- המכבים הקולעים נראים נהדר, והם 4 מ-4 בכמעט עשרים הפרש בממוצע מאז נפתחה העונה בליגה א' מחוז מרכז. הקבוצה של שלומי עמר קולעת 80.3 נקודות למשחק וסופגת 61.8 בלבד, כאשר גם במשחק הגביע שלה מול הפועל אשדוד היא סימנה וי, עם ניצחון ביתי, 79:89. לא מפתיע לגלות, לאור המספרים הללו, שהמכבית כבשה את הפסגה והיא מביטה על כולן מלמעלה. אבל הפועל ירושלים פסגת זאב מושלמת גם היא, יושבת לה על הזנב, ועוצמה מודיעין, השכנה שמעבר לכביש, עדיין נושפת בעורף, עם מאזן 1:3 והגנה שמחזיקה את היריבות על 57.5 בממוצע למשחק. אבל המכבית היא גם האחרונה להחזיק במאזן מושלם בכל המסגרות, כאשר פסגת זאב דווקא לא צלחה את מבחן הגביע. ומי עמדה בדרכה? נכון מאד, השכנה שמעבר לכביש. סמנו ביומנים, חודשיים לקרב הישיר, דרבי לוהט באמצע החורף, אבל עוד חזון למועד. ריצת 4:15 ושלשה של איתי מלץ סידרו לעוצמה פער 10 במחצית על הירושלמית הבלתי מנוצחת. משם היא לא הביטה לאחור, כאשר ברבע השלישי עמד ההפרש על 25 בדרך ל-69:88. שמעון רחמים צלף 22 נקודות, אורי פרדקין ולפיד חנוכה הוסיפו 13 כל אחד, ניר סופרי עם 12 נקודות ואיתי מלץ עם 11 קבעו חמישה שחקנים בדאבל פיגרס. אבל בליגה עוצמה מודיעין כבר איבדה משחק, כאמור, אחרי שהפסידה, אמנם בשתיים בלבד, למבועים/מרחבים בחוץ, 65:67, כדי לראות את היריבה העירונית בורחת בצמרת. גליץ', קורה. הליגה רק בחיתוליה, אבל בקצב הזה, אחרי שלוש שנים, מאד יכול להיות שבשנה הבאה תהיה לנו נציגה בליגה הארצית בכדורסל. אולי, אולי, אפילו שתיים.
- "פתחנו מצוין. אנחנו בחודש פחות טוב, אבל כולם ייכנסו למיני משברון כזה. גם דימונה היו שם בתחילת העונה", שי מאור, המנהל המקצועי של עירוני מודיעין, מסכם את השליש הראשון. "יש לנו בעיה עם קבוצות שבאות ומצופפות נגדנו, בעיקר בבית, במגרש הקטן יחסית. נמצא פתרונות. אני סומך על המאמן ועל הצוות". עירוני מודיעין רחוקה כבר חמש נקודות מהפסגה, אבל חובה להודות, יש לה מספיק זמן לתקן. השאלה היא האם היא מסוגלת. "לגבי מטרות, כל הצוות המקצועי והניהולי בראשות אלי סבח לא מכירים כלום חוץ מלבוא ולנצח בכל משחק. אנחנו רוצים לעלות ליגה, אבל גם אם לא נעלה זאת תהיה אכזבה, לא כישלון". ובזמן שהובהר ההבדל בין השניים, פגשה המקומית את מכבי אתא/ביאליק מהמחוז הצפוני במסגרת סיבוב ו' של גביע המדינה, כדי לדגמן פעם נוספת את הקושי שלה בחלק הקדמי. שחקניו של בנודיס אמנם כבשו בסופו של דבר, אבל רק אחרי 120 דקות, ורק אחרי שהשופט שלח את הקבוצות לדו קרב מהנקודה. בליגה, מן הסתם, זה לא יעבוד. בר כהן הכריע ונתן את האות לחגיגות, בנודיס הסתכל על חצי הכוס המלאה: "זה היה משחק גביע מול קבוצה טובה, קבוצה פיזית ואיכותית שהקשתה עלינו. הגענו עם מספר שחקנים חדשים שקיבלו דקות משחק, והיה חשוב לנו לחלק את הדקות לקראת החזרה לליגה". השבוע יתגלה אם חלוקת הדקות הועילה, ואם ההבטחה של שי מאור שאחרי התארגנות קלה עירוני מודיעין תחזור חזקה יותר, אכן תתקיים. אפשר ומדובר בהזדמנות בלתי חוזרת.
- הג'ודו הישראלי יצא למנוחת הלוחמים אחרי עוד אולימפיאדה לפנתיאון. עכשיו הוא חוזר. גילי שריר עדיין מתאוששת, פיזית ונפשית, לקראת ארבע שנים נוספות של מרוץ מתיש שבו עליך לנצח שוב ושוב, בעיקר את עצמך. ענבל שמש, יריבתה למשקל, מנצלת את ההזדמנות כדי לפתוח פער במרוץ ללוס אנג'לס, עם המקום החמישי בגרנד פרי זגרב. אבל המשימות לא נשלמות, הן מתחלפות. וכך גם הדורות. אליפות אירופה בג'ודו עד גיל 23 התרגשה על פילה, פולין. 325 משתתפים, 36 מדינות, 15 ישראלים וישראליות, 8 ו-7 בהתאמה, שני לוחות הברית. אחד מהם הוא רוי סיון המקומי, מדליסט הארד באליפות העולם לקדטים בעבר. "יש פה שיטה שמוכיחה את עצמה", הסביר קואצ' אייל בכר. ליתר דיוק, פה במיטב מודיעין, "גילי ורוי סיון הם כישרונות חד-פעמיים". אבל פציעות וחוסר מזל מנעו מהכישרון ממודיעין להתפוצץ, בינתיים. בקטגורית משקל עד 91 ק"ג, סיון הגריל בסיבוב הראשון את סנתה מריה רודריגז ורשם לעצמו ווזארי שהיה צריך להספיק. אבל הספרדי הפך את התוצאה, דקה לסיום הקרב עם שני ווזארי משלו ואיפון. כואב, אבל שיעור. אכזרי, אבל נחוץ. "ספורטאי של עבודה קשה. שום דבר לא בא לו בקלות", סיפר אז בכר. אפשר להניח שהוא יקום וינסה שוב. עד שיצליח. יש עוד ארבע שנים לאולימפיאדה הבאה, ובצד החיובי, זאת הייתה רק אליפות אירופה, לא אליפות העולם.
- עונת טניס נוספת מאחורינו. לינה גלושקו שברה את שיא הדירוג שלה, שהיה 211, והעמידה אותו על 201. היא נפצעה במהלך המיאוץ לטופ 200, אבל כשעונה נגמרת מתחילה חדשה. תמיד יש עוד כדור, עוד משחקון, עוד מערכה. עד שכבר אין. היא הספיקה לחזור, אבל ייקח לה עוד קצת זמן לבנות את המומנטום שנקטע. את 2023 היא סיימה במקום ה-296, את 2024 במקום ה-237. לפני שמונה שנים, ב-2017, היא הייתה 1,128. היא מתקדמת, והעונה היא הוכיחה שהיא יכולה להתקדם עוד. 31 ניצחונות, 23 הפסדים, 57 אחוזי הצלחה, קרוב ל-58 אחוזים שהיא מעמידה לאורך הקריירה שלה. אבל היא הלכה חזק יותר, בטורנירים קשים יותר, מול משוכות גבוהות יותר, ויכלה להן. המעבר שלה לספרד מוכיח את עצמו. הזכייה בטורניר פרטוריה, דרום אפריקה, טורניר W50, מהווה את הישג השיא שלה בקריירה. בפעם האחרונה שהיא לקחה טורניר זה היה לפני שלוש שנים, W25, בקריית מוצקין. בקצב הזה, בשנה הבאה היא זוכה בטורניר W100 ובעוד שנתיים היא מניפה גרנד סלאם. אחותה, יוליה גלושקו, פרשה בגיל 29, שחר פאר פרשה בגיל 29. לפי המתמטיקה הזאת, נשארו לה עוד חמש שנים בקנה, לפחות. ועם גרף השיפור שהיא הציגה השנה, היא יכולה לעשות דברים יפים. המחבט מספר אחת של ישראל נושאת את הלפיד בנחישות, לבדה בארץ נכרייה, לבדה על המגרש, אבל אם הוא ייכבה, ייכבה גם הטניס הישראלי.
