רס"ם במיל' איתי פרי, בן 36 ממודיעין, הובא אתמול (שני) למנוחות בבית העלמין בעיר לאחר שנפל בקרב ברצועת עזה. פרי, ששימש כקשר פלוגתי בגדוד 8111 בחטיבה 5, גדל והתחנך במודיעין, והיה בנה  של אהובה פרי, מנהלת לשעבר בבית הספר דורות בעיר.

מדובר צה"ל נמסר כי פרי נפל יחד עם רס"ן במיל' אביתר כהן, ששירת כקצין הדרכה בגדוד, בכפר קרארה שממזרח לחאן יונס. הכוח עימו שהו נפגע מזירת מטענים בבית ספר בכפר, בו פעלו חוליות נ"ט של חמאס והתגלו בו פירי מנהרות. לוחם נוסף מהגדוד נפצע קשה באותו אירוע. עם מותו של פרי עלה מניין החיילים תושבי העיר שנהרגו בקרב מאז ה-7 באוקטובר ל-17.

אשתו של פרי, הילה נגה פרי, ספדה לו אתמול : "אני אוהבת אותך כל כך שמילים לא יכולות לתאר. אני עצובה כל כך שהגוף שלי לא יכול להכיל את הצער. היית האושר שלי, איזנת אותי, הרגעת אותי. תמיד תמכת בי, האמנת בי ותמיד היית אופטימי וראית את הצד החיובי בדברים.

אנשים כמוך פשוט אין. אין מי שלא אהב אותך, אין לב שלא כבשת עם החיוך הלבבי שלך והעיניים הזורחות. לב זהב וענק, ענק כל כך! כמה אהבת אותנו, את עידו, גיל, אורי ואותי. אני יודעת שאהבת כי לא פספסת הזדמנות להראות לנו.

בא לי להגיד לך, שאני אהיה חזקה ואתגבר ואשמור על הילדים, אבל האמת, כרגע אני לא יודעת איך אעשה זאת. בא לי להגיד לך שזכית לראות את שלושת הילדים המדהימים שלנו ותודה לך על המתנות שהשארת לי, אבל אלוהים, הם כל כך קטנים, עוד לא הספקת לראות אותם גדלים.

בא לי להגיד לך שהיו לנו חיים מלאים ומושלמים והכל היה כל כך טוב, אבל זה היה כל כך קצר. בא לי להגיד לך שניצלנו כל רגע, אבל לקחו לנו אותך בחודשיים האחרונים שלך. בא לי להגיד לך שאתה גיבור אבל לא רצית להיות גיבור. רק רצית את החיים שלך בחזרה.

אבל כבר חודשיים שאנחנו מתגעגעים אליך, כבר שבוע שלא דיברנו, והגעגוע בעצם רק מתחיל. לא הרשיתי לעצמי לפחד. באמת שהייתי אופטימית, שאולי אתה באמת במקום לא מסוכן כמו שאמרת. לא הרשיתי לעצמי לחשוב שיש סיכוי שלא תחזור. הבטחנו לילדים, הבטחת שתהיה במסיבת חנוכה של כיתה ב' של עידו. הוא עוד מחכה שתחזור ונחגוג לו יום הולדת ביחד.

כתבתי לך כל השבוע כדי שכשתחזור תוכל להשלים את כל הרגעים שהיו. לרגע חשבתי שאולי לא תראה את ההודעות האלו, אבל לא האמנתי שבאמת יש מצב כזה. אבל מצד שני פחדתי שהיה לנו טוב מדי, שהיית טוב מדי, ושזו לא קלישאה שזה קורה לטובים ביותר.

איתיוש שלי, זה היה קצר מדי, אבל זה היה טוב. אני יודעת שאהבת אותנו, אני יודעת שידעת והרגשת שאנחנו אוהבים אותך. אני עטופה באנשים שאוהבים אותך ואותי, אבל אני לבד. כל כך לבד. זה הסוף הכי רע שיכול להיות. אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן, אבל אני מרגישה שבסוף נמצא את הדרך. אני יודעת שאתה סומך עליי שאני מסוגלת. אז למרות שכרגע זה נראה לי בלתי אפשרי, אני מבטיחה לעשות הכל בשביל לשמור ולהגן ולאהוב את הילדים גם מהלב שלך".