להבות מודיעין חוגגת שלישי. להוציא מפח נפש בחצי הגמר, אז הפסידה בהארכה שנייה, הקבוצה של אביתר הכהן עשתה הכל נכון. כדורגל יש בעיר העתיד, אבל גם פוטבול. ואפילו שניים. תאקל פוטבול, הידוע גם כפוטבול אמריקאי, ופלאג פוטבול. הגנה, התקפה, יארדים, טאצ'דאון. אבל במקום להפיל, מוציאים אחד לשני סרט מהחגורה. מצוין להורים שדאגו מהמחקר שפורסם ב-2017 ב-JAMA. מצד שני, את המחקר שסיפר על 95 אחוזי יעילות למסכות אפשר כבר לזרוק לפח. אגב, בפוטבול פלאג ישראל אימפריה. אליפות העולם הגיעה לירושלים לפני פחות משנה ואפילו לא ידעתם. 39 נבחרות וקבוצות מ-21 מדינות. ישראל התייצבה לאירוע חמישית בעולם, לא פחות, הגם שסיימה בסופו של יום רק תשיעית. במשחקה האחרון בטורניר היא גברה על ספרד 19:59.
"תאקל פוטבול זה הפוטבול המוכר מהטלוויזיה, עם הקסדות, המגנים, הטייטס והכניסות והרבאק. פלאג פוטבול זאת הגרסה ללא מגע. משיכת הסרט מחגורתו של שחקן היא שוות ערך להפלה. יש הבדלים גם בגודל המגרש, שהוא קטן יותר, ופחות שחקנים. כמו ההבדל שבין כדורעף לכדורעף חופים, או כדורגל וכדורגל חופים", מסביר הכהן.
איך אתה מסכם את העונה של קבוצת התיכונים?
"רוב העונה היינו צמודים במקום השני לכפירי ירושלים, שגם זכתה באליפות. בחצי הגמר חשבנו שנארח ומצאנו את עצמנו בקריית אונו. משחק לא פשוט, קהל משפיע. היינו בפיגור, הצלחנו להשוות ממש ברבע האחרון. בהארכה הייתה לנו הזדמנות לסגור עניין, אבל פספסנו אותה ונענשנו. ההרגשה היא כמו להפסיד בפנדלים".
הישג או אכזבה?
"זאת אכזבה בהתחשב בזה שהיינו כל כך קרובים, ואם היינו עולים לגמר היה לנו סיכוי. היינו איכותיים ועקביים לאורך העונה. לא היה קל להתאפס לקרב על המקום השלישי. לחבר'ה לקח רבע שלם להיכנס למשחק, אבל אחר כך הם התחילו הכי חזק והגבירו, וניצחנו את רעם רמת השרון, אלופת השנה שעברה. זאת קפיצת מדרגה מבחינת ההתפתחות שלנו כמועדון".
מה הקטע עם השמות?
"דווקא בעניין הזה אני לא מיישר קו. בדרך כלל יש שם לכל קבוצה במועדון, אבל קיבלתי החלטה עקרונית לחסוך לעצמי את משחק השמות. יש שם אחד לכל הקבוצות במועדון, כמו בענפים אחרים. אחרת זה בור ללא תחתית. יש, למשל, את כפירי ירושלים, והבוגרים שלהם – ליונס, אריות. אפשר לשחק עם זה בלי סוף, אני מעדיף להשקיע בצדדים אחרים של המשחק".
אביתר הכהן מחזיק בתפקיד משולש: מאמן ראשי, מנהל אדמיניסטרטיבי ובעלים. משולש זהב. לפני חמש שנים הוא לקח על עצמו את התיק להמציא את הפוטבול במודיעין, בעזרת קבוצת נערים מקומיים עם חלום. היום, חמש שנים אחרי, כנראה שהגיע הזמן לחלום בגדול. המועדון מחזיק קבוצת בוגרים וקבוצת תיכונים בתאקל פוטבול, ובגזרת הפלאג פוטבול יש באמתחתו שלוש קבוצות בנים מכיתה ד' ואילך, קבוצת נערות, קבוצת נשים וקבוצת בוגרים. האחרונים אפילו העפילו לגמר הטורניר.
"יש לנו שחקנית בקבוצת הנערות, משהו מטורף. שחקנית פסיכית שנמצאת בליגה משלה. הפוטבול פה מתפתח, העתיד ורוד".
תחזיר אותי להתחלה.
"פנו אליי קבוצה של נערים ממודיעין, ביקשו ממני לבוא. לא יודע למה, אבל לקחתי את הפרויקט הזה. זאת הייתה רכבת הרים. השנתיים הראשונות היו מאד מאתגרות, אבל עכשיו אנחנו במקום טוב".
למה בכל זאת לקחת את הפרויקט?
"נוצר קשר עם הנערים, ראיתי את המחוייבות שלהם, את הרצון. מבחינות מסויימות הייתי אופטימי מדי. בדיעבד, אולי קצת שאנן ביחס לאתגרים. זה היה קשה משחשבתי, אבל אני מרגיש שהגענו לחוף".
איך?
"היה קושי למצוא סגל בלי גב של מועדון מקומי, אבל אבני הדומינו התחילו ליפול בשלב מסויים. לפני שנתיים, במהלך גולת הכותרת של העשייה שלי, צירפתי, כמו רכש זר, את מי שהיום הוא השותף שלי בפועל, גדעון רייז. קפטן נבחרת ישראל, תאקל ופלאג. יחד איתו הצלחנו. הוא מרכז את התחום של הפלאג, הוא הרים את הכל מאפס. היום הפלאג הוא חמישים אחוז מהיקף הפעילות שלנו. הוא יצר עולם יש מאין".
רייז, זה כל מה שהיה צריך?
"זה גם איפשר לי לגייס סגל טוב סביבנו. כי כשיש משהו שעובד זה מושך. דני איסטמן, שחקן מדהים ובן אדם מדהים, מתאם ההגנה שלנו. אמיר בלוך, מאמן קו ההתקפה שלנו, הבוגר הראשון שלי, ומנחם דובין, מאמן חוליית מגנים אחורית. מגיע קרדיט לשני אנשים שמאד עזרו לקבוצה לצמוח ולגדול: שלמה פסי, יו"ר עמותת סחלבים בזמנו, שמההתחלה הושיט לנו יד ועזר לנו לעמוד על הרגליים בשנתיים הראשונות, ואלי סבח שהקצה לנו מגרש ועזר לנו לגדול ולהתפתח. יש מצוקת מגרשים בעיר, זה נתון. היה חשש, אבל קיבלנו את ברכת הדרך ואני שמח שניצלנו את ההזדמנות".
אפשר יותר?
"כשהייתי אומר לאנשים שאני רוצה לעשות פה פוטבול, הם היו עונים 'איזה יופי, פוטבול! זה עם המקל?'. זאת האווירה שהייתה. זה אתגר, יש חבלי לידה, אבל אנחנו מתקדמים. הענף הזה התפתח ושגשג בריכוזים של קהילות אנגלוסקסיות, אבל היום הוא שייך לכולם. יש לי אולי עשרים אחוז דוברי אנגלית במועדון. זה ספורט קלאסי למנטליות הישראלית. שילוב של טקטיקה ורבאק. תפור עלינו. זה עניין נטו של לוגיסטיקה. פעם זה מחסור במגרשים, היום זה ציוד. אלפיים חמש מאות שקל לשחקן. חולצת משחק 450 שקל, קסדה שמונה מאות. ציוד יקר. לפתח דבר כזה זה מסובך. זה לא כדורגל, קח מגרש וכדור ויאללה. צריך לייצר פה תשתית רחבה, אבל הנה זה קורה".
