אחרי עשור של עבודה במוסדות הביטחון של מדינת ישראל בתפקידי מחקר מודיעיני, ושנתיים נוספות במגזר הפרטי, החלטתי לנסות להתקבל לקורס הצוערים של משרד החוץ. הממשקים המשותפים לאורך השנים חשפו אותי לפעילות המרתקת של המשרד, והובילו אותי לשאוף להיות חלק מהותי בעיצוב מדיניות החוץ של מדינת ישראל.
לאלו שפחות מכירים, מדובר בקורס הליבה של משרד החוץ, ואחד המושקעים ביותר בקרב משרדי הממשלה, שמטרתו המרכזית היא להכשיר את דור הדיפלומטים הבא של מדינת ישראל. הקורס אינטנסיבי מאוד ונמשך כחצי שנה, במסגרתו אנחנו לומדים כל יום מבוקר עד ערב במשרד החוץ בירושלים את רזי מקצוע הדיפלומטיה. הקורס כולל בתוכו הרצאות עיוניות, סימולציות אישיות וקבוצתיות, וסיורים למוקדי השפעה וידע בישראל. גם המיונים לקורס מאתגרים ומורכבים משורה של מבדקים, ביניהם מבחנים פסיכוטכניים, דינמיקה קבוצתית ומבחני אישיות.
השנה החליט המשרד לפתוח את הקורס ב-3 בדצמבר, כחודש לאחר פתיחת מלחמת "חרבות ברזל" ובצל המתיחות הגוברת בצפון. למרות מתכונת החירום בה פועל המשרד והצורך של המדינה למקד את מאמציה בלחימה, לעניות דעתי מדובר בהחלטה נכונה. משרד החוץ מהווה מכפיל כוח מדיני במערכה מול חמאס, ועלינו להמשיך ולהשקיע משאבים ומאמצים בפיתוח ההון האנושי דווקא בתקופה זו.
בין יתר המאמצים שמשקיע המשרד מאז ה"שבת השחורה", ניתן להצביע על מספר מוקדי מאמץ עיקריים: ביסוס רוח גבית מצד מדינות המערב להמשך הלחימה ברצועה, הפגת הלחץ המופעל על ישראל מצדה של הקהילה הבינלאומית (ICJ, מועצת הביטחון ועוד), רתימה של דעת הקהל ברחבי העולם, והתמודדות עם עלייה בגילויי האנטישמיות נגד יהודים.
מבין אלפי האנשים שהגישו מועמדות לקורס התקבלו השנה 41 צוערים, נשים וגברים בגילאים ורקעים שונים לחלוטין, כאשר שלושה מהם תושבי העיר שלנו מודיעין. אני מקווה שעובדה זו תוכל להעניק לתושבי העיר מעט נחמה בתקופה קשה זו, בה ספגה מספר רב של חללים מאז ה-7 באוקטובר.
הקורס עצמו, כמו גם מרבית אגפי המשרד, מתחלק בין צד מדיני לצד מנהלי/קונסולרי. בעוד שהצד המדיני אחראי על מערכות היחסים בין מדינת ישראל למדינות השונות בתחומי אסטרטגיה, כלכלה, תרבות ועוד, הצד הקונסולרי אחראי על מגוון רחב של שירותים משמעותיים שמעניקה מדינת ישראל לאזרחיה הישראליים בחו"ל, ליהודי התפוצות ולאזרחים זרים שמעוניינים להגיע למדינת ישראל.
אחרי חודשיים וחצי בקורס אני יכול להצביע על כמה הבדלים מעניינים בין העבודה המודיעינית-מחקרית שעשיתי בעברי לבין עבודת הצוערים הצפויה בשגרירות. כך, בעוד שהראשונה היא מאוד אינטימית, סגורה ומסווגת, השנייה יותר פתוחה, משוחררת וחשופה. בעוד שבראשונה בולטים מאוד אלמנטים של מתודולוגיה, אנליטיות וטכנולוגיה, השנייה מבליטה לא פחות את חשיבות הקשרים הבינאישיים. כאשר הראשונה עוסקת בעיקר בכלים של "עוצמות קשות" (צבא, טרור וכדומה), השנייה נותנת מקום משמעותי ל"עוצמות רכות" כמו תרבות, דיפלומטיה ציבורית, שיתופי פעולה ועוד.
במבט קדימה, קורס הצוערים צפוי להסתיים בסוף מאי, ומשם מרבית הצוערים יצאו לשרת מעבר לים לתקופה בת מספר שנים. אתגרי הלגיטימציה שחווה מדינת ישראל מהקהילה הבינלאומית מאז
ה-7 באוקטובר מגבירים עוד יותר את המוטיבציה שלנו הצוערים להיות פרו אקטיביים, ולשאוב כמה שיותר כלים וידע במהלך הקורס כדי להגיע לשליחות בצורה המקצועית ביותר.
