מחזקת את הבנות

שלומית דותן
2016-12-04 00:00:00
2018-09-26 01:00:00

יפעת סלע ממודיעין, מנכ"לית "אלומה", בת 43 ואם לארבעה, גדלה בתל אביב במשפחה דתית והתחנכה במסגרות החינוך הדתי. בתה הבכורה בוגרת האולפנה ושנת לימוד במדרשת עין הנצי"ב ומשרתת במודיעין, שני בניה לומדים בישיבה התיכונית ובתה הצעירה בבית ספר יסודי. סלע זוכרת היטב את הרגע בו גמלה בה ההחלטה להתגייס לצבא. "כשהייתי בכיתות ז'- ח' נסענו לארה"ב ולמדתי בבית ספר יהודי בניו יורק. החלטתי להתגייס בעקבות אירוע שחוויתי שם. ביום העצמאות התקיים אירוע הצדעה לרגל ארבעים שנים לישראל בניו יורק. צעדתי עם שלט "ארה"ב אל תדאגי, ישראל מאחורייך"… ולפניי צעדה משלחת צה"ל. ראיתי את החיילות בחצאיות הייצוגיות וחשבתי שהן דתיות, אמרתי לעצמי שיום אחד אהיה במקומן. חזרנו לארץ, למדתי באולפנה והרוח המנשבת הייתה שצבא זה לא בשבילנו אבל אני החלטתי להתגייס. סיימנו את התיכון 89 בנות ורק אני ועוד שתיים התגייסנו. אצלי זה לא היה מתוך מרד אלא מתוך רצון לשרת. אמי לא שירתה בצבא ואבי לא תמך בגיוס אבל התגאה בי. שירתתי בחיל חינוך כמורה חיילת והדרכתי בבית ספר שדה של החברה להגנת הטבע בגוש עציון, הדרכתי הרבה נוער מחו"ל כי הייתה לי אנגלית טובה. כשחזרתי הביתה בימי שישי הסתובבתי עם המדים בגאווה. היום אני יודעת שלשירות שלי היו שתי השלכות: נשארתי לעבוד בחברה להגנת הטבע עוד כעשור והלכתי ללמוד, סיימתי תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וביולוגיה ותואר שני בלימודי מגדר ובמשפטים. לשירות היו השלכות על הצד האקדמי והתעסוקתי שלי ואני מאמינה שלכל אחד ואחת נשאר משהו מהשירות – מיומנויות, כוחות, חברים וגם הזדמנות תעסוקתית ראשונה".

מחתנת את החברה

את האמונה של סלע  בדו קיום בין חילונים לדתיים יצא גם ליישם כאשר חיתנה את חברתה החילונית. "ביום הראשון בצבא התיישבה לידי מישהי ואמרה: "קוראים לי טל ואני מהערבה". היא גרה בעין יהב במשפחה חילונית עם שבעה ילדים. התחברנו ואחרי עשר שנים היא התחתנה אצלי בבית. היא רצתה להתחתן ביום שישי בערב ורצתה גם חתונה אורתודוקסית, אז קיימנו טקס ביום חמישי בערב אצלנו בבית וביום שישי בערב היא ערכה מסיבת חתונה בקיבוץ. אנחנו עדיין חברות טובות".

סלע מתנדבת בשותפות "רוצ'סטר" בעיר למעלה משמונה שנים ומארחת חילונים חברי השותפות אצלה בבית לשבתות וגם אורחים לא אורתודוקסים מחו"ל "לא בשביל להחזיר בתשובה אלא כדי להכיר זה את זה. גם לגור במודיעין זו בחירה בהיותה עיר מעורבת, למרות שבעלי גדל ביישוב דתי. אנחנו רוב ליברלי לא רועש ואנחנו פלורליסטים, יש לנו מנהיגים כמו הרב בני לאו. אני תמיד מצטטת משפט שלא אני המצאתי – החברה שלנו היא כמו פיצה, משולשים שבכל אחד מהם יש בקצה קשה. רוב התושבים הם במרכז ורוצים להתקרב אך שומעים רק את הקשה. אני, כמו רוב החברה, מצויה בחלק הרך. כששואלים אותי על גיוס בנות דתיות אני אומרת שזו אבולוציה ולא רבולוציה".

לחצות את הצומת בקלות

עמותת "אלומה" הוקמה על ידי הקיבוץ הדתי לפני שלושים שנים והיא מבטאת תפיסת עולם דתית וליברלית. היא פועלת לעידוד צעירים וצעירות לקחת חלק בעשייה במדינה כדי להגיע למוקדי השפעה, לא רק בעניין הגיוס. "יש שלושה מוקדי השפעה שאנחנו מנסים להגיע אליהם: שירות צבאי או לאומי, השכלה גבוהה ותעסוקה לצעירים בפריפריה. מדובר במפגש עם צעירים בצומת ואנחנו שם כדי לסייע להם לחצות אותה בקלות. המוטו שלנו הוא הגדלת הסיכויים להשתלב ושיפור המוביליות החברתית. לא כולם זהים ולא צריכים להיות זהים, כל אחד צריך לשמור על הייחודיות שלו ובמקביל לקחת חלק, זה יביא לחברה משגשגת. לא להסתגר, פעמים רבות אוכלוסיות מיוחדות מסתגרות, אנחנו בעד שילוב ולא בעד בידול. על ידי שירות בצבא או כניסה למערכת זרה אחרת אתה פותח חלון ומסתכל במראה". פעילות העמותה בתחום גיוס הבנות הדתיות מתבצעת בשלושה מישורים: הסברה וסיוע לבנות, עבודה עם הצבא וכן עם מערכת החינוך. עיקר המימון לפעילות מגיע ממשרד הביטחון ומתורמים, משרד החינוך עדיין לא משתתף. "אנחנו עובדים קרוב לעשור ויש תוצאות. לפני חמש שנים התגייסו 935 בנות דתיות ובשנת 2015 עלה מספרן ל 2,159. במודיעין התגייסו  לפני ארבע שנים שלושים אחוז מבנות האולפנה ואילו בשנה שעברה התגייסו שישים אחוז מהן, זאת למרות שהאולפנה אינה מאפשרת לנו להיכנס בשעריה ולתת מידע והכנה לבנות שרוצות לשרת. במציאות כזו העובדה שאנחנו לא יכולים להיכנס לאולפנה היא לא חינוכית. אנחנו עורכים לבנות ולאמהות שלהן חוגי בית בעברית, אנגלית וצרפתית. יש גם כנס בראשית כל שנה בשיתוף אגף החינוך בעירייה, אך הוא מתקיים באולם קהילתי ולא בבית הספר. בבית הספר התיכון הדתי אמי"ת, לעומת זאת, קיימנו ערב הורים ובנות".

יפעת מדגישה ש"אלומה" לא מעודדת בנות דתיות להתגייס. "מטרת חוגי הבית היא לתת מידע. אני לא מוכנה שיאמרו לבנות שאי אפשר כך אלא רק אחרת. התמונה היא מורכבת כי השירות הצבאי הוא היררכי ושוביניסטי וזה קשה לבנות דתיות יותר מלאחרות כי הן באות מחינוך יותר 'רך' וזקוקות למידע ולהדרכה. יש בחורה דתית שמשרתת ב'תלפיות' והיא נשארה בסוכות בבסיס. המפקד שאל אותה איפה היא נמצאת, היא ענתה שהיא הולכת להביא את ה'מחזור' והמפקד לא הבין על מה היא מדברת. השירות הוא אתגר גדול יותר לבנות דתיות, נשארים בשבת בבסיס ואין לך ביקורים כי ההורים לא באים, את לא יכולה לדבר בטלפון ולא לאכול ממה שהביאו לחברות כי האוכל נסע בשבת. אנחנו מנסים לצוות כמה בנות דתיות יחד ולהפנות אותן לבסיסים שיותר ערוכים לכך. אם חיילת דתית נמצאת בחמ"ל במוצב ויש טלפון בשבת היא כמובן חייבת לענות. לפעמים היא עונה ואז מישהו שואל אותה באיזו שעה ארוחת הצהריים. זה דבר שצריך לתת הדרכה לגביו גם לחיילת שהיא חייבת לענות וגם לסביבה להשתדל לא לצלצל אליה סתם".

מצד אחד יש גידול במספר הבנות המתגייסות אבל יש גם הקצנה בציבור הדתי?

