בקיאים בסצינת הלהקות הצעירות של מודיעין מעריכים כי בכל רגע נתון פועלות בעיר בין 30 ל-40 להקות. השנים חולפות, ההרכבים משתנים, הנגנים מתגייסים ואחרים מצטרפים למעגל. אבל המספר הזה נותר יציב. רוב הלהקות האלו פועלות במקלטים, בתי החברים ולפעמים גם איזה גראז', כמו בסרטים האמריקאים. רובן גם לא ממש מגיעות להופעות אלא מהוות מועדון קצר מועד. המקום שמשקף את הלהקות הותיקות והרציניות יחסית הוא מועדון ה"ג'ק" ב"בית עם הגג האדום", שבו פועלות בימים אלה כ-15 להקות.

את ה"ג'ק" הקימה העיריה בשנת 2006. לא מכבר המקום עבר שיתפוץ ועידכון, כפי שמסביר אלעד שמעונוביץ, מחזיק תיק הצעירים בעיריה: "החיבור של בני הנוער דרך מוזיקה, הופעות וחזרות מדבר אליהם ויוצר עבורם תעסוקה ופעילות שלא ניתן למצוא במקומות אחרים. לכן דאגנו השנה לתגבר את צוות המנחים, המועדון שודרג והכנסנו אליו ציוד הגברה חדש וחידשנו את חדר החזרות לפעילות של הלהקות. המטרה היא שהמקום יהפוך לחממה עבור יוצרים ואמנים צעירים מהעיר".

הג'ק הוא גם הבמה המרכזית להופעות של להקות הנוער. אם בלהקה ממוצעת יש 4-5 חברים, ולכל אחד מהם יש לפחות חבר או שניים שבאים לעודד, מגיעים למספר של מאות בני נוער שמגיעים למקום על בסיס שבועי. וזה בלי לספור את הקהל.

לטם גל, מנהלת מחלקת נוער וצעירים בעיריה, איפה הלהקות מתאמנות חוץ מהג'ק ומה המחירים?

"יש מספר חדרי חזרות להשכרה ברחבי העיר בחברות פרטיות, יש בני נוער שההורים שילמו עבורם לחדר מוזיקה בבית עם הציוד הנדרש בל רבים מהם מגיעים להתאמן במועדון הג'ק, שהתחיל את דרכו בתוך מקלט ברעות ומהר מאד החל לתפוס תאוצה. שנה לאחר הפתיחה הצטרף למועדון נפתלי הרפז, רכז המועדון ממחלקת הנוער והצעירים שמלווה את הזמרים, נגנים והלהקות באופן מקצועי. הרפז יחד עם מדריכה נוספת מייעצים ומסייעים ללהקות בכל מה שצריך. גם בחדרי החזרות האחרים בעיר ניתן לקבל ליווי מקצועי, אך שם לאספקט החברתי אין משמעות. מה גם שחדר החזרות בג'ק מסובסד ועלות השכרתו היא 30 שקלים לשעה. בנוסף לחדר חזרות הג'ק מפעיל פרויקטים ייחודיים וסדנאות ומהמשתתפים לרוב לא נגבה תשלום או במידה ויש זה תשלום סמלי"

 את רואה סגנון מסויים ששולט בג'ק

"מי שמגיע לג'ק עוסק ברוב המוחלט בחומרים מקוריים ולא עושה קאברים. אנחנו מעודדים יצירה ואמנות מקורית. חלק מזה בא לידי ביטוי בעבודה האישית איתם והחלק השני בסדנאות המוצעות להם כמו סדנת כתיבה יוצרת.  בשנתיים הראשונות הרוב המוחלט של הלהקות ניגנו מטאל כבד. היום יש הרבה יותר מגוון רוק, רוק רך, רוק פאנק, מטאל, אקוסטי-קלאסי ולראשונה גם מזרחית. אמנם זו לא להקה אלא מדובר בזמר יחיד שזכה בכוכבי הבמה', אבל זה מוכיח כי בעזרת המדריכים שלנו הם נוגעים ביותר סגנונות ובעולמות שונים. היעד הבא הוא היפ הופ".

תזכירי לנו מהו ה"מטאל כבד" שאפיין את ההתחלה…

"אי אפשר להבין מה הם שרים או בקושי רב. בחו"ל יש להם יותר ביקוש ויצאו מהג'ק להקות מצליחות כמו שרדהאד ,להקת מטאל קיצונית שעברה לברלין והיא בעלת שם עולמי. יש לנו להקות נוספות שעשו אצלנו כברת דרך כמו '"ספיטפייר' שהיא לא להקת מטאל, אלא רוק-פופ, שהופיעה ברחבי הארץ וגם חברי הלהקה השתתפו בפרויקט השנתי של גלגל"צ – 'אלה האחים שלי'".

