל בעצם מפוייח לגמרי. אני מניחה שיש אולי משהו שעוד אפשר להציל בפנים", אומרת דוויק-כהן. "כואב הלב, פשוט כואב. ההורים שלי אומנים וכל הציורים והפסלים שלהם הלכו".

את הסימנים הראשונים לאסון ההולך ומתקרב זיהו בקי ובנה בסביבות השעה 11 בבוקר. "הרחתי ריח של אש ואמרתי לבן שלי, הוא חשב שאולי זה סתם מישהו שעושה על האש. יצאנו לחצר וראינו מרחוק המון עשן שחור וכבד. התחילו להגיע מטוסי הכיבוי והתחלנו לראות את האש עצמה, שם כבר הבנו שהמצב מחמיר. זה היה מטורף. הבן שלי קצת נבהל והתעקש שאהיה לידו. באותו שלב לא חלמתי שהשריפה באמת תגיע אלינו, התחילו לרוץ שמועות שיפנו אותנו, אבל אני אדם אופטימי ולא האמנתי. עד שהגיעו אלינו ואמרו לנו שחייבם להתפנות עכשיו. אמרתי לבן שלי לארוז לעצמו כמה בגדים, אני ארגנתי לנו תיק עם כמה דברים, מחשב נייד וטאבלט, וזהו. עם זה יצאנו מהבית. הנחתי שכמה שעות ונחזור הביתה".

מתי הבנתם אין בעצם לאן לחזור?

"איפשהו בשעות הצהריים, כשהלכתי לקניון במודיעין לקנות לאבא שלי תרופות וציוד, התקשרו אלי וסיפרו שהבית שלי נשרף. באותו רגע בכלל לא עיכלתי, אולי בעצם עד עכשיו אני עדיין לא מעכלת, אבל באותן דקות כל מה שחשבתי עליו היה להביא את אבא שלי למקום בו הוא יוכל לשכב, כי אסור לו להיות בישיבה יותר מדי זמן. פתאום הבנו שהכל השתנה וצריך להתארגן לשינה במקום אחר ולהביא לו מיטה מיוחדת. החלטנו לנסוע לאחותי בקיבוץ ומשם הכל התחיל להתגלגל. היינו מאוד מבולבלים ובלחץ אטומי, אימא שלי שמעה על הבית והתחילה לבכות. אני לא חשבתי על זה בכלל. התחושה היא "מה זאת אומרת אין לי בית?. זה לא נתפס. אני לא מעכלת את זה".

מספר שעות מאוחר יותר חוזרת בקי אל ביתה המפוייח. "הבן שלי לא רצה להיכנס לבית השרוף, אז הוא חיכה בקצה הרחוב עם אחותי. נכנסתי לשם כדי לקחת כמה דברים ונתקעתי שם שעה וחצי. הכל שרוף ומנופץ, חוטי חשמל קרועים ותלויים, מים מטפטפים. ראיתי את זה ואמרתי "וואו", במין הלם והדחקה. אחר כך כל הלילה לא יכולתי לנשום בגלל הפיח".

כאמור, מאז היוודע הבשורה החלו תושבים ושכנים להירתם לטובת סיוע למשפחה, כאשר כבר נפתחה יוזמה לגיוס תרומות עבורם. ביתם של משפחת דוויק-כהן לא היה מבוטח, כך שמדובר כעת על עלויות של מאות אלפי שקלים לשיפוץ. לתרומות - כאן.

(new)בשר בכפר, מוזל בכפר 26.8.20