(new)ויקטורי
מחשבים מסלול מחדש

מחשבים מסלול מחדש

משבר הקורונה העלים כמעט לחלוטין ענפים רבים במשק הישראלי, מתחום התיירות ועד לתרבות • שלושה תושבי מודיעין מספרים על המקצוע והפרנסה שנעלמו ביום אחד, על שינוי הקריירה שעשו והאתגרים שבדרך

(צילום אילוסטרציה: imagebank)

שמונה חודשים חלפו מאז שפרץ לחיינו נגיף הקורונה, והביא עימו השלכות מרחיקות לכת על המשק הישראלי ועל חייהן של עסקים ומשפחות רבות.

תופעות שראינו כבר בסגר הראשון החריפו מאז, ומהמצוקה הכלכלית, במיוחד של בעלי העסקים, כבר לא ניתן להתעלם. ענפים שלמים במשק הישראלי יצאו לחל"ת ממושך, כזה שאיש אינו יודע בוודאות מתי יגיע סופה. אנשי התרבות, התיירות ורבים אחרים מענפים נוספים, מצאו את עצמם בפני שוקת שבורה. בהתאם לכך, לא מעטים נאלצו לעשות "פניית פרסה" באמצע החיים ולחשב מסלול מחדש.

שוחחנו השבוע עם מספר תושבים ממודיעין, שמצאו את עצמם לאחר שנים רבות מחפשים מקור פרנסה חדש לגמרי מזה שעסקו בו עד היום, וכעת הם מספרים בגילוי לב על המהלך שביצעו, ההשלכות והאתגרים החדשים.

שינוי של 180 מעלות (חום)

גילי מעוז ממודיעין, בת 37 ואם ל-3, הבינה שממש מתחת לאף נמצאת עבודת חלומותיה. מעוז, הנדסאית נוף במקצועה שעבדה בתחום עד לפרוץ המשבר, סיפרה למודיעין NEWS על הימים הראשונים בהם הבינה כי אם תרצה ואם לא, חייה עומדים להשתנות. "עבדתי במשרד במודיעין כשנתיים ויצאתי לחל"ת ממש בתחילת הקורונה. היינו משרד של שני אנשים, המנהל שלי ואני. הילדים שלי היו בבית - בן בכיתה ג', בת בכיתה א' ועוד פעוטה בת 1.5 – והיה די ברור שאני צריכה להישאר איתם בבית, מה גם שלא הייתה עבודה. הפרוייקטים הפסיקו בבת אחת, גם תקציבים, הכל נפסק ביום אחד. בהתחלה הבאתי את המחשב של העבודה הביתה, חשבתי שאולי אצליח לעבוד מהבית, אבל זה נידון לכישלון מהרגע הראשון. אני צריכה שקט וריכוז בעבודה שלי. המנהל עשה לי שימוע והחלטנו שאנחנו נפרדים בשלב הזה. יש לי בוס מדהים והכל היה בהחלטה משותפת, הוא היה כנה איתי ואמר שאין לו באופק עבודה בשבילי".

מעוז, שהייתה רגילה למשכורת מכובדת ולרמת חיים גבוהה, הבינה שהיא צריכה לשנס מותניים: "התחלתי לחשוב מה אני עושה, כי דמי האבטלה לא הספיקו לי. הבת שלי חולת צליאק ואני מכינה לה לבד את כל האוכל. כל מי שטועם אומר "וואו!" ו-"לא מרגישים שזה ללא גלוטן". קיבלתי הרבה פידבקים, אז אמרתי יאללה, אין לי מה להפסיד. פרסמתי את עצמי קודם כל בקרב חברים ובקבוצות וואטסאפ. רציתי לראות אם אני יכולה להתפרנס מזה. אני מאוד אוהבת אפייה ואת עולם הקינוחים והמתוקים. מזה זמן רב היו לי מחשבות לעשות משהו משלי ולשנות כיוון, אבל לא ידעתי מה ואיך, אז מכוח האינרציה המשכתי במסלול שהייתי בו".

אז הכל בזכות הקורונה?

"הקורונה נתנה לי את הפוש והאומץ לעשות משהו אחר, בגלל שלא הייתה לי ברירה. החלטתי שאני חייבת לעשות את זה, למרות שמאוד חששתי. מעולם לא הייתי עצמאית, זו הייתה טבילת אש ראשונה. היו כמה הזמנות בהתחלה, בעיקר מחברים, וזה עבר מפה לאוזן. פתחתי דף בפייסבוק והתחלתי לפרסם בקבוצות הצליאק במודיעין, וזה התחיל לצבור תאוצה. אני חושבת שיש קהל גדול לזה במודיעין. צליאק זה משהו כרוני לכל החיים, אין לזה תרופה".

איך העסק עובד בפועל?

"אני מפרסמת בפייסבוק את הדברים שאני מכינה ואת ההזמנות של לקוחות שאני מצלמת, וככה אנשים יכולים לראות ולהתרשם ולפנות אליי. כרגע יש לי כ-350 עוקבים, אבל השאיפה היא להגיע לכמה שיותר. אני מתעסקת בעיקר עם מתוקים, אבל גם אופה חלות, פיתות וכל הדברים של היום יום, מוצרים שלדעתי טעימים יותר מאלו שנמכרות ברשתות השיווק".

יש מחשבות על חזרה לעיסוק הקודם?

"כרגע לא, אבל אני לא יודעת מה יביא העתיד. אני מרגישה שמצאתי את השילוב בין שני הדברים שאני אוהבת לעשות - אפייה וקינוחים ולשמח אנשים. מה ייחשב להצלחה בעיניי? "שאצליח להרוויח את מה שהרווחתי בעבודה הקודמת שלי ואולי טיפה יותר, כי אני בכל זאת עצמאית וזה שונה. אני רוצה לשלוח את הילדים שלי לחוגים ולקנות להם מה שהם צריכים, אני לא מחפשת לעבור לגור בווילה בסביון, אלא להישאר באורח החיים שלי כמו היום. אני לא זקוקה ליותר מזה".

להתחיל מאפס בגיל 50

תושבת מודיעין נוספת שעשתה שינוי מוחלט בקריירה היא מירב גורן. גורן (בת 50, נשואה+1), תושבת העיר מזה ארבע שנים, עסקה עד פרוץ המשבר בניהול בתחום התיירות. "ניהלתי משרד תיירות במרכז קייזר בשם 'תלמה נסיעות'. חטפנו מכה קשה עם הקורונה, והיות שהייתי עצמאית לא הייתי זכאית לחל"ת", היא מספרת.

את תחום התיירות עזבה גורן לטובת ענף שונה לחלוטין – תיווך נדל"ן. "התחברתי למשרד קלר וויליאמס, משרד נדל"ן במודיעין. השינוי נולד מתוך רצון לעשייה ולמימוש היכולות שלי כאשת מכירות. כבר שלושה חודשים שאני לומדת את הענף החדש, עוברת קורסים, סדנאות, אימונים אישיים, למידה טכנולוגית ולומדת את השוק".

איך מרגיש לעשות כזה שינוי אחרי שנים רבות במקצוע?

"בתיירות הייתי 25 שנה, הכל היה בילד אין אצלי. פה בנדל"ן זה תהליך אחר, זה לפתח שריר לאט-לאט, ללמוד את השוק. אני מקבלת פידבקים טובים מהצוות. למרות שאני חדשה יחסית בתחום, נראה להם שאני מתאימה לגמרי. הפחתי בעצמי רוח חדשה, אני מרגישה רעננה לגמרי. רק עכשיו אני מתחילה להבין את החיים".

יש גם קשיים?

"אין ספק שזה מאתגר מאוד. ההכנסות בנדל"ן הן לא מהיום למחר, ואני כרגע מתמקדת בלמידה. טרם ביצעתי עסקה, אבל אני בקשר עם קונים ומוכרים, בליווי הזכיינית פה ומתכוונת לעבור את מבחן המתווכים. זה פשוט להתחיל הכל מחדש".

ואת רואה את עצמך חוזרת יום אחד למקצוע שלך?

"בהחלט, תיירות זו האהבה שלי, אבל מהמשבר הזה למדתי שחייבים לייצר לו"ז, לחדש את עצמך כל יום מחדש. זה חלק מהסיסמה שלי, לעבוד בשמחה. בקלר וויליאמס מקשיבים לאנשים וזה משמח אותי".

מהבמה לשליחויות

כמו סוכני התיירות שעיסוקם פשוט נעלם ביום בהיר אחד, גם אנשי התרבות בישראל ספגו מכה אנושה. אחד מהם הוא גל ישראלי ממודיעין, שחקן בן 39, שנאלץ להפסיק לחלום על אודישנים ולהתרכז במציאות. ישראל חבר אל קולגמה מתיאטרון הבימה, דניאל בוצר, שעם הסגר הראשון הקים חברת שליחויות שנקראת, איך לא, "הבימה שליחויות".

"אני ובת הזוג שלי עברנו למודיעין בסוף מרץ, ממש בשיא הפאניקה של הקורונה. גרנו ברמת גן ובת הזוג שלי עובדת בירושלים, ואחרי תקופה ארוכה של היטלטלות באוטובוסים חיפשנו מקום באמצע הדרך. ירושלים בשבילה, תל אביב בשבילי, ומודיעין אידיאלית מהבחינה הזאת".

