ביום שבת בצהרים היכה האסון בבית משפחות גדון ברעות. ניר, אבי המשפחה, נהרג בתאונת אופנוע כשנסע בכביש הררי בין מושב בר גיורא לעין כרם בהרי ירושלים. ניר רכב יחד עם חבריו מ"מועדון האופנועים הישראלי" וכשהגיע לסיבוב חד איבד שליטה על האופנוע, החליק ונלכד מתחת למעקה הבטיחות בשוליים.

ניר עבד כקברניט באל-על על והטיס בעיקר מטוסי בואינג 737. בשירותו הצבאי (בו הגיע עד דרגת סא"ל) היה טייס F16. ביום ראשון בשעה 15:00 התקיימה הלווייתו בבית העלמין בקיבוץ נתיב הל"ה, שם גדל. ההלוויה הייתה רבת משתתפים. רבים הגיעו לכבד אותו ואת משפחתו בדרכו האחרונה ביניהם חברים קרובים, מכרים וחברים מאל על, מחיל האוויר וממשטרת מודיעין שם התנדב שנים רבות.

אחוות קברניטים

הקברניט אילן מרגלית, שעבד יחד עם ניר באל-על, סיפר שהיה "מהאנשים הצנועים והשקטים. טייס טוב מאד ואיש משפחה למופת". עופר מרגלית, גם הוא קברניט באל על ותושב רעות, היה מחבריו הקרובים ביותר של ניר. הם הכירו לפני 13 שנים בקורס באל על בבייג'ין, על הבואינג 767. שלושה שבועות שהו יחד במלון, רק שניהם, בחדרים צמודים כאשר הדלת המחברת ביניהם הייתה תמיד פתוחה. "היינו כמו בעל ואישה", סיפר השבוע בעצב. "החיבור בינינו היה מיידי. את הקורס הזה וגם אחרים הוא צלח בקלות וידע לתמוך בי בעת הצורך".

עוד סיפר עופר כי ניר היה אדם מאד חברותי וחייכן, "שהיה כיף להיות בחברתו. תמיד היה עם מצב רוח טוב והיו איתו נושאי שיחה מעניינים. הוא אהב ליהנות מהחיים וסחף איתו בכך את האנשים סביבו. הוא היה אהוב על כולם. לא רק שהיה קברניט וטייס טוב, הוא היה מוערך ואהוב על ידי צוות התעופה הזוטר יותר, וזה לא מובן מאליו".

למה אתה מתכוון?

"הוא היה חבר מהסוג הטוב ביותר. כזה שאפשר לסמוך עליו שהוא רוצה בטובתך. תמיד הקשיב בקשב רב והייתי נוהג לפנות אליו פעמים רבות לקבל עצות. גם כשעמדתי לרכוש רכב חדש קראתי לו שיביע את דעתו. כשהנחתי ברדיו או הטסתי טיסנים הייתי מבקש שיגיע לצפות, לחוות את דעתו ושיתפעל מביצועי. דעתו הייתה חשובה לי מאד ותמיד הייתה לו דעה חכמה על כל נושא. הייתה לו ראייה מפוכחת על כל דבר והוא לקח דברים בפרופורציה הנכונה והיה מכניס גם אותי לפרופורציה".

איך תזכור אותו במיוחד?
"ניר אהב ספורט והיה מתאמן בחדר כושר וביוגה. הוא אהב לבשל והיו לו צדדים רכים. הוא אהב ציור ולכתוב. הוא טעם מהכל וידע להעריך את זה. הוא היה איש משפחה וחבר של הילדים שלו. באמת אדם מיוחד. נהנו מתחומי עניין דומים. נהגנו לנסוע לחופשות סקי יחד והוא שיתף אותי באהבתו ליין. באחד מימי ההולדת שלו הפתענו אותו. סיפרנו לו שאני מחפש מקום ליד ירושלים להטיס את אחד הטיסנים שלי, יש לי מועדון להטסת טיסנים. הגענו לאחד היקבים באזור והוא בתמימותו חשב שהגענו לשם במקרה. בזמן שאנחנו הערמנו עליו והצלחנו בזכות כך להפתיע אותו עם ארוחה וטעימות יין.

