קרבי זה הכי אחותי

יהודה גולן

לפגישה עם רס"ן יואב ברטל בביתו שבשכונת המגינים בעיר הצטרפו שתי לוחמות מגדוד "קרקל": שקד חבר ויפעה יונגרמן. שתיהן בנעלי צנחנים גבוהות ואדומות, נשק אישי מסוג מיקרו תבור (ה"מילה האחרונה" בצה"ל), בגדי עבודה מאובקים, דרגות סמל על השרוול וטונות של ביטחון עצמי וגאווה במה שהן עושות. כלומר לוחמות חי"ר "רובאי 07", "שזה בדיוק כמו לוחם בגולני או בגבעתי", הן אומרות.

יואב ברטל, הסמג"ד שלהן עד לפני שבועיים שלושה, מהנהן בראשו ומאשר: "גדלתי בגבעתי ואני יכול לומר לך בביטחון מלא שאין שום הבדל ברמת היכולת המבצעית והכשירות של חיילות קרקל ושל חיילי גבעתי".

לשקד ויפעה היה ברור שהן תלכנה לקרבי. "להכי קרבי שאפשר", אומרת שקד, בוגרת תיכון עירוני ג' בעיר ומיד מוסיפה: "אני אחת מזוג תאומות ודווקא אחותי התאומה היא הפחות מפונקת. כולם היו בטוחים שאני אהיה פקידה באיזה מקום והיא הקרבית, אבל זה יצא הפוך".

מה הביא אותך להתגייס דווקא לגדוד קרקל?

שקד: "מכיתה ו' רציתי שירות משמעותי וקשה וידעתי שאלך לשירות קרבי. החלטתי שזה יהיה הכי  קרבי שיש. כלומר להיות לוחמת. ולוחמות רובאי שבע יש בצבא רק בקרקל ובמג"ב.  זה היה טבעי עבורי לבקש קרקל".

יפעה?

"אני בכלל חשבתי להיות חובשת או פראמדיקית אבל כשקיבלתי את המנילה הביתה  והציעו לי קרקל, התחלתי להתעניין מה זה. היתה לי חברה ששירתה בגדוד וככה הגעתי לקרקל ואני לא מצטערת לרגע".

זה אומר הקרבה וגם חתימה בקבע.

שקד: "נכון. אנחנו עושות שלוש שנים, ויש לנו מוטיווציה גבוהה מאד". יפעה, בוגרת תיכון עירוני א' שכבר סוגרת כמעט שנתיים שירות, מוסיפה: "בהתחלה לא חשבתי על כך לעומק, שאני צריכה לחתום עוד שנת קבע. אבל עכשיו, כשחברות שלי השתחררו כבר ויצאו לטיולים בעולם, אז זה עושה לי צביטה בלב. הן בתאילנד ואני כאן במדבר. אבל בשורה התחתונה אני מרוויחה מזה יותר".

במה?

"השירות בקרקל די שינה לי את החיים, את הגישה לחיים. אני היום הרבה יותר בוגרת. הכל נכנס אצלי לפרופורציות. החשיבה, העשייה, הכל השתנה. אם אני יודעת שמחר יוצאים למדבר לתרגיל ושנמות שם מחום, אז מה הטעם שאני אתלונן עכשיו על דברים קטנים יותר?".

ואת שקד, מדוע דווקא לוחמת?

"כי באתי ממשפחה שיש בה הרבה קצינים והאמת, גם המחשבה שאם לא אני ולא אתה ולא ההוא, אז מי יעשה את העבודה הזאת…"

ואתן מרגישות לוחמות ממש כמו הלוחמים הבנים?

"כן בטח, אין שום הבדל ביננו", אומרת יפעה. "אני ממש לא מרגישה שונה מהבנים", מוסיפה שקד.

כשאתן מגיעות הביתה לסוף שבוע החברים מחליפים איתכן סיפורי קרבות?

יפעה: "אצלי רוב החברים לא בקרבי, אלא בעיקר ביחידות מודיעין. אבל יש לי חברה אחת לוחמת בגדוד האיסוף הקרבי, אז אנחנו מחליפות חוויות מהשטח". שקד: "רוב החברים שלי קרביים ויש מדי פעם החלפת חוויות. הם מאד מפרגנים לי וממש לא מפחיתים בערכי. בעיני החברים שלי בעיר אני לוחמת ממש כמו שהם לוחמים בצנחנים או בגולני".

לא מזלזלים בעובדה שאת אישה?

"ממש לא, להיפך. כולם מפרגנים לי".

ועל מה את מדברת עם החברים בערבי שישי?

"על איך היה במארבים ומה עושים בסיורים. מחליפים חוויות מהשטח ועל העניינים הרגילים של צבא".

איך אתן מסתדרות בשטח בנושא האיפור, התסרוקת, ציפורניים ובכלל כל העניינים ה"נשיים"?

"בקרקל אין ציפורניים. אתה רואה, נכון?" יפעה ושקד פורשות את כפות ידיהן שציפורניהן גזוזות. "אי אפשר לירות בנשק עם ציפורניים ארוכות", הן מדגישות.

גם על איפור ויתרתן?

יפעה: "זאת בעיה אבל מסתדרים בכל מקום".

ואשאל במלוא הרצינות לטובת הקוראות ששואלות את עצמן. בכל זאת – נשים בתפקידי לחימה. איך מסתדרים עם הצרכים המיוחדים?

"אם אתה מתכוון לנושא המחזור, אז כשמחליפים תחבושות היגייניות שמים בשקית ניילון. אין מה לעשות".

שקד: "אם יש כאבי מחזור לוקחים כדור אדויל וזהו".

יפעה: "שמים את כל הפדים והטמפונים בשקית ואחר כך זורקים".

שקד: "לגבי תסרוקת אתה לא תחשוב על זה, אבל אחרי שבוע שטח אם הבנות נכנסות למקלחת ואחר כך היא מסתרקות, חצי מהשיער נשאר על המברשת בגלל הקשרים בשיער".

מפחיד לא?

"אין מה לעשות. יש בקרקל פתגם ידוע – השטח זה הבית, הבסיס זה מלון והבית זה חלום".

ידעתן לקראת מה אתן הולכות?

שקד: "זה שירות לא פשוט בכלל. לא כל בחורה תסכים לוותר על המזגן במשרד ועל כוס הקפה בבוקר. ויש לי יובש על השפתיים מהשמש אבל זה בסדר וזה יסתדר".

למה הן בוכות?

יואב ברטל, בן 33 מקיבוץ החותרים, התגייס בשנת 2000 והחל את דרכו בחטיבת גבעתי, בה עשה מסלול לוחם קלאסי: מ"פ, קמב"ץ וקצין אג"ם. לאחר פציעה במלחמת לבנון השניה והורדת פרופיל ("זה זמני, עוד ניתוח אחד ואני בקרוב אעלה חזרה את הפרופיל") מצא את עצמו בגדוד קרקל, שבו 70% בנות לוחמות והשאר לוחמים חיילים.

לקרקל הגיע יואב בשנת 2006 כשהגדוד ישב בערבה והיה מ"פ במשך שנה ושמונה חודשים, אחר כך שימש קמב"ץ הגדוד כשנה ובשנת 2013 התמנה לסמג"ד. שלוש שנות לימודים בבר אילן קדמו למינויו כסמג"ד, בתפקיד שימש עד לאחרונה ודילג לתפקיד קצין אג"ם בחטיבת אילת.

יואב – מה זה עושה לקצין קרבי כשהוא מגיע לגדוד עם בנות לוחמות?

"שמע, זה אירוע משמעותי עבורי להגיע לגדוד כזה. כשהגעתי לקרקל מיד נדלקתי על הגדוד ועל הרכב הכוחות המיוחד שלו. כלומר השילוב בין חיילים וחיילות. תבין – כשאני התגייסתי לא היו בנות לוחמות בצה"ל וגם בשירות שלי לא הכרתי לוחמות ממש. הכרתי מדריכות ובעלות תפקידים אחרים אבל הן לא לוחמות. כאן נפגשתי בפעם הראשונה עם בנות שלוחמות ממש. שוכבות במארבים, מבצעות סיורים על קו הגבול, נתקלות בירי, נכנסות ממש לקרב. זה היה עבורי משהו חדש לגמרי".

איך היה המפגש הראשון שלך עם לוחמת?

"אני מוכרח להתוודות שגם עבורי בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה. אבל המפגש הראשון של לוחמות היה סיפור. הייתי מ"פ טרי בגיזרת חצבה בערבה ונכנסה אלי חיילת לראיון. התחיל הראיון ובשלב מסויים החיילת הלוחמת פרצה בבכי. ברגע הראשון לא ידעתי מה לעשות. הגשתי לה כוס מים אמרתי לה 'תמתיני פה רגע' ויצאתי מהחדר".

דווקא אתה יצאת מהחדר?

"כן, רציתי לחשוב מה עושים. צילצלתי למג"ד שלי ואמרתי לו 'שמע המג"ד יש לי כאן אירוע, חיילת בוכה'. המג"ד ענה לי 'זה בסדר, שים לה קנקן מים ותראה שהיא לא מתייבשת ותמשיך'. וככה היה. מאז הבנתי שלפעמים אצל הלוחמות הרגש עובד חזק יותר מאשר אצל גברים וזה בסדר שהן בוכות. מותר להן וזה לא אומר שהן לוחמות פחות טובות".

בראיה כוללת עד כמה באמת תרומת החיילות מכרעת ללחימה?

"יש כמובן חסרונות לבנות, אבל בגדול היתרונות שלהן עולים על החסרונות".

איפה היתרונות שלהן?

"למשל יכולת הריכוז שלהן והמיקוד במשימה. קח לדוגמה מארבים. אם אני ואתה כגברים נשב במארב, ברבע השעה הראשונה נהיה בריכוז גבוה מאד אבל אחרי שעה אולי פחות כנראה ששנינו נירדם במארב. וגם אם יתדרכו אותנו שהאוייב אמור להגיע לנקודה מסויימת ולפני שהאוייב מגיע לאותה נקודה אסור לירות, אנחנו כחיילים גברים, ברגע שנזהה את האוייב – ישר נפתח באש".

ואצל הלוחמות?

"הן יכולות לשכב במארב שעות ולא לאבד ריכוז או הקשבה. הן ימלאו את הפקודות כלשונן וימתינו אפילו שזיהו את האוייב ממש עד הנקודה שנקבעה כדי לפתוח בירי. ואתה יכול לבדוק אותי. זה בדוק. ללוחמות יש הרבה יותר סבלנות וסובלנות, יותר אורך רוח, הן גם פוגעות טוב יותר בירי ובכלל הן הרבה יותר בוגרות מגברים".

כלומר יש הבדל ממשי לטובת הבנות?

"כן. למשל חייל בגבעתי או בכלל חייל חי"ר, הוא לא כל כך מבין את כלל המערכת. הוא מתרכז במה שהוא צריך לעשות. אצל הבנות זה אחרת. הם מתעניינות ושואלות מה קורה מסביב בכל המערכת. יש להן ראיה הרבה יותר רחבה".

והחסרונות?

"יש להן מגבלות בנשיאת משקל לאורך זמן. כמות הציוד שאני יכול להעמיס על לוחמת היא מוגבלת כי יש לה רחם והיא צריכה ללדת וגם כי אני לא רוצה לגרום לה נזק בלתי הפיך לכל החיים. בנוסף סף השבירה שלהן מהיר יותר".

ואיך מתגברים על זה?

"לכן הגדוד משולב, ויש 30% בנים, שבחלקן נועדו למלא את התפקיד של נשיאת משקלים. יש מא"גיסטיות בגדוד אבל את המא"ג אני מעמיס על חייל".

ועד כמה זה משמעותי בבט"ש?

"בבט"ש זה לא מפריע לי. גם אם תהיה כניסה קרקעית רחבה לסיני נכון שיילכו ברגל, אבל השלב השני יהיה מוסק או ברכבים".

על בנים ועל בנות

רס"ן יואב – התגברות האיומים מסיני כולל חיזוק דאע"ש בסיני והטרור מעזה שנכנס לסיני משפיע על מוכנות הגדוד?

"התמונה בגבול עם מצרים השתנתה. לי ברור שגבול ישראל-מצרים יהיה החזית הבאה שלנו. אנחנו רואים איך הטרור יורד מכיוון רצועת עזה לכיוון שלנו, ואיך האיומים מסיני הולכים ומתגברים. אגב – לא רק עלינו אלא גם על המצרים. היום החיילים המצרים על הגבול שומרים על עצמם עם הפנים הפוך, לכיוון מצרים, שדאע"ש לא יחטוף אותם".

והגדוד מוכן לאתגרים האלה?

"מוכן ומזומן".

בזמן חירום מה עושה גדוד קרקל?

"בזמן מלחמה, גם אם נפתחת חזית לחימה מול המצרים בסיני, הגדוד אמור להישאר במקומו עם קו הגבול עם מצרים, לאבטח את הגבול היבשתי הארוך ובשלב שני אפילו לחדור פנימה לתוך סיני ולתפוס שם עמדות".

ולוחמות קרקל יכולות לעמוד בדרישות לחימה כאלה?

"ודאי. הלוחמות בקרקל עוברות מבחני רובאי 07 מלא, הן עושות אחד לאחד מה שעושים לוחמי גבעתי, לא פחות. ולכן רמת הכשירות ורמת הלחימה של לוחמות הקרקל היא לא פחותה משל חיילי חי"ר אחרים".

איך בקרקל מקבלות את הוויכוח הציבורי בעניין שירות בנים בנות ביחד?

"שהרבנים יבואו לראות איך הגדוד עובד ומתפקד בנים בנות ביחד", אומרת יפעה. "יש הפרדה מוחלטת בין בנים ובנים, ותהיה להם הוכחה חיה לכך".

שקד: "אם אנחנו שוכבים במארב חייל ליד חיילת, ואפילו הגוף מתחכך אחד בשני כי במארב שוכבים צמודים, אף אחד לא חושב על הדברים האלה כי אנחנו מרוכזים במארב או בתצפית. במארב אנחנו מחכים לאוייב שיגיע, אז לא חושבים על דברים אחרים".

יואב: "בגדוד קרקל יש קסם מיוחד ויש גם יתרון אדיר. עובדה שהקימו עכשיו עוד שני גדודים דומים: 'אריות הירדן' שיושבים בגבול ירדן בחטמ"ר הבקעה וגדוד 'ברדלס' שיושבים על גבול ירדן לאורך הערבה".

מה יהיה התפקיד הבא שלך?

"לא יודע, אבל בראיון עם מפקד האוגדה דיברתי על כך שאני רוצה מאד להיות מג"ד קרקל. יש הבנה שאחרי התפקיד הנוכחי בחטיבת אילת זה יקרה. אם לא אצליח להעלות חזרה את הפרופיל. אם הפרופיל יעלה כנראה אחזור לגבעתי".

והבנות הלוחמות?

"אני סומך עליהן לא פחות מעל כל לוחם חי"ר אחר, בכל המישורים, ובעיקר המבצעי. זאת נוסחה מצליחה ולכן לא סתם העתיקו ושיכפלו את הגדוד בעוד שני גדודים".

(צילום: דובר צהל)

2015-10-01 01:00:00
2036-02-02 00:58:00

כתבות נוספות

גם להם מגיע בית

סניף איחוד הצלה במודיעין זכה סופסוף למבנה קבע משלו, הודות לתורמים מארה"ב, שישמש להכשרות מקצועיות

על הצד השקוף

זוג זקנים שמנסים להיאחז בחיים מול חברה שרואה בהם מיותרים. קומדיה אנושית ומרגשת עם ציניות, הומור ומחשבה לעתיד

100 אלף תושבים, סניף דואר אחד

המשבר בדואר ישראל פוגע גם בתושבי מודיעין: הסניף בסולומון סנטר נסגר, זה שברעות עומד בפני סכנת סגירה ולתושבים נותר רק הסניף בקניון • אבל יש גם בשורות טובות: בעירייה מנסים למנוע את סגירת הסניף ברעות, ובדואר מתכננים פתיחת סניף חדש בשכונת מוריה

על הצד השקוף

זוג זקנים שמנסים להיאחז בחיים מול חברה שרואה בהם מיותרים. קומדיה אנושית ומרגשת עם ציניות, הומור ומחשבה לעתיד

המשך קריאה »

100 אלף תושבים, סניף דואר אחד

המשבר בדואר ישראל פוגע גם בתושבי מודיעין: הסניף בסולומון סנטר נסגר, זה שברעות עומד בפני סכנת סגירה ולתושבים נותר רק הסניף בקניון • אבל יש גם בשורות טובות: בעירייה מנסים למנוע את סגירת הסניף ברעות, ובדואר מתכננים פתיחת סניף חדש בשכונת מוריה

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך