בית ספר? מי צריך את זה

ערן קמינסקי

ביום חמישי בבוקר יתרוקנו בתי מודיעין מילדים ובני נוער, שישובו אל בתי הספר והגנים ויתחילו עוד שנת לימודים. את הטקס השגרתי הזה יחוו כל ילדי העיר מלבד אחד – בנה בן ה-15 של שרי גירון, תושבת לפיד שלא שלחה את שני בניה אל מערכת החינוך מעולם.

שני בניה של שרי, רם בן ה-15 ואורי בן ה-22, מעולם לא התחנכו במסגרות הקונבנציונליות. יותר מזה: במשך 18 השנים האחרונות מבלים השלושה על קו ישראל-גואה-אנגליה ורק לפני חודשיים שבו לאזור מודיעין. את שנת הלימודים הקרובה לא יפתח רם לאחר שלא נרשם לשום בית ספר.

תחילתו של הסיפור הלא שגרתי של בני משפחת גירון החל כאשר אורי הבכור היה פעוט. "חזרנו אז לישראל מאנגליה, שם אורי נולד, וגרנו במושב סתריה", מספרת שרי המלמדת ציור ומעבירה סדנאות בנושא. "זה התחיל כשלא רציתי לחסן אותו והתגובות שקיבלתי כאן היו מאוד לא מקבלות. בסופו של דבר אחות המושב הגיעה אלי הביתה והצליחה להלחיץ אותי כך שחיסנתי אותו נגד פוליו. אחר כך ניסיתי להכניס אותו לגן, אבל מאוד לא אהבתי את מה שראיתי. אני התרגלתי להסתכל יותר ולשאול את עצמי אם בשביל זה הבאתי ילד לעולם, בשביל שאחרים יחנכו אותו? במיוחד שבגילאים האלה שהיה כל כך קטן. לא אהבתי את העובדה שאני נותנת לאחרים לחנך אותו, רציתי אני להיות ההשראה עבורו. ילדים צריכים לראות מודל מול העיניים, זאת דרך החינוך הכי טובה בעיני".

כאשר אורי הגיע לגיל שנתיים וחצי החליטו שרי ובן זוגה דאז לעזוב את החיים הסטנדרטים בישראל ולנסות לגור בהודו. "שנינו כבר היינו בהודו ומאוד אהבנו אותה", היא מספרת. "באותה תקופה גם היינו מייבאים מנפאל סוודרים ומעילים ומוכרים אותם באנגליה בחודשי הקיץ בכל מיני פסטיבלים, כך שהחלטנו לנסות וללכת על זה".

"להיות", לא "לעשות"

כאמור, מאז ועד היום העבירו שרי ובניה את מרבית זמנם בהודו. במהלך כל השנים האלו ניסו השלושה מספר מסגרות חינוכיות, עד שהגיעו להבנה כי עדיף לילדים שלא ללמוד בכלל במסגרת מסודרת. "בשנים הראשונות בהודו אורי לא הלך בכלל לבית ספר. בגיל יותר מאוחר כן ניסינו והוא היה בבית ספר הודי המתנהל באנגלית. כבר בהתחלה המורה ביקשה מהתלמידים לצייר ציור ונתנה להם ציונים על העבודות שיצרו. לא הבנתי איך היא יכולה להגיד לילד שהוא נכשל, הרי הוא מבחינתו עשה את המאה אחוז שנתן באותו הרגע. אז אמרתי 'די'. אחר כך היה עוד נסיון עם עוד סוג של בית ספר, עד שאורי סיפר לי שהמנהלת אמרה להם לא להקשיב להורים שלהם, כי ההורים לא יודעים כלום. זה היה הניסיון האחרון בגיל הזה".

אחרי עוד ניסיון קצר בבית ספר אירופאי בגואה הגיע אורי לגיל 15. "יום אחד דיברנו על זה ואמרתי לו שהוא לא חייב ללכת לבית ספר מבחינתי, אבל אני רוצה שהוא יבחר משהו שהוא רוצה לעשות ואני אסייע לו לעשות את זה. הוא בחר להיות מדריך צלילה. הוא התחיל לעבוד במועדון צלילה באזור, עשה את כל הקורסים ואחר כך כשהיה בן 18 עשה קורס מדריכי צלילה בתאילנד. במהלך השנים האלה אני דאגתי לו למורים פרטיים שפעמיים בשבוע לימדו אותו מתמטיקה, היסטוריה, גיאוגרפיה ועוד. עיקר הלמידה הייתה בעצם איך ללמוד. איך לקרוא טקסט וכולי".

מה עושה אורי כיום כשאתם בארץ?

"בגלל איזו בעיה רפואית הוא לא יכול לצלול בשנה האחרונה. בשנה שעברה הוא ניהל קפה בגואה ועכשיו הוא עובד כאן בשיפוצים".

בנה הצעיר של שרי, רם בן ה-15, כן למד במהלך השנים בגואה בבית ספר מסודר. "האמת זה היה בעיקר בשביל הקטע החברתי. כשהוא לא רצה ללכת לבית הספר הוא לא הלך. זאת הייתה קהילה שהתארגנה בעצמה והקימה מעין בית ספר. כל אחד היה לוקח יום בשבוע בו הילדים היו אצלו והיה עושה איתם משהו מתחום הכישורים שלו. אני לימדתי אותם חשבון וקריאה וכתיבה. שני הילדים שלי למדו לקרוא כבר בגיל מאוד צעיר. עד היום הגדול הוא תולעת ספרים, הקטן כמו בני דורו יותר מחובר למחשב".

לדברי שרי, למרות שרם אינו רשום לאף מסגרת הרשויות לא מטרידות אותה בנושא. לדבריה גם מעולם לא חשה כי הבחירות שהיא עושה עומדות להציב את ילדיה בעמדות נחיתות בעתיד בגלל חוסר בידע. "אין להם תעודות, אבל הם למדו. אורי למד לעבוד ולהיות חרוץ, הוא למד לשתף אחרים במה שיש לו ולמד לתקשר עם העולם בדרך טבעית ונורמלית יותר. באחת הפעמים רם אמר לי שמשעמם לו בבית הספר כי מלמדים אותם מתוך ספרים, ספרים שהוא יכול לקרוא בעצמו".

את חושבת על העתיד שלהם, במה יעסקו?

"אורי רוצה להיות שף ורם מתעניין בהידרותרפיה. כששואלים אותי שאלות כאלו אני עונה שהם שניהם בbeing, לא ב-doing. כן, מסתכלים עלי מוזר כי לא מבינים על מה אני מדברת. אולי יום אחד יבינו. אנשים שפוגשים את הבנים שלי תמיד אומרים עליהם שהם מקסימים ואיזה סיפורים יש להם. יש להם סיפורים כי הם ראו המון תרבויות. כשאתה נמצא בגואה אתה רואה אנשים מכל המינים וסגנונות החיים. הם למדו לקבל את מי ששונה מהם, הם הרבה יותר פתוחים מילדים אחרים ולדעתי יש להם הרבה יותר כלים לחיים מאשר התעודות שילדים שחיו חיים רגילים קיבלו. כמה אנשים יוצאים היום מהאוניברסיטה עם תעודות ואין להם מושג מה הם רוצים לעשות עם עצמם? לילדים שלי יש כלים טובים הרבה יותר".

"אין לי ספקות"

מה לגבי הקטע החברתי למשל? עכשיו שרם כאן בארץ ולא מכיר חברים דרך בית הספר?

"כן, יש עכשיו בעיה חברתית. זה יותר מהצד שלי, שרוצה לראות ילד עם הרבה חברים, שהוא מקובל בחברה ויוצא להיפגש איתם, אבל הוא אומר שטוב לו. אולי הוא גם עוד לא קולט שאנחנו נשארים ושלא מתוכננת עוד נסיעה. נראה מה יהיה, משתדלת שלא לעסוק בעתיד שעוד לא קיים".

למה בעצם נוצרה אצלך כזאת התנגדות למערכות החינוך, גם בארץ וגם מחוצה לה?

"כל הרעיון הוא להבין שזה בעצם ילד, מה הוא צריך ומה זה אומר להיות ילד. כשיבינו את זה כל מערכת החינוך תתחיל להשתנות. אנשים לא מבינים מה זה ילד. בבית הספר כל מה שנותנים להם זו תחרויות. מלמדים ילדים להתחרות ואז יש מנצח ויש מפסיד. בעיני ילד שסיים את הפרויקט שנתנו לו הוא הצליח. בעיני המורה יכול להיות מצב שהוא לא הצליח ומכאן מתחילה שרשרת של תגובות שיוצרת נזק לנפש של הילד. בשנים שאני כאן באזור מודיעין אני עובדת בגני הילדים האנתרופוסופיים. יש להם תפיסה שכל שבע שנים מתחיל מחזור חדש בחיים. המחזור הראשון בחיי ילד עומד בסימן אחדות, עם עצמו ועם כל מה שסביבו. כל דבר שלוקח אותם מחוץ לאחדות גורם להם נזק".

אף פעם לא היו לך שום חששות לגבי הבחירות האלו? האמונה בדרך כל כך חזקה עד שאין ספקות?

"האמונה היא שלמה וחזקה רק בגלל שהתאמנתי בה. אי אפשר להאמין בלי להתאמן. גם יש לי ניסיון עם התוצאות שמחזקות את האמונה. אתה אומר שאני הארדקור. מבחינתי אנשים שחיים בדרך הסטנדרטית הם ההארד קור. איך הם עושים את זה? הולכים לאותה עבודה כל יום. איך הם מצליחים? איך הם לא יורים בעצמם?

איך הילדים שלך מסתכלים על הבחירות שעשית ועל דרך החיים שלהם?

"תשמע, אני רואה שסרטונים שרם מעלה בפייסבוק בעד שיטת ה-unschooling. אני רואה שזאת הדעה שלו. הוא רואה את בני הדודוים שלו שבגילו בערך ובשנה שעברה ניסה ללכת לצופים כאן בלפיד. מבחינתו הילדים האלה משעממים. מבחינתם הוא נתפש כמוזר". 

 (צילום פרטי)

2016-08-31 01:00:00
2016-08-31 01:00:00

כתבות נוספות

ועכשיו למאני טיים

עירוני מודיעין הפסידה לנתיבות, מובילת הטבלה, אבל הבטיחה את מקומה בפלייאוף ותחכה כעת לראות מי יהיו היריבות במאבק על העלייה

בריא וצבעוני

השבוע במדור: מרק כתום חורפי עם טוויסט מרענן, וירקות פריכים בטעמים מפתיעים

צפוף פה, צפוף

חודשיים אחרי הפתיחה החגיגית של מועדון הגריי במע"ר ומבקרים רבים במקום מדווחים על צפיפות בלתי נסבלת: "אי אפשר לזוז, אפילו המלצרים לא מצליחים להגיע לשולחנות" • בעלי המועדון: "נמשיך להביא מוזיקה ותרבות איכותית שישמחו את תושבי מודיעין"

ועכשיו למאני טיים

עירוני מודיעין הפסידה לנתיבות, מובילת הטבלה, אבל הבטיחה את מקומה בפלייאוף ותחכה כעת לראות מי יהיו היריבות במאבק על העלייה

המשך קריאה »

צפוף פה, צפוף

חודשיים אחרי הפתיחה החגיגית של מועדון הגריי במע"ר ומבקרים רבים במקום מדווחים על צפיפות בלתי נסבלת: "אי אפשר לזוז, אפילו המלצרים לא מצליחים להגיע לשולחנות" • בעלי המועדון: "נמשיך להביא מוזיקה ותרבות איכותית שישמחו את תושבי מודיעין"

המשך קריאה »

שיטפון של מאומתים

מספר המאובחנים חיובי לקורונה זינק השבוע ועומד על 4,489, כשקרוב ל-1,300 מהם תלמידי מערכת החינוך • תושב אחד מאושפז במצב קשה ובעירייה חידשו את מתווה החירום לסיוע לקשישי העיר

המשך קריאה »

המכה החמישית

אמנם שר האוצר טען כי בתי העסק במודיעין מלאים עד אפס מקום, אולם בשטח תמונת המצב שונה לגמרי ובעלי העסקים בעיר מדווחים על ירידה של עד ל-80% בתנועת הלקוחות: "אנשים מפחדים להגיע. אנחנו משאירים את העובדים בבית וחיים מהחסכונות" • ויש גם מי שמרוויח מהמצב

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך