כדורגל משחקים גם בשבת

כמה הייתם מוכנים לצעוד ברגל בשביל להגיע למשחק כדורגל? לשניר היימן בן התשע ממודיעין התשובה ברורה מאליה – כמה שצריך. במסגרת ההגבלות ההלכתיות כמובן.

בכל שבת שנייה יוצאת משפחת היימן בהרכב מלא לצעדה של כשעה חצי לכל כיוון, לפעמים יותר. לפני הצעדה הארוכה מוצאת המשפחה לעצמה מקום לינה, קרוב ככל האפשר למגרש בו מתקיים משחק החוץ של ליגת הילדים בכדורגל, "אצל דודה שולה, דודה לאה, סבא וסבתא וגם חברי עבר בפייסבוק". בגשם, בשמש, בשדות, בשבילי כורכר, "ופעם אחת דרך מסילת רכבת", גומאת המשפחה מרחקים. העיקר להגיע למשחק בלי להפר את הלכות שמירת השבת, ולאפשר לשניר הצעיר ליהנות ולהגשים את פוטנציאל בעיטת הכדורים אל הרשת.

משפחת היימן ממודיעין היא משפחה דתית, ובשנה האחרונה היא נלחמת בכל כוחה במכשול העיקרי המדיר את רגלי הציבור הדתי מעולם הספורט התחרותי: העובדה שרוב משחקי הליגה והתחרויות, כמעט בכל ענף ספורטיבי, מתקיימים בשבת. "יכול להיות שמסי או רונאלדו הבא של ישראל הוא ילד מבית דתי", מכריזה רנית היימן, אמו של שניר, "אבל אף אחד לעולם לא יגלה אותו כי הוא לא יכול להשתתף במשחקים בשבת". לרוע הגזירה הזו סירב שניר להיכנע, הוא פנה אל הרב מיכאל מלכיאור, שבצעד חריג ויוצא דופן נתן לו – שימו לב – היתר מיוחד לשחק כדורגל בשבת, אפילו במשחקי חוץ. איך מוצאים את שביל הזהב בין איסורי הלכה לבין הנאה פשוטה של ילד? רב אמיץ אחד מצא את הדרך.

לא מצליח לנגוח עם הכיפה

להגדיר את שניר כ'חולה' כדורגל לא יהיה מדויק. הוא חי, נושם, אוכל ובועט כדורגל. אפילו מתוך שינה. קירות חדרו הם טפט של קבוצתו האהובה 'מנצ'סטר יונייטד', וסמלה אף רקום על הכיפה שהוא חובש על ראשו. שניר, תלמיד כיתה ד' בבית ספר 'יחד' במודיעין, משחק בתפקיד מגן ימני בקבוצת הכדורגל המקומית 'עירוני מודיעין'. עד לפני שנה לא הייתה כל סתירה בין אורח חייו הדתי לבין התחביב הגדול והעגול. "רק לפני שנה גיליתי שיש בעיה", הוא מספר, "התחלתי לשחק בליגה האמיתית. קודם זה היה רק חוג, והיו כמה משחקי ידידות בשבת, עכשיו זה משחקי ליגה וכמעט כל המשחקים בשבת". שניר עוצר לרגע ומונה באצבעותיו, "היו שני משחקים בשישי, בשנה יש 26 משחקי חוץ, אז 24 מתוכם היו בשבת. חוץ מזה יש גם משחקי גביע. היו גם כמה משחקים באמצע השבוע, אבל הרוב בשבת, חוץ מזה שחצי מהמשחקים הם משחקי חוץ, ואם אני לא אגיע אליהם אז…" שניר משתתק ופניו מתקדרות, "זה יהיה אסון", משלימה אמו, "כשהוא לא מצליח להגיע למשחק הוא כל השבת עם פנים חמוצות, לא מדבר, לא אוכל, ממש בדיכאון".

משפחת היימן היא חלק מקהילת 'יחד' בעיר, הדוגלת באורח חיים משותף לדתיים וחילוניים. "אנחנו משפחה דתית", מסבירה רנית, "אנחנו לא נוסעים בשבת, לא מדליקים אור, הולכים לבית הכנסת, חובשים כיפה". "שניר מוריד את הכיפה רק במשחקי כדורגל", מצטרף אחיו הגדול, כפיר, לשיחה, "הוא אומר שהוא לא מצליח לנגוח עם הכיפה".

בבית הספר אתה לומד עם ילדים חילוניים?

שניר: "הכיתה מעורבת, יש חילוניים ויש דתיים, אבל רוב השיעורים הם ביחד, וכשאנחנו מתפללים או לומדים תורה כולם, גם החילוניים, עם כיפה".

רנית: "מה שמיוחד בבית הספר הוא ההתחשבות באחר. למשל, אם שניר מוזמן לבית חילוני יודעים מראש להגיש לו אוכל בכלים חד פעמיים או להזמין פיצה מבחוץ, זה מה שמיוחד אצלנו". "בקבוצת הכדורגל אני הדתי היחידי", מדגיש שניר.

המגרש סינתטי? לא תולשים עלים מהדשא?

הבעיה ההלכתית נולדה, כאמור, לפני שנה בדיוק, כאשר שניר קיבל בשורה משמחת. הוא עבר את המיונים בהצלחה, והתקבל לקבוצת הליגה הייצוגית. "עד אז בכלל לא חשבנו שיש בעיה", ממשיכה רנית, "שניר נורא רצה להתקבל לליגה, וכולם בקבוצה ידעו שהוא דתי, הוא היה מגיע לאימונים עם כיפה. רק בפגישה הראשונה של המאמן עם ההורים התבררה הבעיה".

והיא?

"המאמן הסביר שאין שום תירוצים ומשחק ליגה הוא קודש קודשים, אבל גם שבת, עבורנו, היא קודש קודשים. אז מה יהיה סדר העדיפויות? מה חשוב יותר? בעלי הלך לדבר עם המאמן, תומר רטמן, ויחד איתו התחלנו לחפש פתרון, באמת לא ידענו מה נעשה. משחקי ליגה הם בשבת, כל משחק שני הוא משחק חוץ".

מה עשיתם?

"היה ויכוח מאוד קשה בבית, והחלטנו ששניר יתקשר לרב מיכאל מלכיאור, שאני עובדת איתו כבר 14 שנה, ויתייעץ איתו. שניר סיפר לרב עד כמה הוא אוהב כדורגל, ושאל אם יש לו פתרון. האמת, שהרב מלכיאור הפתיע אותנו".

שניר, מה אמר הרב?

"הוא שאל אותי כל מיני שאלות. למשל, אם המגרש הוא סינתטי כך שאין חשש לתלישה של עלים, אם מודיעים ברמקול כשיש עבירה או גול, ואז הוא אמר שאין בעיה הלכתית לשחק כדורגל בשבת. הוא אמר לי לקום מוקדם מאוד בבוקר בשבת, להגיד את כל התפילות ואת כל קריאת התורה. ללכת ברגל למגרש, לשחק ולהצליח". "אני לא אשכח את המשחק הראשון", צוחקת רנית, "שניר עשה הכל כמו שצריך, קם מוקדם, התפלל, קרא את התורה, הלך ברגל, ובסוף המשחק נגמר בהפסד. מבחינתו זה היה ערעור על כל התזה. אז אמרתי לו שאפשר ללמוד מזה דבר אחד פשוט – תפילה לא תמיד מספיקה. צריך להתאמץ למטה לצד התפילה למעלה, ובעזרת השם הכל יהיה בסדר".

משפחת היימן לא הבינה אז כמה הקרבה תידרש ממנה בעקבות האישור ההלכתי למשחק הכדורגל בשבת. "כל שבת שנייה", צוחקת רנית, "צריך למצוא מקום להתנחל בו, ובהתחלה זה באמת היה נראה כמו הקרבה מאוד גדולה למען אהבת הכדורגל של שניר, אחר כך הבנו שאנחנו יוצרים פה זיכרונות שילוו אותו ואותנו כל החיים".

מה ההקרבה הזו דורשת מכם?

"קודם כל למצוא מקום מגורים קרוב ככל האפשר למגרש של משחק החוץ. בפעם הראשונה למשל, המשחק היה בתל אביב, ונזכרתי בחבר ילדות מ'בני עקיבא'. מישהו ששנים לא הייתי בקשר איתו, רק בפייסבוק. התקשרתי אליו, סיפרתי לו את כל הסיפור, וההיענות הייתה כל כך מרגשת. הוא מיד הזמין אותנו, משפחה של חמש נפשות, להתארח אצלו בשבת. הוא היה הראשון, וגם אחר כך, כל מי שיצרתי איתו קשר פשוט גילה כזאת נכונות שזה מדהים".

"הבית שלו לא היה ממש ליד המגרש", מוסיף שניר, "הלכנו שעה וחצי לכל כיוון", "ובדרך חזרה הלכנו לים", מחייכת רנית, "זה היה ממש גיבוש משפחתי".

מה המרחק הכי גדול שהלכתם כדי להגיע למשחק?

"במשחק חוץ שהיה ברמת השרון", מספר האח הבכור, "הלכנו שעתיים וחצי לכל צד. 11 קילומטר, זה היה ממש מרתון, כי ישנו בגבעת שמואל, והיו גם מכשולים בדרך. חלק מהדרך הלכנו על הכביש הראשי, חצינו גדר של רכבת, עברנו בשדות ועקפנו בורות ענקיים", "אבל זה היה אחד המשחקים הכי טובים של העונה", מציין שניר את החשוב מכל: "ניצחנו את רמת השרון 7:1". "היה משחק שלא מצאנו אף אחד להתארח אצלו", נזכרת רנית, "ושכרנו חדר בבית הארחה בתל אביב, גם זה היה שעה וחצי מהמגרש", "ואפילו לא ניצחנו", מציין שניר בעצב, "זה נגמר בתיקו 3:3".

מה אומרים החברים לקבוצה?

"כולם מאוד עוזרים, במשחק מול רמת השרון הציעו לסחוב לנו את התיקים למודיעין, אבל סירבנו כי זה אסור טכנית, כי נוסעים בשבילנו. במשחק אחר, כשירד מבול, נתנו לנו מטריה, ואז לא הייתה לנו ברירה, אמנם פתחו בשבילנו את המטריה, אבל ירד כזה גשם שהיינו חייבים מטריה בשביל ההליכה בחזרה". "המגרש במודיעין", ממשיכה רנית, "נמצא ממש ליד בית הכנסת שבו אנחנו מתפללים, אז כשיש משחק מקומי אנחנו תמיד מציצים החוצה מהחלון לראות מה קורה, וכשהתפילה נגמרת אנחנו יורדים בבגדי שבת למגרש. אנחנו די בולטים בנוף, עם הבגדים הלבנים, הכיפות והטליתות, אבל מקבלים אותנו כל כך יפה. המוכר בקיוסק צועק לנו שניקח מה שאנחנו רוצים, כי הוא יודע שאסור לנו לשלם, כולם מעדכנים אותנו בתוצאה, זה ממש מחמם את הלב".

אולי האלוף הבא חובש כיפה ולעולם לא יגלו אותו?

את האישור ההלכתי מהרב מלכיאור קיבלה משפחת היימן בשמחה, אך גם בהפתעה מסוימת."אני מעריכה מאוד את הרב מלכיאור על האישור הזה", מספרת רנית, "יש מי שיגיד שיש בעיה עם משחק כדורגל בשבת מסיבות שונות, אבל באופן אישי אני פחות חוששת מאיסורים טכניים צרים".

למה את מתכוונת?

