לכל מלחמה יש את התמונה שנחרתת הכי חזק בתודעה הלאומית. אין ספק שאחת מגיבורות "צוק איתן" היתה כמובן מערכת כיפת ברזל. הגיבורה הגדולה של המלחמה. זאת מבלי להמעיט בתרומתם של הכוחות שלחמו על בשאר הזירות.

מה שרבים כאן במודיעין לא יודעים הוא שתושב העיר, תא"ל (במיל.) אריה פישביין, היה בין מפתחי מכ"מ כיפת ברזל. "וזוהי בעצם ליבת המערכת", הוא אומר בגאווה לא מוסתרת. כמי שהעביר את כל שירותו במערך הנ"מ, הוא אחד המומחים הגדולים בשטח לדברים שעפים לנו מעל הראש – ולדרכים שבהן ניתן ליירט אותם.

איך התחיל המפגש שלך עם הטילים?

"כחייל צעיר הייתי טכנאי ואז יצאתי לקורס קצינים. בדמצבר 1990 נסעתי בראש משלחת קצינים וחיילים לארצות הברית ללמוד ולהביא לארץ את הפטריוטים הראשונים. שלושה חודשים אחר כך סאדאם חוסיין התחיל להעיף טילים על ישראל. חזרתי בבהילות עם מחצית חברי המשלחת ופרסנו סוללות פטריוט מבצעיות ביחד עם חיילים אמריקניים. עשר שנים לאחר הפטריוט, כשהייתי כבר מפקד הנ"מ, הכרזנו בשנת 2000 על הכנסתו לכשירות מבצעית של טיל החץ הראשון של מדינת ישראל. זכיתי להסיר את הלוט  מעל הטיל המבצעי הראשון בסדרה. בשנת 2001 השתחררתי אבל הרומן שלי עם הטילים נמשך ומשנת 2008 ניהלתי את פרוייקט מכ"מ כיפת ברזל, שחברת אלתא פיתחה עד 2010. אז מסרנו את הסוללה הראשונה, שכעבור שנה כבר רשמה יירוטים ראשונים".

מה השתנה מאז מלחמת המפרץ הראשונה לימי "צוק איתן"?

"סאדם חוסיין אמר 'אני אבעיר את תל אביב', ולא האמנו לו. הוא באמת רצה להרוס את תל אביב, אבל היה הרוג אחד ממתקפת הטילים במלחמת המפרץ. זאת היתה פגיעה מוראלית בעורף ובאזרחים. זה לא קרה הפעם, כי העורף הרגיש מוגן בגלל כיפת ברזל. לא היתה פאניקה ולא היסטריה".

אבל "כיפת ברזל" לא נולדה בקלות…

"נכון. בהתחלה לא רצו את 'הילד' הזה בכלל. רבים לא האמינו שהמערכת תעבוד בכלל. כל הדרג הבכיר בצבא, וגם מחוץ לצבא, התנגד למערכת. היום רבים מאלה שאני זוכר שהתנגדו מפרשנים בטלוויזיה ותומכים בהתלהבות במערכת".

מה לגבי פצמ"רים? נראה שזו הבעיה המרכזית שלנו היום.

"להערכתי, תהיה למדינת ישראל תשובה גם לבעיית הפצמ"רים בתוך שנה שנתיים. זה עניין של זמן ועובדים על זה. הזמן הוא מרכיב קריטי בנ"מ. כשיש זמן, אנחנו יודעים לעשות הכל ולתת פיתרון".

מה אתה זוכר מהשפעתו של שר הביטחון דאז עמיר פרץ על הפרויקט?

"לא הייתי בדיון המכריע עם עמיר פרץ, אבל חבר טוב שלי היה והוא סיפר לי איך במהלך ארבע שעות של דיון רב משתתפים, כולם התנגדו בלהט למערכת. בסוף הדיון עמיר פרץ קם, נתן מכה על השולחן ואמר כמעט בצעקה 'תהיה מערכת כיפת ברזל. עכשיו תתקצבו אותה!' ויצא מהחדר".

מה החלק הכי חשוב במערכת הזאת?

"האנשים שמתפעלים אותה. זה הסוד. אם לא יהיו את האנשים האיכותיים, המערכת לא תפגע. כוח האדם הוא מרכיב קריטי. המערכת לא עובדת אוטומטית למרות שהיא יכולה. לא יוצא טיל לעבר המטרה אם קצין בסוללה לא לוחץ על הכפתור. לוחמי ההגנה האווירית מתפעלים את המערכת, אחרת זה סתם ברזלים".

עד כמה שינתה כיפת ברזל את מעמדה של מדינת ישראל במזרח התיכון ובעולם?

"מתחילת שנת 2000 עד היום ירו עלינו מעזה 14 אלף רקטות. מאז שכיפת ברזל קיימת, המערכת יירטה כאלף רקטות שכוונו למרכזי ערים. תחשוב מה היה קורה אם הן היו מתפוצצות אלף רקטות בערים הגדולות שלנו".

יש לנו מספיק סוללות להגן על המדינה גם אם חיזבאללה וחמאס יתקפו יחד?

"כן. כשהתחלנו את מבצע 'צוק איתן' היו שש סוללות. חודש וחצי אחר כך יש לנו כבר תשע סוללות".

ומה לגבי תחמושת, במידה שימטירו מטחים על ישראל?

"יהיו לנו מספיק טילי 'טמיר' מיירטים מול מטחי רקטות של אלפי טילים במתקפה משולבת מלבנון ומעזה בבת אחת. המערכת יודעת להתמודד עם כמויות גדולות של רקטות. במאזן המספרי הזה, אנחנו תמיד נהיה ביתרון של טילי יירוט מול הרקטות, תמיד יהיו לנו מספיק טילי 'טמיר' ליירט כל רקטה שנורית על מדינת ישראל".

אתה רואה את "כיפת ברזל" כנשק אסטרטגי?

"בוודאי. מבחינה אסטרטגית כיפת ברזל שינתה את פני המערכה לגמרי, כי היא העניקה אוויר לנשימה להנהגה. לא היה לחץ ציבורי שהעורף נפגע ואפשר היה להפעיל שיקול דעת בקור רוח לגבי החלטות על המשך המשימות. המערכת היא הגנתית, אבל נתנה לצה"ל יתרון התקפי".

מדינות ניסו לפתח מערכות כאלה ולא הצליחו. איך אנחנו כן הצלחנו?

"המערכת הזאת מאוד מאוד מתוחכמת. אי אפשר לספר איך זה עובד, אבל זה שילוב של טיל, מכ"מ ומערכת שליטה. בשילוב של אנשים איכותיים מאד, בסופו של דבר זה המוח שלנו הוא זה שמנצח".

"כיפת ברזל" היא כלכלית?

"ודאי. ולא בגלל הכסף, כי לביטחון אין מחיר".

יש לה פוטנציאל ייצוא? הרי אין הרבה מדינות בעולם שיורים עליהן רקטות…

"אתה טועה. יש מדינות מאוימות ואני יכול לגלות לך שיש מדינות שכבר מתעניינות ברכישת מערכות כיפת ברזל מישראל".

(צילום ארכיון)