משפחת שילוני ממודיעין שילמה השבוע את המחיר הכבד של גל הטרור המשתולל ברחובות. הבן אלמוג נרצח בפיגוע דקירה בתל אביב והותיר אחריו משפחה אוהבת והמומה ואח תאום – סהר – מוכה יגון. אלמוג ירד מהרכבת בתחנת ההגנה בעיר, עלה למפלס הכביש ואז בעודו משוחח בטלפון עם חברתו נוי, תקף אותו מחבל ופצע אותו אנושות. כעבר מספר שעות הכריעה אותו הפציעה בבית החולים.

בני המשפחה קיבלו את הבשורה המרה כשעה לאחר האירוע, בגלל שיבוש בזיהוי שמו של החייל הפצוע, ששמו האמצעי עשהאל, כך שניסו לאתר את משפחת עשהאל. רק אחר כך התבררה הטעות. בתשע בערב, לאחר שנלחמו על חייו של אלמוג במשך שעות רבות, יצאו הרופאים מחדר הניתוח ובישרו להורים ולבני המשפחה האחרים כי אלמוג איננו. לבית המשפחה ברחוב כרכום בשכונת הפרחים החלו להגיע מכרים, שכנים, ידידים וחברי ילדות.

משפחת שילוני הגיעו למודיעין לפני 17 שנים, כשאלמוג ואחיו התאום סהר היו בני שלוש. בילדותו אלמוג למד בחינוך העצמאי בחשמונאים. בכיתה ט' הוא למד בישיבה חרדית ב"אור ברוך" בירושלים והיה חוזר הביתה פעם בשבועיים. הדת והאמונה היו חלק משמעותי ועיקרי בחייו, בכיתה י' החליט לעבור לישיבה תורנית וכך מצא את עצמו בישיבת "ידידיה" בפתח תקווה, עד הגיוס.

"הוא הספיק לעשות רק בגרות במתמטיקה וקיבל מאה", סיפרו לנו השבוע האם מיכל. "הוא היה מצוין בחידות ומשחקים אסטרטגיים. בזמן האחרון הוא התחיל לחשוב ולבדוק במה יעסוק כמקצוע. הוא תכנן להתחתן בתום השירות עם חברתו בשנתיים האחרונות וחשב כיצד יפרנס את המשפחה".

איזה ילד אלמוג היה?

"מגיל אפס הוא היה ילד אוהב וחכם, ילד של נתינה שאוהב לעזור לכולם. בבית ואצל הסבתא היה עוזר בבישולים ובניקיון. תמיד הוא ביקש ממני שאלמד אותו איך לבשל את המאכלים האהובים עליו ואחרים. הייתי נוהגת לומר שחברה שלו זכתה והוא יעזור לה בהכול, בתחזוקת הבית ועם הילדים. אלמוג וסהר היו חברים מאד טובים וישנו יחד באותו חדר. אלמוג היה כועס עליו כי הוא היה מסודר ואחיו מבולגן יותר. הבגדים שלו עכשיו מפוזרים על המיטה כי חיפשתי בגד עם הריח שלו, לא מצאתי. לכולם יש ריח של כביסה".

מה עוד ייחד אותו?

"הוא היה מאז ומתמיד חייכן. לא זכור לי פעמים שהחיוך שלו לא היה נסוך על פניו. לא הכרתי פרצוף אחר של אלמוג. הוא היה מחבק אותי הרבה, ילד חם ודואג. הידיים שלו היו כל כך חמות שגרמו להזיע. הוא היה משענת. כשהיינו מטיילים יחד הייתי משלבת את זרועי בזרועו ומרגישה שאני יכולה להישען עליו. חיילים שלו סיפרו כמה הוא היה מחזק אותם. אלה חיילים שחלקם התרחקו מהדת והוא היה שם בשבילם. כמה הוא רצה לעזור להם. בעלי אומר שהוא היה עקשן בפן החיובי. היתה לו מטרה והוא לא ויתר עד שהשיג אותה. הוא השיג לחיילים מועדון חברתי ונעליים מיוחדות, דברים בשווי של עשרות אלפי שקלים. הוא הביא אלינו חייל בודד בשמחת תורה. החייל הזה פרח, ראה מה זה אומר משפחה. הוא דאג לנזקקים, ילדים חרדים שלא תמיד המשפחה קיבלה את העובדה שהתגייסו לצבא והוא היה תחליף אב בשבילם. עד שהתגייס הוא היה עוזר לקשישים במודיעין ומטפל בהם. הוא מאד אהב את זה".

דאגת כשהוא התגייס?

"בצוק איתן לא ישנו חודשיים. סהר משרת בזיקים וכל הזמן נפלו באזור פצצות וטילים. אבל לא שיערתי שהסיוט הזה ידפוק לי בדלת".

האמונה עוזרת?

"אני מאמינה שכן. למרות שיש בי כעס. תמיד כשאני מתפללת אני אומרת 'אל תפגע בילדים שלי אני לא אעמוד בניסיון הזה'. שייקח לי יד, רגל, הכל, רק לא את הילדים שלי. מנהל בית הספר שאני עובדת בו הגיע לשבעה ואמר לי 'את לא יודעת כמה חדר המורים אבל' . זה כי רק על הילדים שלי הייתי מדברת".

מה הייתה השיחה האחרונה שלכם?

"יום חמישי האחרון זכיתי לבשל איתו ואחר כך טיילנו יחד בקניון. ואני שמחה על זה. היה לנו זמן איכות. בשבת גם בילינו המשפחה יחד, דיברנו וצחקנו. דיברתי איתו גם בדקות האחרונות שלו. ישבתי לצד מיטתו בבית החולים בנשימותיו האחרונות. התחננתי שייצא מזה. אמרתי לו: 'קום, אני אטפל בך, אכין לך את כל המאכלים האהובים שלך'. ראיתי את עצמי מתפטרת מהעבודה ונמצאת איתו בשיקום ובכל מה שיצטרך. נגעתי בו, חיבקתי וניסיתי לחמם אותו שיתעורר".

יש בך גם כעס?

"אומרים לי 'הבן שלך נרצח על ידי ערבים'. אני לא מעכלת שהבן שלי נרצח. אנחנו במדינת ישראל. זה לא נתפס".

יום הולדת משותף

הרב אליהו אלחרר, שליווה את המשפחה בשעותיה הקשות, סיפר לפני הלוויה: "אלמוג היה אדם תוסס שאהב לעזור לכולם. זו משפחה של נתינה שמנסה לאסוף את השברים וכולנו פה בהלם גדול. זו משפחה ותיקה בעיר שמוכרת פה לכולם" .

אלמוג נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים, בלוויה שהגיעו אליה מאות אנשים. אלמוג היה אחד מחמישה ילדים, אח תאום לסהר ואח לאחות גדולה ועוד אח ואחות קטנים יותר. הוריו יוסי ומיכל הם מוותיקי העיר, אמו עובדת כמורה בבית הספר משואת נריה בעיר והמשפחה חברה ב"קהילת קיפודן" ומתפללת בבית הכנסת ברחוב הקטן שבמרכז העיר

סהר שילוני סיפר על אחיו: "נלחמנו על המדינה הזאת וגם אלמוג נלחם על הגנת המדינה ולא כך זה צריך להיות שאנחנו פוחדים ללכת ברחוב. אומרים שאחים תאומים מרגישים תחושות דומות, ושמשהו קורה ואני יוכל לומר בודאות שאלמוג הוא הנפש התאומה שלי. בימים האחרונים חלמתי הרבה על מוות".

סהר סיפר כי לפני חודש הוא ואלמוג חגגו את יום הולדתם העשרים "בפאב בירושלים עם חברים, היה כיף וישבנו וצחקנו, והנה עכשיו קרה מה שקרה. אלמוג היה אח מדהים והיה ביננו קשר חזק מאד. לא התראינו פיזית שלושה שבועות. ביום ראשון השבוע הוא שלח לי תמונה שלו ובלילה דיברנו בפעם האחרונה".

זירת הפיגוע בתחנת הרכבת בתל-אביב (צילום מד"א)

ראש העיריה חיים ביבס שוחח עם האב יוסי כשבני המשפחה שהו ליד מיטת אלמוג בבית החולים. לאחר שנודע שאלמוג נפטר אמר ביבס: "משפחת שילוני היא משפחה ותיקה בעיר. אלמוג היה נער שאהב לעזור ולתרום לקהילה והיה מתנדב לסייע לפני החגים בגיוס תרומות לטובת משפחות נזקקות. גם אחרי שהתגייס לצבא המשיך בעבודת ההתנדבות לקהילה. בשם תושבי מודיעין אני מבקש לחזק את בני המשפחה ביום קשה זה".

* * *

אלמוג התגייס לחיל האוויר ושירת כמ"כ בכח האבטחה של בסיס נבטים בנגב, במסגרת פלוגת "מגיני הנגב" של גדוד 'נצח יהודה' של הנח"ל החרדי. בין שאר משימות הפלוגה, גם אבטחת בסיס חיל האויר בנבטים. אלמוג, שפיקד על כיתת חיילים, היה מפקד נערץ עליהם ושאף כל חייו להגיע לתפקיד קרבי בצבא. בגיוסו התראיין לאתר חיל האוויר ואמר שם: "רציתי מאד להיות לוחם ולקראת הגיוס עשיתי הרבה אימוני כושר גופני, ריצות ותרגילים, התכוננתי לשירות הצבאי זמן רב".

בתמונה: האם מיכל בחדרו של אלמוג. צילום אינגריד מולר