"בטיול הסקי האחרון שלנו שהיה בארה"ב, ממנו חזרנו ממש לא מזמן, נסענו שנינו להתארח אצל אחי. כשהיינו על המדרון גלשתי מאד מהר. ניר פנה אלי ואמר 'אתה גולש במהירות גבוהה מדי. גם האחרים גולשים באותה המהירות. אבל כשאתה גולש ואני רואה אותך מתרחק אני מזהה אותך לפי הרגליים הפתוחות –  כמו דודה. אני מציע לך לשמור על עצמך'. המשכתי בשלי ולבסוף עפתי וסדקתי את אחת הצלעות. הוא לא אמר לי 'אמרתי לך' אלא דאג לי ודרש בשלומי".

איך קיבלת את הידיעה על מותו? 

"מה שקרה לו הפתיע אותי מאד. הייתי מצטרף אליו לפעמים לטיולי אופנועים יחד עם הרכב שלי עם הגג הפתוח והוא היה רוכב אחראי. סמכתי עליו בעיניים עצומות. אני מצטער שהכרנו רק 13 שנים".

במשטרה, שם התנדב ביחידת הסיור, סיפרו חבריו כי צניעות הייתה אחת מתכונותיו הבולטות. גדון היה גם חבר בארגון גמלאי צה"ל, "צוות" שבמודיעין. שוטר שחלק עם ניר את אחת המשמרות האחרונות שלו, כשבוע לפני התאונה, סיפר כי במשמרת הזו הם דיברו על אהבתו לאופנועים. "באופן אירוני ניר אמר שטייסים ואופנועים זה לא הולך ביחד. כנראה בגלל הסיבובים החדים והשוני בין השליטה על המטוס לבין כלי רכב זה. אבל הוא אהב את זה ולא ויתר על התחביב שלו".

צלל אל העולם הספרותי

בעמוד הפייסבוק שלו שיתפו חברים ומכרים את כאבם וסיפרו על איזה אדם הוא היה. אורית קפלנסקי כתבה: "ניר של כולנו. כנראה שלעולם לא נוכל להאמין שאתה לא פה. לא איתנו. לא תשוב אלינו. לא תיכנס לחדר עם החיוך המקסים שלך והאור שהיה תמיד סביבך. לא תשב איתנו ותספר לנו על מסעותיך סביב הגלובוס, על האהבה שלך את החיים. קשה לקלוט. הלב בוכה. ומסרב להאמין".

דליה אלעזר כתבה: "הכרתי את ניר בסדנת כתיבה יוצרת. הוא היה חלק מקבוצה מיוחדת שהשאירה בי תמיד מחשבות על גבי מחשבות. איש מלא בקסם. קשה לחשוב עליו בזמן עבר. מרגישה אותו איתנו ונראה שכך יהיה תמיד. יהי זכרו ברוך".

יוספה אבן שושן כתבה: "ניר יקר. קשה לחשוב במונחים של פרידה על אדם שידע לרחף בין כל כך הרבה מימדים של קיום. אותך שטסת בשמיים, טסת בכבישים, וריחפת במדרונות הרים מושלגים, פגשתי לראשונה לפני חמש שנים כאשר הגעת לסדנת הכתיבה שלי. הפעם רצית לצלול ראש למרחבים האין סופיים של נפש האדם. ובאמת צללת. מהסיפור הראשון ברור היה שמדובר בצוללן אמיץ שאינו פוחד להיפגש עם כרישי הפחד, הכעס היצר התשוקה והאהבה ששטים באוקיאנוס הנפש של הגיבורים שעליהם בחרת לכת.

בתמונה: ניר גדון ז"ל. אהב ליהנות מהחיים (צילום פרטי)