מה הגילאים של חברי הלהקות?

"יש להקות שחברי הלהקה לומדים בחטיבות הביניים, בכיתות ז'-ט' ושאר הלהקות חבריה בכיתות יא-יב'".

איך את מגדירה את סוג בני הנוער שמגיעים אליכםת? יש משהו שמבחין אותם מבני נוער אחרים?

"היופי במוזיקה שהיא נוגעת בכל סוגי בני הנוער, נוער בעל כל סוגי ההתנהגויות. יש חברי להקה שהם תלמידים מצטיינים ויש כאלה שהם על סף נשירה. המוזיקה נותנת לכל אחד מהם דרך לבטא את עצמם, היא אמצעי תקשורת עבורם. הג'ק הוא בית לכולם".

זוכרים את "נועם השמן"?

יובל קירש הוא המתופף של "בקספייס", אך גם סולן "המלאכיות של קירש"- הרכב שזכה בתחרות הלהקות העירונית "כוכבי הבמה" השנה. בעקבות הזכייה הופיעה הלהקה כחימום לגיא ויהל באירוע "רוק סתווי" במסגרת אירועי פסטיבל צלילי סתיו. קירש הוא תלמיד כיתה י"א בתיכון עירוני ב'.

מתי התחלת לנגן?

"תמיד רציתי לנגן והתחלתי בגיל צעיר, בכיתה ב' הקמנו כמה חברים להקה וניגנתי על אורגנית אבל לא התחברתי לזה ממש. בכיתה ו' התחלתי לנגן על תופים והתאהבתי בזה. בכיתה ח' אני וחבר טוב, נועם סלומון, הקמנו את להקת בקספייס".

אז איך הגעת להיות הסולן של להקת המלאכיות של קירש?

"אחד השירים שכתבנו בבקספייס היה 'נועם השמן' שיר נונסנס הומוריסטי. באחד הערבים הגענו להופיע בצוללת הצהובה בירושלים. הזמרת, נעמי שפושניק, רצתה בשיר הזה לתופף, אז התחלפנו. היא הייתה על התופים ואני שרתי. הקהל מאד התלהב מהשיר. בסוף ההופעה פנה אלי אלון לוי, חבר בלהקה אחרת, ושאל אם אני רוצה להקים איתו להקה שתהיה להקת קומדיה שכותבת שירים קומיים ומופיעה בסגנון ייחודי. זו להקה בסגנון פאנק רוק. הסכמתי".

יש לכם שירים שהם כן בעלי משמעות?

"השיר 'יאיר לפיד'  זה הוא טקסט אירוני עם מסר שצוחק על המצביעים שלו על הדרך שלפיד אכזב אותם. בעקבות מבצע צוק איתן אנחנו עובדים עכשיו על שיר עם מסר של מחאה כנגד גזענות סמויה".

עם איזה שיר זכיתם בכוכבי הבמה?

"עם השיר 'יאיר לפיד'. זה שיר ממש טוב אז בזכות זה ובזכות הפרפורמנס שלנו שהוא שונה וייחודי. לא בגלל הווקליות, אני לא ממש שר אני צורח למיקרופון. זה לא מופע ישיבה משעמם. אנחנו קופצים מהרמקולים, קופצים לקהל, בכוכבי הבמה הרמתי את הגיטריסט על הכתפיים. אנחנו באים להשתולל ולעשות כיף. זה לא מופע בנאלי. גם הופענו טוב וגם ניגנו טוב".

להיות חבר בלהקה, בכמה זמן השקעה מדובר?

"אני חבר בשתי להקות עם כל להקה אנחנו בדרך כלל עושים חזרה פעם, בשבוע למשך שעתיים. אלה ארבע שעות שבועיות מהנות. כיף לנו לנגן יחד, אנחנו גם מדברים ועושים כיף בלי קשר למוזיקה. במלאכיות של קירש יש לנו חוק שמי שאומר 'די בואו נהיה רציניים' – מוציאים אותו מהחזרה. אנחנו באים ליהנות ולא רק בשביל המוזיקה נטו".

איפה יוצא לכם להופיע?

"אנחנו מופיעים די הרבה, גם במועדון הג'ק, אבל לא רק. הופענו בהרבה מקומות אחרים למשל באירוע עירוני בהרצליה, במועדונים ואחרי שזכינו בכוכבי הבמה הופענו בכוכבי רוק נוער סתווי".

יש לך אורח חיים שונה כמוזיקאי לעומת בני נוער אחרים?

