לאחר ארבעה שבועות קשים ומורטי עצבים של חוסר ודאות, הגיעה בסוף השבוע הבשורה הקשה – סמ"ר ים גלס, בת 20 ממודיעין, נפלה ביום הראשון למלחמה בדרום.
גלס הייתה תצפיתנית בגדוד 414 ושירתה בבסיס נחל עוז, כמו רב"ט שירה שוחט ממודיעין שאף היא נפלה באותו יום בעת מתקפת הפתע של חמאס על בסיסי צה"ל בעוטף עזה. גלס הייתה אמורה להשתחרר מצה"ל בחודש מרץ הקרוב, והוריה סיפרו בסוף השבוע כי הייתה אמורה לטוס לטיול בחו"ל והתכוונה ללמוד הנדסת מחשבים. גלס הותירה אחריה הורים ושני אחים.
בסוף השבוע אמרה אמה ענת לכלי התקשורת: "אני מרגישה שלא הגנו על הבת שלי, הפקירו את ים למות שם בתוך החמ"ל. הבנות היו שם שעות בחמ"ל, עד שנגמר להן האוויר. היו מספיק חיילים, למה לא הצילו אותן? עכשיו אני לא סומכת על אף אחד שישמור על הילדים שלי. מבחינתי זה נגמר. אני מתפללת שהחיילים יחזרו בשלום. את ים שלי לא החזירו".
על השבועות מורטי העצבים שעברו על משפחת גלס מאז ה-7 באוקטובר סיפר אביה, ליאור: "מאז אותה שבת אנחנו כמו בשבעה אחת ארוכה. היו עליות ומורדות בין תקווה לייאוש. בשבועיים האחרונים התחושה הייתה ש-99% ים כבר לא בחיים, אבל רצינו להאמין שאולי יקרה נס". עוד הוסיף האב כי "לפני שבועיים הביאו לנו את הדיסקית שלה כולה חרוכה".
כאמור, הסיוט של משפחת גלס החל כבר ביום הראשון ללחימה בדרום. "הבנו שמשהו קורה וידענו שים בחמ"ל כתצפיתנית. היינו בטוחים שהיא מוגנת, אבל לא יכולנו ליצור איתה קשר כי בחמ"ל הן בלי הטלפון שלהן". בשלב זה השעות נוקפות ובני המשפחה מתחילים לנסות ולברר מה עלה בגורלה של הבת. הם יוצאים לבתי החולים אליהם הועברו פצועי יום הקרב, אולם לא מקבלים תשובות. בהמשך, יחד עם הורי החיילים ששירתו בבסיס, הם מתאגדים ומנסים לאסוף מידע בעצמם. "מצאנו סרטון של חטופות. חלק מההורים זיהו את הבנות שלהם שם, אבל אצלנו לא היה מענה. ככל שחלפו הימים עוד ועוד הורים של החיילות שהיו בחמ"ל התבשרו על מותן", סיפרו ההורים.
כמו הורים נוספים לתצפיתניות שסיפרו כי בנותיהם דיווחו על פעילות חריגה לאורך הגדר עם רצועת עזה, גם לאמה של גלס יש ביקורת קשה על התנהלות צה"ל באותם ימים. "ים לא חששה לשרת שם בנחל עוז, על גבול עזה. היא שמרה על החיילים ועל האזרחים כשהקפיצה אותם על כל אירוע שהבחינה בו בגדר. ים הייתה בטוחה שהיא מוגנת, שכשתקפיץ את החיילים הם מיד יגיעו, אבל באותה שבת הם לא שמרו עליה מפני המחבלים. איך זה שמוצב כמו נחל עוז נכבש תוך דקות? צריך לבדוק טוב-טוב מה קרה שם". אביה של גלס הוסיף: "ים הייתה אומרת, 'אבא, תהיה מלחמה', אבל לא כל כך התייחסתי". עוד הוסיפה האם כי "היא סיפרה על אירועים על הגדר. פעם אחת מחבל התפוצץ שם ונפער חור שדרכו נכנס רכב ונעלם. גם לקח זמן לתקן את הפרצה ההיא. בצבא קראו לזה 'הפרות סדר', ככה התייחסו לכל האירועים על הגדר ברצועת עזה".
ספרו לי על ים.
"ים הייתה מלאכית. ילדה שמחה, מאוד חכמה ומתוקה. היא הצליחה בכל מה שהיא נגעה בו. היו לה לא מעט חברים בארץ, למרות שחזרנו רק לפני שנתיים, והיו לה חברים מכל העולם. היא הייתה בטוחה שמה שהיא עושה חשוב ושהתרומה שלה חשובה. הפריע לה שהתפקיד של התצפיתניות לא היה מיוחצן כמו שצריך, כי זה תפקיד מאוד חשוב. היא לא הבינה למה היא לא נחשבת ללוחמת, למרות שהייתה 700 מטר מהגדר".
כאמור, בעוד חצי שנה הייתה אמורה גלס הצעירה להשתחרר מצה"ל, וכבר תכננה את היום שאחרי. "היו לה כבר כרטיסי טיסה להולנד, ומשם היא תכננה לטוס ליפן עם חברות שלה. היא הייתה מסוג האנשים שאתה מכיר ושמח שיש כאלה במדינה. היא עושה את המדינה מקום יותר טוב לחיות בו. היה לה יופי פנימי וחיצוני והיינו משפחה מאוד שמחה ומגובשת. יש לה שני אחים – האח הגדול פלג ואח צעיר ממנה ריף – והם היו שלושתם חברים טובים ומצחיקים. ים הייתה סוג של אימא אווזה שלהם. יש לנו כלב שים מאוד אהבה, צ'ואי, ורוב התמונות שלה הן איתו. הוא היה החבר הכי טוב שלה".
עם סיום השיחה מוסיפה ענת גלס: "אני מאוד דאגנית וחרדתית, ואני מכה על חטא על זה שלא השמעתי יותר את הקול שלי ואת החששות שלי. אולי הייתי מצליחה להשפיע עליה ועל הבחירות שלה לא להיות בנחל עוז, כל כך קרוב לגבול. אני מצטערת ומרגישה אשמה שלא הצלחתי לשמור עליה. היא לא פחדה והייתה בטוחה שהיא מוגנת ושיבואו להציל אותה. החמ"ל, שהיה אמור להיות המקום הכי מוגן, הופקר עם הבנות בתוכו. אני עושה את מה שאני עושה עכשיו רק בשביל הזיכרון של ים. זה מנוגד לאופי שלי. ים הייתה ממש מובכת מזה, אבל חשוב לי שידעו מי הייתה הבת שלי".
