שיעורי הגירושים ההולכים וצומחים עולים לשיח הציבורי באופן קבוע, אולם מאחורי נדמה שלעיתים הסיפורים שמאחורי הסטטיסטיקה הולכים לאיבוד.
מי שהחליטו לעשות מעשה למען אלו שנפגעים מגירושים לא פחות מהזוג המתגרש –הילדים – הם אנשי עיריית מודיעין, ובראשם אפרת כהן וואשדי, רכזת תחום מניעה והכוונה לנוער באגף חברה, נוער וצעירים בעירייה, וגרושה בעצמה, שהבינה עד כמה קולם של הילדים להורים גרושים לא מושמע.
לפני שנתיים החליטה וואשדי להקים קבוצה ייעודית לאותם ילדים, במטרה לספק להם קבוצת שייכות. המחשבה מאחורי המיזם החדש הייתה להפוך את המשתתפים למעין מנטורים עבור ילדים צעירים מהם המתמודדים עם אותה סיטואציה מורכבת. כך הוקמה הקבוצה, שמשתתפיה לווו בידי מנחה מקצועית (ראו מסגרת), ואף הגיעו השנה לבית הספר היסודי כרמים והעבירו לתלמידים הצעירים פעילות.
"אני עובדת כמעט שש שנים במחלקת הנוער, ומנהלת בין היתר את מרכז הנוער שנקרא 'מתחם הקפה' – מתחם חברתי לבני נוער", היא מספרת. "אל הקפה מגיעים בני נוער במסגרת פרויקט המעורבות החברתית, ולנו חשוב שהם יעשו דברים עם ערך מוסף לקהילה וגם שייהנו מהדרך. לאורך השנים, מהמפגש שלי עם בני נוער, היו לי המון שיחות איתם וראיתי שכל נער או נערה שלישית הם ילדים להורים שהתגרשו. זה היה פחות או יותר בזמן שגם אני התגרשתי והכרתי את הנושא מקרוב. גם לי יש ילדים מתבגרים וגם איתם ראיתי שהם חווים את הקושי, בעיקר הלוגיסטי. הם לא נוהגים לדבר על זה והייתה לי מחשבה שכל ההתעסקות שלנו בעולם של הגירושים לרוב באה מהמקום של ההורים, שנעזרים בגישור ובקבוצות תמיכה, אבל בדרך כלל המקום של הילדים פחות מושמע. הם די מוכתבי מציאות".
מתוך התובנה הזאת ומתוך שיח שניהלה עם בני נוער רבים, הבינה וואשדי עד כמה נרחבת התופעה, במיוחד במודיעין בה מתגרשים מדי שנה בסביבות 150 זוגות. "הייתה לי מחשבה הרבה זמן איך אני מרימה קבוצה", היא מספרת, "שתאתר בני נוער שכולם עברו גירושים בבית וביחד נדבר על הדברים, וגם נהפוך את בני הנוער האלה למנטורים. ניקח את החוזקות שלהם וניתן להם כלים ללוות ילדים צעירים מהם שחווים דברים דומים. הפרויקט התחיל שנה לפני פרוץ הקורונה. התחברתי לכרמית צור, מנחת קבוצות שאני מכירה הרבה זמן, ושיתפתי אותה ברעיון. היא התלהבה ופיתחנו את הרעיון הזה לצד המחשבות שאני הבאתי מתוך השטח, ויחד עשינו את הכל ויצאנו לדרך עם הקבוצה הראשונה. הופתענו לשמוע כמה הם מדברים וכמה הם אוהבים את השיח".
לאחר הפסקה כפויה בשל משבר הקורונה, חזרו וואשדי ובני הנוער לפעילות. "כשהקורונה התחילה הכל נתקע ולא יכולנו להמשיך", היא מספרת, "ולכן השנה היה לי מאוד חשוב שנדייק ונגיע עם הקבוצה עד הסוף. אחרי לא מעט אתגרים שחווינו לאתר בני נוער שיבינו שלא מתייגים אותם אלא להיפך, אחרי שהם הבינו את המהות יכולנו להגיע לפרויקט. ואז חיפשתי בית ספר יסודי שנוכל לחבור אליו לתוכנית המנטורים. בדקתי מה אחוזי הגירושים ומה הפילוח לפי שכונות, ופניתי לכמה בתי ספר בהתאם. בית ספר הכרמים נענה להצעה והמנהלת רוזי ממש התלהבה ושיתפה פעולה. עשינו שני מפגשים. החבר'ה שלנו הכינו פעילות ביחד איתנו. בנינו איתם מערך חברתי קליל שנוגע בקשיים וברגשות. המפגשים היו מאוד משמעותיים ובני הנוער הרגישו על גג העולם שהם יכולים לתת מהדרך שלהם לאחרים. זה היה מאוד משמעותי עבורם וגם מבית הספר קיבלתי תגובות חיוביות. הקבוצה הייתה מאוד בגובה העיניים, נוער מדבר לנוער. הם שמו קצת מוזיקה ושיתפו מהמקום שלהם והיה להם מאוד קל להיפתח. עבורי זה היה מאוד מרגש סופסוף לראות את החזון הופך למציאות ושהצלחנו לעשות משהו משמעותי".
"תחושת חוסר אונים"
שניים מבני הנוער שהשתתפו בקבוצה ובפעילות עם ילדי בית הספר היסודי הם ליאל מצרי ויעל אבוחצירה, בני 16 מתיכון עירוני ב', שהסכימו השבוע לשתף אותנו בתהליך שעברו. מצרי היה בן 11 כאשר הוריו התגרשו, ואילו אבוחצירה הייתה רק בת 8.
אתם זוכרים את הרגע שההורים הודיעו שנפרדים? מה הרגשתם?
מצרי: "בהתחלה זה הרגיש כאילו העולם חרב עלי. זה הרגיש כמו הבשורה הכי קשה שיכולתי לקבל בגיל הזה. אחר כך אתה מבין שהשד לא כל כך נורא".
אבוחצירה: "האמת שלא הייתה אצלנו שיחה כזאת עם שני ההורים. אבא שלי החליט לעזוב את הבית ואז התקשר אלי וסיפר שהם מתגרשים. אני הרגשתי תחושת בלבול מאוד חזקה, לא הבנתי כל כך מה לעשות. אני עם אימא? עם אבא? למה אני כועסת יותר על אימא? למה אני מרחמת על אבא? הרגשתי שאני מאשימה את אימא שלי בכל זה".
מצרי: "זה מאוד מבלבל. כשאתה ילד אתה בכלל לא מבין מה זה אומר זוגיות. הכרתי גירושים, דוד שלי התגרש ותמיד אמרתי להורים שלי שיפסיקו לריב כי הם יתגרשו בסוף. הם היו עונים שלא ומה פתאום. עד שזה קרה".
יש תחושת שוני מול שאר הילדים בכיתה?
אבוחצירה: "אני הרגשתי מאוד שונה משאר הילדים. אצלי בכיתה לא היה אף ילד שההורים שלו גרושים. זה היה קצת קשה".
מצרי: "אותי הטריד יותר מה יהיה הלאה. תחושה של חוסר אונים. לא עניין אותי אם יש עוד ילדים כמוני".
אבוחצירה: "תיקח בחשבון גם שבגיל הזה ילדים כמעט לא משתפים בדברים כאלה שעוברים עליהם. אתה לא שואל ילדים אחרים אם ההורים שלהם גרושים, אז אתה מרגיש לבד".
מה היה החלק הכי קשה בגירושים עבורכם?
מצרי: "הבלבול, זה היה הכי קשה. שאתה לא יודע מה יהיה ואיך ייראו החיים, איך זה יעבוד. מתי אראה את סבא וסבתא משני הצדדים. אחותי הקטנה הייתה בגן אז, וכשסיפרו לנו התגובה הראשונה שלה הייתה 'יש, אני עם אבא'. זה מאוד מבלבל".
ומה התחושה הזאת עושה לך בהמשך?
מצרי: "בסופו של דבר, כל דבר כזה, כל קושי, מחשל ובונה אותך לעתיד. אני חושב שילדים להורים גרושים גדלים קשובים יותר לסביבה ולאחר ועם אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר. הם גם מתבגרים מאוד מהר".
יש גם כעס על ההורים?
אבוחצירה: "מאוד. במקרה שלי הריבים המשיכו גם אחרי הגירושים. תמיד הסתכלתי על אבא שלי כאילו הוא הנפגע במקרה הזה. היו לי תחושות קשות כלפי אימא שלי, איך גרמת לזה, אבל היא תמיד הייתה פה בשבילי ותחושת הכעס הלכה ופחתה עם הזמן. התחלתי ללמוד את המצב ולקבל אותו. פשוט ניסיתי לקבל גם את הצדדים הקשים".
מצרי: "ברגע שהתבגרתי הבנתי שזה המצב ושבסיפור שלי לא משנה מי יזם את הגירושים. מי שיזם עשה את זה כדי שיהיה טוב לשני הצדדים ואין סיבה שמישהו יישאר בזוגיות שלא טובה לו".
אבוחצירה: "באיזשהו מקום גם הרגשתי שאני צריכה לטפל באבא, לדאוג לו, אבל ניסיתי פחות להראות לו את זה. ניסיתי יותר ללמד את עצמי להסתגל למצב החדש, להיות אופטימית ולהכיל גם את הקושי".
איך מתמודדים כשלהורים יש זוגיות חדשה?
מצרי: "בהתחלה זה קשה מאוד. אתה שואל את עצמך 'איפה אבא' ומי הוא או היא שיגידו לי מה לעשות כאילו שהם הורים שלי. אבל יש את בן או בת הזוג הנכון שיבוא עם הגישה הנכונה ויתחבר לילדים, ולהורה שדואג לילדים זה צריך להיות מאוד חשוב. עם בן הזוג הראשון של אימא היינו רבים, עד שזה נגמר. היום יש לה בן זוג שאנחנו אוהבים. בהתחלה היו המון ריבים, אבל כמו שאמרתי, אתה מתבגר מאוד מהר וגם לאימא יש את החיים שלה".
אבוחצירה: "לאימא שלי היו בני זוג ואני חושבת שפשוט קיבלתי אותם. הבנתי שזה עושה לה טוב ושמחתי בשבילה שהיא לא מדוכאת. אני מניחה שככה יהיה גם אם לאבא שלי תהיה בת זוג".
מה נתנה לכם ההשתתפות בקבוצה?
מצרי: "אני חושב שכולנו מאוד נהנינו ועשה לנו טוב לשתף ולהרגיש שייך".
אבוחצירה: "בהתחלה ראיתי הרבה ילדים שמתנגדים, אבל אני תמיד הייתי בעד. זה נתן לי הסתכלות שונה על העניין, כי אני מבינה שאני לא היחידה שעברתי את זה. באיזשהו מקום נוצר גם חיבור מעצם שזה שעברנו דברים דומים, וזה היה מאוד יפה לראות את זה".
איך היה לפגוש את הילדים הצעירים בכרמים? ראיתם בהם את עצמכם לפני כמה שנים?
מצרי: "ניסינו להיות להם אוזן קשבת, כמו אחים גדולים. להראות להם שהשד לא כל כך נורא. זה לקח לי כמה שנים להבין את זה, וכיף שיש לי עכשיו את היכולת להעביר להם שהכל בסדר ועוברים את זה".
אבוחצירה: "הסתכלתי על הילדים שם וראיתי שכל אחד מתמודד עם זה בצורה שונה. חלק מסתגרים ואחרים כן מדברים. זה היה מאוד מעניין.
מצרי: "היה שם ילד שמאוד התחברתי איתו. אילו חיבורים שנוצרים ואני חושב שזה מאוד חשוב".
אם הייתם יושבים עכשיו מול ילד בן 10 שהוריו מתגרשים, איזה טיפ הייתם נותנים לו?
מצרי: "הייתי אומר לו 'אחי, זה יעבור. עכשיו תהיה תקופה קשה, תהיה חזק בשביל ההורים והאחים שלך, ואני מבטיח שבעוד שנה הכל ייראה אחרת".
אבוחצירה: "אני הייתי אומרת לו ש'בסופו של דבר, אל תסתכל על זה כמשהו רע. תלמד מזה, תלמד על עצמך ועל ההורים שלך, ואתה חזק. אתה תגלה את זה'".
אל תישארו לבד
כאמור, מי שהובילה וליוותה את הקבוצה היא כרמית צור, מטפלת רגשית עם התמחות בבני נוער ומשפחות, שסיפרה השבוע למודיעין NEWS: "עברנו דרך מהממת. המטרה של הקבוצה הזאת הייתה לתת להם כלים להבין את עצמם בתוך הקבוצה, ובמקביל להפוך לקבוצת כוח. זה היה החזון. עשינו המון פעולות גיבוש בתוך הקבוצה ונוצרה המון פתיחות ביניהם. הם עברו תהליך של גיבוש כדי להפוך אותם לקבוצה ולתת להם את הכוח, שהוא סופר קריטי".
"הם שיתפו את החוויות שלהם והרגישו מאוד נוח לשאול אחד את השני שאלות ולחזק אחד את השני", היא מספרת. "כל אחד שיושב פה מבין מה המשמעות הבסיסית של שני בתים ואת כל האתגרים הנלווים לזה. זה המקום של לשבת ולדבר על כל האתגרים שהם עומדים בפניהם, אם זה סמים או אלכוהול, מיניות וביטחון עצמי. הם הציפו כל פעם נושא אחר. אני מבחינתי באה ממקום מאוד מבין, מאוד זורם ומאוד לא שיפוטי, ולכן הם הרגישו מאוד נוח ופתחו בפני הרבה דברים".
"המטרה של הקבוצה היא להעביר את המסר לצעירים יותר, מהמקום שאנחנו מבינים אתכם ולא משנה איפה אתם נמצאים. אנחנו מדברים על זה ויוצאים מזה. להראות שיש עתיד טוב, אפילו שאתה כרגע מרגיש במקום הכי פחות טוב. הם נותנים להם תקווה".
אילו נושאים מעסיקים במיוחד ילדים להורים שמתגרשים?
"אחד הנושאים שמעסיקים אותם זה נושא היציבות. יש להם המון לחצים באותה תקופה ונוצר איזה שהוא פיצול מעצם זה שיש שני בתים. לפעמים זה דווקא טוב להם, ויש גם כאלה שפחות. לכל אחד יש את הרזולוציות שלו. יש כאלה שנמצאים פחות בקשר עם אחד ההורים, יש כאלה שנולדו למצב הזה או שנמצאים בו מגיל צעיר וזה מה שהם מכירים, ויש את אלה שהכל חדש להם. יש את העניין של זוגיות שנייה ואחים חדשים. יש משהו שמאוד עוזר בלראות שגם אצל אחרים זה קורה. זה נותן פרספקטיבה והסתכלות נוספת למצב. הילדים הם עם עוצמות מדהימות, אבל לכל אחד יש את ההתמודדויות האישיות שלו, שהן לא פשוטות".
איזה מסרים חשוב להעביר להם?
"בראש ובראשונה למצוא את המישהו שאתה סומך עליו ולשתף, לספר, להתייעץ ולשמוע. לא לעבור את זה לבד ולא להתבייש. למצוא את מי שזורם לך באופן טבעי ולשתף אותו. לאנשים יותר מבוגרים ויותר מנוסים יש יכולת להראות תמונה יותר רחבה ולתת הכוונה מסייעת. לשתף זאת בהחלט עצה טובה. כל מה שקורה אחר כך זה נגזרת של השיתוף, כמו למשל היכולת לסלוח ולהבין. לפעמים גם נכון לשתף את המחנכת ואת הצוות בבית הספר, כי גם להם יש יכולת להכיל יותר ברגע שהם יודעים את המצב. תמיד יש מקום לשתף, גם אם זה אח גדול או כל אחד שיכול להבין אותך ולתת לך כלים איך להתנהל בכל סיטואציה".