"אני לא חושב שאורח החיים שלי שונה מבני נוער אחרים. סך הכל מוזיקה תופסת אצלי מקום גדול יותר. זה אותו אורח חיים כמו של אחרים – אבל עם אקסטרה. אני אוהב ללכת להופעות והולך די הרבה עם חברים מהג'ק. אבל אני גם אוהב לאכול חומוס עם חברים, אני מתנדב בפרויקט ליצנות וחבר במועצת הנוער העירונית. אני לא אוהב לשבת מול הטלוויזיה, אני אוהב להיות פעיל. אני מגיע לג'ק לא רק לחזרות אלא בשביל האווירה, בשביל צ'ילינג. יושבים מדברים, לפעמים אני מגיע לחזרות של להקות אחרות עם מחברת ומתכונן למבחן בזמן שהם מנגנים. האנשים הם אלה שעושים את המקום, לא המקום עצמו ואפילו לא המוזיקה. זה כמו בית בשבילי".

איזו מוזיקה אתה אוהב לשמוע?

"אני אוהב כל מיני סגנונות. בפאנק רוק אני שומע יוסלייס איידי, נוטן טור, קידאינסיין, קור, אני שומע גם היפ הופ כמו למשל פאבליק אנימי ואני חובב סקא שזה שילוב של ג'אז ורגאיי – לוס קאפרוס הישראליים מעולים ואני גם מאד אוהב מוזיקה ישראלית ומטאל".

אתה שואף להפוך את המוזיקה לקריירה?

"קשה לעשות קריירה מכניסה בארץ ממוזיקה. אני משאיר את זה בגדר תחביב. אבל כן יש לנו שאיפה להקליט ולהפיק לפחות אלבום אחד".

"אנחנו כמו כולם"

רוב חברי הלהקות הן בנים לכן בחרנו כמרואיינת שנייה לשוחח עם נעמי שפושניק, תלמידת כיתה י"ב בפנימייה בירושלים (עד אמצע כיתה י' היא למדה בעירוני א') וסולנית להקת "בקספייס". שפושניק היא לא רק זמרת היא מנגנת על תופים, גיטרה, פסנתר וחליל צד. היא חברה במספר הרכבים ובתזמורת של מרכז המוזיקה של הפנימייה בירושלים . היא מעידה על עצמה כמתחברת להרבה ז'אנרים, אבל בעיקר למוזיקת פאנק סקה, פאנק ולמוזיקה קלאסית – אופרה.

היא התחילה לנגן בכיתה א' ולשיר בכיתה ו'. היא ועידן צוקר, חבר להקה נוסף (חברים בלהקה כאמור יובל קירש, איליי אמסלם ונועם סלומון) כותבים את המילים לשירים של הלהקה יחד עם שאר החברים וצוקר מלחין אותם.

על מה השירים שלכם?

"חלק מהשירים הם דברים שעולים לנו בראש מבלי משמעות מיוחדת. אחד השירים שלנו למשל נקרא "ילדים מפחדים מריבה" ויש לנו גם את השיר  we are still alive שהמסר העיקרי שלו הוא אחדות, משהו בסגנן טובים ההרכב מן האחד".

שאיפות לעתיד?

"אני חולמת על קריירה בעולם המוזיקה כזמרת, אבל בהחלט מעוניינת לעבוד עם הרכבים כי זו חוויה מהנה. אני מאד אוהבת להיות בלהקה ונהנית מאשר לעבוד סולו. לא מאמינה שאלך לריאליטי זה לא הסגנון שלי אני רוצה ללמוד ולעשות את זה נכון. אני אמשיך לתואר במוזיקה ואופיע, אצבור ניסיון וקהל על במות ברחבי הארץ".

את מנהלת אורח חיים שונה מבני נוער אחרים?

"כמו כולם במודיעין גם אנחנו מבלים בגינות ופארקים או הולכים להופעות. אין לנו אורח חיים מיוחד. אנחנו ילדים טובים וזה לא הקטע שלנו, עישונים סמים ואלכוהול".

מה זה הג'ק בשבילך?

"בג'ק מייעצים לנו אם אנחנו נתקעים בכתיבה. הבנים מפוזרים יותר והמדריכים מכניסים אותם לפוקוס ונותנים להם טיפים לגבי הנגינה. בזכות הג'ק התחברתי להרבה אנשים חדשים שהפכו למשפחה שלי. מקבלים אותנו בג'ק בזרועות פתוחות, זו סביבה כיפית ולא שיפוטית ומערבים אותך בכל מה שקורה. אתה לא רוצה ללכת משם אף פעם. בלי זה היה משעמם".  

יש טרנדים של לבוש או הופעה חיצונית?

"כל מי שמגיע לג'ק הוא מיוחד בדרך שלו וכולנו שם שונים, המוזיקה היא מה שמחבר בינינו. יש כאלה שמושפעים יותר מסגנון המוזיקה שהם מנגנים או אוהבים והולכים עם חולצות של להקות ועושים תסרוקות משוגעות, יש כאלה עם פירסינג, אבל הרוב לבושים ונראים כרגיל".

המגבר קרוב מתמיד

המתופף והמורה הוותיק טל לבני נזכר איך פעם, כדי למצוא חדר חזרות, היה צריך להרחיק לתל אביב

מודיעין משופעת במוזיקאים שזהו גם תחום עיסוקם. אחד מהם הוא המתופף המוערך טל לבני, שבין השאר ניגן עם "איפה הילד" ו"שליחי הבלוז". לבני הוא נגן הקלטות מבוקש ובעיקר – המורה לתופים של רבים מנערי מודיעין. וגם מורה למוזיקה בתיכון.

טל, במשפט אחד – הרוקיסטים היום נהנים יותר?

"כשאני הייתי חבר בלהקה בתיכון באמצע שנות השמונים היינו מנגנים בבתים. לא היה לנו חדר חזרות מקצועי כמו לנוער של היום בג'ק. אם היינו רוצים לנסוע לחדר חזרות היינו צריכים לנסוע לתל אביב. במקרה שלי מרעננה, וזה לא היה בא בחשבון. היה בזה פאן. גם הביטלס התחילו לנגן בגראז', אבל עדיין יש לחדר חזרות מקצועי את היתרונות שלו".

לדעתך יש היום יותר נגנים בקרב התיכניסטים מאשר פעם?

"חד משמעית כן.  כמות המוזיקאים וחברי להקות הייתה קטנה יותר בעבר. זה קרה בזכות תוכניות טלוויזיה מוזיקליות, האינטרנט, יש חשיפה גדולה יותר וקל יותר ללמוד, הכל נגיש".

מהיכרותך עם מוזיקאים צעירים בעיר לאיזה סגנון הם נמשכים אליו במיוחד?

"הרבה צעירים מנגנים היום מטאל כבד וזה מפריע לי. ברוק הכבד אין רגש. זה מאד טכני. זה כבד ונבחני. והם רוצים להצליח מהר. אבל משום מה, שום דבר אחר לא מרגש אותם. אולי זה חלק מהרצון למרוד. בתקופתי חשבנו שהביטלס, פינק פלויד ולד זפלין היו להקות שהתריסו נגד העולם. כנראה שבשבילם המטאל הכבד זו התרסה. הם לא חשופים לרוק'נרול טהור כמו של הרולינג סטונס לדוגמא. ואני מנסה לחשוף אותם כמה שיותר למה שהם לא מכירים במסגרת שיעור תולדות הרוק שאני מלמד בכיתות י'".

הם שונים ממי שלא עוסק במוזיקה?

"האגרסיביות יוצאת במוזיקה ופחות בבגדים ובאספקטים אחרים. רובם ילדים טובים. אפילו כולם. אי אפשר לתייג אותם. השוני שלהם מבני נוער שלא מנגנים הוא שהם אוהבים מוזיקה ומשקיעים בזה".

נפגשים ב"כלי זמר"

הכלי העיקרי שנמכר הוא כמובן גיטרה חשמלית. למנהל החנות יש רק שבחים לנערי מודיעין

 המוסד הקבוע של כל נער החבר הלהקת רוק הוא ביקור בחנות כלי הנגינה המקומית. החבר'ה המודיעינים נוהגים כמו רוב בני גילם בארץ (כלומר בעיקר נוסעים לחנויות הגדולות בתל אביב), אבל גם הסניף המקומי של "כלי זמר" מהווה מקור לא אכזב לקניות ובעיקר "מינגלינג" עם חברי להקות אחרות.

דניאל קריינס, מנהל החנות, מן הסתם הכלי העיקרי שנמכר הוא גיטרה חשמלית. נכון?

"גיטרה היא הכלי הנמכר ביותר אצלנו ולא רק בסניף במודיעין. עכשיו יש טרנד של קניית גיטרה חשמלית איכותית כמו גיבסון או פנדר באלף דולר ומעלה כמתנה לבר מצווה או בת מצווה".

איך נוהג הנוער של מודיעין לעומת סניפים אחרים שלכם?

"לבני נוער שמגיעים אלינו בעיר אנחנו נותנים את החופש לנגן. חשוב לנו שירגישו בבית. כמובן רק למי שיודע לנגן. בערים אחרות הייתי צריך להיות כמו שוטר. היו חבר'ה שמגיעים להרוס. כאן לעומת זאת יש ילדים אינטליגנטיים, טובים ומוכשרים שאוהבים מוזיקה".

(צילום באדיבות מועדון הג'ק)