19 שנה חלפו מאז האיחוד שנכפה על תושבי רעות ומכבים עם העיר מודיעין, במה שהותיר משקעים לא מועטים בקרב תושבי שני היישובים.
על הטענות כי איכות חייהם של תושבי רעות ומכבים נפגעה בשל האיחוד שמענו כבר רבות, אולם על האנומליה שנוצרה בחסות ההסכם דובר פחות. כזכור, בצל המאבק המשפטי סביב שאלת האיחוד הוחלט לבסוף כי הגישה לרעות תוגבל לכניסה אחת בלבד, כאשר שאר הנקודות המחברות את רעות אל השכונות השבטים ומוריה לא הושלמו או נחסמו למעבר.
מי שסובלים מהמצב כיום הם תושבי שתי השכונות הגובלות ברעות, שילדיהם לומדים בבית הספר העל יסודי מו"ר ביישוב, ובמקום לצעוד כמה מאות מטרים עד לבית הספר הם נאלצים לנסוע בתחבורה הציבורית, נסיעה שיכולה להימשך בבקרים גם 40 דקות. גם ילדים נוספים, הפעילים בחוגים שונים ברעות או סתם מעוניינים להגיע אל המרכז המסחרי ביישוב סובלים מהמצב.
לאחרונה התארגנה קבוצת הורים ופנתה אל העירייה ומינהל החינוך, ואף נפגשה עם ראש המינהל בתיה שוכן ועם ראש העירייה. לטענתם, בית הספר התיכון היחיד הנגיש עבורם בסביבה הקרובה הוא תיכון מו"ר, מאחר ולא נבנה תיכון בשכונות השבטים ומוריה. רונית גרינברג, תושבת השכונות ואחת ממובילות מאבק ההורים, סיפרה השבוע למודיעין NEWS: "זה נושא שאנחנו עליו כבר הרבה זמן. זה התחיל מפוסט שכתבתי בפייסבוק לפני כמה חודשים טובים שמדבר על הפקקים המטורפים בימי שישי לרעות, שלוקח 40 דקות להגיע מבוכמן לרעות כדי שיגיעו בזמן לבית הספר. יש אוטובוס אחד בתדירות נמוכה וגם הוא מתמלא מהר. הילדים פוחדים לאחר לבית הספר ולא מכל מקום בשכונה יש אפשרות לחצות ברגל לרעות. לא יכול להיות שיש שכונה שמנותקת מכל מה שקורה מסביב ולנו אין בית ספר שכונתי. גם מאלצים אותנו ללמוד במו"ר, וגם הנגישות אליו שואפת לאפס. אין תחבורה ציבורית, ברגל זה די רחוק, וגם ברכב צריך לעשות סיבוב של 5 ק"מ, במקום חצי קילומטר, שזה המרחק האמיתי בין השכונות. וכל זה בגלל שתושבי רעות לא מוכנים לפתוח את הפרצה לרכבים. עשינו תחקיר וגילינו שיש כמה כבישים סלולים מסביב לרעות, והבנו שהיו אמורים להיפתח ומשום מה הם לא נפתחו. פנינו לביבס וביקשנו לקיים פגישת עבודה כדי למצוא פתרון בנועם ולא במלחמות. בפגישה ביבס אמר דברים מאוד פשוטים: 'הפרצה לא תיפתח, זה לא יקרה'.
עוד הוסיפה גרינברג: "זאת פגיעה בשוויוניות ובערכים של שכנות. הגיע הזמן לשנות את השיח הזה. זה גם לטובתם (תושבי רעות. ר"ב), כי אם חס וחלילה יקרה משהו ביישוב הם יהיו נצורים בתוכו. אם הם כל כך לא רוצים להיות חלק ממודיעין אז שלא יהיו. אי אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. למעלה מ-70 אחוז מתלמידי מו"ר הם תושבי בוכמן. אם הם לא יבואו בית הספר עלול להיסגר. גם המרכז המסחרי ברעות נהנה מהילדים האלה. צריך להסתכל על הנושא בראייה שזה לטובת כולם".
אז מה תעשו עכשיו?
"אנחנו מעלים הילוך. אחרי שניסינו בנועם אנחנו הולכים עכשיו להוציא עצומה של תושבים שרוצים שיפתחו את הכבישים בין רעות לבוכמן. יש גם תושבי רעות שרוצים בזה. מדובר על קומץ מתנגדים מאוד קטן, ואנחנו חושבים שהגיע הזמן לשים לזה סוף ולהפיל את החומה. או שיהיו הסעות לתלמידים או שיפתחו את הכבישים בשעות מסוימות. יש המון פתרונות. אנחנו מתכוונים לפתוח עצומה, ואולי נשקול בהמשך גם עתירה מנהלית. הדרישה שלנו לא נובעת מפינוק, אלא מהיגיון. כרגע המצב הוא לא הגיוני ואי אפשר להמשיך ככה".
שוחחנו השבוע עם שלמה פסי, מ"מ ראש העירייה ומחזיק תיק ועד רובע מכבים-רעות, ששולל את טענות התושבים ומסביר מדוע המהלך אינו אפשרי. "הכביש הקיים לא מתאים לזה, זה כביש צר ומעוקל ולא מתאים לתנועה כזאת. הוא תוכנן מראש לתנועה בקנה מידה קטן. בנוסף, יש בעיה הנדסית של הפרשי גובה שלא מאפשרת את פתיחת הכביש. פתיחת הכבישים תהווה גם נזק משמעותי גם לתושבי מוריה והשבטים. שערי בנפשך שכל התנועה מרעות ומכבים תזרום דרך שדרות העומרים לכיוון מודיעין. זה יהרוג את כל שכונת בוכמן, ולכן הטוענים את הטענה רוצים בעצם לגרום נזק לשכנים שלהם שגרים לידם, גם בבוכמן וגם ברעות. רעות לא בנויה להכיל את כל נפח התנועה הזה ולא יאשרו דבר כזה. מדובר במיעוט מיליטנטי שלא שם על השכנים. שיואילו בטובם ויתחשבו בשכנים שלהם. לא כל ילד צריך שיביאו אותו עד הכיתה. אפשר להגיע גם באוטובוס וגם באופניים, ואפשר גם ברגל".
לדבריו של פסי, פתיחת הכבישים עלולה לחשוף את העירייה גם לתביעות. "כשאתה עושה שינוי תכנית בניין עיר אתה משנה ייעוד וזה חשוף לתביעות", הוא מסביר. "צריך להביא בחשבון שבמקרה ועושים משהו שיכול לגרום לנזק לתושבים, יש הרבה תושבים גם בבוכמן וגם ברעות שיכולים לתבוע עקב שינוי תב"ע, ובטוח שבית המשפט יזכה אותם בתביעות. ברחוב קשת ברעות בזמנו היה שינוי תב"ע כשבנו את מודיעין, באזור של רחוב לוי, במרחק יותר קצר מהתב"ע המקורי, ותושבי הרחוב תבעו וזכו במאות אלפי שקלים. רעות נבנתה מראש בצורה שנבנתה בנפח מסוים והכבישים הותאמו לכך. העיר מודיעין באה אחרי רעות, ואחד הדברים שסוכמו זה שהעיר מודיעין לא תפגע באורח החיים ברעות. מי שבא לגור במודיעין ידע את הדברים מראש, ועכשיו הוא דורש לשנות את זה. יש תב"ע נפרדת לרעות למרות שזאת עיר אחת, ולכן מי שמדבר ככה לא מבין את המצב לאשורו. בנוסף, בעבר עמדנו בפני החלטה האם להרחיב את מו"ר או לפתוח תיכון חדש בבוכמן, אבל תושבי בוכמן לא רצו לפתוח בית ספר בשכונה שלהם ורצו ללמוד במו"ר. אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו".
