שנה וארבעה חודשים לאחר נפילתו בקרב גבורה ב-7 באוקטובר בעודו מטפל בחבריו לסיירת הנח"ל הפצועים, משיקים בני משפחתו של עמית מוסט קמפיין גיוס המונים לטובת הקמת משלחת התנדבותית שנתית ברוחו של הבן שנפל.
"עמית היה בן אדם של התנדבויות", סיפרה השבוע למודיעין News אדר מושאוף, בת זוגו, "הוא התנדב מלא. הוא היה ב'כנפיים של קרמבו' והתנדב גם באופן פרטי עם ילדים עם צרכים מיוחדים. בצבא הוא היה חובש. זה היה בדם שלו לעשות טוב לאנשים ולעזור לאנשים שצריכים. בסוף הוא נהרג כשהוא הציל חיים וסיכן את החיים שלו כדי לעזור להם. זה הכי הוא בעולם, כל ההתנדבויות ולעשות טוב לאנשים אחרים. בגלל זה כל כך חשוב לנו להנציח אותו".
על הפרויקט לזכרו של עמית היא מספרת כי "בעיקרון, המטרה היא לגייס 250 אלף שקל כדי להוציא משלחת שתצא עם 'לוחמים לא גבולות', ולהוציא בכל שנה משלחות בארץ ובחו"ל שמתנדבות עם אוכלוסיות חלשות. הכוונה שהמשלחת תצא להודו ובמסגרת המשלחת הם ישפצו להם בתים ובתי ספר ויתנדבו עם האוכלוסייה המקומית. ירון, אחיו הגדול של עמית, יזם את הפרויקט כי הוא היה בעבר במשלחת כזאת בגואטמלה שהייתה לזכר חייל שנהרג, והוא רצה לעשות משהו כזה לעמית. וגם כי עמית בעצמו תכנן להתנדב ב'לוחמים ללא גבולות' אחרי הצבא. זאת סגירת מעגל מדהימה כזאת".
"בתוך שבוע הפכנו לזוג"
את מוסט הכירה מושאוף בת ה-20 דרך חברים משותפים. "היינו ביחד שלוש שנים וחצי", היא מספרת, "הכרנו דרך החברה הכי טובה שלי שהייתה איתו בבית הספר. היא הכירה בינינו ותוך שבוע נהיינו זוג".
ספרי על עמית.
"עמית היה פשוט הבן אדם הכי חייכן ושמח שאני מכירה. הוא היה מצחיק בטירוף. היו לו כל כך הרבה חברים, אני לא יכולה להתחיל לתאר לך כמה. אחרי שהוא נהרג באו אלינו מלא אנשים וכל אחד סיפר כמה הוא היה קרוב אליו. הוא היה בן אדם עם לב טוב, תמיד ראה את האחרים. גם בחבורה שלו וגם כשאנחנו הכרנו, הוא תמיד היה הפסיכולוג של כולם ומקשיב לכולם. יש את הפארק היכן שנמצא המשעול על שמו, ולשם הוא היה מגיע בקורונה ו'מקבל מטופלים' חברים שלו, וכל אחד מהם היה פורק ומדבר איתו. היה לו לב טוב והוא רצה לעשות טוב. הוא היה בן אדם טהור כזה. בצבא הוא התגייס לסיירת נח"ל ובאמצע הדרך הוא התקבל לקורס חובשים, התאהב בזה והבין שזה מה שהוא רוצה לעשות".
"הוא לקח את התפקיד ממש ברצינות וכל הזמן העביר לצוות שלו שיעורים שהצילו להם את החיים ב-7 לאוקטובר", היא מוסיפה, "הוא לימד אותם שיעורי חבישה, איך מתפקדים באירועים טראומטיים ואיך מאלתרים ח"ע (חוסם עורקים). אפילו אני עברתי שיעורים כאלה ממנו. הוא פשוט אהב את התפקיד שלו והיה לו חשוב להעביר הלאה כמה שיותר מידע, כדי שברגע האמת הם יידעו לתפעל כמו שצריך".
מה אתם יודעים על הקרב בו נהרג?
"בשש וחצי בבוקר התחילו להם אזעקות במוצב סופה והם נכנסו למרחב מוגן. מהר מאוד המ"פ שלהם מבין שזה אירוע של חדירת מחבלים, והוא שלח אותם להביא ציוד ולהתחיל להילחם. עמית והצוות שלו ממש נלחמו שם, עד שאחד החברים שלו נפצע והוא ניסה לרוץ לטפל בו ולהעניק לו טיפול ראשוני. בשלב הזה היו המון מחבלים מחוץ לבסיס שלהם והוא לא הצליח לצאת אליו. הם חזרו למרחב המוגן ובדיוק הגיע צוות של גדוד 50, שגם סגר שם שבת באותו יום. הם קראו לחובשים כי היו פצועים של הגדוד, ואז עמית ואופיר מלמן, שגם היה חובש בצוות של עמית וחבר שלו, הקימו את עצמם ורצו לחדר הזה למרות שאמרו להם 'אל תצאו כי המחבלים תיכף פה'. הם הצליחו לטפל בחמישה פצועים. דיברנו עם שלושה מהם שניצלו בזכותם. הם נשארו לטפל בשני פצועים הכי קשה, ובשלב הזה המחבלים כבר היו בתוך המוצב וכל מי שהיה בחדר הזה נורה ונהרג. בסוף, הם הצילו חיים של שלושה חיילים ונשארו במטרה להציל עוד שניים ונהרגו. זאת ממש אצילות נפש וגבורה מטורפת, וזה עוד יותר משקף את סוג האדם שהוא וכמה היה חשוב לו לעזור לאחרים בלי לחשוב פעמיים".
מתי נודע לכם על מה שקרה?
"קיבלנו את התשובה ביום שני בערב. בהתחלה לא ידענו מה קרה והיינו אופטימיים, כי אמרו לנו שראו אותו ושהוא בסדר רק בלי טלפון. מאוד נאחזנו בזה. עכשיו, בהסתכלות אחורה, זה היה תמים, אבל באותו רגע את נאחזת בכל מה שאפשר. היה שם קרב מטורף ורק בערב הצליחו לטהר את הבסיס ממחבלים. כל מי שהיה שם פשוט גיבורים אחד-אחד".
ואיך את מתמודדת עם האובדן?
"אני אומרת בשמי ובשם המשפחה שמאותו הרגע העולם התמוטט ונעצר. זה הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות לכולנו. אנחנו מנסים למצוא דברים שיעשו טוב לעולם ולנו, וזה תמיד במעשים הקטנים. אני ואחותו פתחנו עמוד לזכרו באינסטגרם והוא ממש התפרסם. אני מרגישה שזאת השליחות שלי, שיכירו אותו. לאימא שלו יש תוכנית שעשו למילואימניקים, תוכנית 'עמית', על שמו. כל אחד מנסה בדרכו להמשיך את הדרך שלו ולעשות טוב בעולם ולנו. עכשיו יש את ההצעה של אחיו ירון עם המשלחת הזאת. אני השתחררתי מהצבא לפני חודשיים. קשה להמשיך הלאה. אני הולכת לטיפול. יש עמותה בשם 'הותיר אחריו חברה', והם יצרו איתי קשר בשבעה והם עוזרים לי עם הטיפול הפסיכולוגי, שזה ממש חשוב, ובשבוע הבא הם עושים לנו סופ"ש של חופשה בהרצליה. זה סופר חשוב שיש אותם והכי לא מובן מאליו".