"בתוך הציונות הדתית יש בעשור האחרון שתי תנועות מקבילות. מצד אחד התחרד"לות, דתיים לאומיים שמאמצים דפוסי חשיבה חרדיים של התבדלות, ומצד שני דתיים שומרי מצוות שהם בעד השתלבות בחברה הכללית. אנחנו נמנים על הקבוצה השנייה. הקבוצה הראשונה נמצאת בעמדות מפתח בחינוך וגם בתקשורת – ערוץ שבע, והיא מאורגנת. הקבוצה השנייה יותר פלורליסטית, אלו אנשים מאד עסוקים שלא מנופפים דווקא בדגל הדתי אך ילדיהם לומדים במערכת החינוך הממלכתית-דתית שהחרד"לים נותנים בה את הטון. יש בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים במודיעין שבהם יש פער בין המורות לאמהות, ובתיכון, באולפנה, התלמידות לא מתלבשות בקו שמערכת החינוך מתווה. זה מבטא פער בין הגישה הרשמית לבין מה שקורה בפועל. בתחום של גיוס בנות ההורים הולכים עם הבנות. בכנס של עיתון "בשבע" הוצג סקר שנערך על ידי חברת 'מסקר' בפברואר האחרון וממנו עולה שרק 10.3 מהנסקרים מתנגדים לחלוטין לגיוס בנות ורואים בגיוסן כמסלול המשך לא לגיטימי באופן גורף למערכת החינוך הדתית".

הבנות לומדות בחינוך נפרד. גם בנותייך לומדות כך. מדוע?

"אני מאמינה שחבילת הבסיס של ידע צריכה להיות משמעותית ואין לי בעיה גם עם האולפנה מבחינת החינוך, אך אני רוצה שתהיה בחירה באורחות החיים והשירות בצבא הוא הזדמנות להשתלב בחברה".

זה שונה וזה האתגר

נגה גולדשמידט ממודיעין בת 19.5, למדה באולפנה בעיר וסיימה לאחרונה מכינה צה"לית לבנות דתיות במשואות יצחק. נגה היא הבכורה מחמש אחיות ובעוד כשבועיים תתגייס לשירות משמעותי בחיל האוויר. "כמות נכבדת מהשכבה שלי באולפנה מתגייסת. האולפנה כעיקרון מתנגדת לגיוס ומסייעת בעיקר בשירות לאומי ולכן העזרה של "אלומה" חשובה. היו לנו כמה מפגשים שבהם הסבירו על תהליך הגיוס ועל התפקידים בצבא כי לא ידענו איך זה עובד ומה הולך לקרות. הייתה גם שבת למתלבטות, הגיעו בנות שכבר התגייסו והסבירו לנו, לי אישית זה עזר. כשיש שתי אפשרויות שאחת מהן יותר ברורה ומוכרת קל לברוח אליה, לכן המידע על האפשרות השנייה חשוב".

את חושבת שלבחורה דתייה יש יותר קשיים בצבא?

"חשוב לדעת שיהיו קשיים אבל לכל דבר יש פתרון ונסתדר. הצבא מאפשר לחיילים לשמור שבת אם אין משהו מבצעי. אני מקווה שאנשים שישרתו אתי יוכלו להכיל את זה שאני לא בדיוק כמוהם. ההשתלבות מטרידה אותי אך אני בונה על זה שנסתדר".

השירות בצבא הוא הפעם הראשונה שאת נמצאת במסגרת שלא לבנות בלבד?

"הייתי בצופים הדתיים כחניכה וכמדריכה ושם החברה מעורבת. הדרכתי בנים בכיתה ו' ומכיתה ז' כל הפעולות מעורבות וגם צוות ההדרכה מעורב. השוני הוא שעד עכשיו זו הייתה חברה דתית מעורבת וכעת זו תהיה חברה חילונית מעורבת. זה שונה וזה האתגר".

יש משהו שאת רוצה לומר לבנות אחרות שמתלבטות?

"בעיקר שבנות יידעו שזו אופציה נהדרת אבל לא מתאימה לכל אחת. לא צריך לבחור משום שזה האנטי של המוסדות אלא כדי לתרום ולפתח את עצמך וגם לשמור על האמונה. אני עשיתי שנה של מכינה וזו הזדמנות מחזקת, עסקנו בעיקר בלימוד בתחומי הדת, תורה ואמונה וגם הכנה לצבא, בעיקר הכנה נפשית. זה עוזר להבין למה נכנסים ולהגיע לצבא יותר בשלים".

אמה של נגה, תמר, עובדת במחלקת פיתוח בחברת הייטק. היא לא שירתה בצבא. "חשבתי והתלבטתי. ההורים שלי מאד התנגדו, בעיקר אבא שלי. לא הייתי מספיק שלמה כדי להילחם על זה. רוב החברות שלי הלכו כמוני לשירות לאומי ולא לצבא. באותה תקופה התחילה המגמה של שירות לאומי של שנתיים. עשיתי שירות של שנתיים בקיבוץ עין צורים, עבדתי במשק ובבית הילדים, ועזרתי למורות בבית הספר ללמד מתימטיקה ואנגלית".

תמכת בכך שנגה תתגייס?

"אמרנו לה שתחשוב טוב מה היא רוצה ומה מתאים לה ונתמוך בה. ברור שיש חששות אך אנחנו תומכים בה. האתגר מבחינתה הוא להשתלב בחברה החילונית".

מעבר לתרומה לצבא מה לדעתך החשיבות של הגיוס לצבא?

"כשאתה נמצא בסביבה שונה ומגוונת אתה מגלה יכולות שלא היית מגלה אותן בסיטואציות אחרות וזה מושך קדימה. נכון שנשים דתיות רבות נוטות למקצועות הומאניים ולהוראה שמשתלבים עם סדר יום משפחתי, אך באוניברסיטה למדו אתי גם בנות דתיות ובקהילה שלנו יש גם פסיכולוגיות, רופאות, עורכות דין, מרצות ונשות הייטק וזה משמח מאד".

השירות רק חיזק

המתנגדים לשירות בנות דתיות חוששים שהן "ייצאו לתרבות רעה" ויהיו פחות דתיות, אך ליפעת יש תשובה לכך. "מסקר שנערך בשנת 2013 בקרב בנות בגילאי 23-27 ששירתו בצבא מתברר ש- 84% מהבנות ששירתו אמרו שהשירות חיזק או לא החליש את אמונתן הדתית. אותי זה לא הפתיע כי כשאתה מאמין השירות הצבאי רק מחזק כי הוא מעודד לשאול שאלות ולעמוד מאחורי הדברים. רבות מן הבנות המתגייסות גם הולכות למכינה ללימוד תורה שנה לפני הגיוס ושם הן דווקא מתחזקות באמונה שלהן. אני חושבת שהשירות מעודד את הבנות ללכת להצטיין ולחיות חיים מלאי משמעות ולא להיכנס למשבצת הנוחה של המקצועות המוכרים של נשים דתיות אלא ללמוד מדעים ותחומים נוספים. בעבר הבנות הדתיות שירתו בעיקר בחיל החינוך אבל כיום יש מאות בנות במודיעין, בסייבר וגם מדריכות בשריון. שיעור היציאה לקצונה אצלן גבוה משל כלל האוכלוסייה".

מה דעתך בוויכוח שמתחולל עכשיו בשאלת כניסת נשים לתפקידי לחימה, למשל בשריון?

"אני לא מעודדת בנות דתיות או חילוניות להיות לוחמות אך אתמוך בהן אם הן ירצו. אני מאמינה שאנחנו צריכות להיות חזקות ומובילות בזכות עצמנו אך לא להיות כמו הגברים. כיום המקלדת היא כלי נשק לא פחות מן הנשק הרגיל ולא הייתי רוצה לראות את הבנות מעמידות את עצמן במצבים פיסיים מורכבים, אך אני רוצה שלכל אחת תהיה זכות בחירה ומי שתרצה תוכל". נגה, סבורה שלהתגייס כלוחמת זה אתגר הרבה יותר גדול כי קשה יותר לשמור על חיים דתיים אם יושבים במארבים. "אני חושבת שאם כבר מתגייסים עדיף ללכת למקום שיותר נוח לחיים הדתיים. יש לי כמה חברות שמתגייסות כלוחמות, וכל הכבוד להן. אני מאחלת להן שיהיה להן טוב".

סלע מאמינה שהשירות הצבאי הוא אמצעי והמטרה היא לשלב את הבנות הדתיות בחברה על מנת שדתיים וחילונים יחיו ביחד. לגבי גיוס הבנות הדתיות, היא אומרת, הרכבת כבר יצאה מהתחנה, הן משתלבות וצועדות קדימה. "כעת המטרה שלנו היא לשלב במדינה גם את האתיופים והערבים. אנחנו חותרים להשגת אחריות חברתית, לא להיות עסוקים רק בעצמנו ובמי שסובב אותנו. המסר של "אלומה" הוא של השתלבות, אנחנו מאמינים שאם כואב לאחר אז כואב גם לי. כל חברה נמדדת בחוליה החלשה שלה וכך אנחנו צריכים למדוד את עצמנו. הבנות הדתיות צריכות כעת להשתלב היטב במקום חזק ולעזור לחלשים כדי שכולם יוכלו לצאת מאזור הנוחות שלהם למוקדי עשייה והשפעה".

בתמונה יפעת ונגה. צילום אינגריד מולר

כתבות נוספות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

המשך קריאה »

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

המשך קריאה »