"גנץ יהיה ראש ממשלה מעולה"

ערן קמינסקי
2035-04-04 01:47:00
2035-04-04 01:47:00

הילה שי וזאן יודעת שהמקום ה-41 ברשימת כחול לבן לא יכניס אותה לכנסת, אבל בטוחה שבני גנץ יהיה ראש  הממשלה הבא • חברת המועצה לשעבר שהגיעה מהבית היהודי מסבירה מה גרם לה לפנות למרכז • וגם מדוע נכון למפלגת הרמטכ"לים לשמור על קו ממלכתי למרות שנחמדות לא מנצחת בחירות

בעוד שבוע ניגש לקלפיות ואחת ממערכות הבחירות ה"מלוכלכות" ביותר תגיע לסיומה. מאז ההכרזה על הריצה המשותפת של בני גנץ עם יאיר לפיד ויש עתיד נדמה כי כל הגבולות נפרצו בקרב על השיח הציבורי בדרך אל הקול הנכסף.

בניגוד לשני תושבי מודיעיןש יהיו בוודאות חברי כנסת (יריב לוין ומשה יעלון) ואחד (ערן חרמוני) שמתנדנד, להילה שי וזאן – בעבר חברת מועצה מטעם הבית היהודי והיום מועמדת כחול לבן לכנסת – יש רק סיכוי תיאורטי להיבחר וגם זה רק מתוך נימוס וביום טוב. אלא אם ייתהפך העולם ורשימת המרכז תקבל מהבוחר 41 מנדטים – המקום שבו היא משובצת.

שי וזאן בת ה-39, משמשת כראש מנהל דוברות והסברה במרכז השלטון המקומי, משרה אליה תשוב כנראה בתום החופשה (ללא תשלום) שלקחה לטובת הקמפיין הנוכחי. היא בעלת תואר שני ותזה בתקשורת ומדעי המדינה. את דרכה המקצועית החלה בתקשורת כאשר שימשה כתחקירנית, מפיקה, כתבת ומגישה במספר כלי תקשורת, עבדה עם יו"ר מפלגת "הבית היהודי" נפתלי בנט ונכנסה לפוליטיקה המקומית במודיעין בשנת 2013, כאשר קיבלה על עצמה את הוועדה לקידום מעמד האישה ואת תיק קשרי החוץ בעירייה.

מאז תחילת הקמפיין נמנעה שי-וזאן מלהתראיין, בהוראת דוברי המפלגה כמובן. שבוע לפני הבחירות ה"אמברגו" הוסר.

איך בעצם קרה שהגעת לצד השמאלי יותר של המפה הפוליטית?

"אני עדיין ימין. לא השתניתי. גדלתי בציונות הדתית והרגשתי שאיפשהו איבדנו את הדרך. הציונות הדתית ובכלל הימין. הרגשתי שהמקום המתלהם זה משהו שאני לא מזדהה איתו כאמא, גם היום. ארץ ישראל זה דבר מאוד חשוב, גם לי, ואנחנו נדאג לביטחון ולבנייה בגושים ונדאג שלא תהיה עוד התנתקות. אבל אחרי כל זה אתה שואל את עצמך 'עכשיו מה?'. בסופו של דבר יש לי פה ילדים לגדל. גם אם אעשה הכל נכון, כנראה שדירה לא אצליח לתת להם. וכנראה שהם ימשיכו לשלם מה שאני שילמתי בעשר השנים האחרון, שזה אלפי שקלים על מטפלת מגיל אפס עד שלוש, ויש עוד אלף דברים שצריך לדאוג להם. המחנה ממנו אני באתי הוא מחנה שהתנתק מהדברים האלה והקצין מאוד. בשל סוגיות מדיניות הוא הזניח סוגיות חברתיות. אם אתה מסתכל אחורה, לימיו של זבולון המר כשר החינוך או לימים בהם הציונות הדתית הייתה חלק לא רק מיישוב הארץ אלא גם מיישוב החברה בישראל – מאז זה מאוד הקצין. גם כשהיו דיונים על זכויות הלהט"ב דרשו מכל חבר כנסת דתי להצהיר שהוא נגד. ישבתי בבית ואמרתי שלא יכול להיות שאני אהיה חלק ממפלגה שאומרת שהאנשים האלה שווים פחות ממני. משהו קרה שם בעשור האחרון. אתה יודע מתי קיבלתי סטירה? כשסיפרתי לבן שלי שהכירו ביני לבין בני גנץ ואני שוקלת לתמוך בו. הוא ענה לי: 'אבל אמא, אולי הוא שמאלני? את תלכי עם שמאלני?'".

ומה ענית לו?

"שבני גנץ הוא הכי מרכז שיש, וגם אם אהיה עם אנשים שמאלנים אז מה? אלה אותם אנשים שאחר כך תהיה איתם בתנועת נוער ובצבא. הבנתי שאנחנו סוללים את הילדים שלנו לתבניות של ימין ושמאל. ומה, אחר כך אני בודקת אם מי שעומד לידי בפקק הוא ימין או שמאל?  אני לא מתחברת לניסיון הזה לקטלג את כולנו כך".

אילו תגובות אתם מקבלים בשטח, במקומות הנחשבים למעוזים מסורתיים של הימין?

"יש תמיד את המתלהמים שיעמדו בצד ויצעקו 'ביבי, ביבי', אבל אתה רואה גם את אלה שניגשים אחר כך ואומרים לנו 'כל הכבוד, מספיק עם ביבי'. הם עושים את זה בשקט, אבל אתה רואה את הרצון בשינוי. אני מאוד נזהרת בהערכות שלי כי בהן אנחנו מנצחים ובגדול. אני באמת מרגישה את הווייב המטורף בשטח. ווייב של שינוי. בעצם העובדה שאנחנו נמצאים שם. זה בהחלט נותן לגיטימציה מול כל הפרופוגנדה שמציגה אותנו כמפלגת שמאל. אבל אני אומרת לעצמי שלמרות כל הווייב הזה שאני מרגישה, במיוחד אצל הצעירים, עדיין אני אומרת לעצמי לא להתרגש מזה ולא לקפוא על השמרים".

נראה שקמפיין הליכוד "יורד נמוך" בכוונה. אתם לא עומדים בקצב או שפשוט לא משחקים את המשחק הזה?

"זו החלטה מודעת של בני, שאמר שאנחנו שומרים על הממלכתיות גם אם נצטרך לשלם מחיר. לא יורדים לרמת המשפחה ולא מוציאים שום דבר מדיונים פנימיים. יש מספיק מה להגיד על ראש הממשלה, על המצב בעזה ומערכת הבריאות והצוללות והרווח שלו ממניות. אנחנו מקבלים כל פעם אמירות כאלו ובני אמר שהוא לא יוציא שום דבר מדיונים סגורים. יש כאן שלושה רמטכ"לים ושר ביטחון לשעבר, תחשוב מה הם יכולים להוציא. אני גאה להיות חלק ממפלגה שאומרת שאנחנו את המשחק הזה לא נשחק".

זו לא טעות של טירון פוליטי? הרי בחירות לא מנצחים בנחמדות.

"לא. יש גם ביקורת מאוד מאוד נוקבת. אנחנו הסבנו את כל סדר היום סביב פרשת הצוללות, שזו אחת הפרשיות הכי חמורות בתולדות ישראל. אנחנו מכתיבים את השיח הציבורי ולא הפוך. ועדיין, יש מספיק ביקורת עניינית על איך אנו רוצים לראות את המדינה שלנו, מול בן אדם ששם את עצמו לפני המדינה, שבמקום שהוא ישרת אותה היא צריכה לשרת אותו ואת האינטרסים האישיים שלו. זו ביקורת מספיק נוקבת. גם ראשי רשויות אומרים לנו 'אל תרדו לשם. זה מה שמאפיין אתכם ותשאירו את זה ככה".

מה דעתך על הטענה שהצבעה לגנץ, חסר הניסיון הפוליטי ומדיני, היא בגדר הצבעת "רק לא ביבי"?

"הצבעה לכחול-לבן היא קודם כל לשלטון אחר, אחר ממה שהיה לנו בעשור האחרון. בני גנץ ניהל את הארגון הכי מורכב והכי קשה לניהול לא רק בישראל אלא במזרח התיכון כולו. הוא ניהל את צה"ל ועשה את זה בהצלחה. אחרי צוק איתן קיבלנו שלוש וחצי שנים של שקט כי ההרתעה הייתה מאוד חזקה. בני גנץ מביא את כל מה שעשה אל השולחן ואין לי ספק שהוא יהיה ראש ממשלה מעולה ולצידו גם עומדת נבחרת מאוד גדולה מכל התחומים. בני גנץ הקים מפלגה מאפס תוך שלושה חודשים והביא אותה להיות הגדולה ביותר, דבר שלא קרה פה עשור. הוא איחד מפלגות, הביא רמטכ"לים שהיו מפקדיו להיות תחת הנהגתו ויצר תקווה אמיתית לשינוי. אני בטוחה שהוא יהיה ראש ממשלה מצוין".

התאכזבת מהמיקום הסופי שלך?

"אני רצה למרחקים ארוכים. כרגע כולי מרוכזת בלעשות מה שצריך ולדבר עם כל מי שאפשר כדי להביא לניצחון גדול שלנו בשבוע הבא. לאחר שננצח יפתחו אופציות רבות ולשמחתי בני גנץ הביע בפני את רצונו ומחוייבותו לשילובי באחד התפקידים המרכזיים במפלגה".

כתבות נוספות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

המשך קריאה »

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

המשך קריאה »