שנה ושלושה חודשים חלפו מאז נחטף אחיה, שלמה מנצור, מביתו בקיבוץ כיסופים ב-7 באוקטובר, ומאז מצאה את עצמה הדסה לזר ממודיעין במסע מורכב מאין כמוהו. כעת, כאשר שמו מופיע ברשימת 33 החטופים הישראליים הצפויים להשתחרר, היא נעה בין תקווה לחשש.
"תקופה מטורפת", היא אומרת על הימים האלה, כשהיא רצה מאולפן לאולפן ואפילו לכנסת כדי לספר את סיפורו של שלמה אחיה הגדול, אליו היא כל כך מתגעגעת. מנצור, שבעוד כחודשיים יציין את יום הולדתו ה-87, הוא המבוגר שבחטופים. מאז שנחטף לא הגיע שום סימן חיים ממנו. "ביום שישי בשעה שלוש לפנות בוקר הקצינה שלנו כתבה לנו שנחתם הסכם ושהיא תדבר איתנו בבוקר", סיפרה השבוע הדסה מביתה במודיעין. "הבטן התהפכה והמחשבות כרסמו. הייתי כולי תקווה לבשורה טובה. בשעה שבע בבוקר היא התקשרה ואמרה ששלמה ברשימה. הנשימה נעתקה, למרות שהיה ברור לי שהוא כלול ברשימה כי הוא מבוגר. יחד עם זאת, השמחה מאוד מאופקת. הנמכתי ציפיות בגלל הפחד מהלא נודע, הפחד מאכזבות, הפחד מתרחישים שעולים לי בראש. הדמעות חונקות בגרון. הרגשות מהולים בשמחה מאופקת ובעצב רב על כל החטופים שנותרים מאחור, וגם בפחד וחששות כבדים ומתח מורט עצבים. קשה להכיל את זה".
כאמור, העובדה כי מאז השבת השחורה לא התקבל שום סימן חיים ממנצור, מעצימה את החשש הכבד לגורלו, במיוחד כאשר במדינת ישראל עדיין לא יודעים מי מבין ה-33 ישוב בחיים ומי לא. "אני חוששת כל הזמן", היא אומרת, "הזמן הוא נצח עד שהוא יגיע, כי הכל נפיץ. אי אפשר לדעת. בדמיון שלי אני מדמיינת אותו – איך הוא מרגיש, איך הוא נראה – אבל אני נורא חוששת כי לא קיבלנו אות חיים כל התקופה. למרות שכל השנה ישנו גרוע, אין יום ואין לילה, עכשיו הימים האלה עם הציפייה והלא נודע הם מאוד קשים. מאותו רגע שנודע שהוא ברשימה קיבלתי כל כך הרבה הודעות וטלפונים. כל אחד שמח בשמחתנו, אבל אף אחד לא מודע בעצם למה שאנחנו חושבים".
איך הרגשת השבוע כשהחטופות שבו?
"שמחתי והתרגשתי, עין לא נותרה יבשה, ועם החזרתו של אורון שאול ממש נסגר מעגל. כשראיתי אותן שוב קיבלתי תקווה, כי פתאום ראיתי שהן על הרגליים. אנחנו מדמיינים אותם מגיעים על כיסאות גלגלים. המקרה שלנו קצת שונה כי משלמה לא קיבלנו שום סימן חיים. לרוב המשפחות האחרות היה מדי פעם איזשהו מידע".
את מנסה לדמיין איך הוא נראה?
"אני מנסה לדמיין אותו ומנסה לגרש את המחשבות הרעות שיש לי. אני מדמיינת אותו שדוף עם זקן עבות, כי הוא נחטף נורא רזה ובטח השיל מעליו עוד קילוגרמים. אני מקווה שהחיוך נותר על פניו למרות הסבל הקשה שהוא סובל שם. הוא בטח יבוא עם חיוך נבוך וישאל אותנו 'מה אתם דואגים לנו?', כי הוא כזה שתמיד דואג לאחרים. הוא אף פעם לא רוצה להדאיג. אני זוכרת באותו בוקר של יום ראשון כשנודע לנו ששלמה נחטף, דיברתי עם אחי והוא אמר: 'בואי נתנחם בזה שהוא נחטף ולא נרצח, הוא אדם מבוגר ובטוח שיהיה פה בחזרה בעוד שבועיים'. מי האמין שהגענו כמעט ליום ה-500. עוד חודשיים הוא יהיה בן 87. אני מקווה שהוא כבר יהיה פה ויחגוג עם אשתו 61 שנות נישואין. אנחנו משפחה מאמינה ואני רוצה לקוות שאלוהים שומע את תפילותינו, ושייפתחו שערי שמים וכולם יצאו שלמים ובריאים על הרגליים".
