הבחירות הסתיימו לפני קצת למעלה משנה ומועצת העיר החדשה יצאה לדרך זמן קצר לאחר מכן. נפגשנו עם הילה שי-וזאן, אחת מחברות המועצה החדשות, לשמוע איך עברה עליה השנה האחרונה בתפקיד החדש, על איזה פרויקטים היא עובדת, מה מתוכנן לנשות העיר ואיך קשרי חוץ יכולים לקדם את מודיעין, וגם קיבלנו הצצה על הדרך שהובילה אותה למקום הזה.
חיידק העשייה הציבורית פרץ אצל הילה שי וזאן, מחזיקת תיק קידום מעמד האישה ושוויון מגדרי ותיק קשרי חוץ, בגיל צעיר. כשלמדה בתיכון היא הייתה יו"ר מועצת תלמידים בבית הספר, דוברת מועצת הנוער העירונית ונציגת בת ים במועצה המחוזית. במקביל היא הייתה פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא שהיה בזמנו ביתה השני, שם הפכה מחניכה למדריכה גאה שביתה היה פתוח בשביל החניכים.
היא גדלה והתחנכה בבת ים, בת זקונים חמישית במספר. הוריה חזרו בתשובה כשהייתה בת חמש והיא התחנכה בבתי ספר דתיים ממלכתיים, אחיה ואחיותיה שכבר עזבו את הבית בשלב זה, נשארו חילונים-מסורתיים, מה שלדבר שי-וזאן הפך אותה לאדם פתוח ומכיל של כל הזרמים: "בימי שישי למשל הם היו מגיעים לקידוש ואז כל אחד היה ממשיך לדרכו חלק יצאו למועדונים חלק לבילוי אחר. כשההורים שלי חזרו בתשובה שניים מהאחים שלי היו בטיול בהודו. חייתי מתוך הבנה שזה העולם שלהם והעולם שלי אחר וזה בסדר".
היום הילה, בת 34, נשואה לעדי וזאן ואם לאבישי (10), תמר (7 וחצי) ואסף, התוספת החדשה למשפחה (5 חודשים). היא עובדת כמנהלת מחלקת יחסי ציבור ודוברות במרכז האקדמי לב בירושלים. מאחוריה רזומה בתחום התקשורת כעיתונאית ותחקירנית ובתחום העשייה הציבורית היא הייתה מנהלת מטה הפריימריז של נפתלי בנט. בצבא היא עשתה שירות לאומי במשך שנתיים. השנה הראשונה ב"בית הילד" של רשת אמית אליו מגיעים ילדים ממשפחות הרוסות. בשנה השנייה יצאה לשליחות בוונצואלה לקהילה היהודית בקראקס, שם הייתה אחראית על חינוך בלתי פורמלי בתיכון הקהילה. אלו היו שנים מעצבות עבורה. החוויות המעשירות וקשות כאחד במסגרת השירות וטרגדיה אישית שפקדה אותה הובילו אותה להבנה ואמונה המלוות אותה עד היום: "אלוהים לא מציב את האדם בפני ניסיונות שהוא לא יכול לעמוד בהם והוא מכוון הכל".
גיחה קטנה לעולם העיתונות
בלי התלבטויות לגבי תחום הלימודים, כפי שחלק מהצעירים בגיל עשרים מצויים בהן, היא התחילה בתום השירות הצבאי לימודי תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת בר אילן ומהם המשיכה מיד לתואר שני בתקשורת. "בספר המחזור בתיכון היה כתוב על כל אחד איפה האחרים רואים אותו בעוד עשרים שנה ואצלי היה כתוב: שרת החינוך והתרבות. ידעתי בבירור לאן אני הולכת. לעשייה ציבורית, לא לממשלה בהכרח.
גם בלימודים היא לא נחה והייתה דוברת אגודת הסטודנטים, שם הכירה את בעלה עדי, שהיה בזמנו סגן יו"ר האגודה. בגיל 22 היא הקימה את עיתון האגודה, עיתון דו חודשי שהופץ בעשרת אלפים עותקים, לכל הסטודנטים. שי-ואן גייסה מקור מימון, 22 כתבים, בית דפוס והייתה למפיקה ומוציאה לאור של העיתון.
לאחר תקופה שבה עבדה בתחום יחסי הציבור הבינה שכדי להתקדם לעשייה הציבורית צריך להתחיל איפה שהוא והמקום הזה היה עיתונות. בשנת 2007 החלה לעבוד כמפיקת ריכוז חדשות ב"ידיעות אחרונות". היא התנסה קצת בכתיבה ב"ידיעות אחרונות", אבל כתוצאה ממחסור בתקנים עברה אחרי שנתיים, בשנת 2009, לעבור לכתוב ב"ידיעות מודיעין". היא הייתה כתבת מוניציפלית פוליטית ועסקה גם בכתבות פלילים, צבא ועוד. זו הייתה החשיפה הראשונה האמיתית שלה לעיר מגוריה, מודיעין. "הכרתי כל משעול וכל אבן, הכרתי את האנשים, למדתי איך המערכת הפוליטית עובדת במיוחד בזמן שהייתי כתבת ראשית בתקופת הבחירות הקודמות. לאחר שנתיים נענתה להצעה לעבוד כתחקירנית עומק במחלקת התחקירים למהדורה המרכזית בערוץ 10".
הסיפור שלי עם נפתלי
בשנתיים שם הייתה לה האפשרות לגעת בתחומים רבים, לדוגמא: תחקיר אחד היא עשתה עם אלון בן דוד על הצבא, עם דורון הרמן היא עשתה תחקיר במשטרה, היו גם תחקירי צרכנות, בידור, הכל מהכל. "זה השאיר אותי מחוברת למה שקורה במדינה בתחומים שונים"היא נזכרת. ושוב, לאחר שנתיים בעקבות שינויים במערכת והזדמנות שנוצרה פתאום, עשתה שי וזאן שינוי בקריירה. יצר איתה קשר חברת ילדות שהציע לה להצטרף לצוות שהוא בונה כדי לעזור למנכ"ל מועצת יש"ע, "הייטקיסט שעשה אקזיט", להיכנס לפוליטיקה. זה היה נפתלי בנט. היא הייתה אמורה להיות אשת התקשורת של הצוות, אבל בנט רצה אותה לצידוה והיא הפכה למנהלת מטה הפריימריז שלו. "היינו עובדים 19 שעות ביום. הבית שלי הפך לפרקים להיות חמ"ל המטה ולפעמים היינו עובדים פה עד 4 בבוקר".
באיזה אופן ניהול המטה של בנט תרם לך ?
"בזכות נפתלי, שנתן לי את ההזדמנות, גיליתי את היכולת של לעשייה יותר משאי פעם חשבתי שאני יכולה. הבנתי שהעבודה בתחום התקשורת מעניינת וחשובה אבל היא יותר מתמקדת בשיקוף המציאות מאשר משפיעה עליה. הדבר העיקרי שלקחתי איתי הלאה הוא שיש בי את הכוח ליצור ולעשות למען הציבור".
היית עם שני ילדים. בוודאי זה הצריך ויתורים…
"ברור שיש ויתורים איפשהו. מי שיגיד שלא- משקר. אם אני נמצאת שלוש פעמים בשבוע אחר הצהריים בעשייה ציבורית כלשהי בוועדות, במועצה או בפעילות תנועות הנוער, אז וודאי שבשעות אלו יכולתי להיות עם ילדי. זהו מאבק תמידי לתמרון שלשמחתי אני עוברת אותו עם פרטנר מבין ותומך שחולק איתי את המעמסה והוא בעלי עדי. אבל אבל אני לא מכירה משהו אחר. הפעילות הזו היא מה שמחייה אותי ומוציא ממני הכי הרבה 'הילה' שיש. מעבר למירוץ הבלתי פוסק כל השבוע המתנה האמיתית היא יום השבת. אז אני למעשה נאלצת לכבות את העולם בחוץ: טלפונים, אימיילים, ולחזור למשחקי הקופסא והקלפים עם הילדים. זה כיף גדול".
"חיים נותן לי לעבוד"
לאחר הפריימריז ב"בית היהודי" החליטה הילה, יחד עם בעלה, לסגור פרק זה בחייה. שניהם צו שהיא "תוריד הילוך" וגם תכננו להביא לעולם ילד שלישי. כשהחליטה להישאר בזירה המקומית היא קיבלה מספר הצעות להשתלב בעשייה העירונית ובחרה להישאר ב"בית היהודי" עם מיכאל חרל"פ. המפלגה זכתה בני מנדטים וכשנכנסה למועצה לפני שנה היא קיבלה את תיק קידום מעמד האישה ושוויון מגדרי ותיק קשרי חוץ. בנוסף היא מכהנת כסגן יו"ר עמותת מופעים, חברה בוועדת כספים, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ויו"ר הוועדה לקשרי חוץ.
יש הטוענים שחברי המועצה הם מריונטות וראש העירייה הוא מפעיל הבובות…
"אני באתי לעבוד. הפוליטיקה פחות מעניינת אותי, וחיים נותן לי לעבוד. אני לא רואה צורך להיות פופוליסטית ולחפש מתחת לאדמה במטרה למצוא. לכן להגיד שאנחנו בובה שלו זה מצחיק אותי. כחברת מועצה חדשה כמובן שאני שוקדת ולומדת את הדברים ובוחנת את ההחלטות שצריך לאשר כמו למשל על התקציב זו אחריותי כנציגת הציבור. אבל לחלוטין אני לא מתעסקת רק בזה אני עובדת על הפרויקטים שלי בתיקים וועדות שלי. ואני גם שם בשביל תושבים שזקוקים לעזרתי, כמו למשל הורים שצריכים עזרה עם ילד שלא מסתדר במערכת החינוכית ורוצים להעביר אותו גן. אני ומיכאל שם בשבילם וכשיש מוסדות שצריכים עזרה וחיזוק עם בנות שירות, אנחנו פונים לשרים שהם הגב שלנו ודואגים להביא תקנים נוספים. הבאנו שני תקנים חדשים באמצע השנה של בנות שירות לגני ילדים ובהם ילדים בני שלוש בלבד. כשהייתה בעיה בסניף בני עקיבא בתקציבים באנו לשר השיכון להגדיל תקציבים בשביל מועדון הנוער וזה יבוא לידי ביטוי בקרוב. כבר עכשיו התווסף חצי תקן של רכז דתי במחלקת הנוער והצעירים המפעיל את המועדון ביום שישי בערב. בפרשת הרב כורסיה (התבטאות ראש האולפנה כנגד גיוס בנות לצבא. א.ל.) היינו החוט המגשר בין ההורים המוסד החינוכי והעירייה. וזאת בנוסף לעבודה על הפרויקטים במסגרת התיקים והועדות שבראשותי".
מה עושים ב"קשרי חוץ"?
על איזה פרויקטים את עובדת?
"בתיק קשרי חוץ אני עובדת יחד עם מנהלת הלשכה של חיים, נתנאלה אוחנה, על חיזוק חידוש קשרים ישנים עם העיר האגן בגרמניה, שלא היו פעילים כל כך. יש גם את בניה לוקה בבוסניה הרצגובינה שאליה כבר נסעו משלחות נוער. בשנה שעברה נחתם הסכם עם סין ליצור שיתוף פעולה עם העיר הייקו. בפגישות העבודה עסקנו על מנת לקדם פרויקטים משותפים כמו משלחות נוער, אבל לא רק אלא גם משלחות של אנשי עסקים. אנחנו מתכננים כנס בעיר בו עסקים ממודיעין יציגו פיתוחים בפניי הסינים שיגיעו לבחון השקעות. בנוסף יהיה 'יום הייקו' במערכת החינוך בו ילמדו על התרבות הסינית ובהייקו ילמדו על התרבות הישראלית. יוקם 'גן הייקו' במודיעין עם סממנים של התרבות הסינית וגם בסין יהיה גן עם סממנים ישראליים. קשרי החוץ עם הייקו מתמקדים בחינוך ועסקים. אני מחפשת ערים נוספות לשיתופי פעולה. אחת ממטרות העיר היא לקדם ניהול דיגיטלי. אני רוצה למצוא ערים תאומות שיתאימו לשאיפות ספציפיות האלה. הצעה נוספת שהעלנו על השולחן בוועדה היא להקים מרכז מבקרים להייטק במודיעין. ישראל מעצמת הייטק וכשמגיעים לכאן משלחות מחו"ל אין להם דרך להתרשם מכך ברמה הארצית.
"בוועדת תחום הורים וקריירה אנחנו עובדים על גיבוש אמנה לעידוד עירוני של מתן עזרה לנשים קרייריסטיות בתחום ההורות למשל לפתוח מוקדם יותר ולסגור מאוחר יותר את הצהרונים, לפתוח קייטנות הורים שיקלו על אמהות בשילוב בין אמהות לקריירה".
ומה לגבי דברים שכבר קורים בפועל?
"הוועדות החלו לפעול בחודשים האחרונים. קודם בונים נהלים, מעלים וממפים רעיונות ויעדים לטווח הארוך. אנחנו יחסית מתקדמים לעומת ועדות אחרות. במסגרת הוועדה לקידום האישה עומד להיות אירוע מרכזי לנשים ביום האישה הבינ"ל שיתקיים במרץ, ובהמשך השנה נקיים אירוע לקידום נשים יוצרות בעיר. מודיעין היא עיר ספורטיבית ויש לא מעט נשים שעושות ספורט או עוסקות בכך כמקצוע, אז במהלך השנה אנו רוצים להרים אירוע שיהפוך למסורת לאורך שנים בנושא "נשים למען נשים בספורט".
נשים יוצרות מייצגות יחסית אחוז קטן בקהילה, אירועים חד פעמיים באמת ישפיעו על קידום אמיתי?
"וודאי שאירועים גדולים, עירוניים, מחזקים את מעמד האישה. באירוע לנשים יוצרות, נשים מביאות מכישרונן ואחרות באות להתנסות. ביום ספורט נשי וביום האישה – נשים ישאירו את הילדים בבית עם הבעל ויצאו לעשות כיף עם חברות, ליהנות לשם שינוי רק למען עצמן. ברמת המקרו אני באמת מאמינה שכוח נשי חזק בעיר שיקדם יוזמות לעידוד קריירה משמעותית יחד עם הורות יפעל למען תושבי העיר כולה בכל מיני פרויקטים. וכאמור– גם ישקיע באירועים ייחודיים לנשים: בהחלט תורם ומחזק את מעמד האישה".
יש הטוענים כי כספי הציבור יוצאים על מימון משלחות לחו"ל כשבפועל לא מורגשת תועלת אמיתית בקשרים אלה שמתבטאים בקידום העיר. את רוצה לומר לציבור משהו בנושא זה?
"בעולם גלובלי כשלנו, בו המרחק בין ילד ברחוב עמק בית שאן בעיר לבין ילד בניו ג'רזי וניו יורק הוא פחות משניה של הקלקה על עכבר המחשב, איננו יכולים להרשות לעצמנו להישאר מאחור. משלחות הם חלק חשוב מפעילותה של עיר מתקדמת כמודיעין. בנוסף למשלחות הנוער שיצאו עד כה ויצרו קשרים ושיתופי פעולה שונים שממשיכים לאורך שנים, במסגרת השותפויות החדשות לדוגמת העיר הייקו, מתוכננות משלחות אנשי עסקים לסין ומסין למודיעין על מנת ליצור נטוורקינג בתחומי סטרט–אפ ובניית אפליקציות, תיירות' , ממשקי עבודה טכנולוגיים ועוד. עם זאת יש לזכור שמשלחות הן רק חלק אחד מהמכלול הנקרא קשרי חוץ. הוועדה לקשרי חוץ מתכננת לשנים הקרובות מספר פרויקטים מרכזיים שנועדו להגברת ההכרה במודיעין כעיר צעירה, חזקה ומצליחה. הן בקרב חברות עסקיות בארץ והן בחו"ל".
איפה את רואה עצמך בעוד חמש ועשר שנים?
"בעוד חמש שנים– עובדת באחד מתעשיות הביטחון של ישראל. בעוד עשר שנים – מנהלת עמותה או תחום באחד מהשירות הציבוריים או הממשלתיים בישראל".
בתמונה: עם נפתלי בנט. האיש והמיתוס (צילום פרטי)