"אנחנו משפחה דתית ואנחנו שומרים שבת עם כל ההגבלות והאיסורים, אבל חשובה לי הרבה יותר המהות, התחום שבין אדם לחברו. החברה בישראל היום מאוד מקוטבת. החילוניים והדתיים לא לומדים יחד, לא נפגשים, לא משרתים יחד כי הרבה דתיים בוחרים בישיבות הסדר, אין הווי תרבותי משותף ואפילו על מגרשי הכדורגל הם לא יכולים להיפגש. לכן חשוב לי שהילדים שלי ילמדו ביחד עם חילוניים וייפגשו איתם. לגבי האיסורים, פחות חשוב לי כשאני הולכת לבית כנסת בשבת אם אני תולשת עלה בטעות או חלילה דורכת על נמלה. אנחנו חלק מהקהילה הדתית, ויחד עם זה יש דברים שחשובים לנו מאוד ולא פחות, החברה בישראל למשל, חברה שהייתי רוצה שתהיה מגובשת ומלוכדת יותר".

במקרה של שניר אמנם נמצא פתרון הלכתי ייחודי, אך הוא אינו היחיד שסובל ממגבלת התחרויות בשבת. "למה ילדים דתיים צריכים לוותר על ספורט תחרותי?", שואלת רנית, "למה התחרויות לא יכולות להתקיים בימי חול? נכון שבכדורגל יש את קבוצות 'אליצור' הדתיות שלא משחקות בשבת, אבל שוב נוצרת פה הפרדה בין חילוניים לדתיים, ובעיית הקיטוב חוזרת על עצמה. חייב להימצא פתרון בישראל לבעיה הזו, אולי המדליסט האולימפי הבא שלנו הוא חובש כיפה ואף אחד לעולם לא יגלה אותו?"

הדרת הציבור הדתי מענפי הספורט התחרותיים היא תופעה מוכרת בישראל, אך כזו שטרם נמצא לה פתרון. ביוני 2011 הגיש חבר הכנסת אורי אריאל הצעת חוק שלפיה התאחדויות הספורט לא יקבעו משחקים בשבת וחג לקבוצות ולשחקנים שומרי שבת. גם חבר הכנסת לשעבר הרב מיכאל מלכיאור – מנפיק ההיתר לשחק בשבת לשניר – בתפקידו כיו"ר וועדת החינוך, התרבות והספורט, העלה את הנושא לדיון בכנסת. נכון לעכשיו, טרם נמצא פתרון גורף, רק פתרונות נקודתיים.

כדורגל כעונג שבת

"לצערי נעשה פה עוול לציבור הדתי", מסביר הרב מלכיאור, "שלא יכול להשתתף בחלק גדול מתחרויות הספורט בארץ. אני מכיר את הנושא הזה באופן אישי מילדיי שלי. הם היו אלופי הארץ בג'ודו עד גיל 15, אבל בשלב מסוים הם הפסיקו להתחרות, כי לא הייתה ברירה אחרת. רוב התחרויות היו בשבת".

ניסית להסדיר את העניין בחוק?

רציתי להסדיר את הנושא כשעוד הייתי חבר כנסת, אבל לא חשבתי שזה משהו שצריך להיות קבוע בחוק, אלא כחלק מההתחשבות ההדדית בחברה הישראלית. אצל הילדים שלי זה הגיע למצב שבו ההצטלבות בין מצוות השבת לבין התחרויות הייתה בלתי נמנעת, וחבל".

בנושא ההיתר החריג והשנוי במחלוקת לשחק כדורגל בשבת, מסביר הרב: "אני מכיר את שניר מאז שהיה תינוק, הוא מגיע ממשפחה שומרת מצוות, והוא פנה אליי בשאלת רב. ילד שרוצה לשמור על ההלכה, ובמקביל מאוד אוהב כדורגל ורוצה לשחק בליגה. אני לא חושב שיש בעיה הלכתית במשחק כדורגל בשבת. השאלה היחידה כאן היא האם משחק כדורגל מתאים לרוח השבת? כאן זה עניין לשיקול דעת. מה אנחנו עושים עם השבת שלנו. מה מקרב את הילד לשמירת מצוות ולאורח חיים דתי. אני חושב שלהגיד לילד שאסור לו לעשות דבר שהוא אוהב, ושאינו כרוך באיסור הלכתי, זה לא נכון. בדיוק להיפך. אם הכל נעשה בצורה שאינה עוברת איסור הלכתי, אין בכך שום בעיה. זה הולך יפה עם עונג השבת המשפחתי, אני חושב שזה דבר מאוד יפה".

רבנים אחרים יסכימו איתך?

"מי שלא יכול לקבל את זה וירגיש רע עם הפסיקה הזו צריך להבין שלא מדובר פה בפסיקה גורפת לכל העולם, אלא ספציפית לשניר. זו לא פסיקה שפרסמתי, אלא היתר שקיבלה המשפחה בתנאים מסוימים ובמידה שהיא עושה את הדברים נכון. לדעתי, עונג שבת לא נועד בשביל שאנשים ירגישו מוגבלים, ורק יסתגרו בבתים וירגישו כמה זה קשה. שבת היא לא תענית. זו לא הכוונה בעונג שבת, וצריך למצוא פתרונות איפה שיש".

אחד התנאים שקיבל על עצמו שניר היה להשכים קום בבוקר המשחק ולהתפלל תפילה מלאה. "אני מתפלל גם בשביל שהקבוצה שלי תצליח", צוחק שניר, והרב מלכיאור מודה בחיוך שאינו מוצא בכך כל טעם לפגם, להיפך. "בבית הכנסת שלי בירושלים", מספר מלכיאור, "יש אנשים שמגיעים בבוקר שבת לבית הכנסת ואחר הצהריים הולכים לראות משחק כדורגל. כמה מהם אפילו ניגשו ושאלו אותי: 'הרב, זה בסדר שנתפלל בשביל הקבוצה?', והתשובה שלי היא שכל אדם מתפלל למה שנמצא בליבו, אבל השאלה היא האם ניצחון של קבוצה כזו או אחרת הוא מהדברים שהקדוש ברוך הוא צריך לעסוק בהם". לסיכום מבקש הרב מלכיאור להדגיש כי "על אף שיש פוסקים שלא מאפשרים הלכתית לשחק כדורגל בשבת, פסקתי במקרה הזה שאפשר להתגבר על ההסתייגויות ההלכתיות". הסתייגויות הלכתיות או לא, בעקבות פסיקתו יוצאת הדופן של הרב מלכיאור, לפחות ילד אחד בן תשע ממודיעין קם מדי שבת בחיוך גדול.

צילום: אינגריד מולר

כתבות נוספות

שני חשודים נוספים נעצרו בפרשת הנער הנעדר

המשטרה הודיעה בסוף השבוע על מעצרם של שני חשודים נוספים, במקביל להארכת מעצרו של סלמון אברמוב מירושלים, החשוד במעורבות בפרשה. הוריו של קליינרמן: "סומכים על המשטרה שתבצע כל פעולה שצריך על מנת לאתר את מויישי"

עולם בצבעים

יעקב גילה, צייר ממודיעין, השיק לאחרונה תערוכה חדשה במרכז הרב תחומי: "אני מושפע מחלונות ראווה בניו-יורק, מטיול בולענים בים המלח, ממופע ריקוד"

זה עולה לנו

לאן נעלמה המחאה האותנטית? לא הכול ניתן לפתור באמצעות מחאה ברשתות החברתיות

עולם בצבעים

יעקב גילה, צייר ממודיעין, השיק לאחרונה תערוכה חדשה במרכז הרב תחומי: "אני מושפע מחלונות ראווה בניו-יורק, מטיול בולענים בים המלח, ממופע ריקוד"

המשך קריאה »