לפני מספר שבועות נפגשו מספר הורים לילדות בגן מקומי עם ראש מנהל החינוך בתיה שוכן ועם מנהלת מחלקת הגיל הרך לדיון בתחום רגיש: מגע פיזי בין הילדים במקומות אינטימיים. ההורים ביקשו להיפגש עם השתיים כדי להתלונן על תפקודה של הגננת בנושא וליתר דיוק – על חוסר תפקודה, לטענתם.
לפי ההורים, הגננת ידעה על המקרים ולמרות שהורים הביאו זאת לידיעתה, היא "טיאטאה" את העניין ולא פנתה כמצופה לשירות הפסיכולוגי ולא יידעה את שאר ההורים על הנושא. "עד היום לא שמעתי מהגננת על המקרה והיא לא פנתה אלי באופן אישי בכדי ליידע אותי כי הבת שלי הייתה מעורבת במקרה כזה", סיפר אחד האבות. "אחרי שעודכנתי מהורה אחר בדקתי עם בתי מה שלומה ועימתתי אותה לגבי המקרה והיא הכחישה. אבל מדובר בילדה ואני לא מצפה ממנה להיות גלויה בנושא כזה. בכל מקרה מדובר במקרה חמור ביותר והגננת הייתה צריכה לפחות לעדכן אותי".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד בודק בכובד ראש את טענות ההורים והנושא מצוי בבדיקת כל הגורמים הרלוונטיים". מהעיריה נמסר בתגובה: "כל פניות התושבים על הגננת בגן זה מטופלות על ידי משרד החינוך, שהוא המעסיק של הגננת. מפקחת גני הילדים במחוז ירושלים של משרד החינוך נפגשה עם ההורים יחד עם סגנית מנהל מחוז ירושלים. מינהל החינוך של מודיעין העביר למשרד החינוך את חוות דעתו לאור הידוע לו על תלונת ההורים"
לבדוק היטב לפני שמתערבים
כל מי שעוסק בחינוך בגיל הרך יודע שתופעות כאלו מתרחשות לא מעט, רובן ככולן בתמימות. שוחחנו עם רועי חיון ועם גיל גמזון, מטפלים המתמחים בטיפול נפשי ורגשי בגיל הרך, כדי לקבל תמונה מלאה. חיון הוא מטפל ב"מכון עידן" לטיפול בפרט ובמשפחה, בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בביבליותרפיה. בעל תעודת הסמכה בטיפול בילדים נפגעי התעללות ופגיעות מיניות. "ילדים בגיל שנתיים עד חמש סקרניים ביותר בנוגע לגופם ולגופו של בן/בת המין השני", הוא אומר. "הם מחפשים הזדמנויות לגעת באיברים מוצנעים של עצמם ושל אחרים, לומדים את שמות איברי המין וניתן ללמדם כללים בסיסיים הקשורים בהיגיינה. בשלב זה נלמדים גם מושגים הקשורים לפרטיות, גבולות והסכמה".
אז מהי התנהגות מינית נורמטיבית בגיל כזה ומה כבר נחשב לחריג?
"בגילאי שנתיים עד חמש, המשחקים המיניים יחשבו כבלתי נורמליים כשהסקרנות נעשית כפייתית. כשההתנהגות המוצגת היא חיקוי להתנהגות מינית מבוגרת מסוימת, כמו בקשה לנגיעה באברי מין עם הפה או חיקוי תנועות של יחסי מין ולא סקרנות תמימה, או כשההתנהגות כוללת כפייה ופגיעה באחרים, או פציעה ופגיעה בעצמם".
אם הילד ש"נפגע" לא מפגין טראומה. איך צריך לדבר איתו?
"כל מקרה לגופו. העקרונות המרכזיים הם לומר את האמת, לדבר בלי בושה והסתרה שלנו המבוגרים. צריך לתת לגיטימציה אמיתית לכל רגש שיעלה על מנת למנוע אשמה, אך להבהיר את הגבולות שצריכים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות, ולא במחשבות או ברגשות".
כדאי לנהל עם הילדים שיחה בגיל הרך גם אם לא היו עדים להתנהגות מינית, כאמצעי מניעה או הסברה?
"בהחלט כן. יש להתאים את השיחות לגילאים, אך בכל שלב חשוב ליזום שיחות עם הילדים ואף לתווך להם אירועים שרואים בטלוויזיה או במחשב. אם הם לא רואים בבית אז הם יראו דרך הנייד של חברים לכיתה. לכן חשוב שהורה ישב עם הילד ויסביר לו לאלו סכנות הוא יכול להיות חשוף ומה עליו לעשות באם הוא נחשף".
אם תופסים ילד במהלך חקירה מינית "טבעית", נכון להגיד לו להפסיק?
"אם הילד עושה זאת בצנעה, עושה מאמץ להסתיר את המעשה מתוך ידיעה שזה עניין פרטי והדבר מותאם מבחינת הגיל – אז בוודאי שאין לומר לו להפסיק. זה אכן מעשה טבעי, לא מזיק ולגיטימי. כאן כמובן קיימות השקפות שונות מבחינה תרבותית-דתית אליהן לא אתייחס כעת, אך כמובן שיש השפעה לנורמות ולמגזר אליהם שייכת המשפחה".
במידה הילד שלך נגע בצורה שאינה נאותה בילד. כיצד לפעול?
"יש לשבת עם הילד ולברר מדוע התנהג כפי שהתנהג. אין להאשים או לכעוס כיוון שזה לא ישרת את המטרה. ייתכן שהילד בעצמו נפגע בעבר ויש לשים לב גם לכך. לאחר שההורים הבינו בדיוק מה קרה באירוע, כדאי להתייעץ ביניהם ללא הילד. ניתן גם עם גורם מוסמך. אם תשובות הילד נראות מותאמות – כלומר הוא חש בושה ואשמה, זו פעם ראשונה, מסביר עצמו וכו' – יש לשים גבולות באופן ברור. חובה להסביר לילד מדוע מה שעשה כה רציני. חשוב גם לערב את הצד הנפגע: לספר להוריו, עם כל הקושי שבדבר. להפגיש בין הצדדים ואם צריך אז גם להתנצל".
ואם תשובות הילד אינן "מותאמות"?
"אם הוא מסתיר, מכחיש, ממזער או מתפרץ, או שנראה כי המעשה חוזר על עצמו, או שהילד שואב הנאה מעצם תחושת הסוד והכפייה – חייבים להתייעץ בגורם מוסמך ולהפנות את הילד לקבלת עזרה. גם כאן אסור לכעוס על הילד או להפחיד אותו, כיוון שייתכן שהוא עצמו נפגע בעבר. בכל מקרה, כעס שיוצא בהתפרצות לא יעזור. ברור שיש להבהיר את הגבול ואפילו להביע הסתייגות ברורה. ניתן בהמשך 'להדק את החגורה'. כלומר – לבקש מהילד לפרט לאן הולך, עם מי וכו'. כל זאת לפי ראות עיניהם של ההורים".
לפעמים זו התנהגות נורמלית
גיל גמזון, פסיכולוגית קלינית המתמחה בגיל הרך, משחקים בעלי קונוטציה מינית בקרב ילדים בגיל הרך זה טבעי?
"זוהי בהחלט סקרנות טבעית ולא רק שהיא טבעית, אלא אף רצויה להתפתחות התקינה של הילד. כל ילד נולד עם רמת דחף מיני וסקרנות מינית שונה, אבל זה קיים אצל כולם. אצל ילדים שזה לא קיים הסיבה היא שההורים והמבוגרים מדכאים את זה כי זה מבהיל אותם. זו טעות. זו התנהגות נורמאלית ורצויה בגיל זה. אם ילד נהנה לגעת בעצמו אין לא לאסור עליו זאת. אבל חשוב להסביר לו שהוא צריך לעשות זאת בפרטיות ובדלת סגורה".
אם זה טבעי, מההם הגבולות?
"זה תלוי בנורמות המשפחתיות. יש משפחות עם פתיחות גבוהה יותר לנושא ויש שפחות. בכל מקרה חשוב ללמד את הילדים לשמור על עצמם, על הגוף שלהם ועל צנעת הפרט ולנהל איתם שיחה בנושא לפני שמתעוררת בעיה. חשוב ללמד אותם שהגוף שלהם הוא רק שלהם ושמותר לאפשר לאחרים לגעת רק בהקשרים רפואיים ורק בנוכחות אחד ההורים. לפעמים הילד לומד מההורים, שבעצמם לא יודעים מה מותר ומה אסור מול הילדים. ילד בגיל הרך שמגורה מינית מאחרים זו לא תגובה מותאמת גיל וייתכן שהדבר נובע מגירוי שהוא נחשף אליו בביתו. למשל אם ההורים מקיימים יחסי מין ולא סוגרים את הדלת, נחשפים לפורנו וכדומה".
אילו סממנים יש לילד שעבר טראומה?
"אצל ילד קל לזהות טראומה גם אם הוא לא מספר, כי מיד זה מתבטא אצלו בשינוי התנהגות. זאת בניגוד למבוגרים, שיודעים להסתיר טוב יותר כשמשהו לא בסדר. ילד כזה יכול לסבול מחרדות, סיוטי לילה, הרטבה, התנהגות רגרסיבית, תלותיות וכדומה".
מה הטיפול במקרה כזה?
"הטיפול עם ילדים שנפגעו מינית הוא טיפול סימבולי. לרוב באמצעות משחק ושימוש בבובות. באמצעי עקיף כזה הוא יכול לעבד את החוויה שעבר. בגיל הרך מדובר בטיפול דיאדי בו המפגשים הטיפוליים משותפים עם הילד, ההורה ואיש מקצוע. במקרים קלים מספיק להיפגש רק עם ההורים".
(צילום פרטי)
