בימים טרופים אלה, כשהחברה הישראלית גועשת ומסביב האיומים הביטחוניים על ישראל רק הולכים וגוברים, חשוב לשמוע קול עם פרספקטיבה, ממישהו שראה את ההיסטוריה מול עיניו והיה נוכח ושותף לכמה מהרגעים המכוננים של מדינת ישראל.
כזה הוא דוד חכם, תושב רעות, בן 71, חוקר, יועץ פוליטי ומומחה לענייני ערבים, ששימש כיועץ לענייני ערבים לשורה ארוכה של שרי ביטחון, מארנס ואיציק מרדכי ועד לשאול מופז ועמיר פרץ. הוא היה שם כדי לראות כיצד מוחמצות הזדמנויות היסטוריות עם הפלסטינים, שהובילו לכך שרצועת עזה הפכה למעוז חמאס, הוא הכיר אישית דמויות כמו יאסר ערפאת ואחמד יאסין, הנשיא מובארק והמלך חוסיין, ועבד בצמוד לראשי ממשלות ישראל בצמתים היסטוריים בתולדות המדינה.
בריאיון למודיעין NEWS הוא מספר השבוע על השעות הארוכות שהעביר עם אחמד יאסין עד לחיסולו, על אופיו של יאסר ערפאת, חוזר אל מאחורי הקלעים של הסכם אוסלו ושל תכנית ההתנקות, ומסביר על האיומים העומדים כעת בפני מדינת ישראל.
להבין את יאסין
חכם נולד ברמת השרון להורים שעלו מבגדד בשנת 1951. הוא בוגר בית הספר התיכון אהל שם ברמת גן, ובמסגרת שירותו בצה"ל מילא שורת תפקידים באגפי המבצעים, התכנון, המודיעין ובתיאום פעולות הממשלה בשטחים. חכם עמד בראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה לאורך כל שנות האינתיפאדה הראשונה (1987-1993), ואף שירת במשך ארבע שנים במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים כמושאל מצה"ל.
בתום שירותו ברצועת עזה סייע חכם בתיאום פעולות הממשלה בשטחים כיועץ מדיני, והיה אחראי למשא ומתן בין ישראל לבין אש"ף במסגרת תהליך אוסלו. במסגרת תפקידו היה חכם חבר במשלחות הישראליות בכל קבוצות העבודה במסלול המשא ומתן הרב-צדדי, ולקח חלק בפגישות הדרג המדיני הבכיר בישראל עם יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת. חכם השתחרר משירות קבע בצה"ל בשנת 1999 בדרגת אלוף-משנה. בתום שירותו הצבאי המשיך חכם לעבוד במשרד הביטחון, ושימש כאמור כיועץ לשרי הביטחון לענייני ערבים עד לשנת 2005. לאחר מכן כיהן חכם כמרכז הנושאים הערביים במסגרת האגף הביטחוני–מדיני במשרד הביטחון, ומשנת 2018 הוא משמש כמרצה וכפרשן בכיר לענייני ערבים/פלסטינים.
חכם פרסם שני ספרים: "ותימלא הארץ חמאס – שייח' אחמד יאסין ומלחמתו בישראל", שיצא לאור בשנת 2005 וסוקר את הביוגרפיה של יאסין ואת משנתו האידיאולוגית, במיוחד ביחס לישראל; ו"עזה בגובה העיניים – מבט לאינתיפאדה מבפנים", משנת 2016, המנתח את רצף האירועים בתהליך התפתחותה של האינתיפאדה הראשונה. בימים אלה הוא עומד בפני פרסום ספרו השלישי, שעוסק בקשרים של ישראל מול מצרים עם דגש על התחום המדיני-אסטרטגי בצד המצרי, ותובנות לגבי הקשרים עם ישראל ב-30 השנים האחרונות.
"הידע שלי, מעבר ללימודים האקדמאים, יונק בעיקר מהשירות הצבאי-ביטחוני שלי", מספר חכם. "במסגרת השירות הצבאי שלי שירתתי במספר יחידות של ניתוח מדיני-אסטרטגי של תמונת המצב האזורית. הייתי בחטיבת המחקר של המודיעין, וכמה שנים של שירות במוסד, אבל ההתחככות העיקרית שלי עם האוכלוסיה הערבית באה לידי ביטוי בשירות הצבאי שלי בעזה. הייתי שמונה שנים ברצועת עזה, שם שימשתי כראש המחלקה לעניינים ערביים, שהיה למעשה העיניים והאוזניים וגם הפה של המערכת הממשלתית בשטח, והייתה אחראית למעקב ולאיסוף מידע על הלכי הרוח והעמדות של האוכלוסייה המקומית, בדגש על הדרג הבכיר בעזה".
תפקיד זה מילא חכם בזמן שיצחק רבין היה שר הביטחון, באותן שנים בהן פורצת האינתיפאדה ב-1987. "הגעתי לרצועה כשנתיים לפני תהליך אוסלו, וסיימתי את השירות שלי עם תחילתו של תהליך אוסלו. כאשר הייתי ברצועה יצרתי קשר עם כל הגלריה הפרסונלית והארגונית הפלסטינית, החל מהשמאל הרדיקלי ועד לאיסלאם הפונדמנטליסטי שפעל ברצועת עזה. הייתי בקשר עם אישים מרכזיים שייצגו את הזרמים העיקריים ברצועה באותה תקופה, כולל השייח' אחמד יאסין, שהיה אחראי לאחד המהלכים הדרמטיים והמרכזיים ביותר בזירה הפלסטינית, שהוא מהלך הקמת חמאס".
כאמור, ברזומה של חכם רשומות מאות שעות עם השייח' יאסין, מי שהיווה מבחינת הציבור הישראלי את דמות הארכי-נבל בתחילת שנות התשעים, עד לחיסולו בידי צה"ל. "נפגשתי איתו מאות פעמים, הייתי בביתו המון פעמים", הוא מספר. "האיש הזה, בראייתי, היה גאון. אש"ף באותה תקופה, בשנות השמונים, היה הגורם הדומיננטי בשטח, אבל גם הזרם האסלאמי קנה לו אחיזה בשטח וקרא תיגר על הדומיננטיות של הגורמים הלאומיים. ולכן, כשקמה האינתיפאדה, למעשה נוצרת שעת כושר לשייח' אחמד יאסין לקפוץ אל המים הקרים של העימות מול ישראל, כי עד אז הם התרכזו בהקמת התשתית".
"ראיתי את אחמד יאסין כשהיה בכלא הישראלי עשרות פעמים", נזכר חכם, "ביניהן בכמה מעמדים מאוד משמעותיים וחשובים. בדצמבר 92' הייתה חטיפה של שוטר משמר הגבול, ניסים טולדנו זכרונו לברכה, שנחטף על ידי חוליה של החמאס. הוזמנתי ללשכת הרמטכ"ל ונשלחתי אל תוך התא של השייח' יאסין בכלא אשמורת. קיבלתי לפני כן תדרוך מפסיכולוג. אני מדבר ערבית שוטפת, שלמדתי בעיקר בשירותי בעזה. נכנסתי אליו לתא, כשהמטרה של השיחה הייתה לבדוק אם יש לו זיקה וקשר למה שקרה בחטיפה, האם באו איתו בדברים והאם הוא נתן את ההוראה לחטיפה. רצינו גם להביא אותו לכך שידבר אל התקשורת ויקרא בשם האיסלאם לחוטפים שלא לפגוע בטולדנו, וככה לתת לכוחות הביטחון פרק זמן של איסוף מודיעין ויכולת לנקוט פעולה. הייתי איתו בתא למעלה משעה. מאחר שהכרתי אותו מעזה לא הייתי זר לו, ובאיזושהי מידה היה לו יחס חיובי כלפיי. הוא ראה מישהו שהוא מכיר ולכן שיתף איתי פעולה. הוא אמר לי שהוא לא עמד מאחורי החטיפה ולא נתן את ההכשר לכך. ביקשתי ממנו לצאת את העיתונאים שעמדו בחוץ ולבקש בשם האיסלאם שלא יאונה לטולדנו כל רע. הוא אמר לי: 'אני עושה את זה בשבילך'. ובאמת, הוא יצא אל העיתונאים וקרא לחוטפים שלא לגעת לרעה בניסים טולדנו".
למרבה הצער, קריאתו של השייח' לחוטפים לא הועילה. טולדנו נרצח, ושנתיים לאחר מכן חכם והשייח' מוצאים עצמם שוב באותה סיטואציה. "בשנת 1994", מספר חכם, "חזר המקרה פעם נוספת. שוב פעם אני מוצא את עצמי עם אותה חליפה של השב"כ, עם מכשירי ציתות, ושוב אני מגיע ליאסין לכלא בעקבות החטיפה של נחשון וקסמן. אני לא אשכח את זה כל החיים. אני מגיע אל אותו תא באותו בית כלא. אמרתי לו: 'אתה יודע למה אני פה'. הוא הסתכל אליי בעיניים החכמות שלו ואמר לי: 'אתה תמיד מגיע אליי כשיש בעיות'".
איך נראה האדם שמאחורי המעשים?
"כמובן שכשאני נפגש איתו אני יודע מי הוא ומה הם מעלליו. הוא היה אדם מאוד קיצוני בדעות שלו, אבל הוא שידר מידה רבה של עליבות ומסכנות. הוא היה משותק בכל גופו, אבל המוח שלו היה קודח במחשבה מקורית והבנה בענייני העולם".
מנהיג נוסף, ישראלי, איתו מפתח חכם היכרות אינטימית, הוא יצחק רבין. "ההיכרות בינינו התחילה למעשה בתקופת השירות שלי בעזה באינתיפאדה הראשונה. אני זוכר מרבין כושר ניתוח מעולה והיכרות מצויינת של תמונת המצב. הוא היה מגיע בכל יום חמישי להערכת מצב בעזה. אני זוכר את הניתוח הבהיר התמציתי, ואת ההנחיות המפורטות שהיה נותן למפקדים בשטח. מה שבלט אצלו זו מנהיגות שקטה, גישה אחראית, קור רוח וביטחון עצמי. הייתה בו כמובן גם נחישות בטוחה, לא היה בו שמץ של אובדן עשתונות מול המצב. ככל שהאינתיפאדה נמשכה, אני חושב שרבין הבין שתשובה אופטימלית להתקוממות אינה יכול להיות רק באמצעות כוח. הוא הבין שרק תהליך מדיני יביא להנמכת גובה הלהבות ועשוי לפרוץ את המבוי הסתום. הוא דמות מאוד משמעותית מבחינתי, גם בהיבט האישי וגם בהיבט המקצועי. יש לי אליו הערכה רבה".
שתי הפנים של ערפאת
כאמור, חכם היה חלק מצוותי המשא ומתן במהלך תהליך הסכם אוסלו, שם הכיר את הדמויות הפלסטיניות שרק עד לא מזמן נחשבו בישראל כטרוריסטים שחל איסור על פגישות עימם. "בתקופה הזאת נכחתי בכל המפגשים שהיו עם יאסר ערפאת, לרבות הפגישות האחרונות שהתקיימו עם אהוד ברק בשנת 2000", מספר חכם, "וגם ביקרתי במדינות כמו ירדן ומצרים. את זה עשיתי תוך כדי תהליך אוסלו בשנות התשעים. הכרתי מצוין את ערפאת והייתי בפגישה הראשונה שלו עם שר ישראלי כשהוא הגיע מטוניס לעזה. משה שחל ממפלגת העבודה ביקש ממני להתלוות לפגישה עם ערפאת. הגענו ללשכה שלו בעזה, אני זוכר שעלינו לקומה השנייה והוא בא לקבל את פנינו. מיד זיהיתי את אמין אל הינדי, שהיה ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, והיה לו חלק ברצח הספורטאים הישראלים במינכן. כשנכנסנו ללשכה של ערפאת שחל הציג את מי שבא איתו. כשהגיע אליי ערפאת עצר אותו ואמר את שמי. הוא הכיר אותי מהתקופה שלי בעזה, משום הוא חלש על העניינים מטוניס. לאחר מכן הייתי בהרבה מפגשים של רבין ופרס עם ערפאת. הכרתי למעשה אישיות מפוצלת, שתי דמויות של ערפאת. אחד שכולם מכירים, ערפאת של ההצהרות המתלהמות והנאומים חוצבי הלהבות של 'הולכים לירושלים ומוכנים להקריב אלפי שאהידים'. ערפאת המתלהם, מלהיב ומסית את ההמונים. היה גם ערפאת שני, שהכירו רק אנשים שבאו איתו במגע של הפגישות האינטימיות, ואז התגלה איש שונה לחלוטין. לבבי, איש שיחה נעים, לא מרים את קולו, כמעט מדבר בלחישה ויוצר אווירה הרבה יותר מתונה ועניינית. אלה היו שני הפכים, ולכן בספר יש פרק מיוחד על ערפאת. הרבה פעמים כשהיה דו שיח והוא היה מבקש להדגיש טיעון מהצד הפלסטיני, הוא היה אומר להם: 'תשאלו את דוד, הוא יודע. הוא יגיד לכם'".
בסוף 1993, כשהגיעה הבשורה על הסכם אוסלו, פשטה במדינה תחושת אופוריה. "חשבתי שאולי הולכים לפרק חדש מול הפלסטינים", נזכר חכם, "שיוביל לתהליך מדורג של הסדר מולם. נקודת המפנה אצלי הייתה לאחר רצח יצחק רבין ב-95'. לפי כן נחתם הסכם הביניים שנתן את המסגרת של התפתחות המשא ומתן, וכל זה במקביל לפיגועים נוראיים, ואז הבנתי שמזה לא יצא כלום, כי אז היה ברור לחלוטין שפניו של ערפאת הן לא להסכם. לכן, כשאהוד ברק יוצא לקמפ דיויד בשנת 2000, הבנתי שלא ייצא כלום מכל המשא ומתן הזה. למעשה, ערפאת לא יכול היה לחרוג מעבר לקונצנזוס הבסיסי הפלסטיני בכל הסוגיות המרכזיות – טריטוריה, ירושלים, ופליטים – ולכן היה ברור שאיתו זה לא יקרה".
כאמור, בהמשך הקריירה שלו שימש חכם כיועץ לשורת שרי ביטחון ישראליים, בשנים בהם הוא מכיר מקרוב את חוסני מובארק, נשיא מצרים ("הייתה לו מנהיגות שקטה ורבת עוצמה"), ואת המלך חוסיין מירדן ("מנהיגות בוטחת ואחראית"). עוד באותן שנים הוא מתוודע מקרוב אל אבו מאזן, האיש ששלטונו ברשות הפלסטינית הולך ומתקרב לקיצו בימים אלו.
"אבו מאזן שונה מערפאת גם בהיבט האישי", הוא מספר, "הוא פחות מתלהם מערפאת, ובשונה מערפאת, בשנים שהוא עומד מאחורי ההגה, ועוד לפני זה, הוא תמיד השמיע הצהרות נגד שימוש בטרור נגד ישראל. בעד מרי אזרחי, אבל לא טרור. הוא בן 88 כיום, לא בריא במיוחד, ומתחת לפני השטח נמצא מאבק הירושה בעיצומו, כאשר קיימת אפשרות שאחרי שהוא מסתלק מאבק הירושה יוליד עימותים כוחניים ואלימים בין המועמדים השונים, שלרבים מהם יש מיליציות תומכות. אני חושב שהאינטרס הישראלי הוא לראות המשכיות של הרשות הפלסטינית, שתקיים את השליטה האזרחית באיו"ש, וגם לראות שהחמאס לא ירים ראש וינסה להשתלט, כי זה קו אדום מבחינת ישראל".
שנותיו האחרונות במשרד הביטחון היו במהלך התקופה שהביאה להתנתקות, אותה הוא מגדיר כטעות, אבל לא בגלל הנסיגה עצמה. "אני חושב שמדובר במהלך מוטעה", אומר חכם, "משום שהוא היה מהלך חד צדדי ללא הסכם ובלי מחוייבות של הצד הפלסטיני לקיים שליטה ברמה הבטחונית. לא שאני חושב שהייתה תוחלת להישאר שם, עם 8,000 מתנחלים בתוך ים ערבי, אבל עצם הנוכחות של יישוב יהודי שימשה מעין חסם, תעודת ביטוח, למנוע אסקלציה ביטחונית".
כיום ישראל עומדת מול זירה פלסטינית דו ראשית – ראש אחד ברמאללה וראש אחד בעזה – כאשר שני הראשים יריבים. "לכן כל המאמצים להגיע לפיוס לא יצליחו", אומר חכם, "כי החמאס, שרוצה להשתלט על הרשות, מייצג זרם, והניסיון של החמאס להשתלט קיים כל הזמן באיו"ש. אחרי שהם מצליחים לבצר ולהקים לעצמם מערך שלטוני דתי חזק בעזה, הם לא יוותרו עליו בחיים. הם ישמרו עליו בכל היכולת שלהם, וינסו להרחיב את מוטת הכנפיים שלהם גם לאזור יהודה ושומרון. זאת השאיפה שלהם ולכן אני חושב שיש תפקיד לישראל בהקשר הזה. העדיפות של ישראל היא שליטה של הרשות, בכדי שישראל לא תיכנס שוב לתוך הקלחת והנטל הכלכלי-חברתי באזור לא יפול רק עליה".
לדברי חכם, לאור המצב הביטחוני הרגיש, בכל פתרון עתידי חייבת להיות שליטה ישראלית על בקעת הירדן. "לדעתי זה לא נושא למשא ומתן. בכל הסדר אסור שיהיה צבא פלסטיני ואסור שיהיה להם חיל אוויר. ישראל חייבת שולי ביטחון".
מה דעתך על התקופה הזאת? האם היא נפיצה במיוחד?
"הבעיה המרכזית שישראל מתמודדת איתה עכשיו היא טרור. זאת תקופה מאוד רגישה, תקופת הרמדאן, חודש שיש לו רגישות דתית מאוד נפיצה מבחינה ביטחונית לישראל, ולכן ישראל צריכה לקחת את העניין הזה בחשבון. כל מהלך אקראי יכול לשנות את תמונת המצב מקצה לקצה, כמו מפגע בודד שיביא להסלמה".
