שאלות מוסר בימי מלחמה

אביגיל ברוכין

כמו רוב המדינה בשבועות האחרונים גם אני מבלה את רוב היממה מול מבזקי החדשות. מיונית לוי, לרוני דניאל, לדני קושמרו, לשדרני השעות הקטנות של הלילה שאת שמם איש אינו זוכר, וחוזר חלילה. יממה אחרי יממה של ידיעות מהשטח, מומחים מוסמכים, ופרשנויות שטוחנות מים אחת אחרי השנייה. אלא שמידי פעם עולה שאלה קונקרטית מבעד למסך הברברת שיש מה לדון בה. לפני כמה לילות, עלתה שאלה כזאת, כשאחד השדרנים שאל חד וחלק את המרואיין האם המוסריות של צה"ל גובה את חיי חייליו.

אחרי שני משפטים שהיוו הקדמה לתשובה ארוכה ומייגעת לא טרחתי להקשיב להמשך הנאום של המרואיין. את התשובה האמתית כולנו כבר יודעים, והיא מכילה מילה אחת בלבד – כן. כן, איבדנו ועוד נאבד חיילים בשם המוסר. אני לא קופצת לקרוא לצה"ל "הצבא המוסרי בעולם", יכול להיות שיש צבאות מוסריים מאתנו שראויים לתואר הזה, וגם לנו יש כישלונות בדמות ארבעת הילדים המתים בחוף ברצועה, או בית הספר של אונר"א. אבל האם יש נקודות בהן אנחנו משתדלים לשמור על צלם אנוש? יש גם יש. בין אם בדמות שיחות הטלפון לבתים שסומנו כמטרות, בין אם בנוהל "הקש בגג", בבית החולים שהוקם על הגבול, וכן הלאה. אך האם כל הפעולות הללו הובילו לאובדן חיי אדם? כן.

* * *

כי תכלס, יכולנו לפעול אחרת. יכולנו להרים את כל רצועת עזה באוויר ולגמור סיפור. יכולנו לתקוע כדור בכל מטרה חיה, פעיל חמאס או אזרח. יכולנו לתקוף בלי התראה מראש ולחסל ציוד ובני אדם יחדיו, אבל בחרנו שלא, והבחירה הזו מתממשת בדמותם של אינספור ארונות מכוסים בדגלי ישראל, משפחות שכולות, ונרות זיכרון. זו לא אינפורמציה חדשה לאף אחד, כבר ידוע מה המחיר הכבד שאנחנו משלמים פעם אחר פעם, והשאלה שנשאלת בכל הזדמנות היא האם הוא שווה את האובדן. האם אנחנו צריכים לשלם בחיי אדם על חיי אדם מהצד השני. בימים האחרונים אני שומעת הרבה קולות, בין אם מקבוצות צעירים ששים אלי קרב ובין אם מאימהות חרדות, שלא. שקדושת חיי האדם שאנחנו מבקשים לנכס לעצמנו אובדת ברגע שהיא מגיעה אל סף דלתנו. המחיר הכבד שאנחנו משלמים בשם המוסר יקר לנו מידי, ויש לשקול מחדש סדרי עדיפויות.

ובכל פעם שקול כזה נשמע באוויר אנחנו מאבדים טיפה מהזכות שלנו לקרוא לעצמנו "צבא מוסרי" או אפילו מדינה מוסרית. כי בסופו של דבר, אנחנו והחמאס לא מאד שונים. שנינו נלחמים על זכות קיום, שנינו נחושים להכניע את הצד השני, לשנינו אינספור אמצעים לפגוע ולחסל ולהשמיד. ההבדל היחיד בינינו הוא המוסריות שמאפיינת או לא מאפיינת את הפעולות שלנו. כל מה שעושה את השוני בינינו לבין החמאס שאנחנו כל כך אוהבים לגנות זה הרצון לחוס על החפים מפשע, גם במחיר חיי אדם. אנחנו מתיימרים להבדיל בין אויב לבין אזרח שנקלע לאש משני הצדדים, ולרחם עליו, ולעזור לו גם אם זה עלול לפגוע בנו בעתיד. אנחנו לא פוגעים בגברים, נשים וילדים שאין להם חלק בלחימה, ואפילו אם יש להם אנחנו מנסים הכל לפני שאנחנו לוחצים על ההדק. אנחנו רוצים להאמין שבניגוד לחמאס אנחנו עוד שומרים על מינימום של דרך ארץ שצריך להיות הבסיס הפנימי לכל אחד שמעז לקרוא לעצמו מוסרי, זכות שכולם צריכים לשאוף אליה.

אז כן, זה עולה לנו בחיי אדם, וזה שווה את זה. הייתי מקריבה את חיי, ואת חיי משפחתי, בשם אותו מוסר שהיה ועודנו טיפת האנושיות האחרונה שנשארה לנו. רק בגלל שאנחנו במלחמה, רק בגלל שאנחנו תחת איום, לא מצדיק אובדן עשתונות והידרדרות להתנהגות פרימיטיבית של "הרוג או שתיהרג". אידאלים ואמות מוסר בניגוד למה שרבים חושבים, הם לא משהו שנועד לדיונים פילוסופים בבתי קפה בעתות שלום. הם נועדו ללוחמים בשדה הקרב, לתקופות של שפיכות דמים, של מצוקה נפשית ודילמות פנימיות. מוסר הוא כל מה שעושה אותנו לבני אדם ולא לחיות, ולכן בדיוק בגלל שאנחנו עומדים מול אויב שלא מחויב להן, אנחנו מחויבים להן. כי היום שבו לא נסכים לאבד חייל ישראלי בשביל חייו של ילד פלסטיני חף מפשע הוא היום שבו נהפוך להיות חמאס לכל דבר, ואז כבר לא יישאר לנו בשם מה להילחם עוד.

2014-07-29 01:00:00
2014-07-29 01:00:00

כתבות נוספות

ועכשיו למאני טיים

עירוני מודיעין הפסידה לנתיבות, מובילת הטבלה, אבל הבטיחה את מקומה בפלייאוף ותחכה כעת לראות מי יהיו היריבות במאבק על העלייה

בריא וצבעוני

השבוע במדור: מרק כתום חורפי עם טוויסט מרענן, וירקות פריכים בטעמים מפתיעים

צפוף פה, צפוף

חודשיים אחרי הפתיחה החגיגית של מועדון הגריי במע"ר ומבקרים רבים במקום מדווחים על צפיפות בלתי נסבלת: "אי אפשר לזוז, אפילו המלצרים לא מצליחים להגיע לשולחנות" • בעלי המועדון: "נמשיך להביא מוזיקה ותרבות איכותית שישמחו את תושבי מודיעין"

ועכשיו למאני טיים

עירוני מודיעין הפסידה לנתיבות, מובילת הטבלה, אבל הבטיחה את מקומה בפלייאוף ותחכה כעת לראות מי יהיו היריבות במאבק על העלייה

המשך קריאה »

צפוף פה, צפוף

חודשיים אחרי הפתיחה החגיגית של מועדון הגריי במע"ר ומבקרים רבים במקום מדווחים על צפיפות בלתי נסבלת: "אי אפשר לזוז, אפילו המלצרים לא מצליחים להגיע לשולחנות" • בעלי המועדון: "נמשיך להביא מוזיקה ותרבות איכותית שישמחו את תושבי מודיעין"

המשך קריאה »

שיטפון של מאומתים

מספר המאובחנים חיובי לקורונה זינק השבוע ועומד על 4,489, כשקרוב ל-1,300 מהם תלמידי מערכת החינוך • תושב אחד מאושפז במצב קשה ובעירייה חידשו את מתווה החירום לסיוע לקשישי העיר

המשך קריאה »

המכה החמישית

אמנם שר האוצר טען כי בתי העסק במודיעין מלאים עד אפס מקום, אולם בשטח תמונת המצב שונה לגמרי ובעלי העסקים בעיר מדווחים על ירידה של עד ל-80% בתנועת הלקוחות: "אנשים מפחדים להגיע. אנחנו משאירים את העובדים בבית וחיים מהחסכונות" • ויש גם מי שמרוויח מהמצב

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך