שתי הנציגות שלנו בליגה הארצית רצו לצאת לדרך חדשה אחרי פתיחת עונה רעה, אבל רק אחת חייכה בסיומו של המשחק בו גברה מכבי מכבים-רעות על עוצמה מודיעין 74:82
(צילום: פרטי)
הכדורסל העירוני מתגאה בשתי נציגות בליגה הארצית, שתיים שהחלו את דרכן בליגה ב' האחרונה וטיפסו כל הדרך. נשאר להן עוד שלב אחד – ליגה לאומית.
חזון הליגה הלאומית נראה רחוק עדיין, במיוחד שהתחשב בפתיחת העונה הרעה של שתי הנציגות המודיעיניות, אבל היי, לפחות היה לנו דרבי. חיכינו לדרבי הזה, במעמד הזה, נצח. והנה הוא פה, ואסור לנו להסתכל בו, פן נהפוך לאבן, או חלילה, לחיוביים. אלוהים לא מרחם על אוהדי הכדורסל, אולי כי הוא מעדיף בזמנו הפנוי לצפות בכדורגל. אנגלי.
כבישים נחסמו, האולם נאטם, אבל אוהד אחד שרוף כן הצליח להסתנן. אלעד שמעונוביץ' ישב גלמוד ביציע כמו החלילן אחרי שכולם דפקו לו ברז. אבל ספק אם זה הטריד אותו, היה לו מקום להניח את התיק.
'אנחנו הצעירים', בשיתוף מועדון עוצמה מודיעין, המציאו את הגלגל – שידורים ישירים וחיים. רק להיכנס לפייס וללחוץ על פליי. אז אמנם המגרש נראה כאילו צופים בו מבעד לעינית של דלת, אבל ממש פה קבורה השלשה, שכן הבחירה הצורנית הזאת, שאין אלא להניח שהיא תוצאה של חוסר ברירה, מספקת אלמנט מציצני סוחף. אסור לראות? ננה בננה (בלחן עממי).
"כל הקבוצות טובות", סיפר בשידור אשר חגי, מאמן עוצמה מודיעין. "אין משחקים קלים בעונה הזאת. אנחנו מסתכלים קדימה, הבאנו הרבה מאד שחקנים צעירים. ניצחון, הפסד, לאט-לאט. אנחנו לא ממהרים, גורל העונה לא ייקבע היום או מחר. המטרה היא שבסופו של יום הקבוצה הזאת תהיה מורכבת משחקני בית".
ושמעון סלל רוה רודריגז הוסיף בשידור מיד לאחר מכן: "אני מאד מתרגש, בדיוק כמו בפעם האחרונה שעוצמה מודיעין הייתה בליגה הארצית, לפני עשרים שנה, בגלגול הקודם. זאת קבוצה צעירה שבנינו, בנויה על שחקני בית. כל משחק אנחנו מלאי אנרגיות. פתחנו לא רע, אנחנו 3:2, המשחק שלנו מול לוד היה מדהים. זאת קבוצה שנבנתה לעלייה. אחת מהשתיים הטובות בליגה. השחקן המצטיין היה שחקן נוער. פשוט תענוג. אנחנו בהיי. זה אתגר לא פשוט כלל וכלל. אני בטוח שאם יכולנו להכניס קהל האולם היה מלא. מצד שני, הקורונה מאפשרת לנו יצירתיות. הנה אנחנו בשידור, חשופים לקהל שלא בטוח שהיה מגיע".
עוצמה מודיעין התייצבה על תקן מארחת, אף על פי שמכבי מכבים רק הייתה צריכה להסתכל ימינה ושמאלה. ושוב ימינה, כמובן. אבל הראשונה, שטועמת ארצית בתום גלות בת עשרים שנה, פתחה את עונת הקאמבק יפה עם שני ניצחונות בחמישה משחקים. מנגד, המכבית העצבנית, אחרי עונה שהסתיימה במקום הרביעי, חזרה לגודל טבעי כשהיא עם אפס מארבע. מסתמן שזאת הולכת להיות שנה קשה. שתי המקומיות מחזיקות בתקציבים מהנמוכים בליגה, ובאופן טבעי הן מועמדות לירידה. הסבירות ששתיהן גם יחד יחזיקו מעמד במעמד לא גבוהה, אלא אם ליגה א' לא תיפתח. ובינתיים מדובר דווקא בתרחיש סביר. חבל מאד שבעירייה לא שועים לזעקתם של המועדונים. נפלה לפתחם הזדמנות והם מפספסים אותה. גם אם יתעשתו אתמול, עבור אחד מהמועדונים הנהדרים הללו זה עלול להיות מאוחר מדי.
כיאה למשחק שבו הכל מכירים, בהתחלה זה היה אהלן-אהלן, קצת צחוקים, עניינים ועוברים לתכל'ס. אסף אוחנה עם שלשה וסל בצד אחד, תומר מאיר, תומר כהן ואופיר גולדשטיין בצד שני, סוף רבע ראשון 12:12. נמרוד כהן מנסה אזורית עם פתיחת הרבע השני, אוחנה מעניש, אבל בעוצמה דווקא מתבלבלים. אהרון, כהן וגולדשטיין מוסיפים לרקוד, מכבי רצה ל-23:33, אבל המארחת עוצרת את הסחף מחוץ לקשת וריאן דניאל מתבלבל מתחת לסל בדרך לשש הפרש בלבד עם הירידה לחדר ההלבשה. שמעון האמין ושמעונוביץ' עודד בשצף. כהן את כהן בצד השני החליפו מילים. עוד כהן אחד וזה בית המקדש.
מכבים רעות עלתה למחצית השנייה עם לא פחות משלושה פורוורדים באזורית מתעתעת, עוצמה מודיעין בחרו בזריזות, וכל קל רגל נקרא לדגל. מאבק קלאסי בין סגנונות. בקלות סלחנו על הפדיחה בשידור שבגללה החמצנו סל, עת צילמו חצי אחד בשעה שבה שיחקו בחצי האחר. השדרנים והפרשנים ביצעו מלאכתם נאמנה, שמעון רודריגז היה אובייקטיבי מהצפוי, אבל במצב כזה אין ברירה אלא להניח שהשופטים תמיד צודקים. אחרי הכל, הם במגרש, ואנחנו בצד השני של הדלת.
שלושה סלים מהירים של סתיו אהרון, כהן ודמבינסקי הקפיצו את חגי לדרוש פסק זמן. ההפרש צמח לשתיים עשרה, ונשמר עד שלוש דקות לסוף הרבע, שאז עוצמה עברה ל-1:3:1 המאפיינת דווקא את יריבתה, והציידת הפכה ניצודה. עוצמה חתכו לשלוש, לפני שנמרוד שרטט תרגיל לתומר מאיר שצלף פעמיים מדאון טאון כדי לעשות למאמן שלו תשע רגוע. הרבע הרביעי נמשך בחלופת סלים מנומסת, עוצמה באיזורית, מכבי באישית. שלשה פה, שלשה שם, 9-10 הפרש. בסיום ניצחון בשמונה למכבי מכבים רעות 82:74. ניצחונה הראשון העונה, דרך אגב, ואיזה ניצחון. הקהל יצא מגדרו, כלומר, שמעונוביץ' חייך מאוזן לאוזן.
"אמנם ללא קהל ואני לבד ביציע", הוא כתב פוסט מאזור המריבה. "אבל משחק חשוב להמשך הליגה לשתי הקבוצות, צמוד עם מתח ועצבים כמו שדרבי צריך להיות". "ברכות למנצחים, נקווה שבדרבי הבא צופים יוכלו למלא את האולם", כך שמעון בתגובות. "דרבי ספורטיבי בליגה הארצית זה חווית ספורט לעיר", סיכם נמרוד כהן. "סיבוב הבא נקווה שהאולם כבר יהיה מלא ויוכלו ליהנות מכדורסל איכותי". כי ככה זה ברשתות החברתיות, תמונות הכי יפות, עם אנשים שתמיד מחייכים. יאללה, בדרבי הבא חייבים לתת לנו להיכנס.
