שייפתח עלי שייפתח

יהודה גולן

לא כל אחד "זוכה" לקבל לידיו את הנשק שממנו הוא נורה ונפצע. תא"ל (במיל.) רמי חכם צור זכה לכך.  אמנם קשה לקרוא לפציעה שהיתה די קשה בשם "זכיה" אבל בימים אלה אפשר למצוא את חכם צור מחבק את הרובה הרוסי הארוך והכבד ממנו נורה בלבנון ע"י מחבל פלסטיני. הכדור פגע בכתף. אבל חכם צור מחבק אותו היום כאילו הנשק הזה הציל את חייו.

איך התרחש הסיפור המוזר הזה? אחרי ההיתקלות עם המחבלים בלבנון (שאליה עוד נגיע) ואחרי השיקום מהפציעה הודיעו לחכם צור, אז מ"פ בחטיבת הצנחנים, שהוא עומד לקבל צל"ש. אבל חכם צור לא רצה לקבל את האות. "מוותר על הצל"ש", אמר לאלוף פצ"ן דאז יוסי פלד וגם לחברי הועדה שתיחקרה אותו לקראת קבלת הצל"ש. החבר'ה שם קצת התבלבלו, כי מי מוותר על צל"ש? ואז שלף חכם צור את השוס: "במקום הצל"ש אני רוצה את הרובה של המחבל שירה בי".

לא היו יותר מדי היסוסים, התלבטויות או מחשבות. חכם צור קיבל את הרובה, עם קת עץ צהבהבה, די כבד וארוך קנה, כמו שרובה צלפים צריך להיראות.

חטיבת הצנחנים, הלא היא חטיבה 35, מציינת בימים אלה שישים שנה להקמתה. החטיבה, שהוציאה מבין שורותיה יותר רמטכ"לים מכל יחידה אחרת, שיגרה לפנסיה גם את תא"ל חכם צור וגם את תא"ל יחיאל גוזל מרעות. אבל שני אלה לא ממש מרגישים שלצאת לפנסיה זה ממש מתאים להם, וכך מצאו השניים את עצמם בתפקידי מפתח ב"עמותת הצנחנים".

גוזל וחכם צור הם גם שכנים. "ממקימי רעות", מדגיש גוזל. לאחר שירות קבע ארוך שנים, רצוף קרבות, פציעות ותהילה, מונה גוזל ליו"ר "העמותה להנחלת מורשת הצנחנים". רמי חכם צור מונה למנכ"ל.

"זאת עבודה במשרה מלאה", הם מסבירים, שלא יהיה ספק לאף אחד, הפעילות היא סביב השעון. "אבל אנחנו רגילים לזה", מחייך רמי.

לילה ראשון בלבנון

גוזל, בן 58, הגיע לפגישה אחרי נסיעה לבה"ד 1 במצפה רמון לטפל שם בעניינים הקשורים בחיילי הצנחנים שבקורס קצינים. משם חזרה לרעות בדרך לעוד פגישה אי שם. אבל עכשיו הוא כאן, אחרי שסיים את צלחת התבשיל שרמי הכין לו וזירז אותי לשמע את הסיפור שלו.

 

חכם צור (במשקפי שמש) בתרגיל (צילום דובר צה"ל)

גוזל גדל בגדוד 890 ועשה בו את כל התפקידים הפיקודיים הזוטרים, מסמל ועד מ"פ. במלחמת שלום הגליל היה מפקד פלהח"ן הצנחנים ובתפקיד זה קיבל צל"ש. לקראת סוף שנות השמונים קיבל את הפיקוד על גדוד 50 (אז "הנח"ל המוצנח"). לאחר מכן עשה הסבה לשריון. החליף נעליים אדומות בשחורות ולמד על הטנקים מהתחלה, כמו טירון. לאחר מכן קיבל את הפיקוד על חטיבה 500, היה לסגן מפקד אוגדה 162 ומשם לתפקיד ראש מטה פיקוד דרום. בתום תפקיד זה מונה לנספח צה"ל בספרד צרפת ופורטוגל, עד השיחרור בשנת 2003.

אבל גוזל לא ממש השתחרר מצה"ל, שכן פרט לעבודתו בעמותת הצנחנים הוא גם אחראי מטעם משרד הבטחון עם מיזוג "האגודה למען החיים" וקרן ליב"י. אבל גוזל מדגיש שמבחינתו "ההנצחה היא החלק הכי חשוב שלנו. אנחנו קובעים מי השמות שיהיו על הקיר באנדרטה בתל נוף. והחלק השני החשוב בעבודה שלנו בעמותה היא מורשת הקרב של הצנחנים. אנחנו אחראים גם על אירועי מורשת של הצנחנים, כל האירועים הם בחסות העמותה שלנו".

שתי משימות כבדות…

"כן. המשימה המרכזית שלנו היא להקים בית לצנחנים, בגבעת התחמושת בירושלים. קיבלנו את המגרש ממש ליד התעלות, ממש באתר הממלכתי. בחורשה ניטעו 192 עצי זית לזכר חללי הצנחנים. אנחנו נעקור אותם, נבנה ונחזיר אותם לקרקע. יהיה שם מקום לכמאתיים חיילים שיוכלו לנוח ולישון. יהיה אודיטוריום ומוזיאון צנחנים וקיר הנצחה. זה 32 מיליון דולר שנצטרך לגייס. בקיצור זה יהיה מבנה מרשים".

 

יחיאל גוזל (מימין) כקצין צעיר פצוע במלחמת לבנון (צילום דובר צה"ל)

גוזל כבר "על קוצים" אבל על סיפור הצל"ש שלו מלבנון לא ויתרתי: "בשלום הגליל יוני 1982 הייתי בפלחה"ן. המשימה שלנו היתה לנחות בעומק האוייב, כשבעים קילומטרים מגבול ישראל. נחתנו מצפון לצידון ותפסתי את ראש החוף בשפך הנהר האוואלי. משם התקדמנו צפונה עד לדאמור. שם נערכו הסורים לכיוון ביירות. היינו צריכים לחצות את הציר ההררי ולהגיע לביירות ממזרח. בשלב מסויים הובלנו כהנדסה את התנועה ונתקלתי במקבצים גדולים של שדות מוקשים ומילכודים. התחלתי לפנות את המוקשים. היו תייל ממעיד ומוקשים. החלטתי לעבוד לבד, עם פנס וסכין עברתי סנטימטר אחרי סנטימטר, דקרתי את הקרקע זיהיתי את המוקדים, לוקח 'פתיל רועם' ומפוצץ את המוקשים. הוצאתי את כל החיילים שלא ייפגעו ואז פתחתי את הציר. למחרת נפצעתי בפעם הראשונה ליד דאמור ולאחר יומיים נפצעתי שוב בידיים וברגליים ופינו אותי לבית החולים".

על ההחלטה לפנות לבד בלילה את המוקשים תוך סיכון עצמי גדול ולהוציא את החיילים אחורנית כדי שלא ייפגעו, קיבל גוזל צל"ש אלוף.

רובה במקום צל"ש

גם תא"ל רמי חכם צור, 54 גדל בגדוד 890, לצד גוזל. וכשגוזל היה מפקד גדוד 50, חכם צור היה מ"פ אצלו. גם הוא עבר את של"ג, את המצור על ביירות ואחר כך כיבוש העיר. ארבע פציעות הוא "סוחב": יד ימין, יד שמאל, רגל, כתף ועין. "בחטיבה קראו לי 'רובוטריק' כי אני עם חלקי חילוף בכל הגוף", הוא מתלוצץ. "הפציעות אגב, כולן בלבנון, בהתקלויות עם מחבלים".

אחרי של"ג הלך חכם צור להיות מ"פ מסלול בבה"ד 1 ומשם בחזרה ללבנון כמ"פ מסייעת של 890. בשנת 1986 הגיעה הפציעה השניה, בהיתקלות עם מחבלים שחדרו עם סירה מהים ליד ראש הנקרה. שם נתקל בחייל סורי, זאת על פי מידע מאוחר יותר שאושר מהמודיעין. אותו חייל היה לבוש בחולצה של "הנוער העובד". שם נפצע רמי ברגל אבל הצליח לחסל את החייל הסורי ועוד מחבלים.

אחרי קורס פיקוד ומטה (שאותו עשה על קביים) הגיע חכם צור למבצע מיידון המפורסם בלבנון, בשנת 1988. "לקראת המבצע אני מתמנה למפקד סיירת צנחנים. לפני המבצע אנחנו ישנים במצפה עדי ואני חולם חלום בלהות, שאני נלחם בתנין והתנין מחבק אותי ואנחנו מנהלים קרב ביננו וממול על הגבעה יש צלף ואני רואה בסלואו-מושן איך הוא סוחט לאט לאט את ההדק ופוגע בי ואני מתעורר בבהלה. בבוקר אמרתי לג'רי המח"ט (האלוף ג'רי גרשון): 'אני נהרג במבצע'. הסברתי מה אני רוצה שיעשו בשבעה שלי ובלוויה.  כולם צחקו עלי. יצאנו למבצע לכיוון אגם קרעון שליד שמורת הארזים. אנחנו נכנסים לקרב ומתכוננים להסתערות. אני רץ ראשון, מתרומם מאחורי הסלע, שולף ניצרה של רימון ומתכונן להשליך אותו קדימה ואז בשניה הזאת אני קולט את הצלף, בדיוק כמו בחלום, סוחט לאט לאט את ההדק.

"מזל שאני שמאלי. הסתובבתי והכדור פגע לי בכתף במקום בלב. עפתי אחורה ונפלתי, ואני רואה את הסרט של הלוויה שלי מול העיניים. אני רואה את אמא שלי בלוויה וביד אני עדיין מחזיק את הרימון, לחוץ ביד חזק חזק.

בינתיים הצלף המשיך לירות עלי, פגע בסלע ושבב אבן עפה לי לעין והרסה לי את עין ימין. בדקתי את עצמי, ראיתי שאני בחיים, חשבתי 'בלי יד או רגל אפשר לחיות זה בסדר'. פחדתי שאאבד את ההכרה והרימון יפול לי ויתפוצץ. הכנסתי את היד עם הרימון מתחת לגוף ושכבתי עליו. עד שהגיעו המחלצים. אמרתי להם 'תיזהרו, יש לי כאן רימון חי'.

"יוסי פלד אלוף הפיקוד בא לבקר אותי בבית החולים ואמר לי 'מגיע לך צל"ש. אמרתי לו 'האלוף יש לי בקשה אליך. לא רוצה צל"ש. רוצה את הרובה שפגע בי'. הוא אמר לי, 'בסדר גמור'. הגעתי לוועדת הצל"שים בראשות האלוף ברק ועם המח"ט דורון אלמוג. שמעו את סיפור הקרב והחליטו לתת לי את הרובה". את הרובה, מסוג "דרוגנוב", מחזיק חכם צור בבית עד היום כאמור.

ומה הלאה?

"התחלתי כבר לחשוב על השיחרור והטיול בחו"ל עם אשתי, כשדן שומרון הרמטכ"ל קרא לי והוציא ממני הבטחה שאחזור מהטיול להיות מג"ד בצנחנים. ככה נשארתי בצבא. הייתי גם נספח צה"ל בסין וסגן מפקד אוגדה והיום עדיין עושה מילואים באוגדה".

להתנדב כל החיים

בחור צעיר נכנס לחדר. חכם צור מסביר: "זה מקס לוין, חייל בודד שאימצתי. הוא גר אצלנו. מקס לוחם בצנחנים, במקור מלוס אנג'לס. הוא נפצע קשה בראשו בצוק איתן ומצאתי אותו בבית חולים. מיד החלטתי שאאמץ אותו ומאז הוא אצלנו".

"אני כבר משוחרר", אומר מקס בן 22 ומגלה שהוא לומד כרגע באוניברסיטת ניו יורק. "אז מה אתה עושה כאן?" אני שואל. "אני בא כל פעם לבקר פה גם במילואים הבאים אני אגיע בעוד כמה חודשים".

"לא הבנתי", אני מקשה. "מה מילואים? אתה בניו יורק לא!". "אז מה?", הוא משיב. "כל שנה אני עולה על המטוס ובא למילואים. המ"מ שלי שולח לי הודעה בוואטסאפ שיש מילואים בתאריך מסויים, אז אני קונה כרטיס טיסה ובא".

אני מביט בהשתוממות במקס, שמדבר כבר עברית שוטפת. חכם צור מתמוגג: "זאת ציונות ואלה הצנחנים. אתה רואה?", הוא מחייך ומקס מסביר לי שבעצם הוא הגיע "כי יש השבוע אזכרה למ"מ שנהרג בצוק איתן".

חכם צור מלטף את רובה הצלפים ואנחנו יוצאים לגינה להצטלם. ואז מסתער עלינו אסלן. כלב גדול. "הוא פיטבול מעורב בלברדור", אומר מקס, וחכם צור מגלה שאסלן בן שבע וחצי, שנקרא כמובן על שמו של האריה מ"נרניה", הגיע אליו מיחידת עוקץ: "בתי רותם משרתת ביחידת עוקץ והיא הביאה את אסלן אלינו לפני שנה. אסלן היה בצוק איתן בפעילות מבצעיות הוא אמיץ והציל הרבה חיילים".

רמי, מילת סיכום?

"להיות צנחן זה להתנדב כל החיים. אנחנו מלוים את הצנחן המתגייס בכל שלבי המסלול שלו, זה המהות שלנו, להתנדב כל החיים".

בתמונה: מימין. יחיאל גוזל, מקס לוין (האורח) ורמי חכם צור (צילום יהודה גולן)

2016-02-14 00:00:00
2016-02-14 00:00:00

כתבות נוספות

הביאו לנו נחת

תלמידי מודיעין רשמו השבוע הישגים מרשימים במיוחד: מדליית ארד באולימפיאדת הכימיה ומקום רביעי בתחרות מדעים בינלאומית

שיטת בן סעדון

מאז פיטוריו ממשרת סגן ראש העירייה בשכר מטיח אילן בן סעדון בעירייה האשמות חמורות, שאף גובלות בפלילים, מבלי שיציג ראיות כלשהן או שיגיש תלונה לגורמים הרשמיים כפי שמצופה מנבחר ציבור • בשבוע שעבר חשף את עצמו לתביעת דיבה, לאחר שהאשים בפומבי את מהנדס העירייה כי היטה את המכרז על מגרש בזק, ואף טען כי בעירייה "טיפלו" בתיעוד הישיבה בה תמך בשינוי ייעודו של המגרש

גם להם מגיע בית

סניף איחוד הצלה במודיעין זכה סופסוף למבנה קבע משלו, הודות לתורמים מארה"ב, שישמש להכשרות מקצועיות

הביאו לנו נחת

תלמידי מודיעין רשמו השבוע הישגים מרשימים במיוחד: מדליית ארד באולימפיאדת הכימיה ומקום רביעי בתחרות מדעים בינלאומית

המשך קריאה »

שיטת בן סעדון

מאז פיטוריו ממשרת סגן ראש העירייה בשכר מטיח אילן בן סעדון בעירייה האשמות חמורות, שאף גובלות בפלילים, מבלי שיציג ראיות כלשהן או שיגיש תלונה לגורמים הרשמיים כפי שמצופה מנבחר ציבור • בשבוע שעבר חשף את עצמו לתביעת דיבה, לאחר שהאשים בפומבי את מהנדס העירייה כי היטה את המכרז על מגרש בזק, ואף טען כי בעירייה "טיפלו" בתיעוד הישיבה בה תמך בשינוי ייעודו של המגרש

המשך קריאה »

על הצד השקוף

זוג זקנים שמנסים להיאחז בחיים מול חברה שרואה בהם מיותרים. קומדיה אנושית ומרגשת עם ציניות, הומור ומחשבה לעתיד

המשך קריאה »

100 אלף תושבים, סניף דואר אחד

המשבר בדואר ישראל פוגע גם בתושבי מודיעין: הסניף בסולומון סנטר נסגר, זה שברעות עומד בפני סכנת סגירה ולתושבים נותר רק הסניף בקניון • אבל יש גם בשורות טובות: בעירייה מנסים למנוע את סגירת הסניף ברעות, ובדואר מתכננים פתיחת סניף חדש בשכונת מוריה

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך