מצ'עמם

כולם מדברים על הסדרה של אמנון לוי, אז גם אנחנו צריכים להחליף עליה כמה מילים. יש בעיה אחת: אני מנוע מלדבר עליה, כי כפי שהסקתם בוודאי משם המשפחה שלי, אני אשכנזי. ככזה, כל מה שאומר בנושא ייתפס כנגוע בהטייה תרבותית כלשהי. אם אתמוך בממצאיו של לוי, אהיה נודניק מתנשא שהגזענות הטבועה בו הופכת לרגשות אשמה; אם אתנגד לטענותיו, אהיה נודניק מתנשא שאפילו לא חש צורך להביע רגשות אשמה על הגזענות הטבועה בו. לכן, אני רוצה לעסוק בעניין אחר, מרתק הרבה יותר, הלא הוא עוצמתו הבלתי תיאמן של המכשיר שבו משודרת 'פנים אמיתיות: השד העדתי'.

אפשר להתווכח על איכות הסדרה, על איכויותיו של לוי כמגיש, על רצינות התחקיר, ואפילו על הנחיצות של הפסקול הרגשני (צריך גם להתווכח על הטענה של לוי שילדי קרית מלאכי מכנים אשכנזים בשם "אוחתורורו". אני שם את הכסף שאין לי, שמישהו שם שמע לא נכון). אי אפשר להתווכח על היכולת של הטלוויזיה להוציא מחוריהם את כל הפובליציסטים, הפעילים החברתיים, השמינית מזרחיים מצד האם, האנשים שהעלימו את הח' וה-ע' אך עדיין מתענגים על קובה חמוסטה בשבת אצל ההורים, המזרחיים שהתחתנו עם אשכנזיה, האשכנזיות שהתחתנו עם מזרחיים – ולגרום לכולם לברבר בנושא בלי הפסקה במשך שבועות. נכון, לדיון הציבורי הזה אין יותר מדי משמעות, והוא יישכח בפעם הבאה שהורה ישכח את תינוקו במכונית, חלילה, אבל קשה להתעלם מהיותה של הטלוויזיה מגאפון עצום מימדים, שצועק את כל מה ששאר אמצעי התקשורת, שלא לדבר על חוקרים באקדמיה, סתם לוחשים.

כי ספק אם לוי ירהיב עוז לטעון שהוא מחדש משהו. הטענות שלו לא יפילו מהכסא סטודנטים ערניים בשנה א' בחוג למדע המדינה, קוראי עיתונים שמתעניינים בדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנשים ששירתו בצבא ופגשו אוכלוסייה מהפריפריה, אנשים שסתם מבקרים לעיתים בפריפריה, ובכלל, כל ישראלי שעיניו בראשו. עם זאת, לטלוויזיה יש כוח מאגי. אפשר להדיר מזרחיים, להעיף את קורות החיים שלהם לתחתית הערימה, לשלול מהם תקציבים, להותיר אותם בעוניים ובבורותם – כל עוד לא מדברים על זה בטלוויזיה. אין פלא: המכשיר עצום המימדים ניצב במרכז הסלון ואנחנו מהופנטים אליו מדי ערב, בעוד העיתון נזרק לסל העיתונים בבושה כעבור רבע שעה של דפדוף אדיש. 

מה שמביא אותי לחשוב על האפקטיביות של הטורים שלי ב'מודיעין News". הקוראים חדי העין בוודאי הבחינו שלעתים קרובות אני מנסה למתוח ביקורת – אמנם ריקנית, מתנשאת ונפוחה – כל מה שתאמרו נכון – על מודיעין. על הבורגנות, על הריקנות, על פולחן ההורות, על הזנחת הנוער, על היעדר היומרות האמנותיות, על השיעמום. מדי שבוע אני רואה בעיני רוחי משפחות במודיעין מנהלות דיונים סוערים בעקבות הקריאה, כיצד אמהות ואבות מחליטות לשנות לחלוטין את אורח חייהם, להתחיל לצאת בערבים למועדונים מפוקפקים בתל אביב, לעסוק באמנות, לעשן ולשתות חומרים לא חוקיים, לקרוא תגר על הנורמליות של עירם בכל דרך שהיא. ואז אני קם בבוקר ומגלה שעולם כמנהגו נוהג, הפקקים ביציאה מהעיר ב-8:00 בבוקר עומדים על מכונם, הילדים מתייצבים בדיוק בזמן בגן, ופגישות העסקים המלוות בלפטופ דקיק בסניף 'ארומה' בקניון משכפלות עצמן בלי הפסקה. את הדי.אן.איי של מודיעין אי אפשר לשנות, כנראה, בדיוק כפי שהסדרה של לוי לא תשנה את זהותן של נתיבות, ירוחם וקרית שמונה.

אלא אם כן מישהו יעשה עליה סדרה בטלוויזיה, כמובן, ועדיף שתשודר בזמן צפיית שיא. זה יהיה בוודאי ילד מודיעיני, רק בן ארבע או חמש כיום, שיציע בעוד ארבעים שנה לפרנסי ערוץ 2, או 10, או מי שלא יהיה אז בסביבה, להרים סדרה דוקומנטרית בעלת גוון אישי על החיים בעיר מודיעין, שתאכלס אז כ-350 אלף בורגנים בקירוב. היוצר יישב בסלון המרווח של ביתו ויעלה זכרונות מהחיים המשעממים בבית המשעמם עם ההורים המשעממים, שעסקו בתכנות מחשבים והנחילו לילדיהם את הצורך להצטיין, להיות ערכיים, להתגייס לקורס טייס, ולהמשיך משם היישר לקורס תכנות, כמובן. ולשעמם. ואם ירצו להגשים את עצמם, גם הנדסת מחשבים זה ממש בסדר. או רפואה. או עריכת דין. אז ארבעת האחים יזילו שם דמעה, יעלו זכרונות מהתקופה שבה דיברו על "ארבע זה השלוש החדש", ינסו להבין איך התגלגלו למקצועות שהם לא רוצים בהם, יסגרו חשבונות ישנים עם אבא ואמא, ייצאו לקניון החדש וילטפו בערגה את הקירות שבהן שכנה משחקיית 'קיוטי', שפינתה את מקומה ב-2035 לטובת מסעדה להמבורגרים מתאי גזע. פתאום יתחיל דיון ער בעיתונים (כלומר בטאבלטים) על זהותה של מודיעין, על טיבה של הבורגנות הישראלית, על ההחלטה הקולקטיבית והמגוחכת של אלפים מתושבי העיר לתת את קולם בבחירות 2013 ליאיר לפיד, שהמיט אסון על המדינה, ועל גידול דור נוסף של ישראלים צייתנים וחסרי חשיבה ביקורתית. ואז, בשלב מסויים, הדיון הזה יתנדף כי מישהו יגיד שמשעמם לו. בכל זאת, אתם יודעים, זו מודיעין.

כתבות נוספות

שנת שיא

רגע לאחר סיומה של שנת 2021 חושפים מתווכי הנדל"ן המקומיים את העסקאות הגדולות של השנה: וילה במכבים שנמכרה בקרוב ל-9 מיליון שקל, עסקת השיא לדירת 3 חדרים והדירה הכי יקרה במגדלי דמרי

חותכים את התור

מתחם בדיקות נוסף החל לפעול בעיר, בחניית הספריה העירונית, ובעירייה מקווים כי יחד עם השקת מתחם הדרייב אין בפארק הטכנולוגי יצומצמו העומסים הכבדים שנרשמו בשבוע שעבר

שנת שיא

רגע לאחר סיומה של שנת 2021 חושפים מתווכי הנדל"ן המקומיים את העסקאות הגדולות של השנה: וילה במכבים שנמכרה בקרוב ל-9 מיליון שקל, עסקת השיא לדירת 3 חדרים והדירה הכי יקרה במגדלי דמרי

המשך קריאה »

חותכים את התור

מתחם בדיקות נוסף החל לפעול בעיר, בחניית הספריה העירונית, ובעירייה מקווים כי יחד עם השקת מתחם הדרייב אין בפארק הטכנולוגי יצומצמו העומסים הכבדים שנרשמו בשבוע שעבר

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך