בימים אלו תכנן עידן זכאי, בן 24 ממודיעין, לטייל ולעבוד בקנדה עם בת זוגו. במקום זאת, הוא מאושפז כעת בבית החולים הדסה הר הצופים לאחר שנפצע באורח בינוני בלחימה בלבנון כאשר ניסה לחלץ את חברו שנפצע, ואת החודשים הבאים הוא צפוי להעביר בשיקום מורכב.
שבועיים לאחר שנפצע, כאשר הוריו לצד מיטתו בבית החולים, סיפר השבוע זכאי, שנלחם בדרום מאז ה-7 באוקטובר, על ההבדלים בלחימה בין שתי הגזרות הבוערות: "היו לנו ברצועת עזה חוויות לא נעימות, חבר שנהרג בהתקלות וחברים טובים מהחפ"ק שנפצעו, אבל בסך הכל הלחימה בעזה הייתה יותר סולידית לעומת הלחימה בלבנון. בלבנון אתה נלחם מול אנשים שרוצים למות, בעזה אתה נלחם מול פחדנים שנותנים צרור ובורחים. בלבנון אתה רואה את מי שיורה עליך. הם לא מפחדים בכלל ולא אכפת להם למות".
"היו המון מחבלים בשטח"
כאמור, זכאי, המשרת במילואים בגדוד 71 בצנחנים, מצא את עצמו בלחימה כבר בימים הראשונים לאחר טבח ה-7 באוקטובר. "הגדוד שלי ירד ללחימה בכפר עזה והיינו שם בסך הכל ארבעה ימים, עד שלא היו יותר מחבלים בשטח", סיפר השבוע למודיעין News. "משם יצאנו לכוננות בצפון ולאחר מכן המשימה המרכזית שלנו הייתה חודשיים בעזה. היינו אחראים על הציר הראשי של שבעה קילומטרים לחאן יונס. היינו שם במשך חודשיים והשמדנו את כל האזור שמסביב לציר".
לאחר מספר חודשי שירות במילואים זכאי משוחרר, ומחליט להמריא להתאווררות בחו"ל. "טסתי לפורטוגל", הוא מספר, "ומשם המשכתי למזרח והייתי בנפאל, אינדונזיה ועוד מדינות, ואחר כך חזרתי לאירופה. בסך הכל לא הייתי בארץ שבעה חודשים. התכוונתי לחזור לארץ לחגים ואחר כך אני וחברה שלי תכננו לטוס לקנדה, לעבוד קצת, לקנות קראוון ולטייל באמריקה. הייתי ארבעה ימים בבית ואז קראו לי למילואים בצפון. הייתי שבועיים בלחימה עד שנפצעתי".
האירוע בו נפצע זכאי התרחש לפני כשבועיים בכפר עדייסה, מספר קילומטרים מגבול ישראל-לבנון, בו נהרגו מספר חיילי שריון מפגיעת טיל נ"ט ובהמשך נפגעו גם חיילי יחידת עוקץ שהגיעו לסייע. "היו המון מחבלים בשטח", הוא מספר, "מה שקרה זה שנהרג בחור מעוקץ שקוראים לו בן הרוש, והכלב שלו התחיל לנבוח וממש השתגע. רצינו להרגיע אותו עם מים וקבנוס ואז התפתחה התקרית. החבר שלי ניסה להגיע לכלב ואז נתקל במחבל, המחבל ירה בו והוא נפגע, ואז אני הגעתי כדי לנסות לחלץ אותו ונפצעתי גם. זה היה קרב ארוך. היו שם שריונרים שנפגעו מנ"ט ואחר כך התנהלה לחימה באחד המבנים שבה נהרג הבחור מעוקץ. הקרב נמשך שבע שעות, משבע בבוקר ועד סביבות ארבע אחר הצהריים, עם הכרעה של המחבלים. בסך הכל הצלחנו להרוג שם 16-20 מחבלים".
כאמור, זכאי נפצע בעת שניסה לחלץ את חברו הפצוע ונפגע מירי מחבלים. "הייתה לי התקלות מטווח קרוב עם מחבל בזמן שניסיתי לחלץ חבר שנקלע לירי. המחבל הספיק לירות בי לפני שאני יריתי בו, אבל הוא מת דקה אחרי זה מירי של החברים שלי. מהירי שלו קיבלתי כדור במפשעה, שכתוצאה ממנו נשבר לי מפרק הירך. וקיבלתי גם כדור בכף יד ימין. לא פשוט".
מה הרגשת ברגע הפציעה?
"הרגשתי כאב אדיר באזור של הירי, ואחרי זה זה התחלק לשניים – מצד אחד חיכיתי לראות שהחבר שלי יוצא החוצה, ובמקביל הייתי עסוק בלצעוק מכאבים. למרבה המזל, החבר קיבל כדור שנכנס ויצא והוא בסדר גמור עכשיו".
לאחר פציעתו מנסה הכוח לחלץ אותו, אולם הניסיונות התקיימו בתנאים קשים מאוד. "זה היה פינוי תחת אש", הוא מספר, "משכו אותי אחורה בזמן שיצאו להרוג את המחבל שפגע בי. בינתיים טיפל בי רופא בשטח, העמיסו אותי על אלונקה, ובנקודה מסוימת שמו אותי על האמר. הגעתי עם ההאמר לתוך שטח ישראל ואז אספו אותי במסוק ולקחו אותי להדסה עין כרם בנסיעה של שעתיים בערך. כל הזמן הייתי בהכרה מלאה ובמסוק קיבלתי משככי כאבים רציניים".
זכאי מגיע לבית החולים ולדרישת קצינת הרפואה הוא מתקשר אל אביו ("אמרתי לו 'אבא, נפצעתי, אבל הכל בסדר'"), ולאחר מכן הוא עובר ניתוח מורכב ודרך מורכבת לא פחות עוד לפניו. "התהליך של השיקום עובר בסדר. יש הרבה מה לעשות. מדברים על שיקום מלא, אבל זה ייקח זמן. הכוונה היא לחזור לחיים הקודמים שלי לגמרי. יכול להיות שאהיה 90% ממה שהייתי קודם, אבל אוכל ללכת ולחזור לעצמי לגמרי. כרגע מדובר על כמה חודשים של שיקום. בשלב הזה אני לא יכול לדרוך על הרגל, אבל ברגע שאתחיל לעבוד עם הרגל כבר אוכל לדרוך עליה כי אין נזק לשריר, ואז אתחיל גם ללכת. גם השיקום של היד ייקח זמן. יש לי ברגים בכף יד ימין, שהיא היד החזקה שלי, אבל תהיה לי את היד שלי בחזרה. בינתיים אני משתמש ביד השנייה, אני משתמש בכל מה שיש".
אתה נשמע מאוד אופטימי ונמרץ. איך עושים את זה?
"אני בן אדם כזה, אופטימי. אני לא יכול לשבת על התחת, אני מאוד נמרץ ופעיל כל היום. אני אשיג את החיים שלי בחזרה. המחבל לא ניצח אותי. אני מתכנן לטייל אחרי השיקום ואמרתי לחברה שלי שנגיע גם לקנדה".
כאמור, לצדו של זכאי שוהים כל העת הוריו, והשבוע סיפר האב אביעד על הדאגה והגאווה: "עידן נחוש להשתקם. יש לו פציעה מאוד מורכבת, וכל זה כי הוא הסתער כדי להציל את החבר שלו. הוא קיבל את הצו 8 כשהיה בחו"ל, הוא נתקע כי לא היו טיסות, אבל הוא התעקש לחזור. גם אני התגייסתי ב-7 באוקטובר והייתי מעל 160 ימים במילואים. הוא נחוש ומתעקש להבריא, בדיוק כמו שהיה נחוש ועקשן לחזור לארץ ולהתגייס. ב-2019 תרמתי מח עצם לילד בן 11 והצלתי אותו, ועכשיו אלוהים גמל לי והחזיר לי את הילד שלי".
