סגן אלוף במיל' אלון אביתר עסוק בימים אלה מעל הראש. גם במהלך הראיון שלנו "מתנפלים" עליו בטלפון כמעט כל תחנות הטלוויזיה והרדיו בישראל ומבקשים ממנו לתאם הקלטה, שידור חי או הגעה לאולפן לפרשנות על מבצע "צוק איתן".

"אני לא מסוגל להיענות לכולם, אבל אני יודע שזה ייגמר בעוד כמה שבועות, בינתיים אני קופץ מאולפן לאולפן, מה אני יכול לעשות?" הוא מתנצל על ההפרעה בראיון עימו, בביתו במכבים, "בעוד שעה אני נוסע לרוממה לערוץ 1 אז יהיה לנו מספיק זמן?" הוא שואל ומסמס לעוד מפיק שידאג לשלוח לו מונית "כי אני לא רכוב".

חיכו לרגע

בימים אלה אלון אביתר בן 47 תושב מכבים, דרוך כקפיץ ועוקב אחרי המלחמה בעזה שאיכשהו תפסה אותו כשהוא כבר אזרח לאחר 27 שנות שירות. בכל זאת רק לפני חודשיים ימים הוא הפך לאזרח רגיל מהשורה אחרי הרבה מאד שנים בצבא שאותן חילק כמעט שווה בשווה בין חיל המודיעין בו שירת 12 שנים ובין המינהל האזרחי כמומחה לפלסטינים שנתן למפקדים בשטח את הראיה הרחבה יותר של הבעיה הפלסטינית וגם את הדרכים לפתרון כשאת שש השנים האחרונות לשירותו הוא עושה כיועץ המתאם לפעולות בשטחים בכל הקשור לעניינים הפלסטינים.

אחרי ניסיון של שנים בשירות בעזה ובאיו"ש מבצע "צוק איתן" הפתיע אותך?

"ממש לא. החמאס נדחק לפינה וחיכה רק לטריגר כדי לפתוח באש על ישראל, וכך לצאת מהבידוד שבו הוא נמצא. המלחמה הזאת משרתת את החמאס וחטיפת שלושת הנערים ואחר כך שריפת הילד בירושלים היו רק המרעום לפיצוץ הגדול ובישראל ידעו שזה יקרה"

מדוע החמאס נדחק לפינה?

"הסיבות הן כמובן פוליטיות אבל נעוצות גם במימד הכלכלי. החמאס בעזה הרגישו מבודדים מאד אחרי שהמצרים ניתקו אותם מעורק החיים העיקרי שלהם והכלכלי שהם היו המנהרות בין עזה למצרים"

תסביר מדוע זה קרה?

"עלייתו של א-סיסי לשלטון במצרים לוותה בשורת צעדים נגד חמאס. א-סיסי רואה בחמאס אויב כמו שמובראכ ראה באחים המוסלמים אויב, ולכן א-סיסי החליט לנטרל את החמאס ממקורותיו במצרים כלומר מהאחים המוסלמים. סגירת מעבר רפיח היה הצעד המשמעותי ביותר שלווה כמובן בהרס המנהרות מתחת לציר 'פילדלפי'. הצעדים האלה ניתקו לגמרי את עזה מעורק החיים שלה, כשבמקביל האחים המוסלמים הוצאו מחוץ לחוק במצרים, מה הכניס את החמאס ללחץ, שאי אפשר היה לשלם משכורות לפעילים והרגשת המחנק הלכה והתהדקה".

ולא היתה להם אלטרנטיבה?

"החמאס בנוי על תשתית כספית, כל דבר מבוסס על תשלום. החמאס התפתח כתנועה חברתית מימיה הראשונים בשנת 1987 של השייח' יאסין, אמנם על דגלה חרותה הסיסמה לשחרר את פלסטין ולהנהיג בשטח מדינת הלכה איסלאמית, אבל לצד הג'יהאד וה'שהדה' שהוא 'מות הקדושים' שלהם כלומר השהידים, הזרוע השניה של החמאס היא לחדור ללב האוכלוסיה וזאת זה הם עושים בעזרת חינוך, רווחה ובריאות, דברים שעולים כסף רב. החמאס נשען על הכנסות כספיות וכשאלה נקטעו, הם נקלעו למצוקה"

ואז הגיעה חטיפת שלושת הנערים, שנעשתה ע"י מחבלים מחברון, אז מה הקשר לעזה?

"יש קשר בין החטיפה ועזה, כי חמאס חברון קשור מאד לחמאס עזה, וכשפעולת החטיפה נכשלה, התסכול בחמאס גדל מאד, אחר כך הילד הפלסטיני נרצח ונשרף בירושלים והקרקע הייתה בשלה למלחמה".

מדוע תיסכול? הרי נרצחו שלושה נערים?

"כן אבל הכוונה הייתה לבצע חטיפה לצורך שיחרור אסירים ולא רצח. אלא שמשהו השתבש להם והם רצחו את השלושה, מבחינת החמאס זה כישלון בהשגת היעד שהוגדר מראש לשיחרור אסירים. ברגע שהמשימה נכשלה, חמאס עזה שרואה עצמו אחראי על חמאס פלסטין כולו, לקח אחריות ומחוייבות על העניין, והמלחמה פרצה".

חברון מעוז קיצוני של חמאס

לפי מה שאתה מתאר, ייתכן שאם ישראל היתה משחררת קצת לחץ מעל הרצועה, היינו חוסכים מלחמה?

"ישראל הטילה על עזה מצור ימי ומצור אווירי, אבל אפשר להניח שאם ישראל הייתה מסירה חלק מההגבלות הכלכליות על שלטון החמאס בעזה, באופן שבו זה לא יסכן את ישראל ושזה לא יזלוג לטרור, זה היה עשוי להוריד את מפלס הלחץ הפנימי בעזה ולצמצם את תמריץ החמאס לפתוח במלחמה".

בוא נחזור לאקט החטיפה, מי הם החוטפים?

"הם אנשי חמאס מובהקים משתי חמולות חברוניות מוכרות מאד. האחד בן למשפחת קוואסמה שמונה עשרת אלפים איש והשני בן לחמולה קטנה יותר בשם אבו אל עיישה. צריך לזכור שחברון היא המעוז הכי גדול והכי קיצוני של החמאס בגדה, זו עיר קיצונית ודתית מאד, קרובה פיסית לעזה ויש הרבה קשרי משפחה בין עזה לחברון. זאת סביבת הגידול הטבעי של  החוטפים שלמעשה גדלו חיו ונשמו את החמאס ואת  האווירה של להרוג יהודים"

ובכל זאת השב"כ עדיין לא תפס אותם.

"נכון ואני לא מתפלא, כי בחמאס יש מידור קשה שמונע גילוי. המידור הפנימי של אנשי הזרוע הצבאית בחמאס הוא מרכיב חשוב בהגנה שלהם וכך מאד ייתכן שהחוטפים בכלל לא יודעים מי אלה שצריכים להסתיר אותם או להבריח אותם, אבל בסוף הם יעשו את הטעות ויעלו".

ככה זה עובד?

"כן. חטיפה לצורך שיחרור אסירים שקול למגה פיגוע ולכן הוא מתקבל בדרגים גבוהים. זה לא ששני החוטפים החליטו יאללה הולכים לחטוף מתנחלים. לא. היתה מעטפת חיצונית של פעילים שהעניקה לוגיסטיקה, צריך מחבוא, מקום שאפשר להחזיק חטוף, צריך אמצעי קשר לניהול מו"מ עם ישראל, צריך מזון, מים, אבטחה ותצפית למקרה שהשב"כ או הצבא מגיעים, זה לא פשוט".

למה אתה אומר חטוף ולא חטופים?

"כי להערכתי ואני מדגיש שזו הערכה אישית שלי, הם התכוונו לחטוף ישראלי אחד, אלא שלרכב כשהוא עצר לטרמפ קפצו שלושה פנימה, אתה יודע איך זה בטרמפים? רכב עוצר וכולם נדחפים לדלת, ולא הייתה להם ברירה והם נסעו עם שלושה ישראלים".

ומה השתבש?

"הטלפון, פתאום הייתה שיחת טלפון ואז החוטפים נכנסו ללחץ ורצחו את השלושה. עכשיו מה עושים עם שלוש גופות? זה לא פשוט, כי שלוש גופות זה נטל כבד מאד. הם היו בטוחים שכל צה"ל כבר אחריהם, ומיהרו לקבור את הגופות ולהיעלם, למרות שהם התכוונו להחזיק בחטופים בחיים, זה לא עבד לפי התוכנית".

אולי הם רצו לרצוח מתנחלים וזהו?

"לא. החיילים סעדון וסספורטס היו קורבן לרצח לשם רצח, אבל מאז גלעד שליט, חטיפה לצורך מיקוח הפכה ליעד אסטרטגי של החמאס והם הצהירו על כך לא פעם".

המנהרות – ענף כלכלי גדול

בוא נחזור לעזה ונדבר קצת על המנהרות

"המנהרות ההתקפיות שמגלים עכשיו ב'צוק איתן' אינן סטארטאפ חדש, אלא המשך והתמקצעות של עשר שנות חפירת מנהרות בין עזה למצרים, עד שהמצרים הרסו אותם בבת אחת".

המנהרות לכיוון מצרים נועדו לצרכים כלכליים והמנהרות לכיוון ישראל לצרכים התקפיים

"נכון. המנהרות בכלל היו הענף הכלכלי הגדול ביותר בעזה, היתה לנו בצה"ל הערכה שבין עזה למצרים יש מאות מנהרות ושעבר בהן הכל, החל מאדם בודד עד לרכבים מפוארים שנסעו חופשי בתוך המנהרות, דרכן עברו הכספים למשכורות לאנשי החמאס, דרכם עברו הסחורות, מיליוני טונות של מלט לבניית עוד ועוד מנהרות, וסביב המנהרות התפתחה כלכלה שלמה, רבבות עזתים עבדו סביב המנהרות, חוץ מחופרים היו גם מומחי חשמל ותאורה, מומחי מיזוג אוויר כדי לאוורר את המנהרות, מומחי תשתיות, בנאים, אנשי בטון ומלט, אנשי תקשורת שסללו קווי טלפון, ובמעגל השני קייטרינג והזנה לאלפי העובדים, אנשי ניקיון ובעצם בכל מקצוע".

והמנהרות היו שייכות לחמאס?

"המנהרות היו שייכות לחמולות של אנשי חמאס, כל חמולה החזיקה בכמה מנהרות וגבו עליה מס, ממש כמו במעברי הגבול, אם אתה יבואן מלט שרוצה להעביר עשרה טון מלט, אתה משלם מס למפעילי המנהרה, אם לא, המלט לא יעבור. ככה זה עבד".

ואיך זה שאצלנו בישראל לא עשו כלום בנושא המנהרות? יכול להיות שלא ידענו בכלל על המנהרות ההתקפיות שמובילות לקיבוצים?

"המודיעין שלנו למיטב הבנתי כן אסף מידע על המנהרות באופן פעיל ואקטיבי ומיפה את מערך המנהרות. זו היתה בהחלט אחת המשימות המרכזיות של מערך המודיעין כולו, אבל למה זה נשאר כך ולא עשו עם זה כלום?, זה כבר לא במגרש הצבאי".

הרוב רוצה שקט

בוא נדבר קצת על ערביי ישראל בכל הסיפור הזה

"הסיפור של ערביי ישראל הוא מאד מורכב ולא תמיד מדוייק בתקשורת הישראלית מבחינת ההתייחסות אל המיעוט הגדול הזה שכולל כמיליון וחצי ערבים שהם נתינים ישראליים לכל דבר".

כלומר?

"כשאנחנו בישראל מנתחים את ההתנהגות של ערביי ישראל, חובה לזכור כמה עובדות ובראש ובראשונה שמרבית ערביי ישראל לא מעורבים בטרור או באלימות מכל סוג שהוא ושהם אינם פעילים נגד המדינה ולא יוצאים בהצהרות נגד המדינה".

אבל בכל זאת רואים אותם מפגינים בחיפה וביפו ובאום אל פחם וקלנסוואה עם דגלי פלסטין ביד, אז אם אתה מניף דגל פלסטין – לך תחיה עם פלסטינים, לא?

"אלה שמפגינים עם דגלי פלסטין הם מיעוט קטן מאד. הרוב רוצים שקט, רוצים להתפרנס ולעבוד ותדע שיש קבוצה שהולכת וגדלה של ערבים ישראליים שמאד מאד רוצים להשתלב ולהיטמע כאן בחיי המדינה, כי הם יודעים שיש להם מה להפסיד אם הם לא ישתלבו כאן, למרות שהם קרועים בזהותם הלאומית".

מהו סדר העדיפות של הזהות הלאומית של ערביי ישראל?

"קודם כל הם פלסטינים, אחר כך ערבים, אחר כך מוסלמים ולבסוף ישראלים. זה הסדר וזה קשה, כי לנו יש את הזהות היהודית והישראלית ולהם יש ארבע זהויות שצריך לחיות איתן".

אם רובם הגדול של ערביי ישראל הם 'בסדר' איך זה שהדימוי שלהם אצלנו היהודים הוא של מחבלים? אולי לחברי הכנסת שלהם יש חלק בכך?

"נכון שיש בעיה עם חברי הכנסת. למרות שמרכז המחקר של הכנסת בדק וגילה ששמונים אחוז מהפעילות בכנסת של הח"כים הערבים בכלל לא שייכת לסכסוך הפלסטיני ישראלי, נוצר דימוי כזה אצל הישראלים".

הנה תראה את ח"כ חנין זועבי וג'מאל זחאלקה?

"חנין זועבי היא קוריוז, היא לא מייצגת את מה שמרבית ערביי ישראל חושבים, למרות שבעיני לא מעטים מערביי ישראל היא סמל".

מה מדינת ישראל צריכה לעשות כדי שלא תגדל כאן פצצת זמן?

"מדינת ישראל צריכה להתייחס לחברה הערבית בצורה טובה יותר, לעשות הכל כדי לפעול לשילוב הערבים בחיי המדינה ככול שניתן. ערביי ישראל מוכרחים לקחת חלק בהוויה הישראלית, לא צריך לדרוש מהם לוותר על הזהות הלאומית שלהם כי זה לא יקרה, רק עם שילוב הערבים במדינה בצורה טובה יותר, יביא להפחתת הלחץ שמצטבר ולרגשות אנטגוניזם שמצטבר אצלם. מדינת ישראל צריכה להיות מדינה קולטת ולא פולטת של אזרחיה הערביים, לכן אני לא כך כך מבין את החלטת שר החינוך לצמצם את לימודי השפה הערבית".

(צילום: אינגריד מולר)