אל משבר הקורונה הגיע ישראלי כשהוא עסוק במיוחד: "אני חבר באנסמבל של  שני תיאטראות פרינג' - תיאטרון "קרוב" בתל אביב בו אני משחק ב-5 הצגות, ותיאטרון "מיקרו" בירושלים - והקורונה הפסיקה לנו עבודה על הצגה נוספת. אני גם עובד בחברה שנקראת tlv show, שזה בעצם סוג של משחק חדר בריחה ברחובות תל אביב עם שחקנים בתפקידי דמויות שטח. בנוסף, עשיתי פרסומות ותפקידים קטנים בטלוויזיה ובקולנוע".

בסוף חודש מאי שב ישראלי משירות מילואים, ומיד הצטרף אל חברת השליחויות של בוצר במשרה מלאה. "ברגע שהתחילה הקורונה והחלו הביטולים, קפאתי במקום לשבוע בערך. מעבר הדירה שחרר אותי מהשוק שלי, ומאותו רגע הבנתי שאני חייב להיות בתנועה. אין פריבילגיה של הסתגלות. המצב מאלץ אותנו להמציא עצמנו מחדש, כחובש במד"א, כקמב"ץ במלון קורונה או כשליח. היכולת שלי כשחקן דווקא עוזרת לי ללבוש דמויות אחרות ממני".

ומה עם החלום לחזור לבמה?

"וואו, אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר לחזור לבמה. קצת קשה להרגיש יציבות מלאה, או שאולי אני פשוט בטראומה מסגירת המקצוע שלי. זה מצחיק, כי פתאום אני מבין שגם לפני הקורונה, כשחקן עובד ומתפרנס, תמיד יש מרדף אחרי הפרנסה. אין באמת יציבות במקצוע שלי. כנראה שבגלל זה גם ההסתגלות החדשה נוחה יותר. בגדול, אני מצליח להרוויח כמו לפני הקורונה. אבל החשש מאובדן פרנסה תמיד באוויר".

למה הכי אתה מתגעגע?

לקהל, הקהל מאוד חסר לי. אני יודע שזה קלישאתי, אבל אין תחליף לתחושה המדהימה של המפגש מול קהל".

אתה לוקח בחשבון מצב שלא תחזור לעבוד כשחקן, או שזה לא על הפרק?

"זאת מחשבה שמעסיקה אותי בימים האחרונים. אני לגמרי מבין שכנראה שהעולם השתנה וסדר העדיפויות של אנשים השתנה יחד איתו. מאוד יכול להיות שמקצועות כמו שחקן כבר לא רלוונטיים. עוברות לי בראש הרבה מחשבות על הסבת מקצוע. אם לא אוכל לחזור למשחק אני מניח שארצה לעסוק במשהו עם אנשים, שיווק או מכירות. אני מניח שיש קצת קווי דמיון בין סוג המשרות האלה למשחק. כשהייתי צעיר יותר שקלתי להיות עובד סוציאלי, אבל יש תחושה שזאת עבודה מתישה מדי בתקופה הזאת".

משרד הנדל"ן שיעשה לכם הסבה מקצועית

מי שניצלו את המשבר לטובת הקמת מיזם מעניין במיוחד הם אנשי המשרד המודיעיני של חברת הנדל"ן הבינלאומית קלר וויליאמס, בראשות תחיה להב הזכיינית.

מי עם פרוץ המשבר זיהתה להב אפשרות שתסייע לה ולמשרדה, וגם למובטלים החדשים: "בסגר הראשון הבנו שהתיירות זה ענף שהולך להיפגע. החלטנו לגייס אלינו עובדים מהענף ולעשות להם הדרכה לעבודה בנדל"ן. עשיתי קמפיין לאנשי מכירות מהתיירות, וכיום יש אצלי שלושה עובדים שהגיעו מתחום ההתיירות , ועוד אחד שעומד להצטרף בקרוב. אנחנו לגמרי מכוונים לשם. יש לאנשי מכירות מהתיירות יכולות שאני לא יכולה להתעלם מהן. אם משלבים את היכולות הטלפוניות שלהם עם ההדרכה שאנחנו נותנים, יכול לצאת מזה משהו מדהים".

איך נראתה ההכשרה שלהם?

"במסגרת הקורס עשינו הדרכות און ליין שלוש פעמים ביום. בכלל, אנחנו ברשת מאמינים מאוד בנתינה ולחלוק את הידע. הקורס הראשון שאנחנו נותנים לאנשי המכירות הוא "איך לבנות עסק כעצמאים" . המטרה היא קודם כל לעשות את הטוויסט בראש, עוד לפני המכירות. מאז הם עברו הרבה מאוד סדנאות

(newשלומי תבלינים חדש 13.10.21